׳אשריך ארץ שמלכך בן חורים׳ - ארץ החיים והקב"ה מלכה
לך לך · אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם · מאמר 35 · פיסקה 45 · דף צה ע"ב
לשון הזוהר
פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר ׳אַשְׁרֵיךָ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ׳ (קהלת י, יז). וּכְתִיב ׳אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נַעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׳. הַנֵּי קְרָאֵי קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי. וְלָא קַשְׁיָין, הַאי דִּכְתִיב ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ׳, דָּא אֶרֶץ דִּלְעֵילָא דְּשָׁלְטָא עַל כָּל אִנּוּן חַיִּין דִּלְעֵילָא. וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי אֶרֶץ הַחַיִּים, וְעֲלָהּ כְּתִיב, ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר יהו"ה אֱלהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד׳ (דברים יא, יב). וּכְתִיב ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳. ׳לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ דַּיְיקָא. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב ׳שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן׳ חוֹרִין דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב).
תרגום
פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ׳ (קהלת י) - וְכָתוּב (שם) ׳אֵי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׳ - הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ קָשִׁים הֲדָדִית, וְלֹא קָשִׁים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ (קהלת י, יז) - זוֹ הָאָרֶץ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל כָּל אוֹתָם הַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת אֶרֶץ הַחַיִּים, וְעָלֶיהָ כָּתוּב ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךְ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד׳ (דברים יא, יב) וְכָתוּב ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ (דברים ח, ט) - ׳לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ - בִּמְדֻיָּק. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים׳ - זֶה הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח אידך ואמר ׳אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו׳ (קהלת י, יז). וכתיב ׳אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו׳. הני קראי קשיין אהדדי. ולא קשיין, האי דכתיב ׳אשריך ארץ׳, דא ארץ דלעילא דשלטא על כל אנון חיין דלעילא. ובגין כך אקרי ארץ החיים, ועלה כתיב, ׳ארץ אשר יהו"ה אלהיך דורש אותה תמיד׳ (דברים יא, יב). וכתיב ׳ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה׳. ׳לא תחסר כל בה׳ דייקא. וכל כך למה, משום דכתיב ׳שמלכך בן׳ חורין דא קודשא בריך הוא. כמא דאת אמר, ׳בני בכורי ישראל׳ (שמות ד, כב).
התרגום: פתח אחר ואמר, ׳אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו׳ (קהלת י) - וכתוב (שם) ׳אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו׳ - הפסוקים הללו קשים הדדית, ולא קשים. זהו שכתוב אשריך ארץ (קהלת י, יז) - זו הארץ שלמעלה ששולטת על כל אותם החיים שלמעלה, ומשום כך נקראת ארץ החיים, ועליה כתוב ׳ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד׳ (דברים יא, יב) וכתוב ׳ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה׳ (דברים ח, ט) - ׳לא תחסר כל בה׳ - במדיק. וכל כך למה? משום שכתוב ׳שמלכך בן חורים׳ - זה הקב"ה, כמו שנאמר ׳בני בכרי ישראל׳ (שמות ד).
מן המפרשים
כתם פז: פתח ואמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין לשבח תורתם שהיתה תורת אמ"ת פתח פתיחה זו ופתח בסוף הפסוק ולא בתחלתו כדי שלא לפתוח באוי הוי קראי קשיין אהדדי ולא קשיין כי לכאורה יראה שהי"לל אי לך ארץ שמלכך נער אשריך ארץ שמלכך זקן כי הפך הנער…
נזר ישראל: ושריך בבוקר יאכלו ושריך בבוקר יאכלו כו'. בגלות נקרא מלכות די אכלו אבהתנא (ראה שעה"כ ענין הפסח ו) , שמלכות אין לה פרנסה אלא מצדיק [נמחק תיבה] 'ברית שלומי לא תמוט' ( ישעיה נד י ) , אבל (ימושן) ['ההרים ימושו']. וז"ש 'ולא בזימנא…
הסולם: פתח אידך וכו': פתח אחר ואמר. אשריך ארץ שמלכך בן חורין וגו'. וכתוב אי לך ארץ שמלכך נער וגו'. מקראות אלו קשים זה על זה. כי ארץ פירושו הנוקבא, וכאן אומר שמלכך בן חורין וכאן אומר שמלכך נער. ומשיב, ולא קשים. זה שכתוב אשריך ארץ…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: