סוד ה' לאברהם ולשרה - עליונה לזכר ותחתונה לנוקבא
לך לך · אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם · מאמר 35 · פיסקה 52 · דף צו ע"א
לשון הזוהר
הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, ה' לְשָׂרָה שַׁפִּיר, אֲבָל לְאַבְרָהָם אַמַּאי ה"א וְלָא יו"ד, י' מִבָּעֵי לֵיהּ דְּהָא הוּא דְּכַר הֲוָה. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הֲוָה (ד"א הוא) סָתִים בְּגַוָּון אַבְרָהָם סָלִיק לְעֵילָא וְנָטִיל רָזָא (קי א) מֵה"א עִלָּאָה דְּאִיהוּ עָלְמָא דִדְכוּרָא. ה"א עִלָּאָה וְה"א תַּתָּאָה, הַאי תַּלְיָא בִּדְכוּרָא, וְהַאי בְּנוּקְבָא וַדַּאי. וּבְגִין כָךְ אַבְרָהָם סָלִיק בְה"א דְעֵילָא, וְשָׂרָה נָחֲתָא בְה"א דְּלְתַתָּא.
תרגום
כָּאן יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, ה' לְשָׂרָה זֶה יָפֶה, אֲבָל לְאַבְרָהָם לָמָּה הֵ"א וְלֹא יוֹ"ד? יוֹ"ד הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה זָכָר. אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הָיָה (הוּא) סָתוּם אֶצְלֵנוּ אַבְרָהָם עָלָה לְמַעְלָה, וְנָטַל סוֹד מֵהֵ"א הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא הָעוֹלָם שֶׁל הַזָּכָר. הֵ"א הָעֶלְיוֹנָה וְהֵ"א הַתַּחְתּוֹנָה, זוֹ תְּלוּיָה בַּזָּכָר וְזוֹ וַדַּאי בַּנּוּקְבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַבְרָהָם עָלָה בַּהֵ"א שֶׁלְּמַעְלָה, וְשָׂרָה יָרְדָה בַּהֵ"א שֶׁלְּמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הכא אית לאסתכלא, ה' לשרה שפיר, אבל לאברהם אמאי ה"א ולא יו"ד, י' מבעי ליה דהא הוא דכר הוה. אלא רזא עלאה הוה (ד"א הוא) סתים בגוון אברהם סליק לעילא ונטיל רזא (קי א) מה"א עלאה דאיהו עלמא דדכורא. ה"א עלאה וה"א תתאה, האי תליא בדכורא, והאי בנוקבא ודאי. ובגין כך אברהם סליק בה"א דעילא, ושרה נחתא בה"א דלתתא.
התרגום: כאן יש להתבונן, ה' לשרה זה יפה, אבל לאברהם למה ה"א ולא יו"ד? יו"ד היה צריך לכתב, שהרי הוא היה זכר. אלא סוד עליון היה (הוא) סתום אצלנו אברהם עלה למעלה, ונטל סוד מה"א העליונה שהיא העולם של הזכר. ה"א העליונה וה"א התחתונה, זו תלויה בזכר וזו ודאי בנוקבא. ומשום כך אברהם עלה בה"א שלמעלה, ושרה ירדה בה"א שלמטה.
מן המפרשים
הסולם: הכא אית וכו': כאן יש להסתכל. ה' שניתנה לשרה, נכון הוא, אבל לאברהם, למה ניתנה לו ה' ולא י', י' היה צריך להתוסף בשמו, כי הוא זכר, ובחינת י' שייכת לזכר, ובחינת ה' שייכת לנקבה. ומשיב אלא סוד עליון הוא סתום גוון. אברהם עלה למעלה…