ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 33: ׳ויהי אברם בן תשעים שנה׳ - סוד חצות הלילה וזכיית ישראל בשם צדיקים › פיסקה 3 (צב ע"א)

עדות הנשמה על האדם בעת שנתו בלילה

לך לך · ׳ויהי אברם בן תשעים שנה׳ - סוד חצות הלילה וזכיית ישראל בשם צדיקים · מאמר 33 · פיסקה 3 · דף צב ע"א

לשון הזוהר

אֵימָתַי דָּיְינִין לְהַהוּא קָלָא. רַבִּי חִיָּיא אָמַר בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ שָׁכִיב וְנָאִים, וְנִשְׁמְתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ, וְהִיא אַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ, וּכְדֵין דָּיְינִין לְהַהוּא קָלָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ׳ (מיכה ז, ה). מַאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּהִיא אַסְהִידַת בְּבַר נָשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּל מַה דְּבַּר נָשׁ עֲבִיד בְּכָל יוֹמָא נִשְׁמָתֵיהּ אַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ בְּלֵילְיָא.

תרגום

מָתַי דָּנִים אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל? רַבִּי חִיָּיא אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְנִשְׁמָתוֹ יָצְאָה מִמֶּנּוּ, וְהִיא מְעִידָה בְּבֶן הָאָדָם, וְאָז דָּנִים אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ׳ (מיכה ז, ה) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְעִידָה בָּאָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם, נִשְׁמָתוֹ מְעִידָה בּוֹ בָּאָדָם בַּלַּיְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אימתי דיינין לההוא קלא. רבי חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים, ונשמתיה נפקת מניה, והיא אסהידת ביה בבר נש, וכדין דיינין לההוא קלא הדא הוא דכתיב, ׳משכבת חיקך שמר פתחי פיך׳ (מיכה ז, ה). מאי טעמא, משום דהיא אסהידת בבר נש. רבי יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא נשמתיה אסהידת ביה בבר נש בליליא.

התרגום: מתי דנים את אותו הקול? רבי חייא אמר, בשעה שבן אדם שוכב וישן ונשמתו יצאה ממנו, והיא מעידה בבן האדם, ואז דנים את אותו הקול. זהו שכתוב ׳משכבת חיקך שמר פתחי פיך׳ (מיכה ז, ה) - מה הטעם? משום שהיא מעידה באדם. רבי יהודה אומר, כל מה שאדם עושה בכל יום, נשמתו מעידה בו באדם בלילה.

מן המפרשים

כתם פז: אימתי דיינין לההוא קלא וכו' כי אין דנין למעלה בלא עדים הודאת עצמו שהיא נפשו כמאה עדים דמי וע"ז נאמר משוכבת חקיך שמור פתחי פיך כי הנפש היא השוכבת בחיקו של אדם והיא המעידה עליו.

הסולם: אימתי דיינין וכו': מתי דנים את קול הזה. כלומר, מתי עולה הקול, למ"ן לזו"ן. ר' חייא אומר בשעה שאדם שוכב וישן, והנשמה יוצאת ממנו, והיא מעידה על האדם, אז דנים את הקול. דהיינו, שעולה למ"ן, אם הנשמה מעידה לטובה. וז"ש , משוכבת חיקך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: