ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 35: אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם › פיסקה 19 (צד ע"א)

בקשת דוד ׳והראני אתו ואת נוהו׳ - תשוקה לתקן האות

לך לך · אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם · מאמר 35 · פיסקה 19 · דף צד ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר מַאי הַאי (דכתיב) דְּאָמַר דָּוִד ׳וְהַרְאֵנִי אוֹתוֹ וְאֶת נָוִהוּ׳. (מאי והראני אותו ואחר כך ואת נוהו), מַאן יָכִיל לְמֶחמֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִתְגְּזַר עֲלֵיהּ הַהוּא עוֹנָשָׁא, וְדָוִד יָדַע דְּעַל דְּלָא נָטַר הַאי אָת כְּדְקָא יְאוּת אִתְעַנַּשׁ בְּהַאי, דְּכֹלָּא כְּחֲדָא אֲחִידָא, וְכֹלָּא מִתְרְמִיז בְּהַאי אָת, וְלָא אִקְרֵי צַדִּיק מַאן דְּלָא נָטַר לֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲוָה בָּעֵי בְּעוּתֵיהּ וְאָמַר (שמואל ב טו כה). ׳וְהַרְאֵנִי אוֹתוֹ וְאֶת נָוִהוּ׳.

תרגום

פָּתַח אַחֵר וְאָמַר, מַה זֶּה (שֶׁכָּתוּב) שֶׁאָמַר דָּוִד ׳וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ׳ (שם טו)? (מַהוּ והראני אֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ וְאֶת נָוֵהוּ)? מִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הקב"ה? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁגָּזַר עָלָיו אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ, וְדָוִד יָדַע שֶׁעַל שֶׁלֹּא שָׁמַר הָאוֹת הַזּוֹ כָּרָאוּי נֶעֱנָשׁ בָּזֶה, שֶׁהַכֹּל יַחַד אָחוּז, וְהַכֹּל נִרְמָז בָּאוֹת הַזּוֹ, וְלֹא נִקְרָא צַדִּיק מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתוֹ כָּרָאוּי - הָיָה מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ וְאוֹמֵר, ׳וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ׳ (שמואל ב טו, כה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח אידך ואמר מאי האי (דכתיב) דאמר דוד ׳והראני אותו ואת נוהו׳. (מאי והראני אותו ואחר כך ואת נוהו), מאן יכיל למחמי ליה לקודשא בריך הוא. אלא הכי תנינן בההיא שעתא דאתגזר עליה ההוא עונשא, ודוד ידע דעל דלא נטר האי את כדקא יאות אתענש בהאי, דכלא כחדא אחידא, וכלא מתרמיז בהאי את, ולא אקרי צדיק מאן דלא נטר ליה כדקא יאות, הוה בעי בעותיה ואמר (שמואל ב טו כה). ׳והראני אותו ואת נוהו׳.

התרגום: פתח אחר ואמר, מה זה (שכתוב) שאמר דוד ׳והראני אתו ואת נוהו׳ (שם טו)? (מהו והראני אתו ואחר כך ואת נוהו)? מי יכול לראות את הקב"ה? אלא כך שנינו, בשעה ההיא שגזר עליו אותו הענש, ודוד ידע שעל שלא שמר האות הזו כראוי נענש בזה, שהכל יחד אחוז, והכל נרמז באות הזו, ולא נקרא צדיק מי שאינו שומר אותו כראוי - היה מבקש בקשתו ואומר, ׳והראני אתו ואת נוהו׳ (שמואל ב טו, כה).

מן המפרשים

כתם פז: ודוד ידע דעל מה דלא נטר האי את ושהיה מדה כנגד מדה ועל דא אתענש בהאי ולא בעונש אחר. דכלא כחדא אחידא הברית העליון בברית התחתון סוד והיסו"ד והעטרת. ולא אקרי צדיק רק השומרו כראוי.

אור החמה: פתח אידך ואמר מאי האי דכתיב והראני וגו' פי' הוקשה לו תרתי כי ראשונה היה לו לו' נוהו שהיא גשמית ונראה ראשונה. ועוד והראני אותו מאן יכיל וגו':

רמ"א: מאי אותו מאי אותו. (אות שלו) הוא הצדיק, ' ואת נוהו ' צדק:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: