אות ברית קודש
שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם
שמירת אות הברית מצילה מגיהנם - והבוגד בה כבוגד בשם
אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים וְנָתַן לָהֶם אוֹת הַבְּרִית הַזּוֹ, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹת הַבְּרִית הַזּוֹ, אֵין יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם אִם הוּא שׁוֹמֵר אוֹתוֹ כָּרָאוּי, שֶׁאֵין מַכְנִיס אוֹתוֹ לְרָשׁוּת אַחֶרֶת וְלֹא מְשַׁקֵּר בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ. שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּזֶה, כְּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ׳ (הושע ה, ז).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוֹן מִכָּל שְׁאָר עַמִין, וְיָהִיב לוֹן אָת קְיָימָא דָא, דְּכָל מַאן דְּאִית בֵּיהּ הַאי אָת, לָא נָחִית לַגֵּיהִנֹּם אִי אִיהוּ נָטִיר לֵיהּ כְּדְקָא יָאוּת דְּלָא עָיִיל לֵיהּ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא וְלָא מְשַׁקֵּר בִּשְׁמֵיהּ דְּמַלְכָּא, דְּכָל מַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי, כְּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּכְתִיב, ׳בַּיהו"ה בָּגָדוּ כִּי בָּנִים זָרִים יָלָדוּ׳ (הושע ה, ז).
הכנסת הבן לברית - הקב"ה משבח לפמליא ואליהו מזדמן
עוֹד אָמַר רַבִּי אַבָּא, בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם מַעֲלֶה אֶת בְּנוֹ לְהַכְנִיסוֹ לַבְּרִית הַזּוֹ, קוֹרֵא הקב"ה לַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ וְאוֹמֵר, רְאוּ אֵיזוֹ בְּרִיָּה עָשִׂיתִי בָּעוֹלָם! בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה מִזְדַּמֵּן (לוֹ) אֵלִיָּהוּ, וְטָס אֶת הָעוֹלָם בְּאַרְבַּע טִיסוֹת וּמִזְדַּמֵּן לְשָׁם. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְתַקֵּן כִּסֵּא אַחֵר לִכְבוֹדוֹ, וְיֹאמַר: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ. וְאִם לֹא, אֵינוֹ שׁוֹרֶה שָׁם. וְהוּא עוֹלֶה וּמֵעִיד לִפְנֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּזִמְנָא דְּבַר נָשׁ אַסִּיק בְּרֵיהּ לְאָעֳלֵיהּ לְהַאי בְּרִית, קְרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַמַּלְיָא דִילֵיהּ וְאָמַר חָמוּ מַאי בְּרִיָּה עֲבָדִית בְּעָלְמָא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִזְדַּמַּן (ליה) אֵלִיָּהוּ וְטָאס עָלְמָא בְּד' טָאסִין וְאִזְדַּמַּן תַּמָּן. וְעַל דָּא תָּנִינָן דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְתַקָּנָא כֻּרְסְיָיא אָחֳרָא לִיקָרָא דִּילֵיהּ, וְיֵימָא דָּא כֻּרְסְיָיא דְּאֵלִיָּהוּ, וְאִי לָאו לָא שָׁרֵי תַמָּן. וְהוּא סָלִיק וְאַסְהִיד קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
קטרוג אליהו על ישראל - נהפך לתפקיד עדות הברית
בֹּא רְאֵה, בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב ׳מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ וְגוֹ'׳ (מלכים א יט, ט-י). וְכָתוּב ׳קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהו"ה (אֱלֹהֵי צְבָאוֹת) כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. ׳אָמַר לוֹ׳, חַיֶּיךְ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יִרְשְׁמוּ אוֹתוֹ בָּנַי בִּבְשָׂרָם, אַתָּה תִזְדַּמֵּן לְשָׁם. וְהַפֶּה שֶׁהֵעִיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָזְבוּ, הוּא יָעִיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, עַל מָה נֶעֱנַשׁ אֵלִיָּהוּ לִפְנֵי הקב"ה? עַל שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל בָּנָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ וְגו'׳ (מלכים א יט, ט-י). וּכְתִיב ׳קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהו"ה (אלהי צבאות) כִּי עָזְבוּ בְּרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'׳. אָמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ בְּכָל אֲתַר דְּהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא יִרְשְׁמוּן לֵיהּ בָּנַי בִּבְשַׂרְהוֹן אַנְתְּ תִּזְדַּמַּן תַּמָּן, וּפוּמָא דְּאַסְהִיד דְּיִשְׂרָאֵל עָזְבוּ, הוּא יַסְהִיד דְּיִשְׂרָאֵל מְקַיְימִין הַאי קְיָימָא. וְהָא תָּנִינָן עַל מָה אִתְעַנַּשׁ אֵלִיָּהוּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דְּאָמַר דִּלְטוֹרָא עַל בְּנוֹי.
בקשת בעל הברית ללמוד עד הבוקר - לקראת פני השכינה
בֵּינְתַיִם בָּא אוֹר הַיּוֹם, וְהָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה. קָמוּ לָלֶכֶת. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ, בְּמַה שֶּׁעֲסַקְתֶּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה הַשְׁלִימוּ. אָמְרוּ, מַה הוּא? אָמַר לוֹ, שֶׁתִּרְאוּ לְמָחָר אֶת פָּנָיו שֶׁל בַּעַל הַבְּרִית, שֶׁהֲרֵי אִשְׁתִּי בִּקְשָׁה אֶת הַבַּקָּשָׁה הַזּוֹ מִכֶּם. וּמִילַת הַבְּרִית שֶׁל בְּנִי שֶׁנּוֹלַד לִי - לְמָחָר תִּהְיֶה הַהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, זוֹ הִיא בַּקָּשָׁה שֶׁל מִצְוָה, וְנֵשֵׁב לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.
בלשון הזוהר
אַדְהָכִי הֲוָה אָתֵי נְהוֹרָא דְיוֹמָא וְהֲווּ אֲמָרֵי מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. קָמוּ לְמֵיזַל. אָמַר לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא בַּמֶּה דְּעַסְקִיתוּ בְּהַאי לֵילְיָא אַשְׁלִימוּ. אֲמָרֵי מַאי הוּא. אָמַר לֶהוּ דְּתֶחמוּן לִמְחָר אַנְפּוֹי דְּמָרֵיהּ דְּקַיָימָא, דְּהָא דְּבִיתָאי בָּעָאת בָּעוּתָא דָא מִנַּיְיכוּ. וּגְזַר קְיָימָא דִּבְרֵי דְּאִתְיְילִיד לִי, לְמָחָר לֵיהֱוֵי הִלּוּלָא דִילֵיהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא הַאי בְּעוּתָא דְּמִצְוָה אִיהוּ וּלְמֶחמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא נֵיתִיב.
כינוס האוהבים בליל המילה - כל אחד אומר חידוש בתורה
חִכּוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה כִּנֵּס אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת כָּל אוֹהֲבָיו, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הִתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיָּשַׁן. אָמַר ׳לָהֶם אוֹתוֹ׳ הָאִישׁ, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֹאמַר דָּבָר חָדָשׁ בַּתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
אוֹרִיכוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא, בְּהַהוּא לֵילְיָא כָּנַשׁ הַהוּא גַבְרָא כָּל אִנּוּן רְחִימוֹי, וְכָל הַהוּא לֵילְיָא אִשְׁתַּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא וְלָא הֲוָה מַאן דְּנָאִים, אָמַר לֶהוּ הַהוּא גַבְרָא בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלָּה חַדְתָּא דְאוֹרַיְיתָא:
׳בפרוע פרעות בישראל׳ - עולם קיים רק על ברית זו
פָּתַח אֶחָד (רַבִּי אַבָּא) וְאָמַר, ׳בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יהו"ה׳ (שופטים ה, ב). מָה רָאוּ ׳דְבוֹרָה וּבָרָק׳ שֶׁפָּתְחוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל הַבְּרִית הַזּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ'׳ (ירמיה לג, כ) שֶׁהֲרֵי ׳שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ עַל זֶה קַיָּמִים.
בלשון הזוהר
פָּתַח חַד (רבי אבא) וְאָמַר ׳בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵב עָם בָּרְכוּ יהו"ה׳ (שופטים ה, ב). מַאי קָא חָמוּ ׳דְּבוֹרָה וּבָרָק׳ דְּפָתְחוּ בְּהַאי קְרָא. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן לֵית עָלְמָא מִתְקָיְימָא אֶלָּא עַל הַאי בְּרִית דִּכְתִיב, ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ'׳ (ירמיהו לג, כ) דְּהָא שְׁמַיָא וְאַרְעָא עַל דָּא קָיְימִין.
קיום חוקות שמים וארץ - תלוי בקיום או ביטול הברית
מִשּׁוּם כָּךְ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ, ׳חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ (ירמיה לג, כה) עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם. וְכָל זְמַן שֶׁחַס וְשָׁלוֹם מְבַטְּלִים אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ, אֵין ׳שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ מִתְקַיְּמִים, וְאֵין נִמְצָאוֹת בְּרָכוֹת בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ כָּל זִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְימִין הַאי בְּרִית, נִמּוּסֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא קָיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְכָל זִמְנָא דְּחַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל מְבַטְּלִין הַאי בְּרִית, שְׁמַיָא וְאַרְעָא לָא מִתְקָיְימִין, וּבִרְכָאן לָא מִשְׁתַּכְּחִין בְּעָלְמָא.
ביטול הברית הביא שעבוד סיסרא - עד נדבת דבורה
בֹּא רְאֵה, לֹא שָׁלְטוּ שְׁאָר הָעַמִּים עַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּשֶׁבִּטְּלוּ מֵהֶם אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ. וּמַה בִּטְּלוּ מֵהֶם? שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ וְלֹא נִתְגַּלּוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וַיַּעַזְבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה וְגוֹ' וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא׳ (׳שמואל א יב) - וַיַּעַזְבוּ אֶת יהו"ה׳ מַמָּשׁ. עַד שֶׁבָּאָה דְבוֹרָה וְנִדְּבָה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לַדָּבָר הַזֶּה, אָז נִכְנְעוּ שׂוֹנְאֵיהֶם תַּחְתֵּיהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לָא שַׁלִּיטוּ שְׁאָר עַמִּין עַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּדּ בְּטִילוּ מִנַּיְיהוּ קְיָימָא דָּא. וּמַה בְּטִילוּ מִנַיְיהוּ. דְּלָא אִתְפָּרְעָן וְלָא אִתְגַּלְיָין. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וַיַּעַזְבוּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל אֶת יהו"ה וְגוֹ' וַיִּמְכֹּר אוֹתָם בְּיַד סִיסְרָא׳ - וַיַּעַזְבוּ אֶת יהו"ה מַמָּשׁ. עַד דְּאֲתַת דְּבוֹרָה וְאִתְנַדְּבַת לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּמִלָּה דָא, כְּדֵין אִתְכְּנָעוּ שַׂנְאֵיהוֹן תְּחוֹתַיְיהוּ.
מילה שנית ליהושע - תנאי לכניסה לארץ והכנעת האויב
וְהַיְנוּ מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ, שֶׁאָמַר הקב"ה לִיהוֹשֻׁעַ, וְכִי יִשְׂרָאֵל הֵם אֲטוּמִים וְלֹא נִפְרְעוּ וְלֹא הִתְגַּלּוּ וְלֹא מְקַיְּמִים אֶת בְּרִיתִי, וְאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ וּלְהַכְנִיעַ אֶת שׂוֹנְאֵיהֶם? ׳שׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית׳ (יהושע ה, ב). וְעַד שֶׁנִּפְרְעוּ וְנִתְגַּלְּתָה הַבְּרִית הַזּוֹ, לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ וְלֹא נִכְנְעוּ שׂוֹנְאֵיהֶם. אַף כָּאן, כֵּיוָן שֶׁהִתְנַדְּבוּ יִשְׂרָאֵל בָּאוֹת הַזּוֹ, נִכְנְעוּ שׂוֹנְאֵיהֶם תַּחְתֵּיהֶם וְחָזְרוּ הַבְּרָכוֹת לָעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יהו"ה׳.
בלשון הזוהר
וְהַיְינוּ דְּתָנִינָן דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ וְכִי יִשְׂרָאֵל אֲטִימִין אִנּוּן וְלָא אִתְפְּרָעוּ וְלָא אִתְגַּלְיָיא וְלָא קָיְימִין קְיָימָא דִילִי, וְאַתְּ בָּעֵי לְאָעֳלָא לְהוּ לְאַרְעָא וּלְאַכְנָעָא שַׂנְאֵיהוֹן. ׳שׁוּב מוֹל אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית׳ (יהושע ה, ב). וְעַד דְּאִתְפְּרָעוּ וְאִתְגַּלְּיָיא הַאי בְּרִית לָא עָאלוּ לְאַרְעָא וְלָא אִתְכְּנָעוּ שַׂנְאֵיהוֹן. אוּף הָכָא כֵּיוָן דְּאִתְנַדְּבִין יִשְׂרָאֵל בְּהַאי אָת אִתְכְּנָעוּ שַׂנְאֵיהוֹן תְּחוֹתַיְיהוּ וּבִרְכָאן אִתְחֲזָרוּ לְעָלְמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יהו"ה׳.
משה בדרך למצרים - נענש על ברית בנו שלא נימול
קָם אַחֵר, פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יהו"ה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ׳ (שמות ד, כד) - אֶת מִי? אֶת מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ הקב"ה, וְכִי אַתָּה הוֹלֵךְ לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּלְהַכְנִיעַ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְשַׁלִּיט, וְאַתָּה שָׁכַחְתָּ מִמְּךְ אֶת הַבְּרִית, שֶׁבִּנְךְ לֹא נִמּוֹל? מִיָּד - ׳וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ׳.
בלשון הזוהר
קָם אָחֳרָא פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יהו"ה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ׳ (שמות ד, כד) לְמַאן לְמשֶׁה. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכִי אַתְּ אָזִיל לְאַפָּקָא יַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּלְאַכְנְעָא מַלְכָּא רַב וְשַׁלִּיטָא, וְאַתְּ אַנְשְׁיֵית מִנָךְ קְיָימָא. דִּבְרָךְ לָא אִתְגְּזַר, מִיָּד ׳וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ׳.
גבריאל כנחש שורף למשה - על שהזניח מילת בנו
לָמַדְנוּ, יָרַד גַּבְרִיאֵל בְּשַׁלְהֶבֶת שֶׁל אֵשׁ לִשְׂרֹף אוֹתוֹ, וְנִרְמַז לְנָחָשׁ אֶחָד שׂוֹרֵף לִשְׁאֹף אוֹתוֹ לְתוֹכוֹ. לָמָּה נָחָשׁ? אָמַר לוֹ הקב"ה, אַתָּה הוֹלֵךְ לַהֲרֹג אֶת הַנָּחָשׁ הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק, וּבִנְךְ לֹא נִמּוֹל!? מִיָּד נִרְמַז לְנָחָשׁ אֶחָד לַהֲרֹג אוֹתוֹ, עַד שֶׁרָאֲתָה צִפּוֹרָה וּמָלָה אֶת בְּנָהּ וְנִצּוֹל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צֹר׳ (שמות ד, כה). מַה זֶּה ׳צֹר׳? אֶלָּא רְפוּאָה. וּמָה הָרְפוּאָה? שֶׁכָּתוּב ׳וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ׳ - שֶׁנִּצְנְצָה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
בלשון הזוהר
תָּאנָא נָחַת גַּבְרִיאֵל בְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא לְאוֹקְדֵיהּ, וְאִתְרְמִיז חַד חִיוְיָא מִתּוֹקְדָא לְשָׁאפָא לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ. אַמַּאי חִיוְיָא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְּ אָזִיל לְקַטְלָא חִיוְיָא רַבְרְבָא וְתַקִּיפָא וּבְרָךְ לָא אִתְגְּזַר. מִיָּד אִתְרְמִיז לְחַד חִיוְיָא לְקַטְלָא לֵיהּ, עַד דְּחָמַת צִפּוֹרָה וְגַזְרַת לִבְרָהּ וְאִשְׁתְּזִיב הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צוֹר׳ (שמות ד, כה). מַהוּ ׳צוֹר׳, אֶלָּא אַסְוָותָא. וּמַאי ׳אַסְוָותָא׳ דִּכְתִיב ׳וַתִּכְרוֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ׳. דְּנִצְנְצָא בָּהּ רוּחַ קוּדְשָׁא.
יוסף מראה לאחיו אות המילה - סוד מלכותו העליונה
קָם אַחֵר וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר וְגוֹ'׳ (בראשית מה, ד). וְכִי לָמָּה קָרָא לָהֶם, וַהֲרֵי הֵם הָיוּ קְרוֹבִים אֵלָיו? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם ׳אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם׳ - תָּמְהוּ שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ בְּמַלְכוּת עֶלְיוֹנָה. אָמַר יוֹסֵף, הַמַּלְכוּת הַזּוֹ, מִשּׁוּם זֶה הִרְוַחְתִּי אוֹתָהּ. ׳גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ׳ - שֶׁהֶרְאָה לָהֶם אֶת בְּרִית הַמִּילָה. אָמַר, זוֹ גָרְמָה לִי אֶת הַמַּלְכוּת הַזּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַרְתִּי אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
קָם אָחֳרָא וְאָמַר ׳וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר וְגו'׳ (בראשית מה, ד). וְכִי אַמַּאי קָרֵי לְהוּ וְהָא קְרִיבִין הֲווּ גַבֵּיהּ. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר לוֹן ׳אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם׳. תְּוָוהוּ דְּחָמוּ לֵיהּ בְּמַלְכוּ עִלָּאָה. ׳אָמַר יוֹסֵף׳ מַלְכוּ דָּא בְּגִין דָּא רַוַוחְנָא לֵיהּ, ׳גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ׳, דְּאַחֲזֵי לְהוּ הַאי קְיָימָא דְמִילָה, אָמַר דָּא גָרְמַת לִי מַלְכוּ דָא בְּגִין דְּנָטְרִית לָהּ.
בועז שומר הברית - זוכה למלכי המשיח כשכרו
מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת אוֹת הַבְּרִית הַזּוֹ, הַמַּלְכוּת שְׁמוּרָה לוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? מִבֹּעַז, שֶׁכָּתוּב ׳חַי יהו"ה שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ (רות ג, יג) - שֶׁיִּצְרוֹ הָיָה מִתְגָּרֶה בּוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעָה וְשָׁמַר אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ,
בלשון הזוהר
מִכָּאן אוֹלִיפְנָא מַאן דְּנָטִיר לְהַאי אָת קְיָימָא מַלְכוּ אִתְנַטְרַת לֵיהּ. מְנָלָן מִבֹּעַז דִּכְתִיב, ׳חַי יהו"ה שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ (רות ג, יג) דְּהֲוָה מְקַטְרֵג לֵיהּ יִצְרֵיהּ עַד דְּאוֹמֵי אוֹמָאָה וּנְטִיר לְהַאי בְּרִית, בְּגִין כָךְ זָכָה דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ מַלְכִין שַׁלִּיטִין עַל כָּל שְׁאָר מַלְכִין, וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:
׳בזאת אני בוטח׳ - אות הברית וזאת בדרגה אחת
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, כָּתוּב ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְגוֹ'׳ (תהילים כז, ג). כָּךְ שָׁנִינוּ, ׳בְּזאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳ - מַה זֶּה ׳בְּזאת׳? זוֹ אוֹת הַבְּרִית הַמְזֻמֶּנֶת תָּמִיד אֵצֶל אָדָם, וְנִרְמְזָה לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בְּזֹאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב זֹאת אוֹת הַבְּרִית, זֹּאת בְּרִיתִי, וְהַכֹּל בְּדַרְגָּה אַחַת. וְשָׁנִינוּ, זֶה וְזאת הֵם בְּדַרְגָּה אַחַת וְלֹא נִפְרָדִים. וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, הֲרֵי שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם כָּךְ, לָמָּה דָוִד בִּלְבַדּוֹ וְלֹא אַחֵר? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֲחוּזָה בּוֹ וְנִרְמְזָה בּוֹ, וְהִיא כֶּתֶר הַמַּלְכוּת.
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר כְּתִיב, ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וְגו'׳ (תהילים כז, ג). הָכִי תָאנָא ׳בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳, מַהוּ ׳בְּזֹאת׳, דָּא אָת קְיָימָא דִּזְמִינָא תָּדִיר גַּבֵּי בַּר נָשׁ וְאִתְרְמִיזָא לְעֵילָא, וּבְגִינֵי כָךְ אִתְּמָר בְּזֹאת כְּמָה דִכְתִיב ׳זֹאת אוֹת הַבְּרִית׳. זֹאת בְּרִיתִי. וְכֹלָּא בְּחַד דַּרְגָּא. וְתָאנָא זֶה וְזֹאת בְּחַד דַּרְגָּא אִנּוּן וְלָא מִתְפָּרְשָׁן. וְאִי תֵימָא אִי הָכִי הָא שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא הָכִי. אַמַּאי דָּוִד בִּלְחוֹדוֹי וְלָא אָחֳרָא. אֶלָּא בְּגִין דְּאֲחִידָא בֵּיהּ וְאִתְרְמִיזָא בֵּיהּ וְהוּא כִתְרָא דְּמַלְכוּתָא.
דוד לא שמר האות כראוי - מלכותו הועברה ונרמזה בירושלים
בֹּא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁאֶת הָאוֹת הַזּוֹ לֹא שָׁמַר אוֹתָהּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ כָּרָאוּי, הַמַּלְכוּת הָעָבְרָה מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן. וְכָךְ לָמַדְנוּ, הָאוֹת הַזּוֹ נִרְמְזָה בַּמַּלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה, וְנִרְמְזָה בִּירוּשָׁלַיִם, הַקִּרְיָה הַקְּדוֹשָׁה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁדָּוִד עָבַר עָלֶיהָ, יָצָא קוֹל וְאָמַר: דָּוִד, בְּמַה שֶּׁנִּקְשַׁרְתָּ תִּוָּתֵר. אוֹתְךְ טוֹרְדִים מִירוּשָׁלַיִם, וְהַמַּלְכוּת תּוּסַר מִמְּךְ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ׳ (שמואל ב יב, יא) - ׳מִבֵּיתְךְ׳ בִּמְדֻיָּק.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּגִין דְּהַאי זֹאת לָא נָטַר לֵיהּ דָּוִד מַלְכָּא כְּדְקָא חָזֵי, מַלְכוּתָא אִתְעַדֵּי מִנֵּיהּ כָּל הַהוּא זִמְנָא. וְהָכִי אוֹלִיפְנָא הַאי זֹאת אִתְרְמִיזָא בְּמַלְכוּתָא דִלְעֵילָא, וְאִתְרְמִיזָא בִּיְרוּשָׁלַ ם קַרְתָּא קַדִּישָׁא. בְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּדָוִד עֲבַר עֲלֵיהּ, נָפַק קָלָא וְאָמַר דָּוִד בַּמֶּה דְּאִתְקַטְרַת תִּשְׁתְּרֵי. לָךְ טַרְדִּין מִיְרוּשָׁלַ ם וּמַלְכוּתָא אִתְעֲדֵי מִינָךְ. מְנָא לָן דִּכְתִיב, ׳הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ׳ (שמואל ב יב, יא).
׳לולי ה' עזרתה לי׳ - אות הברית מצילה מיד דומה
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, ׳לוּלֵי יהו"ה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי׳ (תהילים צד, יז). לָמַדְנוּ, בַּמֶּה זוֹכִים יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָם יוֹרְדִים לַגֵּיהִנֹּם כְּמוֹ שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵין נִמְסָרִים בִּידֵי דוּמָה? (אֶלָּא) בָּאוֹת הַזּוֹ.
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר ׳לוּלֵי יהו"ה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי׳ (תהילים צד, יז). תָּאנָא בַּמֶּה זָכָאן יִשְׂרָאֵל דְּלָא נָחֲתֵי לַגֵּיהִנֹּם כִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְלָא אִתְמַסְרָן בִּידוֹי דְּדוּמָה, (אלא) בְּהַאי אָת.
מחבלים נרתעים מאות הברית - הנפטר ניצל מיד דומה
שֶׁכָּךָ לָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כַּמָּה קְבוּצוֹת שֶׁל (מלאכי חבלה) ׳מְחַבְּלִים נִפְקָדִים עָלָיו׳. מְרִימִים עֵינַיִם וְרוֹאִים אֶת הָאוֹת הַזּוֹ, שֶׁהִיא בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, וְנִפְרָדִים מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ נִתָּן בִּידֵי דוּמָה לָרֶדֶת לַגֵּיהִנֹּם. שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמְסָר בְּיָדוֹ, וַדַּאי יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם. וּמֵהָאוֹת הַזּוֹ פּוֹחֲדִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהַדִּינִים הָרָעִים אֵין שׁוֹלְטִים בּוֹ בָּאָדָם אִם הוּא זוֹכֶה לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נֶאֱחָז בִּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה.
בלשון הזוהר
דְּהָכִי תָאנָא בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ נָפִיק מֵעָלְמָא כַּמָּה חֲבִילֵי (מלאכי חבלה) ׳טְהִירִין אִתְפַּקְדָּן עֲלֵיהּ׳. זְקִפִין עֵינָא וְחָמָאן הַאי אָת דְּהוּא קְיָימָא דְּקוּדְשָׁא, אִתְפָּרְשָׁן מִנֵּיהּ, וְלָא אִתְיְיהִיב בִּידוֹי דְּדוּמָה לְנַחֲתָא לַגֵּיהִנֹּם. דְּכָל מַאן דְּאִתְמָסַר בִּידוֹי נָחִית לַגֵּיהִנֹּם וַדַּאי. וּמֵהַאי אָת דָּחֲלִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְדִינִין בִּישִׁין לָא שָׁלְטִין בֵּיהּ בַּבַּר נָשׁ אִי אִיהוּ זָכִי לִנְטוּרֵי לֵיהּ לְהַאי אָת, בְּגִין דְּהוּא אִתְאַחִיד בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
דוד פוחד למות בעונשו - עד שהתבשר ׳לא תמות׳
כֵּיוָן שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא שָׁמַר אֶת אוֹת הַבְּרִית הַזּוֹ כָּרָאוּי, הָעָבְרָה מִמֶּנּוּ הַמַּלְכוּת, וְנִטְרַד מִירוּשָׁלַיִם. מִיָּד פָּחַד, כִּי סָבַר שֶׁיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ מִיָּד, וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ בְּיַד דּוּמָה וְיָמוּת בָּעוֹלָם הַהוּא, עַד שֶׁהִתְבַּשֵּׂר עָלָיו, שֶׁכָּתוּב ׳גַּם יהו"ה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת׳ (שמואל ב יב, יג). בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה פָּתַח וְאָמַר, ׳לוּלֵי יהו"ה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי׳.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּדָוִד מַלְכָּא לָא נָטַר אָת קְיָימָא דָא כְּדְקָא חָזֵי, אִתְעַדֵּי מִנֵּיהּ מַלְכוּתָא וְאִתְטְרִיד מִיְרוּשָׁלַם. מִיָּד דָּחִיל דְסָבַר דְּיֵיחֲתוּן לֵיהּ מִיָּד וְיִמְסְרוּן לֵיהּ בִּידוֹי דְדוּמָה וְיָמוּת בְּהַהוּא עָלְמָא, עַד דְּאִתְבַּשַּׂר בֵּיהּ דִּכְתִיב, ׳גַּם יהו"ה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת׳ (שמואל ב יב, יג). בֵּיהּ שַׁעֲתָא פָּתַח וְאָמַר ׳לוּלֵי יהו"ה עֶזְרָתָה לִי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָ"ה נַפְשִׁי׳.
בקשת דוד ׳והראני אתו ואת נוהו׳ - תשוקה לתקן האות
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, מַה זֶּה (שֶׁכָּתוּב) שֶׁאָמַר דָּוִד (שם טו) (שמואל ב טו כה) ׳וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ׳? (מַהוּ והראני אֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ וְאֶת נָוֵהוּ)? מִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הקב"ה? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁגָּזַר עָלָיו אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ, וְדָוִד יָדַע שֶׁעַל שֶׁלֹּא שָׁמַר הָאוֹת הַזּוֹ כָּרָאוּי נֶעֱנָשׁ בָּזֶה, שֶׁהַכֹּל יַחַד אָחוּז, וְהַכֹּל נִרְמָז בָּאוֹת הַזּוֹ, וְלֹא נִקְרָא צַדִּיק מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתוֹ כָּרָאוּי. הָיָה מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ וְאוֹמֵר, (שמואל ב טו כה) ׳וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר מַאי הַאי (דכתיב) דְּאָמַר דָּוִד ׳וְהַרְאֵנִי אוֹתוֹ וְאֶת נָוִהוּ׳ (שמואל ב טו, כה). (מאי והראני אותו ואחר כך ׳ואת נוהו׳), אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִתְגְּזַר עֲלֵיהּ הַהוּא עוֹנָשָׁא, וְדָוִד יָדַע דְּעַל דְּלָא נָטַר הַאי אָת כְּדְקָא יְאוּת אִתְעַנַּשׁ בְּהַאי, דְּכֹלָּא כְּחֲדָא אֲחִידָא, וְכֹלָּא מִתְרְמִיז בְּהַאי אָת, וְלָא אִקְרֵי צַדִּיק מַאן דְּלָא נָטַר לֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת. הֲוָה בָּעֵי בְּעוּתֵיהּ וְאָמַר ׳וְהַרְאֵנִי אוֹתוֹ וְאֶת נָוִהוּ׳ (שמואל ב טו, כה).
אתו ואת נוהו - מלכות וירושלים אחוזות באות הברית
מַה זֶּה ׳אֹתוֹ׳? (הָאוֹת שֶׁלּוֹ, ׳אוֹת הַבְּרִית, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ׳ שֶׁל הקב"ה הָאוֹת שֶׁלּוֹ) זוֹ אוֹת הַבְּרִית (שֶׁלּוֹ) הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁאָבְדָה מִמֶּנִּי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי אֵלּוּ - הַמַּלְכוּת וִירוּשָׁלַיִם - אֲחוּזוֹת בָּזֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ תָּלָה בְּבַקָּשָׁתוֹ ׳אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ׳, שֶׁתַּחֲזֹר הַמַּלְכוּת שֶׁל הָאוֹת הַזּוֹ לִמְקוֹמָהּ. וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד.
בלשון הזוהר
מַאי ׳אוֹתוֹ׳, (אות דיליה ׳אות הברית דהא אותו׳ דקודשא בריך הוא, את דיליה) דָּא אָת קְיָימָא (דיליה) קַדִּישָׁא דְּהָא דָּחִילְנָא דְּאִתְאֲבִיד מִנָּאי. מַאי טַעְמָא בְּגִין דִּתְרֵין אִלֵּין מַלְכוּתָא וִיְרוּשָׁלַ ם בְּהַאי אֲחִידָן, וּבְגִין כָּךְ תָּלֵי בְּבָעוּתֵיהּ ׳אוֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ׳ דְּיִתְהַדַּר מַלְכוּתָא דְּהַאי אָת לְאַתְרֵיהּ. וְכֹלָּא חַד מִלָּה.
׳ומבשרי אחזה אלוה׳ - ראיית הקב"ה מתוך אות הברית
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, ׳וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׳ (איוב יט, כו). מַה זֶּה ׳וּמִבְּשָׂרִי׳? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת וּמֵעַצְמִי! אֶלָּא מִבְּשָׂרִי מַמָּשׁ, וּמַה הִיא? שֶׁכָּתוּב ׳וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ׳ (ירמיה יא, טו). וְכָתוּב ׳וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם׳ (בראשית יז, יג). שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּכָל זְמַן שֶׁנִּרְשָׁם אָדָם בָּרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָאוֹת הַזּוֹ, מִמֶּנָּה רוֹאֶה אֶת הקב"ה, מִמֶּנּוּ מַמָּשׁ, וְהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה נֶאֱחֶזֶת בּוֹ. וְאִם לֹא זוֹכֶה, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הָאוֹת הַזּוֹ, מַה כָּתוּב? ׳מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ׳ (איוב ד, ט), שֶׁהֲרֵי הָרֹשֶׁם שֶׁל הקב"ה לֹא נִשְׁמָר. וְאִם זוֹכֶה וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ, אֵין הַשְּׁכִינָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר ׳וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׳ (איוב יט, כו), מַאי וּמִבְּשָׂרִי, וּמֵעַצְמִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא מִבְּשָׂרִי מַמָּשׁ. וּמַאי הִיא. דִּכְתִיב, ׳וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ׳ (ירמיהו יא, טו). וּכְתִיב ׳וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם׳ (בראשית יז, יג). דְּתַנְיָא בְּכָל זִמְנָא דְּאִתְרְשִׁים בַּר נָשׁ בְּהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּהַאי אָת, מִנֵּיהּ חָמֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מִנֵּיהּ מַמָּשׁ. וְנִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא אִתְאֲחִידַת בֵּיהּ. וְאִי לָא זָכֵי. דְּלָא נָטִיר הַאי אָת. מַה כְּתִיב, ׳מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ׳ (איוב ד, ט). דְּהָא רְשִׁימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְנְטִיר. וְאִי זָכֵי וְנָטִיר לֵיהּ, שְׁכִינְתָּא לָא אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ.
נישואין משלימים האות - חסד עליון שורה בזכר ונוקבא
מָתַי מִתְקַיֵּם בּוֹ? כַּאֲשֶׁר הוּא נִשָּׂא, וְהָאוֹת הַזּוֹ נִכְנֶסֶת לִמְקוֹמָהּ (שֶׁשָּׁנִינוּ, מָה הַטַּעַם וא"ו ה"א הוֹלְכוֹת יַחַד? אֶלָּא אַחַת זָכָר וְאַחַת נוּקְבָּא). מִשְׁתַּתְּפִים יַחַד, וְנִקְרָא שֵׁם אֶחָד, אָז שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן. בְּאֵיזֶה מָקוֹם שׁוֹרֶה? בְּצַד הַזָּכָר. וּמִי הַחֶסֶד? חֶסֶ"ד אֵ"ל שֶׁבָּא וְיוֹצֵא מֵהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה וּמִתְעַטֵּר בַּזָּכָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְבַּשֶּׂמֶת הַנּוּקְבָּא. (נ"א: שֶׁשָּׁנִינוּ, הַסּוֹד שֶׁל וי"ו ה"א הוֹלְכִים יַחַד כְּמוֹ שֶׁזָּכָר וְנוּקְבָּא מִשְׁתַּתְּפִים יַחַד וְהֵם אֶחָד, אָז שורה עֲלֵיהֶם הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן, וּמִתְעַטֵּר בזכר ונתבשמת הַנּוּקְבָּא).
בלשון הזוהר
אֵימָתַי מִתְקָיְימָא בֵּיהּ כַּד אִתְנְסִיב וְהַאי אָת עָיִיל בְּאַתְרֵיהּ, (דתניא מאי טעמא וא"ו ה"א אזלין כחדא, אלא חד דכר וחד נוקבא) אִשְׁתַּתָּפוּ כַּחֲדָא וְאִקְרֵי חַד שְׁמָא, כְּדֵין חֶסֶד עִלָּאָה שַׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ. בְּאָן אֲתַר שַׁרְיָא בְּסִטְרָא דִּדְכוּרָא. וּמַאן חֶסֶ"ד. חֶסֶ"ד אֵ"ל דְּאָתֵי וְנָפַק מֵחָכְמָה עִלָּאָה וְאִתְעַטַּר בִּדְכוּרָא וּבְגִין כָּךְ אִתְבַּסְמַת נוּקְבָא. (נ"א: דתנן רזא דוי"ו ה"א אזלין כחדא כגוונא דדכר ונוקבא אשתתפו כחדא ואנון חד, כדין חסד עלאה שרייא עלייהו ואתעטר בדכורא ואתבסמת נוקבא).
סוד השם אלוה - חיבור זכר ונוקבא ואחיזת הנשמה
עוֹד שָׁנִינוּ, אֱלוֹהַּ כָּךְ הוּא. א"ל, אוֹר הַחָכְמָה. ו זָכָר, ה' נוּקְבָּא. כְּשֶׁמִּשְׁתַּתְּפִים יַחַד נִקְרָא אֱלוֹהַּ. וְהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה נֶאֱחֶזֶת, וְהַכֹּל תָּלוּי בָּאוֹת הַזּוֹ. וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׳ (איוב יט, כו). זוֹ הִיא שְׁלֵמוּת הַכֹּל, מִבְּשָׂרִי מַמָּשׁ, מֵהָאוֹת הַזּוֹ מַמָּשׁ. וְעַל כֵּן אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים שֶׁאֲחוּזִים בהקב"ה, אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה וְגוֹ'׳ (דברים ד, ד), וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳.
בלשון הזוהר
תוּ תָּנִינָן אֱלוֹהַ הָכִי הוּא. אָמַר לֵיהּ נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא. ו דְּכַר ה' נוּקְבָא. אִשְׁתַּתָּפוּ כְּחֲדָא אֱלוֹהַּ אִקְרֵי. וְנִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא מֵהַאי אֲתַר אִתְאַחְדַת, וְכֹלָּא תַּלְיָא בְּהַאי אָת. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׳ (איוב יט, כו). דָּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, מִבְּשָׂרִי מַמָּשׁ, מֵהַאי אָת מַמָּשׁ, וְעַל דָּא זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין דְּאֲחִידָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה וְגוֹ'׳ (דברים ד, ד), וּבְגִין כָּךְ ׳חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳.
כצפור נודדת ממקומה - חכמת החברים בישיבתם הקבועה
אָמַר רַבִּי אַבָּא, וּמַה בְּכָל כָּךְ אַתֶּם חֲכָמִים, וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים כָּאן? אָמְרוּ לוֹ, אִם הַצִּפֳּרִים יַעַקְרוּ מִמְּקוֹמָם, לֹא יוֹדְעִים לְאָן טָסוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ (משלי כז, ח).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא וּמַה בְּכָל כָּךְ אַתּוּן חַכִּימִין וְאַתּוּן יָתְבִין הָכָא, אָמְרוּ לֵיהּ אִי צִפּוֹרָאָה יִתְעַקְרוּ מֵאַתְרַיְיהוּ לָא יָדְעִין לְאָן טָאסָן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְקוֹמוֹ׳ (משלי כז, ח).
חצי לילה תורה - ריחות השדה מאירים ללב החברים
וְהַמָּקוֹם הַזֶּה זִכָּה אוֹתָנוּ לַתּוֹרָה, וְהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁלָּנוּ. בְּכָל לַיְלָה, חֲצִי אָנוּ יְשֵׁנִים, וַחֲצִי אָנוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּכְשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בַּבֹּקֶר, רֵיחוֹת הַשָּׂדֶה וְנַהֲרוֹת מַיִם מְאִירִים לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִיא מִתְיַשֶּׁבֶת בְּלִבֵּנוּ.
בלשון הזוהר
וְאַתְרָא דָא זָכֵי לָן לְאוֹרַיְיתָא, וְהַאי אוֹרְחָא דִילָן. בְּכָל לֵילְיָא פַּלְגוּתָא אֲנַן נָיְימִין, וּפַלְגוּתָא אֲנַן עָסְקִין בְּאוֹרַיְיתָא. וְכַד אֲנַן קָיְימִין בְּצַפְרָא רֵיחֵי חַקְלָא וְנַהֲרֵי מַיָא, נְהָרִין לָן אוֹרַיְיתָא, וְאִתְיַישַּׁבְתָּ בְּלִבָּן.
דין המקום למעלה - התמדה בתורה מסייעת ופרישה כפרישה מהחיים
וְאֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה הֲרֵי דָּנוּ אוֹתוֹ לְמַעְלָה פַּעַם אַחַת. וְכַמָּה שָׂרֵי מָגִנִּים הִסְתַּלְּקוּ בְּאוֹתוֹ הַדִּין עַל עֹנֶשׁ הַתּוֹרָה, וְאָז הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁלָּנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה הִיא בַּתּוֹרָה, וְהַמָּקוֹם הַזֶּה מְסַיֵּעַ לָנוּ, וּמִי שֶׁנִּפְרָד מִכָּאן, כְּמִי שֶׁנִּפְרָד מֵחַיֵּי הָעוֹלָם. הֵרִים יָדוֹ רַבִּי אַבָּא וּבֵרַךְ אוֹתָם. יָשְׁבוּ עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם. אַחַר שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, אָמְרוּ לְאוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אִם הֵאִיר הַיּוֹם, וְכָל אֶחָד יֹאמַר דָּבָר חָדָשׁ בַּתּוֹרָה לָאִישׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה. יָצְאוּ וְרָאוּ שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם, מְזֻמֶּנֶת בַּיּוֹם הַזֶּה אֵשׁ מִלְמַעְלָה. אָמַר אַחֵר, וּבַבַּיִת הַזֶּה. אָמַר אַחֵר, זָקֵן אֶחָד כָּאן שֶׁעָתִיד בַּיּוֹם הַזֶּה לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ הַזּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ. תָּמַהּ וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר, אָמַר עֲשַׁן הַמַּלְכוּת נִתְפָּס בָּאָרֶץ. וְכָךְ הָיָה, שֶׁהַיּוֹם הַהוּא רָאוּ הַחֲבֵרִים אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה וְהֻקְּפוּ בְאֵשׁ. וְרַבִּי אַבָּא לָהֲטוּ פָנָיו כָּאֵשׁ מִשִּׂמְחַת הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
הָא דַּיְינוּהָ לְעֵילָא זִמְנָא חָדָא. וְכַמָּה סָרְכֵי תְּרִיסִין אִסְתַּלָּקוּ בְּהַהוּא דִינָא עַל עוֹנְשָׁא דְאוֹרַיְיתָא, וּכְדֵין אִשְׁתַּדְּלוּתָא דִילָן יְמָמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְיתָא הוּא, וְאַתְרָא דָא קָא מְסַיְיעָא לָן, וּמַאן דְּאִתְפְּרַשׁ מִכָּאן, כְּמַאן דְּאִתְפְּרַשׁ מֵחַיֵּי עָלְמָא. זָקִיף יְדוֹי רַבִּי אַבָּא וּבָרִיךְ לוֹן. יָתְבוּ עַד דְּנָהַר יְמָמָא. בָּתַר דְּנָהַר יְמָמָא אָמְרוּ לְאִנּוּן דַּרְדְּקֵי דְּקָמַיְיהוּ פּוּקוּ וְחֲמוּ אִי נָהַר יְמָמָא, וְכָל חַד לֵימָא מִלָּה חַדְתָּא דְאוֹרַיְיתָא לְהַאי גַּבְרָא רַבָּא. נָפְקוּ וְחָמוּ דְּנָהַר יְמָמָא. אָמַר חַד מִנַּיְיהוּ זַמִּין הַאי יוֹמָא אֶשָׁא מִלְּעֵילָא. אָמַר אָחֳרָא וּבְהַךְ בֵּיתָא. אָמַר אָחֳרָא חַד סָבָא הָכָא דְּזַמִּין הַאי יוֹמָא לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. תָּוָוה וְלָא יָכִיל לְמַלָּלָא, אָמַר קוּטְרָא דְהוּרְמָנָא בְּאַרְעָא אִתַּפְסַת. וְכָךְ הֲוָה, דְּהַהוּא יוֹמָא חָמוּ חַבְרַיָיא אַפֵּי שְׁכִינְתָּא וְאִסְתַּחֲרוּ בְּאֶשָׁא. וְרַבִּי אַבָּא אִתְלַהִיטוּ אַנְפּוֹי כְּנוּרָא מֵחֶדְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא.
יום כמעמד סיני - חידוש נוסף לכבוד בעל ההילולא
שָׁנִינוּ, כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יָצְאוּ כֻלָּם מִן הַבַּיִת, וְהַבַּיִת נִקְשַׁר בְּעָשָׁן, וְהָיוּ מְחַדְּשִׁים דְּבָרִים בְּתוֹכָם כְּאִלּוּ קִבְּלוּ הַיּוֹם הַהוּא תּוֹרָה מֵהַר סִינַי. אַחַר שֶׁהִסְתַּלְּקוּ, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים אִם הוּא יוֹם וְאִם לַיְלָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּעוֹדֵנוּ עוֹמְדִים, יֹאמַר כָּל אֶחָד מֵעִמָּנוּ דָּבָר חָדָשׁ שֶׁל חָכְמָה לִקְשֹׁר חֶסֶד לְבַעַל הַבַּיִת, בַּעַל הַהִלּוּלָא.
בלשון הזוהר
תָּאנָא כָּל הַהוּא יוֹמָא לָא נָפְקוּ כֻּלְהוּ מִבֵּיתָא וּבֵיתָא אִתְקַטַּר בְּקִיטְרָא, וְהֲווּ חַדְתָאן מִלֵּי בְּגַוַויְיהוּ, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ הַהוּא יוֹמָא אוֹרַיְיתָא מִטּוּרָא דְסִינַי. בָּתַר דְּאִסְתַּלָּקוּ לָא הֲווּ יָדְעֵי אִי הוּא יְמָמָא וְאִי לֵילְיָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּעוֹד דְּאֲנַן קָיְימִין לֵימָא כָּל חַד מִינָן מִלָּה חַדְתָּא דְחָכְמְתָא לְאַקְשְׁרָא טִיבוּ לְמָארֵיהּ דְּבֵיתָא מָרֵיהּ דְּהִלּוּלָא:
׳אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך׳ - סדר עולה מחצר להיכל
פָּתַח אֶחָד וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ וְגוֹ'׳ (תהלים סה, ה). בַּתְּחִלָּה חֲצֵרֶיךְ, לְאַחַר מִכֵּן בֵּיתֶךְ, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵיכָלֶךְ. זֶה פְּנִימִי מִזֶּה, וְזֶה (נ"א: לְתוֹךְ) לְמַעְלָה מִזֶּה. ׳יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךְ׳ בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ (ישעיה ד, ג) בִּירוּשָׁלַיִם ׳קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח חַד וְאָמַר ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ וְגו'׳ (תהילים סה, ה). בְּקַדְמִיתָא חֲצֵרֶיךָ לְבָתַר בֵּיתֶךָ וּלְבָתַר הֵיכָלֶךָ. דָּא פְּנִימָאָה מִן דָּא, וְדָא לְעֵילָא (נ"א: לגו) מִן דָּא. יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ בְּקַדְמִיתָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַ ם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ׳ (ישעיהו ד, ג).
׳בחכמה יבנה בית׳ - נהר היוצא מעדן להשקות הגן
נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךְ לְאַחַר מִכֵּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת׳ (משלי כד, ג). לֹא כָתוּב הַחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת, שֶׁאִם הָיָה כָּתוּב כָּךְ, מַשְׁמָע שֶׁחָכְמָה נִקְרֵאת בַּיִת, אֶלָּא כָּתוּב ׳בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת׳, הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְגוֹ'׳ (בראשית ב, י). קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךְ לְאַחַר זֶה הוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ מַה זֶּה ׳הֵיכָל׳. כְּלוֹמַר ה"י כ"ל, זֶה וָזֶה. וְהַכֹּל נִשְׁלָם יַחַד.
בלשון הזוהר
נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ לְבָתַר כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת׳ (משלי כד, ג). הַחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת לָא כְּתִיב, דְּאִי כְּתִיב הָכִי, הֲוָה מַשְׁמַע דְּחָכְמָה בַּיִת אִקְרֵי, אֶלָּא כְּתִיב ׳בְּחָכְמָה יִבְנֶה בַיִת׳, הַיְינוּ דִּכְתִיב, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וְגו'׳ (בראשית ב, י). קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ לְבָתַר דָּא הוּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, דְּהָכִי תָּנִינָן מַהוּ ׳הֵיכָל׳. כְּלוֹמַר ה"י כ"ל, הַאי וְהַאי. וְכֹלָּא אִשְׁתְּלִים כְּחֲדָא.
מקריב בנו למילה - מדור הקב"ה בשני חצרים כאחד
מַה מּוֹכִיחַ רֹאשׁ הַכָּתוּב שֶׁכָּתוּב ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ׳ (תהלים סה, ה)? זֶה מִי שֶׁמַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ קָרְבָּן לִפְנֵי הקב"ה, רְצוֹנוֹ שֶׁל הקב"ה בַּקָּרְבָּן הַהוּא, וּמִתְרַצֶּה בּוֹ וּמְקָרֵב אוֹתוֹ, וְשָׂם אֶת מְדוֹרוֹ בִּשְׁנֵי חֲדָרִים, וְאוֹחֵז אֶת זֶה וְאֶת זֶה, שֶׁאוֹתָם הַשְּׁנַיִם נִקְשְׁרוּ יַחַד. שֶׁכָּתוּב ׳יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךְ׳ - וַדַּאי שְׁנֵי חֲצֵרֶיךְ.
בלשון הזוהר
רֵישָׁא דְקְרָא מַה מּוֹכַח דִּכְתִיב ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ׳ (תהלים סה, ה). הַאי מַאן דְּאַקְרִיב בְּרֵיהּ קָרְבָּנָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רַעֲוָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא קָרְבָּנָא וְאִתְרְעֵי בֵּיהּ וְקָרִיב לֵיהּ וְשַׁוֵּי מְדוֹרֵיהּ בִּתְרֵין אִדְרִין וְאָחִיד לְהַאי וּלְהַאי דְּאִנּוּן תְּרֵין אִתְקַשְּׁרוּ כְּחֲדָא. דִּכְתִיב ׳יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ׳. חֲצֵרֶיךָ וַדַּאי תְּרֵי.
נוסח החסידים הראשונים בברית מילה - ברכות בעלי הברית
מִשּׁוּם כָּךְ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, זְקֵנֵינוּ שֶׁל כָּאן, כְּשֶׁמַּקְרִיבִים אֶת בְּנֵיהֶם לַקָּרְבָּן הַזֶּה, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךְ׳ (תהלים סה, ה). אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם אוֹמְרִים: ׳נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךְ קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךְ׳ - אַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית וְכוּ'. וְשָׁנִינוּ, בַּתְּחִלָּה יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים עָלָיו, וְאַחַר כָּךְ עַל הָאַחֵר, שֶׁכָּתוּב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ׳ (ויקרא טז, יז) - בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ - ׳וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל׳. וְאָנוּ לָקַחְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, וְכָךְ יָפֶה וְרָאוּי לְפָנֵינוּ.
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כָךְ חֲסִידֵי קַדְמָאֵי סָבָאן דְּהָכָא כַּד מַקְרִיבִין בְּנַיְיהוּ לְקָרְבָּנָא דָא. פָּתְחֵי וְאָמְרֵי ׳אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ׳ (תהלים סה, ה). אִנּוּן דְּקָיְימֵי עֲלַיְיהוּ אָמְרֵי ׳נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ׳. לְבָתַר מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאִנּוּן דְּקָיְימֵי עֲלַיְיהוּ אָמְרֵי כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית וְכוּ'. וְתָנִינָן בְּקַדְמִיתָא לִבָּעֵי בַּר נָשׁ רַחֲמִין עֲלֵיהּ וּלְבָתַר עַל אָחֳרָא דִּכְתִיב, ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ׳ (ויקרא טז, יז) בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר ׳וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל׳. וְאֲנַן אוֹרְחָא דָא נַקְטִינָן וְהָכִי שַׁפִּיר וְחָזֵי לְקַמָּאן.
עשרה דברי מהימנותא בפסוק אשרי תבחר - עשר חופות לצדיקים
אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי כָּךְ הוּא וְנָאֶה הַדָּבָר, וּמִי שֶׁלֹּא אוֹמֵר כָּךְ, הוּא מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵעֲשָׂרָה חֻפּוֹת שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת הקב"ה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא, וְכֻלָּם נִקְשָׁרִים בָּזֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ עֲשָׂרָה דְבָרִים שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא יֵשׁ בַּפָּסוּק הַזֶּה ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב וְגוֹ'׳. וּמִכָּל דָּבָר וְדָבָר נַעֲשֵׂית חֻפָּה אַחַת מִמֶּנָּה.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא וַדַּאי כָּךְ הוּא וְיָאוֹת מִלָּה, וּמַאן דְּלָא אָמַר הָכִי אַפִּיק גַּרְמֵיהּ מֵעֲשָׂרָה חֻפּוֹת דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְכֻלְהוּ מִתְקַשְׁרָן בְּהַאי. וּבְגִינֵי כָךְ עֲשָׂרָה מִילֵּי דִּמְהֵימְנוּתָא אִית בְּהַאי קְרָא ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב וְגו'׳. וְכָל מִלָּה וּמִלָּה חַד חֻפָּה אִתְעֲבִיד מִנָּהּ.
אשרי חלקכם בעולם הזה ובבא - כעמידה בהר סיני
אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה נִקְשֶׁרֶת בִּלְבַבְכֶם כְּאִלּוּ עֲמַדְתֶּם בְּגוּפְכֶם בְּהַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן בְּעָלְמָא דָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא מִתְקַשְּׁרָא בְּלִבַּיְיכוּ כְּאִלּוּ קָיְימִיתוּ בְּגוּפַיְיכוּ בְּטוּרָא דְסִינַי בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל:
׳מזבח אדמה תעשה לי׳ - ברית הבן כבניית מזבח שלם
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, ׳מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְגוֹ'׳ (שמות כ, כא). שָׁנִינוּ, כָּל מִי שֶׁמַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ לַקָּרְבָּן הַזֶּה, כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם לִפְנֵי הקב"ה, וּכְאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ שָׁלֵם לְפָנָיו. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר מִזְבֵּחַ עִם כְּלִי אֶחָד מָלֵא עָפָר לָמוּל עָלָיו אֶת הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְנֶחְשָׁב לִפְנֵי הקב"ה כְּאִלּוּ זָבַח עָלָיו עוֹלוֹת וְקָרְבָּנוֹת, צֹאן וּבָקָר.
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר ׳מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְגו'׳ (שמות כ, כא). תָּאנָא כָּל מַאן דְּקָרִיב בְּרֵיהּ לְקָרְבָּנָא דָא, כְּאִלּוּ אַקְרִיב כָּל קָרְבָּנִין דְּעָלְמָא לְקַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְאִילּוּ בָּנֵי מַדְבְּחָא שְׁלֵימָתָא קַמֵּיהּ. בְּגִינֵי כָךְ בָּעֵי לְסַדְּרָא מַדְבְּחָא בְּמָאנָא חַד מַלְיָיא אַרְעָא לְמִגְזַר עֲלֵיהּ הַאי קְיָימָא קַדִּישָׁא, וְאִתְחַשִּׁיב קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּאִלּוּ אַדְבַּח עֲלֵיהּ עִלַוָּון וְקָרְבָּנִין עָאנָא וְתוֹרֵי.
׳אזכיר את שמי׳ - סוד המילה במזבח האדמה
וְנוֹחַ לוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁכָּתוּב ׳וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְגוֹ'׳ (שמות כ, כא). ׳בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי׳ - מַהוּ ׳אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי׳? (אֶת) זוֹ הַמִּילָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׳ (תהלים כה, יד). הַאי ׳מִזְבַּח אֲדָמָה׳ וַדַּאי כְּמָא דְּאָמִינָא. בַּתְרֵיהּ מַה כְּתִיב ׳וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי׳ (שמות כ, כב) - רֶמֶז לַגֵּר כַּאֲשֶׁר מִתְגַּיֵּר, שֶׁהֵם מֵעַם קְשֵׁה עֹרֶף וּקְשֵׁה לֵב. ׳לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית׳ (שמות כ, כב), מַה זֶּה?
בלשון הזוהר
וְנִיחָא לֵיהּ יַתִּיר מִכֻּלְהוּ דִּכְתִיב ׳וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְגו'׳ (שמות כ, כא). ׳בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי׳. מַהוּ ׳אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי׳ (את) דָּא מִילָה דִּכְתִיב בָּהּ ׳סוֹד יהו"ה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׳ (תהילים כה, יד). הַאי ׳מִזְבַּח אֲדָמָה׳ וַדַּאי כְּמָא דְּאָמִינָא. בַּתְרֵיהּ מַה כְּתִיב ׳וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי׳ (שמות כ, כב). ׳לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית׳ (שמות כ, כב). מָה הוּא, דְּבָעֵי לְאֲעָלָא לֵיהּ בְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (בגין) וְלָא יִגְזַר יָתֵיהּ עַד דְּיִנְשֵׁי פּוּלְחָנָא אָחֳרָא דְּעֲבַד עַד הָכָא וְיַעֲדֵי מִנֵּיהּ הַהוּא קַשְׁיוּ דְלִבָּא.
מילה בלי הסרת קשיות הלב - כפסל שנשאר אבן
וְאִם נִמּוֹל וְלֹא הוּסַר מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ קְשִׁי הַלֵּב לְהִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הקב"ה, הֲרֵי הוּא כְּפֶסֶל הָאֶבֶן הַזֶּה שֶׁגּוֹזְרִים אוֹתוֹ מֵהַצַּד הַזֶּה וּמִן הַצַּד הַזֶּה, וְנִשְׁאָר אֶבֶן כְּבָרִאשׁוֹנָה. מִשּׁוּם כָּךְ ׳לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית׳. שֶׁאִם הוּא נִשְׁאָר בְּקַשְׁיוּתוֹ - ׳כִּי חַרְבְּךְ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ׳ - כְּלוֹמַר, אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁנִּמּוֹל אֵינָהּ מוֹעִילָה לוֹ.
בלשון הזוהר
וְאִי אִתְגְּזַר וְלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ הַהוּא קַשְׁיָא דְלִבָּא לְמֵיעַל בְּפוּלְחָנָא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲרֵי הוּא כְּהַאי פְּסִילָא דְאַבְנָא דְּגַזְרֵי לֵיהּ מֵהַאי גִיסָא וּמֵהַאי גִיסָא וְאִשְׁתָּאַר אַבְנָא כִּדְבְּקַדְמִיתָא. בְגִין כָּךְ ׳לא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית׳. דְּאִי אִשְׁתָּאַר בְּקַשְׁיוּתֵיהּ, ׳כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲּלֶיהָ׳, כְּלוֹמַר הַהוּא גְּזִירוּ דְּאִתְגְּזַר לָא מְהַנְיָא לֵיהּ.
שמחת המקריב בנו לברית - כל היום ההוא
מִשּׁוּם כָּךְ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמַּקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּן הַזֶּה בְּשִׂמְחָה וּבְרָצוֹן לִפְנֵי הקב"ה, וְצָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בַּחֵלֶק הַזֶּה כָּל הַיּוֹם, שֶׁכָּתוּב ׳וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךְ אֹהֲבֵי שְׁמֶךְ׳ (תהילים ה, יב).
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כָךְ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאַקְרִיב הַאי קָרְבָּנָא בְּחֶדְוָותָא בְּרַעֲוָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָעֵי לְמֶחדֵי בְּהַאי חוּלָקָא כָּל יוֹמָא דִּכְתִיב, ׳וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׳ (תהילים ה, יב):
קושיות בפסוק ׳וירא ה' אליו׳ - חשבון השנים והשנה
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, ׳וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יהו"ה וְגוֹ'׳ (בראשית יז) - ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְגוֹ'׳. בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְעַיֵּן בּוֹ, וְקָשֶׁה בְּכַמָּה דְרָכִים, וְכִי עַד עַתָּה לֹא הִתְגַּלָּה הקב"ה לְאַבְרָהָם אֶלָּארק (עַד) כָּעֵת, כְּשֶׁהִגִּיעַ לַיָּמִים הָאֵלֶּה, וַיֵּרָא יהו"ה אֵלָיו וְלֹא קֹדֶם? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל אַבְרָם׳וכן? וַיהו"ה אָמַר ׳אֶל אַבְרָם.וכן וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדוֹעַ תֵּדַע וְגוֹ'׳. וְכָעֵת מוֹנֶה אֶת חֶשְׁבּוֹן הַיָּמִים,ואם הכוונה למנין ימי מילתו היה צריך לכתוב 'וירא ה' אל אברם' תחילה ואחר כך 'ויהי אברם בן תשעים', אלא מנין הימים מוסב על המראה (רמ"ק) וּכְשֶׁמּוֹנֶה אוֹתָם, כָּתוּב ׳וַיֵּרָא יהו"ה אֶל אַבְרָם׳, נִשְׁמָע שֶׁעַד עַתָּה לֹא הִתְגַּלָּה עָלָיו! וְעוֹד, שֶׁכָּתוּב ׳בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים׳ - בַּתְּחִלָּה שָׁנָה, וְאַחַר כָּךְ שָׁנִים!
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר ׳וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא׳ (בראשית יז, א) יהו"ה וְגו' ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֶּךְ לְפָנַי וְגו'׳. הַאי קְרָא אִית לְעַיְינָא בֵּיהּ וְקַשְׁיָא בְּכַמָּה אוֹרְחִין, וְכִי עַד הַשְׁתָּא לָא אִתְגְּלִי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם אֶלָּא (עד) הָאִידְנָא כַּד מָטָא לְהַנֵּי יוֹמִין וַיֵּרָא יהו"ה ׳אֶל אַבְרָם׳ וְלָא קֹדֶם. וְהָכְתִיב וַיֹּאמֶר יהו"ה ׳אֶל אַבְרָם׳. וַיהו"ה אָמַר ׳אֶל אַבְרָם. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדוֹעַ תֵדַע וְגו'׳. וְהָאִידְנָא מָנֵי חוּשְׁבַּן יוֹמִין, וְכַד מָנִי לְהוּ כְּתִיב וַיֵּרָא יהו"ה ׳אֶל אַבְרָם׳, אִשְׁתְּמַע דְּעַד הַשְׁתָּא לָא אִתְגְּלִי עֲלוֹי. וְעוֹד דִּכְתִיב ׳בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים, בְּקַדְמִיתָא שָׁנָה וּלְבַסוֹף שָׁנִים׳.
עד המילה לא נגלה כראוי - וירא מגלה הכתר הקדוש
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל אוֹתָם הַיָּמִים לֹא כָתוּב וַיֵּרָא,זו תשובה לשאלה למה נזכר מספר השנים, לפי שכל אותן השנים היה אטום ומכוסה בערלה (כתם פז) מָה הַטַּעַם? אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁהָיָה אָטוּם וְסָתוּם,כל זמן שהיה ערל, שלא יתגלה כראוי על המכוסה בערלה עד שיתגלה בו אות כתרא קדישא (כתם פז) (כָּךְ) לֹא הִתְגַּלָּה עָלָיו הקב"ה כָּרָאוּי. כָּעֵת הִתְגַּלָּה אֵלָיו,לבסוף ימיו ראה מה שלא ראה קודם, מפני שהיה קרוב ללידת יצחק (רמ"ק) שֶׁכָּתוּב וַיֵּרָא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְגַלּוֹת בּוֹ הָאוֹת הַזּוֹ,היא אות ברית קודש הַכֶּתֶר הַקָּדוֹשׁ.ומכתר עד יסוד הן תשע ספירות, ולכן נקרא טוב (נזר ישראל)
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָאנָא, כָּל אִנּוּן יוֹמִין לָא כְּתִיב וַיֵּרָא, מַאי טַעְמָא, אֶלָּא כָּל כַּמָּה דְהֲוָה אָטִים וְסָתִים (כך) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְגְּלִי עֲלֵיהּ כִּדְקָחָזֵי. הָאִידְנָא אִתְגְּלִי עֲלֵיהּ דִּכְתִיב וַיֵּרָא. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּבָעָא לְגַלֵּי בֵּיהּ הַאי אָת כִּתְרָא קַדִּישָׁא.
מנין הימים לקראת המילה - זרע קדוש יוצא מקדושה
וְעוֹד, כְּשֶׁרָצָה הקב"ה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ זֶרַע קָדוֹשׁ,ועל כן צוהו למול תחילה, כדי שלא יעבור הזרע דרך ערלה (כתם פז) וְקָדוֹשׁ לֹא יִהְיֶה כְּשֶׁעֲדַיִן הוּא בְּבָשָׂר אָטוּם, אֶלָּא אָמַר, כָּעֵת שֶׁהוּא בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים וְלִזְמַן קָרוֹבקרוב להיות בן מאה שנה הוּא שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע קָדוֹשׁ, שֶׁיִּהְיֶה הוּא קָדוֹשׁ בַּהַתְחָלָה,שימול את עצמו וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא מִמֶּנּוּ זֶרַע קָדוֹשׁ. מִשּׁוּם כָּךְ מָנָה אֶת יָמָיו בָּזֶה,א. כשם שנראה אליו בזמן ההוא, כך מנה את מספר שנותיו אז ולא קודם (כתם פז) ב. בתשע השנים, כי נתקרב לזמן הראוי להוליד בשלמות, ולא בתשעים השנים שקדמו, שעוד לא היה ראוי בהן להוליד זרע קדוש, ולכן לא נכתב בהן 'שנים' אלא 'שנה' וְלֹא בְּכָל הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁבַּהַתְחָלָה.
בלשון הזוהר
וְעוֹד דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאֲפָקָא מִנֵּיהּ זַרְעָא קַדִּישָׁא, וְקַדִּישָׁא לָא לֶהֱוֵי בְּעוֹד דְּאִיהוּ אָטִים בִּשְׂרָא, אֶלָּא אָמַר הַשְׁתָּא דְהוּא ׳בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים׳ (בראשית יז, א) וּזְמַן קָרִיב הוּא דְּיִנְפּוֹק מִנֵּיהּ זַרְעָא קַדִּישָׁא, לֶהוֵי הוּא קַדִּישָׁא בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יִנְפּוֹק מִנֵּיהּ זַרְעָא קַדִּישָׁא. בְגִין כָּךְ מָנֵי יוֹמוֹי בְּהַאי וְלָא בְּכָל הַנֵּי זִמְנִי קַדְמִיתָא.
תשעים שנה כשנה אחת - עד שנעשו ימיו שנים
עוֹד, תִּשְׁעִים שָׁנָה - שֶׁכָּל יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ שָׁנִים, אֶלָּא כְּשָׁנָה אַחַת, שֶׁלֹּא הָיוּ יָמָיו יָמִים. עַכְשָׁו שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, הֵם שָׁנִים וְלֹא שָׁנָה. ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳ (בראשית יז, א). מַה מַּשְׁמִיעַ שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא אָמַר ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, עָשָׂה הקב"ה כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁאֵינָם קְדוֹשִׁים לְמַטָּה, וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא נִמּוֹלִים, נִטְמָאִים בָּהֶם.
בלשון הזוהר
תוּ תִּשְׁעִים שָׁנָה, דְּכָל יוֹמוֹי קַדְמָאֵי לָא הֲווּ שָׁנִים אֶלָּא כְּחַד שָׁנָה דְּלָא הֲווּ יוֹמוֹי יוֹמִין, הַשְׁתָּא דְּמָטָא לְהַאי שָׁנִים, אִנּוּן וְלָא שָׁנָה: ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳ (בראשית יז, א). מַאי מַשְׁמַע דְּעַד הַשְׁתָּא לָא קָאֲמַר ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳. אֶלָּא הָכִי תָאנָא, עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּתְרִין תַּתָּאִין דְּלָא קַדִּישִׁין לְתַתָּא. וְכָל אִנּוּן דְּלָא אִתְגְזָּרוּ יִסְתָּאֲבוּן בְּהוֹן.
מרשם שד בערלים - יוד משלים לשדי אחר המילה
וּרְשׁוּמִים בָּהֶם. וּמָה הָרִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם? שֶׁנִּרְאֶה בָהֶם שִׁי"ן דָּלֶ"ת וְלֹא יוֹתֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִטְמָאִים בָּהֶם וְנִדְבָּקִים בָּהֶם. אַחַר שֶׁנִּמּוֹלִים יוֹצְאִים מֵאֵלּוּ, וְנִכְנָסִים לְכַנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וּמִתְגַּלֶּה בָהֶם יוֹ"ד, הָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, אוֹת הַבְּרִית הַשָּׁלֵם, וְנִרְשָׁם בָּהֶם שַׁדַּ"י, וְנִשְׁלָמִים בְּקִיּוּם שָׁלֵם, וְעַל כֵּן כָּתוּב בָּזֶה ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳.
בלשון הזוהר
וּרְשִׁימִין בְּהוֹן, וּמַאי ׳רִשּׁוּמָא׳ אִית בְּהוֹן, דְּאִתְחֲזֵי בְּהוּ שי"ן דל"ת וְלָא יַתִּיר, וּבְגִין כָּךְ אִסְתַּאֲבוּן בְּהוּ וְאִתְדַּבְּקוּן בְּהוּ. בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ נָפְקִין מֵאִלֵּין וְעָאלִין בְּגַדְפוֹי דִּשְׁכִינְתָּא וְאִתְגַּלְּיָא בְּהוּ יו"ד רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אָת קְיָימָא שְׁלִים וְאִתְרְשִׁים בְּהוּ שד"י וְאִשְׁתְּלִים בְּקִיּוּמָא שְׁלִים, וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהַאי ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳.
׳והיה תמים׳ - מילה משלימה לרשם יוד ולברכת שדי
׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א) - שָׁלֵם. וּמִי שֶׁהוּא בָּרֹשֶׁם הַזֶּה, רָאוּי לְהִתְבָּרֵךְ בַּשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אוֹתְךְ׳ (בראשית כח, ג).
בלשון הזוהר
׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א) - שְׁלִים, וּמַאן דְּאִיהוּ בְּרִשּׁוּמָא דָא אִתְחֲזֵי לְאִתְבָּרְכָא בִּשְׁמָא דָא דִּכְתִיב, ׳וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אוֹתְךָ׳ (בראשית כח, ג).
׳אל שדי׳ שולט בכתרים - הנימול צדיק ויורש ארץ
מַה זֶּה ׳אֵל שַׁדַּי׳? הַהוּא שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת הַבְּרָכוֹת, הוּא שֶׁשּׁוֹלֵט עַל כָּל הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, וְהַכֹּל פּוֹחֲדִים מִיִּרְאָתוֹ וּמִזְדַּעְזְעִים. מִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁנִּמּוֹל, כָּל אוֹתָם שֶׁאֵינָם קְדוֹשִׁים מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ וְלֹא שׁוֹלְטִים בּוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו ס, כא). (כָּל אוֹתָם שֶׁנִּמּוֹלוּ נִקְרָאִים צַדִּיקִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ - שֶׁאֵין יוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ אֶלָּא הַהוּא שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, אַף כָּךְ, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו'׳) אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵיכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁבָּאתִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מִפִּיכֶם. כֻּלְּכֶם קְדוֹשִׁים, כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאֱלוֹהַּ הַקָּדוֹשׁ. עֲלֵיכֶם כָּתוּב ׳זֶה יֹאמַר לַיהו"ה אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהו"ה וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה׳ (ישעיה מד, ה). כָּל אֶחָד מִכֶּם אָחוּז וְקָשׁוּר בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וְאַתֶּם גְּדוֹלִים מְמֻנִּים מָגִנִּים מֵאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁגְּדוֹלֶיהָ אוֹכְלִים מִן הַמָּן שֶׁל הַטַּל הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
מַהוּ ׳אֵל שַׁדַּי׳. הַהוּא דְּבִרְכָאן נָפְקָן מִנֵּיהּ, הוּא דְּשַׁלִּיט עַל כִּתְרִין תַּתָּאִין, וְכֹלָּא מִדַּחַלְתֵּיהּ דָּחֲלִין וּמִזְדַּעְזְעִין, בְגִין כָּךְ מַאן דְּאִתְגְּזַר, כָּל אִנּוּן דְּלָא קַדִּישִׁין אִתְרַחֲקָן מִנֵּיהּ וְלָא שָׁלְטִין בֵּיהּ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּלָא נָחִית לַגֵּיהִנֹּם דִּכְתִיב, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגו'׳ (ישעיהו ס, כא). (כל אנון דאתגזרו אקרון צדיקים, ובגין כך ׳לעולם ירשו ארץ׳, דלא ירית האי ארץ אלא ההוא דאקרי צדיק, אוף הכי ׳ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'׳) אָמַר רַבִּי אַבָּא זַכָּאִין אַתּוּן בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּאָתֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין מִפּוּמֵיכוֹן, כֻּלְכוּ קַדִּישִׁין, כֻּלְכוּ בְּנֵי אֱלָהָא קַדִּישָׁא, עֲלַיְיכוּ כְּתִיב, ׳זֶה יֹאמַר לַיהו"ה אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְּשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהו"ה וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה׳ (ישעיה מד, ה). כָּל חַד מִנְּכוֹן אָחִיד וְאִתְקַשַּׁר בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאַתּוּן רַבְרְבָן מְמַנָּן תְּרֵיסִין מֵהַהִיא אֶרֶץ דְּאִקְרֵי אֶרֶץ הַחַיִּים דְּרַבְרְבָנוֹהִי אָכְלִין מִמַּנָּא דְטַלָּא קַדִּישָׁא:
׳אשריך ארץ שמלכך בן חורים׳ - ארץ החיים והקב"ה מלכה
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ׳ (קהלת י, יז). וְכָתוּב (שם) ׳אֵי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׳. הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ קָשִׁים הֲדָדִית, וְלֹא קָשִׁים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ׳ - זוֹ הָאָרֶץ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל כָּל אוֹתָם הַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת אֶרֶץ הַחַיִּים, וְעָלֶיהָ כָּתוּב ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר יהו"ה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד׳ (דברים יא, יב). וְכָתוּב ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ - ׳לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ - בִּמְדֻיָּק. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים׳ - זֶה הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב).
בלשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר ׳אַשְׁרֵיךָ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ׳ (קהלת י, יז). וּכְתִיב ׳אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נַעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׳. הַנֵּי קְרָאֵי קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי. וְלָא קַשְׁיָין, הַאי דִּכְתִיב ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ׳, דָּא אֶרֶץ דִּלְעֵילָא דְּשָׁלְטָא עַל כָּל אִנּוּן חַיִּין דִּלְעֵילָא. וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי אֶרֶץ הַחַיִּים, וְעֲלָהּ כְּתִיב, ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר יהו"ה אֱלהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד׳ (דברים יא, יב). וּכְתִיב ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ - ׳לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ דַּיְיקָא. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב ׳שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין׳ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב).
בן חורין מיובל - דרור הבא מן החירות
בֶּן חוֹרִים, מַה זֶּה ׳בֶּן חוֹרִים׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, י). וְכָתוּב ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ׳, שֶׁהֲרֵי כָּל הַחֵרוּת בָּאָה מִן הַיּוֹבֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳בֶּן חוֹרִין׳. וְאִם תֹּאמַר, בֶּן חוֹרִין, וְלֹא כָתוּב בֶּן חֵרוּת - כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. בֶּן חֵרוּת הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת!
בלשון הזוהר
בֶּן חוֹרִין, מַהוּ ׳בֶּן חוֹרִין׳ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, י). וּכְתִיב ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ׳ דְּהָא כָּל חֵירוּ מִיּוֹבְלָא קָא אָתֵי. בְגִין כָּךְ ׳בֶּן חוֹרִין׳. וְאִי תֵימָא בֶּן חוֹרִין וְלָא כְּתִיב בֶּן חֵירוּת. הָכִי הוּא וַדַּאי בֶּן חֵירוּת מִבָּעֵי לֵיהּ.
חיבור יוד בה - סוד בן חורים ואכילת השרים בשמחה
אֶלָּא בְּמִשְׁנָתֵנוּ הַסְּתוּמָה לָמַדְנוּ, כְּשֶׁמִּתְחַבְּרוֹת יוֹ"ד בְּה', אָז כָּתוּב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן׳ (בראשית ב, י). וְאַל תֹּאמַר כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים, אֶלָּא וַדַּאי מִתְחַבְּרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בֶּן חוֹרִים׳. וְעַל כֵּן ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים, וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ׳ - בְּשִׂמְחָה, בִּשְׁלֵמוּת וּבְרָצוֹן.
בלשון הזוהר
אֶלָּא בְּמַתְנִיתָּא סְתִימָאָה דִילָן תָּנִינָא, כַּד מִתְחַבְּרָן יוּ"ד בְּה' כְּדֵין כְּתִיב, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן׳ (בראשית ב, י). וְלָא תֵימָא כַּד מִתְחַבְּרָן, אֶלָּא מִתְחַבְּרָן וַדַּאי, וּבְגִין כָּךְ בֶּן חוֹרִין כְּתִיב. וְעַל דָּא ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ׳ בְּחֶדְוָותָא בִּשְׁלִימוּ בְּרַעֲוָא.
׳שמלכך נער׳ - ישראל בגלות יונקים מרשות אחרת
׳אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר׳ (קהלת י, טז) - זוֹ הָאָרֶץ שֶׁלְּמַטָּה. שֶׁלָּמַדְנוּ, כָּל שְׁאָר אַרְצוֹת שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְלָמַדְנוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה אָמַר אוֹתוֹ שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳אֵי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר׳. אוֹי לָעוֹלָם שֶׁיּוֹנֵק מֵהַצַּד הַזֶּה. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, יוֹנְקִים כְּמִי שֶׁיּוֹנֵק מֵרָשׁוּת אַחֶרֶת.
בלשון הזוהר
׳אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר׳ (קהלת י, טז) - הַאי אֶרֶץ דִּלְתַתָּא, דְּתַנְיָא כָּל שְׁאָר אַרְעֵי דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִתְיְהִיבוּ לְרַבְרְבִין תְּרֵיסִין דִּמְמַנָּן עֲלַיְיהוּ, וְתָאנָא הַאי קְרָא שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲמָרוֹ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נַעַר׳. וַוי לְעָלְמָא דְּמִסִּטְרָא דָא יָנְקָא, וְכַד יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא יַנְקִין כְּמַאן דְּיַנִּיק מֵרְשׁוּתָא אָחֳרָא.
׳ושריך בבקר יאכלו׳ - זמני הרוגז בעולם עקב מלך הנער
׳וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׳ (קהלת י, טז) - וְלֹא בְּכָל הַיּוֹם. בַּבֹּקֶר - וְלֹא בִּזְמַן אַחֵר שֶׁל הַיּוֹם. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת וּבָאִים וְסוֹגְדִים לַשֶּׁמֶשׁ, הָרֹגֶז תָּלוּי בָּעוֹלָם. בִּשְׁעַת הַמִּנְחָה הָרֹגֶז תָּלוּי בָּעוֹלָם. מִי גָרַם אֶת זֶה? מִשּׁוּם ׳שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר׳, הַהוּא שֶׁנִּקְרָא נַעַר.
בלשון הזוהר
׳וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׳ (קהלת י, טז) וְלָא בְּכוּלֵי יוֹמָא. בַּבֹּקֶר וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא דְיוֹמָא. דְּתַנְיָא בְּשַׁעֲתָא דְּחַמָּה זוֹרַחַת וְאַתְיָין וְסָגְדִין לֵיהּ לְשִׁמְשָׁא רוּגְזָא תָּלֵי בְּעָלְמָא. בְּשַׁעֲתָא דְּמִנְחָה רוּגְזָא תַּלְיָיא בְּעָלְמָא. מַאן גָּרִים הַאי, מִשּׁוּם דְּמַלְכֵּךְ נַעַר הַהוּא דְּאִקְרֵי נַעַר.
צדיקי אמת יונקים מלמעלה - לא כשאר האומות
וְאַתֶּם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אֵין יוֹנְקִים מִן הַצַּד הַזֶּה, אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. עֲלֵיכֶם כָּתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד).
בלשון הזוהר
וְאַתּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין בְּנֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לָא יָנְקִין מֵהַאי סִטְרָא, אֶלָּא מֵהַהוּא אֲתַר קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָא. עֲלַיְיכוּ כְּתִיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד):
קושיות בשירת ישעיה על הכרם - שירה במקום תוכחה
פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיה ה, א) - ׳וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וְגוֹ'׳. בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן. לָמָּה כָּתוּב שִׁירָה? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת תּוֹכָחָה! לִידִידִי? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְדוֹדִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳שִׁירַת דּוֹדִי׳. ׳כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן׳? הִסְתַּכַּלְתִּי בְּכָל הַתּוֹרָה וְלֹא מָצָאתִי מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא ׳בֶּן שָׁמֶן׳. אֶלָּא אֶת הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ בֵּאֲרוּ הַחֲבֵרִים בְּכַמָּה צוּרוֹת, וְהַכֹּל יָפֶה וְכָךְ זֶה. אֲבָל ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי׳ - זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָדִיד, וְנִקְרָא יָדִיד טֶרֶם שֶׁיָּצָא לָעוֹלָם. לָמָּה יָדִיד? שֶׁשָּׁנִינוּ, אַהֲבָה רַבָּה הָיְתָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה טֶרֶם שֶׁנִּמּוֹל אַבְרָהָם אָבִיו, וְנִקְרָא שָׁלֵם, וְנוֹסְפָה לוֹ הֵ"א לְהַשְׁלִימוֹ. וְכֵן לְשָׂרָה הֲרֵי נִתְּנָה לָהּ הֵ"א הַ אֶת.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ וְגו'׳ (ישעיהו ה, א) - ׳וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וְגו'׳. הַנִּי קְרָאֵי אִית לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ. אַמַּאי כְּתִיב שִׁירָה, תּוֹכָחָה מִבָּעֵי לֵיהּ. לִידִידִי, לְדוֹדִי מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִיב ׳שִׁירַת דּוֹדִי׳. ׳כֶּרְם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן׳. אִסְתַּכַּלְנָא בְּכָל אוֹרַיְיתָא וְלָא אַשְׁכַּחְנָא אַתְרָא דְאִקְרֵי קֶרֶן שָׁמֶן. אֶלָּא הַנִּי קְרָאֵי הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא בְּכַמָּה גְוָונִין וְכֻלְהוּ שַׁפִּיר וְהָכִי הוּא. אֲבָל ׳אָשִׁירָה נָא לִידִידִי׳ דָּא יִצְחָק, דְּהֲוָה יְדִיד, וְאִקְרֵי יְדִיד עַד לָא יִפּוּק לְעָלְמָא. אַמַּאי יְדִיד, דְּתָנִינָן רְחִימוּ סַגֵּי הֲוָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ דְּלָא אִתְעֲבִיד עַד דְּלָא אִתְגְּזַר אַבְרָהָם אֲבוּהָ וְאִקְרֵי שְׁלִים וְאִתּוֹסַף לֵיהּ ה"א לְאַשְׁלָמוּתָא. וְכֵן לְשָׂרָה הַאי ה"א אִתְיְהִיבַת לָהּ.
סוד ה' לאברהם ולשרה - עליונה לזכר ותחתונה לנוקבא
כָּאן יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, ה' לְשָׂרָה זֶה יָפֶה, אֲבָל לְאַבְרָהָם לָמָּה הֵ"א וְלֹא יוֹ"ד? יוֹ"ד הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה זָכָר. אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הָיָה (הוּא) סָתוּם אֶצְלֵנוּ אַבְרָהָם עָלָה לְמַעְלָה, וְנָטַל סוֹד מֵהֵ"א הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא הָעוֹלָם שֶׁל הַזָּכָר. הֵ"א הָעֶלְיוֹנָה וְהֵ"א הַתַּחְתּוֹנָה, זוֹ תְּלוּיָה בַּזָּכָר וְזוֹ וַדַּאי בַּנּוּקְבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַבְרָהָם עָלָה בַּהֵ"א שֶׁלְּמַעְלָה, וְשָׂרָה יָרְדָה בַּהֵ"א שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, ה' לְשָׂרָה שַׁפִּיר, אֲבָל לְאַבְרָהָם אַמַּאי ה"א וְלָא יו"ד, י' מִבָּעֵי לֵיהּ דְּהָא הוּא דְּכַר הֲוָה. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הֲוָה (ד"א הוא) סָתִים בְּגַוָּון אַבְרָהָם סָלִיק לְעֵילָא וְנָטִיל רָזָא מֵה"א עִלָּאָה דְּאִיהוּ עָלְמָא דִדְכוּרָא. ה"א עִלָּאָה וְה"א תַּתָּאָה, הַאי תַּלְיָא בִּדְכוּרָא, וְהַאי בְּנוּקְבָא וַדַּאי. וּבְגִין כָךְ אַבְרָהָם סָלִיק בְה"א דְעֵילָא, וְשָׂרָה נָחֲתָא בְה"א דְּלְתַתָּא.
׳כה יהיה זרעך׳ - גר צדק נכנס בברית ככתוב שמו
עוֹד, שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׳ (בראשית טו, ה), וְלָמַדְנוּ ׳זַרְעֶךְ׳ - זַרְעֲךְ מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה מַתְחִיל לְהִכָּנֵס בַּבְּרִית הַזּוֹ. כי 'כה' היא המלכות, הנקראת ברית וצדק וּמִשּׁוּם כָּךְ הַגֵּר שֶׁמִּתְגַּיֵּר נִקְרָא גֵר צֶדֶק, על שם הצדק, שהיא המלכות, שנכנס בה, ולכן נקרא גם ישראל (רמ"א) מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בָא מִגֶּזַע קָדוֹשׁ שֶׁנִּמּוֹלוּ. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁנִּכְנָס בָּזֶה - שְׁמוֹ כָּזֶה: אַבְרָהָם. ומכאן נהגו לקרוא לכל גר צדק בשם אברהם (או"ה) מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בּוֹ ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׳ (בראשית טו, ה), זַרְעֲךְ מַמָּשׁ, וְנִמְסַר לוֹ הֵ"א. וְאִם לֹא נִמְסְרָה הֵ"א לְשָׂרָה, הָיָה לוֹ לְאַבְרָהָם לְהוֹלִיד לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁהַכֹּה הַזּוֹ מוֹלִידָה לְמַטָּה. וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׳ (בראשית כא, יב) - בְּיִצְחָק וְלֹא בְּךְ. יִצְחָק הוֹלִיד לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), וְיַעֲקֹב הִשְׁלִים הַכֹּל.
בלשון הזוהר
תוּ דִּכְתִיב ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׳ (בראשית טו, ה). וְתָנָא ׳זַרְעֶךָ׳, זַרְעֶךָ מַמָּשׁ, דְּהֲוָה שָׁארֵי לְמֵיעַל בְּהַאי קְיָים, וּמָאן דְּשָׁארֵי לְמֵיעַל בְּהַאי קְיָים עָאל. וּבְגִינֵי כָךְ גִּיּוֹרָא דְּאִתְגְּזַר גֵּר צֶדֶק אִקְרֵי בְּגִין דְּלָא אֲתָא מִגִּזְעָא קַדִּישָׁא דְּאִתְגְּזָרוּ, וְעַל דָּא מַאן דְּעָאל בְּהַאי שְׁמֵיהּ כְּהַאי אַבְרָהָם, בְגִין כָּךְ כְּתִיב בֵּיהּ ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׳ (בראשית טו, ה), זַרְעֶךָ מַמָּשׁ. וְאִתְמָסַר לֵיהּ ה"א. וְאִי לָאו דִּאִתְמָסַר ה"א לְשָׂרָה הֲוָה לֵיהּ לְאַבְרָהָם לְאוֹלִיד לְתַתָּא כְּמָה דְּהַאי כ"ה אוֹלִידַת לְתַתָּא. בָּתַר דְּאִתְמַסְרַת ה"א לְשָׂרָה אִתְחַבָּרוּ תְּרֵין ההי"ן כְּחֲדָא וְאוֹלִידוּ לְעֵילָא, וּמַאי דְּנָפַק מִנַּיְיהוּ הוּא יו"ד, בְּגִינִי כָךְ יו"ד אָת רֵישָׁא דְּיִצְחָק דְּכַר. מִכָּאן שָׁארֵי דְכוּרָא לְאִתְפַּשְּׁטָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׳ (בראשית כא, יב). בְּיִצְחָק וְלָא בְּךָ. יִצְחָק אוֹלִיד לְעֵילָא דִּכְתִיב, ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ). יַעֲקֹב אַשְׁלִים כֹּלָּא.
חסד אברהם עם בני העולם - ומכאן ואילך מתחיל להוליד
וְאִם תֹּאמַר, וְכִי אַבְרָהָם בָּזֶה נֶאֱחַז וְלֹא יוֹתֵר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳חֶסֶד לְאַבְרָהָם׳? אֶלָּא חֶלְקוֹ כָּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם בְּנֵי הָעוֹלָם. אֲבָל לְהוֹלִיד - כָּאן הוּא אָחוּז וּמִכָּאן מַתְחִיל, וְעַל כֵּן לֹא נִמּוֹל אַבְרָהָם אֶלָּא ׳בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה׳, וְסוֹד הַדָּבָר הֲרֵי יָדוּעַ, וּבֵאַרְנוּהוּ בְמִשְׁנָתֵנוּ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא וְכִי אַבְרָהָם בְּהַאי אִתְאַחִיד וְלָא יַתִּיר, וְהָא כְּתִיב ׳חֶסֶד לְאַבְרָהָם׳. אֶלָּא חוּלָקָא דִילֵיהּ כָּךְ הוּא בְּגִין דְּעֲבִיד חֶסֶד עִם בְּנֵי עָלְמָא. אֲבָל לְאוֹלָדָא הָכָא אָחִיד וּמֵהָכָא שָׁארֵי. וְעַל דָּא לָא אִתְגְּזַר אַבְרָהָם אֶלָּא ׳בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה׳. וְרָזָא דְמִלָּה הָא אִתְיְידַע וְאוֹקִימְנָא בְּמַתְנִיתָּא דִילָן.
יעקב משלים אברהם ויצחק - ישראל אשר בך אתפאר
וּמִשּׁוּם כָּךְ יִצְחָק, הַדִּין הַקָּשֶׁה, יָצָא לֶאֱחֹז לְחֶלְקוֹ וּלְהוֹלִיד, וְנִקְרָא חֶסֶד, וְעַל כֵּן יַעֲקֹב הִשְׁלִים הַכֹּל מֵהַצַּד הַזֶּה וּמֵהַצַּד הַזֶּה. מִצַּד הָאֲחִיזָה אַבְרָהָם וְיִצְחָק לְחֶלְקָם לְמַעְלָה הִיא הַשְּׁלֵמוּת. מֵהַצַּד שֶׁנִּתַּן לָהֶם לְהוֹלִיד מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה הִיא שְׁלֵמוּת. וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג) - בּוֹ נֶאֶחְזוּ הַגְּוָנִים מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וְעַל כֵּן כָּתוּב כָּאן שִׁירָה, שֶׁכָּתוּב ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי׳ (ישעיהו ה, א) - שִׁירָה וַדַּאי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, (זֶה) ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי׳ (ישעיה ה, א) - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי׳ (ירמיהו יא, טו) - וְאַבְרָהָם יָרַשׁ יְרֻשָּׁה שֶׁל נַחֲלַת הַחֵלֶק הַזֶּה. ׳שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ׳ (ישעיה ה, א) - זֶה הקב"ה שֶׁנִּקְרָא דוֹדִי, שֶׁכָּתוּב ׳דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם׳ (שיר השירים ה, י). ׳יְדִידִי׳ - אוֹחֵז בְּדוֹדִי, זָכָר, וּמִמֶּנּוּ נִטַּע כֶּרֶם, שֶׁכָּתוּב ׳כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ יִצְחָק דִּינָא קַשְׁיָא נָפַק לְאַחֲדָא לְחוּלָקֵיהּ, וּלְאוֹלָדָא וְחֶסֶד אִקְרֵי, וְעַל דָּא יַעֲקֹב אַשְׁלִים כֹּלָּא מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא, מִסִּטְרָא דְּאֲחִידוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק לְחוּלָקֵיהוֹן לְעֵילָא הוּא שְׁלֵימוּתָא. מִסִּטְרָא דְּאִתְיְהִיב לְהוּ לְאוֹלָדָא מִתַּתָּא לְעֵילָא הוּא שְׁלֵמוּתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג). בֵּיהּ אִתְאֲחִידוּ גְּוָונִין מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב הָכָא שִׁירָה דִּכְתִיב, ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי׳ (ישעיהו ה, א). וְאִית דְּאָמְרֵי (דא) ׳אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי׳ (ישעיה ה, א) דָּא אַבְרָהָם, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי׳ (ירמיהו יא, טו). ׳שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ׳ (ישעיה ה, א). דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִקְרֵי דּוֹדִי דִּכְתִיב, ׳דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם׳ (שיר השירים ה, י). ׳יְדִידִי׳, אָחִיד בְּדוֹדִי דְּכַר וּמִנֵּיהּ אִתְנְטַע כֶּרֶם, דִּכְתִיב ׳כֶּרְם הָיָה לִידִידִי׳.
קרן היובל אחוזה בבן שמן - מקור נטיעת הכרם
׳בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן׳ (ישעיה ה, א), מַה זֶּה ׳בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן׳? אֶלָּא בַּמֶּה יָצָא הַכֶּרֶם הַזֶּה וּבַמֶּה נִטַּע? חָזַר וְאָמַר בְּקֶרֶן,
בלשון הזוהר
׳בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן׳ (ישעיה ה, א). מַאי ׳בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן׳. אֶלָּא בְּמָּה נָפִיק הַאי כֶּרְם וּבְמָּה אִתְנְטַע, חָזַר וְאָמַר בְּקֶרֶן. מַאי ׳קֶרֶן׳ דִּכְתִיב, ׳בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל׳ (יהושע ו, ה). ׳בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל׳. שָׁארֵי. וְהַאי קֶרֶן אִתְאַחִיד בְּהַהוּא דְּכַר דְּאִקְרֵי ׳בֶּן שָׁמֶן׳.
בן שמן מקור השמן - מלכות דוד נמשחת בקרן
מַה זֶּה ׳בֶּן שָׁמֶן׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בֶּן חוֹרִים׳, וּשְׁנֵיהֶם דָּבָר אֶחָד. שֶׁמֶן, שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹפֵעַ שֶׁמֶן וּגְדֻלָּה לְהַדְלִיק הַמְּאוֹרוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳בֶּן שָׁמֶן׳. וְהַשֶּׁמֶן וְהַמִּשְׁחָה הַלָּלוּ שׁוֹפְעִים וְיוֹצְאִים וּמַדְלִיקִים מְאוֹרוֹת, עַד שֶׁנּוֹטֵל אוֹתוֹ וְכוֹנֵס אוֹתוֹ הַקֶּרֶן הַזֶּה. וְזֶה נִקְרָא קֶרֶן הַיּוֹבֵל. מִשּׁוּם כָּךְ אֵין מְשִׁיחַת הַמַּלְכוּת אֶלָּא בְּקֶרֶן, וְעַל כֵּן נִמְשְׁכָה מַלְכוּת דָּוִד, שֶׁנִּמְשַׁח בְּקֶרֶן וְנֶאֱחַז בּוֹ.
בלשון הזוהר
מַהוּ ׳בֶּן שָׁמֶן׳ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר בֶּן חוֹרִין. וְתַרְוַויְיהוּ חַד מִלָּה, שֶׁמֶן דְּמִתַּמָּן נְגִיד מִשְׁחָא וּרְבוּ לְאַדְלָקָא בּוֹצִינִין, וּבְגִין כָּךְ ׳בֶּן שָׁמֶן׳. וְדָא שֶׁמֶן וּרְבוּ נְגִיד וּנְפִיק וְאַדְלִיק בּוֹצִינִין עַד דְּנָטִיל לֵיהּ וְכָנִישׁ לֵיהּ הַאי קֶרֶן, וְדָא אִקְרֵי קֶרֶן הַיּוֹבֵל. בְּגִינֵי כָךְ לֵית מְשִׁיחוּתָא דְמַלְכוּתָא אֶלָּא בְּקֶרֶן, וְעַל דָּא אִתְמְשַׁךְ מַלְכוּתָא דְּדָוִד דְּאִתְמְשַׁח בְּקֶרֶן וְאִתְאַחִיד בֵּיהּ.
׳ויעזקהו ויסקלהו׳ - הסרת השרים והכתרים מהכרם
׳וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַלְּקֵהוּ׳ - כַּטַּבַּעַת הַזּוֹ שֶׁמַּקִּיפָה אֶת כָּל הַצְּדָדִים. ׳וַיְסַקְּלֵהוּ׳ - שֶׁהֵסִיר מִמֶּנּוּ וּמֵחֶלְקוֹ אֶת כָּל אוֹתָם שָׂרִים גְּדוֹלִים, כָּל אוֹתָם הַמָּגִנִּים, כָּל אוֹתָם הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְהוּא לָקַח לוֹ אֶת (הַקֶּרֶן) הַכֶּרֶם הַזֶּה לְחֶלְקוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט).
בלשון הזוהר
׳וַיְעַזְקֵהוּ׳, (ויסלקהו) כְּהַאי עִזְקָא דְּאִסְתַּחַר לְכָל סִטְרִין. ׳וַיְסַקְלֵהוּ׳, דְּאַעֲדֵי מִנֵּיהּ וּמֵחוּלָקֵיהּ כָּל אִנּוּן רַבְרְבִין כָּל אִנּוּן תְּרֵיסִין כָּל אִנּוּן כִּתְרִין תַּתָּאִין, וְהוּא נָסִיב לֵיהּ לְהַאי (קרן) כֶּרְם לְחוּלָקֵיהּ, דִּכְתִיב, ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׳ (דברים לב, ט).
׳ויטעהו שורק כלה זרע אמת׳ - ירושת ישראל הקדושה
׳וַיִּטָעֵהוּ שּׁרֵק׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיהו ב, כא) - כֻּלֹּ"ה כָּתוּב בְּהֵ"א. 'כל ה'', והיא המלכות, ו'שורק' הוא היסוד (או"י) ׳כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ - וַדַּאי. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךְ׳ במדת 'כה', נ' שערים, כ"ה מצד ימין וכ"ה מצד שמאל (רמ"א), וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת הַיְרֻשָּׁה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ. סוֹף הַפָּסוּק ׳וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ׳ (ישעיהו ה, ב). מַה זֶּה ׳מִגְדָּל׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִגְדַּל עֹז שֵׁם יהו"ה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב׳ (משלי יח, י) - ׳בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק׳ - וַדַּאי. ׳וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ׳ (ישעיה ה, ב) - ׳זֶה הַשַּׁעַר׳ שֶׁל הַצֶּדֶק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק׳ (תהילים קיח, יט). מַה מַּשְׁמִיעֵנוּ? ׳שֶׁכָּל בֶּן יִשְׂרָאֵל׳ שֶׁנִּמּוֹל, נִכְנָס בִּשְׁנֵיהֶם וְזוֹכֶה לִשְׁנֵיהֶם.
בלשון הזוהר
׳וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק׳, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ (ירמיהו ב, כא). ׳כֹּלֹּה זֶרַע אֱמֶת׳ - וַדַּאי, הַיְינוּ דִכְתִיב ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׳, וְכֹלָּא חַד מִלָּה. זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּיָרְתוֹי רוּתָא קַדִּישָׁא דָּא. סוֹפֵיהּ דִּקְרָא ׳וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ׳ (ישעיהו ה, ב). מַהוּ ׳מִגְדָּל׳ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳מִגְדַּל עֹז שֵׁם יהו"ה׳ (משלי יח, י), וְנִשְׂגָּב. ׳בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק׳ - וַדַּאי. ׳וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ׳ (ישעיה ה, ב) - דָּא תַּרְעָא דְּצֶדֶק כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק׳ (תהילים קיח, יט). מַאי מַשְׁמַע, דְּכָל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִתְגְּזַר, עֲיִּיל בְּתַרְוַויְיהוּ וְזָכֵי לְתַרְוַויְיהוּ.
בעל ההילולא רואה פני הקב"ה - שמים וארץ תלויים באות
וּמִי שֶׁמַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ לַקָּרְבָּן הַזֶּה, מַכְנִיס אוֹתוֹ לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְעַל הָאוֹת הַזּוֹ מִתְקַיְּמִים ׳שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ (ירמיהו לג, כה), שֶׁכָּתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ - וּבַעַל הַהִלּוּלָא הַזֶּה זָכָה לַכֹּל, לִרְאוֹת אֶת הקב"ה פָּנִים בְּפָנִים בַּיּוֹם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּקָרִיב בְּרֵיהּ לְקָרְבָּנָא דָּא עֲיִּיל לֵיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַל אָת דָּא מִתְקַיְימִין שְׁמַיָא וְאַרְעָא דִּכְתִיב, ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיהו לג, כה).
ברכת הבן הנולד - ליווי רבי אבא שלושה מילין
אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לַיּוֹם הַזֶּה, וְאַשְׁרֵי חֶלְקְךְ עִמָּנוּ. וְהַבֵּן הַזֶּה שֶׁנּוֹלַד לְךְ, קָרָאנוּ עָלָיו ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְגוֹ', יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיהו מג, ז). וְכָתוּב ׳וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהו"ה וְגוֹ'׳ (ישעיהו נד, יג). לִוּוּ אֶת רַבִּי אַבָּא שְׁלֹשָׁה מִילִין.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכִינָא לְהַאי יוֹמָא וְזַכָּאָה חוּלָקָךְ עִמָּנָא, וְהַאי בְּרָא דְּאִתְיְילִיד לָךְ קָרֵינָא עֲלֵיהּ ׳כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְגו'׳ (ישעיהו מג, ז), ׳יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳. וּכְתִיב, ׳וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהו"ה וְגו'׳ (ישעיהו נד, יג). אוֹזְפוּהָ לְרַבִּי אַבָּא תְּלַת מִילִין.
סיפור הבן שנקרא בשם דודו המת - שינוי שמו לאידי
אָמְרוּ לוֹ, בַּעַל הַהִלּוּלָא הַזֶּה הַמְאָרֵחַ שֶׁלְּךְ זָכָה לְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁקִּיֵּם אֶת קִיּוּם הַמִּצְוָה. אָמַר, מַה הִיא? אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ, אִשְׁתִּי, אֵשֶׁת אָחִי הָיְתָה, וְהוּא מֵת בְּלִי בָנִים, וְנָשָׂאתִי אוֹתָהּ, וְזֶה הַבֵּן הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לִי מִמֶּנָּה, וְקָרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם אָחִי שֶׁנִּפְטַר. אָמַר לוֹ, מִכָּאן וָהָלְאָה קְרָא לוֹ אִידִי, וְזֶה הוּא אִידִי בַּר יַעֲקֹב. בֵּרַךְ אוֹתָם רַבִּי אַבָּא וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמְרוּ לֵיהּ הַאי מָרֵיהּ דְּהִלּוּלָא, אוּשְׁפִּיזָךְ, זָכָה לְכוּלֵי הַאי בְּגִין דְּקִיֵּים קִיּוּמָא דְמִצְוָה. אָמַר מַאי הִיא. אָמַר הַהוּא גַבְרָא, דְּבִיתָאי אִתַּת אָחִי הֲוַות, וּמִית בְּלָא בְּנִין, וְנָסִיבְנָא לָהּ, וְדָא הוּא בְּרָא קַדְמָאָה דְּהֲוָה לִי מִנָּהּ וְקָרֵינָא לֵיהּ בִּשְׁמָא דְּאָחִי דְּאִתְפַּטַּר. אָמַר לֵיהּ מִכָּאן וּלְהָלְאָה קְרֵי לֵיהּ אִידִי, וְהַיְינוּ אִידִי בַּר יַעֲקֹב. בָּרִיךְ לוֹן רַבִּי אַבָּא וְאָזִיל לְאָרְחֵיהּ.
אַבְרָהָם לִפְנֵי הַמִּילָה נוֹפֵל - אַחֲרֶיהָ עוֹמֵד בְּלִי פַּחַד
כַּאֲשֶׁר בָּא, סִדֵּר הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, וּפָחַד לוֹמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. יוֹם אֶחָד הָיָה לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ׳ אֱלֹהִים ׳לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ׳? ׳אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ׳ - שֶׁמָּצָא אֶת עַצְמוֹ מָהוּל.
בלשון הזוהר
כַּד אֲתָא סִדֵּר מִלִּין קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְדָחִיל לְמֵימַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. יוֹמָא חַד הֲוָה (קאים) קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי דִכְתִיב ׳וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ׳. מַשְׁמַע דְּעַד דְּלָא אִתְגְּזַר הֲוָה נְפִיל עַל אַנְפּוֹי וּמַלִּיל עִמֵּיהּ. בָּתַר דְּאִתְגְּזַר קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ וְלָא דָּחִיל. ׳אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ׳ - דְּאַשְׁכַּח גַּרְמֵיהּ גָּזִיר.
רבי אבא מהסס לספר לרשב"י - חשש מעונש החברים
אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אִם נוֹחַ לִפְנֵי מַר שֶׁאֹמַר לְפָנָיו מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַמְעֻלִּים שֶׁשָּׁמַעְתִּי בָּזֶה? אָמַר לוֹ, אֱמֹר. אָמַר לוֹ, אֲנִי פוֹחֵד שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ עַל יָדִי. אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, ׳מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּיהו"ה׳ (תהילים קיב, ז). סִפֵּר לוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְסִדֵּר לְפָנָיו אֶת כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא אִי נִיחָא קַמֵּיהּ דְּמַר דְּלֵימָא קַמֵּיהּ מֵאִנּוּן מִלֵּי מַעֲלַיְיתָא דְּשְׁמַעְנָא בְהַאי, אָמַר לֵיהּ אֵימָא. אָמַר לֵיהּ דָּחִילְנָא דְּלָא יִתְעַנְשׁוּ עַל יְדָאי. אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם ׳מִשְׁמוּעָה רָעָה לא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּיהו"ה׳ (תהילים קיב, ז). סָח לֵיהּ עוֹבָדָא וְסִדֵּר קַמֵיהּ כָּל אִנּוּן מִלִּין.
עונש רשב"י לרבי אבא - שכחת שלושים יום וגלות לבבל
אָמַר לוֹ, וְכִי כָּל הַדְּבָרִים הַמְעֻלִּים הַלָּלוּ הָיוּ טְמוּנִים אֶצְלְךְ וְלֹא אָמַרְתָּ אוֹתָם? גּוֹזְרַנִי עָלֶיךְ שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים הַיָּמִים הַלָּלוּ תִּלְמַד וְתִשְׁכַּח, וְלֹא כָתוּב ׳אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךְ לַעֲשׂוֹת׳ (משלי ג, כז)? וְכָךְ הָיָה. אָמַר, גּוֹזְרַנִי שֶׁבַּתּוֹרָה הַזּוֹ יִגְלוּ לְבָּבֶל (ויגלו בְּבָבֶל) בֵּין הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ וְכִי כָּל הַנֵּי מִלֵּי מַעַלְיָיתָא הֲווּ טְמִירִין גַּבָּךְ וְלָא אֲמַרְתְּ לְהוּ. גּוֹזַרְנָא עֲלָךְ דְּכָל תְּלָתִין יוֹמִין אִלֵּין תִּלְעֵי וְתִנְשֵׁי. וְלָא כְּתִיב, ׳אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת׳ (משלי ג, כז). וְכָךְ הֲוָה. אָמַר גּוֹזַרְנָא דִּבְאוֹרַיְיתָא דָּא יִגְלוּן לְבָבֶל (ויגלון בבבל) בֵּינֵי חַבְרַיָיא.
צא) תשובת רבי שמעון - אין זה עונש, אלא כדי שיתגלו הדברים על ידיהם
חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא. יוֹם אֶחָד רָאָה אוֹתוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, דְּפוּס לִבְּךְ מָצוּי בְּפָנֶיךְ. אָמַר לוֹ, לֹא עַל שֶׁלִּי הוּא, אֶלָּא עַל שֶׁלָּהֶם! אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁדְּבָרִים הִתְגַּלּוּ בֵינֵיהֶם כָּל כָּךְ. יִגְלוּ לְבֵין הַחֲבֵרִים, וְיִלְמְדוּ אוֹתָם הַדְּרָכִים, (ומתמתקים) וְיִתְכַּסּוּ הַדְּבָרִים בְּתוֹכָם. שֶׁהֲרֵי אֵין הַדְּבָרִים מִתְגַּלִּים אֶלָּא בֵּינֵינוּ, שֶׁהֲרֵי הקב"ה הִסְכִּים עִמָּנוּ, וְעַל יָדֵינוּ מִתְגַּלִּים הַדְּבָרִים.
בלשון הזוהר
חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, יוֹמָא חַד חָמָא לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לֵיהּ טוּפְסְרָא דְּלִבָּךְ בְּאַנְפָּךְ שְׁכִיחַ. אָמַר לֵיהּ לָא עַל דִּידִי הוּא אֶלָּא עַל דִּידְהוּ. אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם דְּאִתְעַנָּשׁוּ, אֶלָּא בְּגִין דְּמִלִּין אִתְגַלְּיָין בֵּינַיְיהוּ כָּל כָּךְ. יִגְלוּן בֵּינֵי חַבְרַיְיא יִלְּפוּן אִנּוּן אָרְחִין (ואתבסמן) וְאִתְכַּסְיָין מִלִּין בְּגַוַויְיהוּ. דְהָא מִלִּין לָא אִתְגַּלְיָין אֶלָּא בֵּינָנָא דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתְּכִים עִמָּנָא וְעַל יְדָנָא אִתְגַּלְּיָין מִלִּין.
׳אז יבקע כשחר אורך׳ - הכרזת הקב"ה על בניו לעתיד
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב ׳אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְגוֹ'׳ (ישעיה נח, ח). עָתִיד הקב"ה לְהַכְרִיז עַל בָּנָיו וְיֹאמַר, ׳אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךְ וַאֲרֻכָתְךְ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךְ צִדְקֶךְ כְּבוֹד יהו"ה יַאַסְפֶךְ׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כְּתִיב, ׳אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְגו'׳ (ישעיהו נח, ח). זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַכְרְזָא עַל בְּנוֹי וְיֵימָא, ׳אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנְיךָ צִדְקֶךָ׳ וּכְבוֹד יהו"ה יַאַסְפֶךָ,
׳לריח שמניך טובים׳
עליית הנשמה וקבלת פני האבות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.