׳ויהי אברם בן תשעים שנה׳
סוד חצות הלילה וזכיית ישראל בשם צדיקים
קריאת ישראל צדיקים - עדות בעלי הכנפיים על כל קול
׳וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְגוֹ'׳ (בראשית יז, א). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ'׳ (ישעיה ס, כא). אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים, שהקב"ה קָרָא לָהֶם צַדִּיקִים. שֶׁלָּמַדְנוּ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֲלָפִים בַּעֲלֵי כְנָפַיִם שֶׁהוֹלְכִים וְטָסִים אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְשׁוֹמְעִים קוֹל וְאוֹחֲזִים אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְגו'׳ (בראשית יז, א). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגו'׳ (ישעיהו ס, כא). זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר עַמִּין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לוֹן צַדִּיקִים. דְּתַנְיָא מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּתְמַנְיָא אַלְפֵי מָארֵי דְגַדְּפִין דְּאָזְלִין וְטָאסִין כָּל עָלְמָא וְשָׁמְעִין קָלָא וְאַחֲדִין לֵיהּ לְהַהוּא קָלָא.
כל דבר בעולם קולו טס ונדון בעליונים
כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁאֵין לְךְ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ קוֹל וְהוֹלֵךְ וְטָס בָּרָקִיעַ, וְאוֹחֲזִים בּוֹ בַּעֲלֵי כְנָפַיִם, וּמַעֲלִים אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל (ד"א: לְרִבּוֹנָם) שֶׁאוֹמְרִים (נ"א: בַּעֲלֵי הַדִּין) וְדָנִים אוֹתוֹ הֵן לְטוֹב הֵן לְרַע, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וְגוֹ'׳ (קהלת י, כ).
בלשון הזוהר
כְּמָה דְּתָנִינָן לֵית לָךְ מִלָּה בְּעָלְמָא דְּלֵית לָהּ קָלָא, וְאָזְלָא וְטָאסָא בָּרְקִיעָא, וְאַחֲדִין לָהּ מָארֵי דְגַדְפִין וְסָלְקִין הַהוּא קָלָא (ד"א: לְמָארֵיהוֹן) דְּאָמְרִין (נ"א: דְּמָדִין) וְדַיְינִין לָהּ הֵן לְטַב הֵן לְבִישׁ דִּכְתִיב, ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וְגו'׳ (קהלת י, כ).
עדות הנשמה על האדם בעת שנתו בלילה
מָתַי דָּנִים אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל? רַבִּי חִיָּיא אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְנִשְׁמָתוֹ יָצְאָה מִמֶּנּוּ, וְהִיא מְעִידָה בְּבֶן הָאָדָם, וְאָז דָּנִים אֶת אוֹתוֹ הַקּוֹל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ׳ (מיכה ז, ה) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְעִידָה בָּאָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם, נִשְׁמָתוֹ מְעִידָה בּוֹ בָּאָדָם בַּלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
אֵימָתַי דָּיְינִין לְהַהוּא קָלָא. רַבִּי חִיָּיא אָמַר בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ שָׁכִיב וְנָאִים, וְנִשְׁמְתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ, וְהִיא אַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ, וּכְדֵין דָּיְינִין לְהַהוּא קָלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ׳ (מיכה ז, ה) - מַאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּהִיא אַסְהִידַת בְּבַר נָשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּל מַה דְּבַר נָשׁ עֲבִיד בְּכָל יוֹמָא, נִשְׁמָתֵיהּ אַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ בְּלֵילְיָא.
בעל המפתחות נועל שערי היום בכניסת הלילה
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בִּתְחִלַּת הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁנּוֹשֵׁף (שֶׁיּוֹצֵא) הַיּוֹם וְנִכְנָס הַשֶּׁמֶשׁ, בַּעַל הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הַשֶּׁמֶשׁ נִכְנָס בִּתְרֵיסַר שְׁעָרִים שֶׁפְּתוּחִים בַּיּוֹם, אַחַר שֶׁנִּכְנַס בְּכֻלָּם, כָּל אוֹתָם הַשְּׁעָרִים הַסְּתוּמִים (נ"א: הַפְּתוּחִים), הַכָּרוֹז עוֹמֵד וּמַתְחִיל לְהַכְרִיז, עוֹמֵד מִי שֶׁעוֹמֵד וְאוֹחֵז אֶת אוֹתָם הַמַּפְתְּחוֹת, אַחַר שֶׁסִּיֵּם הַכָּרוֹז, כָּל אוֹתָם שׁוֹמְרֵי הָעוֹלָם מִתְכַּנְּסִים וְעוֹלִים, וְאֵין מִי שֶׁפּוֹתֵחַ (פֶּה) פִּתְחוֹן פֶּה, וְהַכֹּל שׁוֹקְטִים. אָז מִתְעוֹרְרִים הַדִּינִים שֶׁלְּמַטָּה, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וְהַלְּבָנָה מַתְחִילָה לְהָאִיר.
בלשון הזוהר
תָּאנָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בִּתְחִלַת שַׁעֲתָא קַמַּיְיתָא בְּלֵילְיָא, כַּד נָשַׁף יְמָמָא וְעָאל שִׁמְשָׁא, מָארֵי דְּמַפְתְּחָן דִּמְמַנָּן עַל שִׁמְשָׁא עָאל בִּתְרֵיסַר תַּרְעִין דִּפְתִיחִין בִּימָמָא, בָּתַר דְּעָל בְּכֻלְהוּ, כָּל אִנּוּן תַּרְעִין סְתִימִין (נ"א: פְּתִיחִין), כָּרוֹזָא קָאִים וְשָׁרֵי לְאַכְרָזָא, קָאִים מָאן דְּקָאִים וְאָחִיד לְאִנּוּן מַפְתְּחָן, בָּתַר דְּסִיֵּים כָּרוֹזָא, כָּל אִנּוּן נְטוּרֵי עָלְמָא מִתְכַּנְשִׁין וְסָלְקִין, לֵית מָאן דְּפָתַח (פומא) פִּטְרָא, כֹּלָּא מִשְׁתַּכְּכִין. כְּדֵין דִּינִין דִּלְתַתָּא מִתְעָרִין וְאָזְלִין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא, וְסִיהֲרָא שָׁארֵי לְאַנְהָרָא.
תקיעת בעלי היבבה - עדות הנשמה וחסד השבתה למקומה
וּבַעֲלֵי הַיְבָבָה תּוֹקְעִים וּמְיַלְּלִים. תּוֹקְעִים שֵׁנִית, אָז מִתְעוֹרֶרֶת שִׁירָה וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, כַּמָּה בַּעֲלֵי מָגִנִּים עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם וּמְעוֹרְרִים דִּינִים בָּעוֹלָם, אָז בְּנֵי הָאָדָם יְשֵׁנִים, וְהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת וּמְעִידָה עֵדוּת וּמִתְחַיֶּבֶת בַּדִּין, והקב"ה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אָדָם, וְהַנְּשָׁמָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ.
בלשון הזוהר
וּמָארֵי דִיבָבָא תָּקְעִין וּמְיַלְּלִין. תָּקְעִין תִּנְיָינוּת, כְּדֵין מִתְעָרֵי שִׁירָתָא וּמְזַמְּרִין קַמֵּי מָארֵיהוֹן, כַּמָּה מָארֵי תְּרֵיסִין קָיְימוּ בְּקִיּוּמַיְיהוּ וְאִתְעָרִין דִּינִין בְּעָלְמָא, כְּדֵין בְּנֵי נָשָׁא נָיְימִין וְנִשְׁמָתָא נָפְקַת וְאַסְהִידַת סַהֲדוּתָא וְאִתְחַיְיבַת בְּדִינָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד חֶסֶד בְּבַר נָשׁ וְנִשְׁמְתָא תָּבַת לְאַתְרָהּ.
רוח הצפון בחצות פותחת שעשוע הצדיקים בגן עדן
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַצִּפֳּרִים מִתְעוֹרְרוֹת, צַד הַצָּפוֹן מִתְעוֹרֵר בָּרוּחַ, עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ הַשַּׁרְבִיט שֶׁבְּצַד הַדָּרוֹם, וּמַכֶּה בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ וְשׁוֹקֵט וּמִתְבַּסֵּם, אָז מִתְעוֹרֵר הקב"ה בְּמִנְהָגָיו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן.
בלשון הזוהר
בְּפַלְגוּת לֵילְיָא כַּד צִפֳּרִין מִתְעָרִין, סִטְרָא דְּצָפוֹן אִתְעַר בְּרוּחָא, קָם בְּקִיּוּמֵיהּ שַׁרְבִיטָא דְּבִסְטַר דָּרוֹם וּבָטַשׁ בְּהַהוּא רוּחָא וְשָׁכִיךְ וְאִתְבַּסָּם, כְּדֵין אִתְעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּנִימוּסוֹי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּא בְּגִנְתָא דְעֵדֶן.
קול לומד התורה בחצות נשמע בגן עדן
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁעוֹמֵד לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הקב"ה וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן, כֻּלָּם ׳מַקְשִׁיבִים׳ לְקוֹלוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ח יג) ׳הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי׳.
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא שַׁעֲתָא זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ דְּקָאִים לְאִשְׁתַּעֲשַׁע בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל צַדִּיקַיָא דִּבְגִנְתָּא דְעֵדֶן כֻּלְהוּ צָיְיתִין לְקָלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי׳ (שיר השירים ח, יג).
חוט חסד נמשך על עוסק בתורה בחצות
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שהקב"ה מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶ"ד שֶׁיִּהְיֶה שָׁמוּר בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יוֹמָם יְצַוֶּה יהו"ה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי׳ (תהלים מב, ט).
בלשון הזוהר
וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חַד חוּטָא דְּחֶסֶ"ד לְמֶהֱוֵי נְטִיר בְּעָלְמָא, דְּהָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין נָטְרִין לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יוֹמָם יְצַוֶּה יהו"ה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי׳ (תהילים מב, ט).
הַשְׁקָאַת נַחַל עֲדָנִים עַל רֹאשׁ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּשָּׁעָה הַזּוֹ בַּתּוֹרָה, וַדַּאי יֵשׁ לוֹ חֵלֶק תָּמִיד בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מָה הַטַּעַם תָּמִיד? אָמַר לוֹ, כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל חֲצוֹת לַיְלָה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר הקב"ה בְּגַן עֵדֶן, כָּל הַנְּטִיעוֹת שֶׁל הַגָּן מֻשְׁקִים יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הַנַּחַל שֶׁנִּקְרָא נַחַל קְדוּמִים, נַחַל עֲדָנִים, שֶׁאֵין פּוֹסְקִים מֵימָיו לְעוֹלָמִים, כִּבְיָכוֹל אוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ אוֹתוֹ הַנַּחַל מוֹרִיק עַל רֹאשׁוֹ וּמַשְׁקֶה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ אוֹתָם הַנְּטִיעוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן. (אָמַר רַבִּי יוֹסֵי) וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הוֹאִיל וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּתוֹךְ גַּן הָעֵדֶן מַקְשִׁיבִים לוֹ, שָׂמִים לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתָהּ הַשְׁקָאַת הַנַּחַל. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק תָּמִיד בָּעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּהַאי שַׁעֲתָא בְּאוֹרַיְיתָא וַדַּאי אִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדִיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַאי טַעְמָא תָּדִּיר. אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹלִיפְנָא דְּכָל פַּלְגוּת לֵילְיָא כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, כָּל אִנּוּן נְטִיעָן דְּגִינְתָא אִשְׁתַּקְיָין יַתִּיר מֵהַהוּא נַחֲלָא דְּאִקְרֵי נַחַל קְדוּמִים נַחַל עֲדָנִים דְּלָא פָּסְקוּ מֵימוֹי לְעָלְמִין, כִּבְיָכוֹל הַהוּא דְּקָאִים וְאִשְׁתְּדָּל בְּאוֹרַיְיתָא כְּאִילוּ הַהוּא נַחֲלָא אִתְרַק עַל רֵישֵׁיהּ וְאַשְׁקֵי לֵיהּ בְּגוֹ אִנּוּן נְטִיעָן דִּבְגִנְתָּא דְעֵדֶן. (אמר רבי יוסי) וְלֹא עוֹד אֶלָּא הוֹאִיל וְכֻלְהוּ צַדִּיקַיָּיא דִּבְגוֹ גִנְתָא דְעֵדֶן צַיְיתִין לֵיהּ, חוּלְקָא שַׁוְיָין לֵיהּ בְּהַהוּא שַׁקְיוּ דְּנַחֲלָא. אִשְׁתְּכַח דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדִיר בְּעָלְמָא דְאָתֵי.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אַבָּא הַמְבַקֵּשׁ תַּרְנְגוֹל לְקִימַת חֲצוֹת
רַבִּי אַבָּא הָיָה בָּא מִטְּבֶרְיָה לְבֵית טְרוֹנְיָא שֶׁלְּחָמִיו, וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּנוֹ הָיָה עִמּוֹ, נִפְגְּשׁוּ בִּכְפַר טְרָשָׁא. כְּשֶׁרָצוּ לִשְׁכַּב, אָמַר רַבִּי אַבָּא לְבַעַל הַבַּיִת: יֵשׁ כָּאן תַּרְנְגוֹל? אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: לָמָּה? אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא הֲוָה אָתֵי מִטְבֶרְיָה לְבֵי טְרוֹנְיָא דְּחָמוּי, וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרֵיהּ הֲוָה עִמֵּיהּ, אִעָרְעוּ בִּכְפַר טַרְשָׁא. כַּד בָּעוּ לְמִשְׁכַּב, אָמַר רַבִּי אַבָּא לְמָרֵיהּ דְּבֵיתָא אִית הָכָא תַּרְנְגוֹלָא. אָמַר לֵיהּ מָארָא דְבֵיתָא, אַמַּאי. אָמַר לֵיהּ בְּגִין דְּקָאִימְנָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ.
מכשיר המים המנבא חצות - נוהג סבו ללמוד אז
אָמַר לוֹ: לֹא צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי סִימָן יֵשׁ לִי בַּבַּיִת - שֶׁהַמִּשְׁקָל הַזֶּה שֶׁלִּפְנֵי מִטָּתִי, אֲנִי מְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּמַיִם, וּמְטַפְטֵף טִפָּה טִפָּה, וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ מִתְרוֹקְנִים כָּל הַמַּיִם, וּמִתְגַּלְגֵּל הַגַּלְגַּל (הדבוק) הַזֶּה וְנוֹהֵם, וְנִשְׁמָע קוֹלוֹ בְּכָל הַבַּיִת, וְאָז הוּא חֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, וְזָקֵן אֶחָד הָיָה לִי שֶׁהָיָה קָם בְּכָל חֲצוֹת לַיְלָה וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה אֶת זֶה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשְּׁלָחַנִי לְכָאן, בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה נָהַם אוֹתוֹ הַגַּלְגַּל (הדבוק), קָמוּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יַעֲקֹב. וְשָׁמְעוּ אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת וּשְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר, כָּתוּב ׳חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךְ׳ (תהלים קיט, סב) - מָה רָאָה דָוִד שֶׁהוּא אָמַר חֲצוֹת לַיְלָה וְלֹא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה? אֶלָּא חֲצוֹת לַיְלָה - וַדַּאי לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא אָמַר כָּךְ. וְכִי כָּךְ נִקְרָא הקב"ה? כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲצוֹת לַיְלָה מַמָּשׁ הקב"ה נִמְצָא וְסִיעָתוֹ, וְאָז הִיא הַשָּׁעָה שֶׁנִּכְנָס לְגַן הָעֵדֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ לָא אִצְטְרִיךְ, דְּהָא סִימָנָא לִי בְּבֵיתָא, דְּהָדֵין טִקְלָא דְּקַמֵּי עַרְסָאי מָלִינָא לֵיהּ מַיָא וְנָטִיף טִיף טִיף, בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ אִתְרָקוּ כֻּלְהוּ מַיָא, וְאִתְגַּלְגָּל הָאי קִיטְפָא וְנָהִים, וְאִשְׁתְּמַע קָלֵיהּ בְּכָל בֵּיתָא, וּכְדֵין הוּא פַלְגּוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ, וְחָד סָבָא הֲוָה לִי דַּהֲוָה קָם בְּכָל פַּלְגּוּת לֵילְיָא וְאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְגִינֵי כָּךְ עָבַד הָאי, אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְשָׁדַרְנִי הָכָא, בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא נָהִים הַהוּא גַּלְגָּלָא דְקִיטְפָא, קָמוּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יַעֲקֹב. שָׁמְעוּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה יָתִיב בְשִׁפּוּלֵי בֵיתָא וּתְרִין בְּנוֹי עִמֵּיהּ, וַהֲוָה אָמַר, כְּתִיב ׳חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׳ (תהלים קיט, סב) - מַאי קָא חָמָא דָוִד דְּאִיהוּ אָמַר ׳חֲצוֹת לַיְלָה׳ וְלָא ׳בַּחֲצוֹת לַיְלָה׳. אֶלָּא ׳חֲצוֹת לַיְלָה׳ וַדַּאי, לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר הָכִי. וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי אִקְרֵי. אִין, דְּהָא חֲצוֹת לַיְלָה מַמָּשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח וְסִיעָתָא דִילֵיהּ, וּכְדֵין הִיא שַׁעֲתָא דְּעָיִיל בְּגִנְתָא דְעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִיקַיָא.
התחברות לשכינה - מסורת הילד מסבו על חצות
אָמַר רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי יַעֲקֹב, וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף עִם הַשְּׁכִינָה וְנִתְחַבֵּר יַחַד, קָרְבוּ וְיָשְׁבוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר דְּבַר פִּיךְ, שֶׁיָּפֶה אָמַרְתָּ. מִנַּיִן לְךְ זֶה? אָמַר לָהֶם: דָּבָר זֶה לָמַדְתִּי מִסָּבִי.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי יַעֲקֹב וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף בִּשְׁכִינְתָּא וְנִתְחַבַּר כְּחֲדָא, קָרִיבוּ וְיָתִיבוּ עִמֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ אֵימָא מִלָּה דְפוּמָךְ דְּשַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ. מְנָא לָךְ הַאי. אָמַר לוֹן מִלָּה דָא אוֹלִיפְנָא מִסָּבָאי.
משך הדינים למטה שלוש שעות - ופסקם בחצות
וְעוֹד הָיָה אוֹמֵר, שֶׁשָּׁלֹשׁ (נ"א: שֶׁתְּחִלַּת) הַשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, כָּל הַדִּינִים שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרְרִים וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם. וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ הקב"ה מִתְעוֹרֵר בְּגַן עֵדֶן, וְהַדִּינִים שֶׁלְּמַטָּה אֵין נִמְצָאִים.
בלשון הזוהר
וְתוּ הֲוָה אָמַר דִּתְלַת (נ"א: דְּתִחְלַת) שַׁעֲתֵי קָמַיְיתָא דְּלֵילְיָא, כָּל דִּינִין דִּלְתַתָּא מִתְעָרִין וְאָזְלִין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא. בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וְדִינִין דִּלְתַתָּא לָא מִשְׁתַּכְּחָן.
מנהגי מעלה רק בחצות - ראיה מאברהם וממצרים
וְכָל הַמִּנְהָגִים שֶׁלְּמַעְלָה בַּלַּיְלָה, אֵין נִמְצָאִים אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ. כי אז נמתקה הנוקבא בבינה ונתגלו אורותיה מִנַּיִן לָנוּ, מֵאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה׳ (בראשית יד, טו). בְּמִצְרַיִם ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳ (שמות יב, כט) - וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּתּוֹרָה כָּךְ נִמְצָא. כגון נגעי פרעה על דבר שרה, ועניין אחשורוש (מהרח"ו) שכח הבינה נתעורר בחצות, ולכן אמר 'חצות לילה אקום להודות לך' וְדָוִד הָיָה יוֹדֵעַ.
בלשון הזוהר
וְכָל נִימוּסִין דִּלְעֵילָא בְּלֵילְיָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ אֶלָּא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ. מְנָלָן מֵאַבְרָהָם דִּכְתִיב ׳וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה׳. בְּמִצְרַיִם ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳ (שמות יב, כט), וּבְאַתְרִין סַגִּיאִין בְּאוֹרַיְיתָא הָכִי אִשְׁתְּכַח. וְדָוִד הֲוָה יָדַע.
מלכות דוד תלויה בחצות - קשרו לשעה ואמירת שירה
(ומה) וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַזָּקֵן, שֶׁמַּלְכוּתוֹ תְּלוּיָה בָּזֶה (הַלַּיְלָה). וְעַל זֶה עוֹמֵד בַּשָּׁעָה הַזּוֹ וְאוֹמֵר שִׁירָה, וְלָכֵן קָרָא לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא ׳חֲצוֹת לַיְלָה׳ (מַמָּשׁ) ׳אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ וְגוֹ'׳ שֶׁהֲרֵי כָּל הַדִּינִים תְּלוּיִים מִכָּאן, וְדִינֵי הַמַּלְכוּת נִמְצָאִים מִכָּאן. וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִקְשַׁר דָּוִד בָּהּ, וְקָם וְאָמַר שִׁירָה. בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ. אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא. בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשְּׁלָחַנִי לְכָאן.
בלשון הזוהר
(ומה) וּמְנָא הֲוָה יָדַע. אֶלָּא הָכִי אָמַר סָבָא, דְּמַלְכוּתָא דִילֵיהּ בְּהַאי (ליליא) תַּלְיָא. וְעַל דָּא קָאִים בְּהַהִיא שַׁעֲתָא וְאָמַר שִׁירָתָא, וּלְהָכִי קַרְיֵיה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳חֲצוֹת לַיְלָה׳ מַמָּשׁ, ׳אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ וְגו'׳ דְּהָא כָּל דִּינִין תַּלְיָין מֵהָכָא, וְדִינִין דְּמַלְכוּתָא מֵהָכָא מִשְׁתַּכְּחִין, וְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְקְטִיר בָּהּ דָּוִד וְקָם וְאָמַר שִׁירָתָא. אֲתָא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשַׁדְּרַנִי הָכָא.
שאלת הינוקא - מדוע חצות ולא בחצות
בֹּא רְאֵה, ׳הַלַּיְלָה הוּא׳ דִין בְּכָל מָקוֹם, וַהֲרֵי הֵקַמְנוּ אֶת הַדְּבָרִים, וְכָךְ הוּא וַדַּאי, וַהֲרֵי הֵעַרְתִּי לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר אוֹתוֹ הַיַּנּוּקָא בְּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, אִם כָּךְ, לָמָּה כָּתוּב ׳חֲצוֹת לַיְלָה׳? אָמַר לוֹ, הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁבַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מִתְעוֹרֶרֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אָמַר, אֲנִי שָׁמַעְתִּי דָבָר. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אֱמֹר בְּנִי טוֹב, שֶׁהֲרֵי דְּבַר פִּיךְ יִהְיֶה קוֹל הַמָּאוֹר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לַיְלָה דִינָא בְּכָל אֲתַר וְהָא אוֹקִימְנָא מִילֵּי, וְהָכִי הוּא וַדַּאי, וְהָא אִתְעַר קַמֵי דְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר הַהוּא יְנוּקָא בְּרֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא אִי הָכִי אַמַּאי כְּתִיב ׳חֲצוֹת לַיְלָה׳. אָמַר לֵיהּ הָא אִתְּמָר בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מַלְכוּתָא דִּשְׁמַיָא אִתְעָרַת. אָמַר אֲנָא שְׁמַעְנָא מִלָּה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא, אֵימָא בְּרִי טַב דְּהָא מִלָּה דְּפוּמָךְ קָלָא דְבוּצִינָא לֶהוֵי.
מלכות יונקת דין וחסד - חלוקת חצות הלילה
אָמַר, אֲנִי שָׁמַעְתִּי, שֶׁהֲרֵי הַלַּיְלָה הוּא דִּין הַמַּלְכוּת, וּבְכָל מָקוֹם הוּא דִין, וְזֶה שֶׁאָמַר חֲצוֹת, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹנֶקֶת בִּשְׁנֵי גְוָנִים (חֲצוֹת) בְּדִין וְחֶסֶד, וּוַדַּאי שֶׁהַמַּחֲצִית הָרִאשׁוֹנָה הִיא דִין, שֶׁהֲרֵי בַּמַּחֲצִית הָאַחֶרֶת הִיא מְאִירָה פָנֶיהָ בְּצַד הַחֶסֶד. וְעַל כֵּן חֲצוֹת לַיְלָה כָּתוּב וַדַּאי.
בלשון הזוהר
אָמַר אֲנָא שְׁמַעְנָא דְּהָא לַיְלָה דִינָא דְמַלְכוּתָא אִיהוּ וּבְכָל אֲתַר דִּינָא הוּא, וְהַאי דְּקָאֲמַר חֲצוֹת, בְּגִין דְּיַנְקָא בִּתְרֵי גַוְונִי (חצות) בְּדִינָא וְחֶסֶד, וַדַּאי פַּלְגוּתָא קַדְמִיתָא דִּינָא הוּא, דְּהָא פַּלְגוּתָא אָחֳרָא נְהִירוּ אַנְפָּהָא בְּסִטְרָא דְּחֶסֶד. וְעַל דָּא חֲצוֹת לַיְלָה כְּתִיב וַדַּאי.
ברכת הינוקא - חכמת ילדי דורו של רבי שמעון
קָם רַבִּי אַבָּא וְשָׂם יָדוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּבֵרַךְ אוֹתוֹ, אָמַר וַדַּאי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין נִמְצֵאת חָכְמָה, רַק בְּאוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ בָהּ. כָּעֵת רָאִיתִי שֶׁאֲפִלּוּ יְלָדִים בַּדּוֹר שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן זָכוּ לְחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. אַשְׁרֶיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן! אוֹי לַדּוֹר שֶׁאַתָּה תִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ! יָשְׁבוּ עַד הַבֹּקֶר וְהִתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
קָם רַבִּי אַבָּא וְשַׁוֵּי יְדוֹי בְּרֵישֵׁיהּ וּבָרְכֵיהּ, אָמַר וַדַּאי חֲשִׁיבְנָא דְּחָכְמְתָא לָא אִשְׁתְּכַח בַּר בְּאִנּוּן זַכָּאֵי דְּזָכוּ בָּה. הַשְׁתָּא חָמֵינָא דְּאֲפִילּוּ יְנוּקֵי בְּדָרָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן זָכוּ לְחָכְמְתָא עִלָאָה. זַכָּאָה אַנְתְּ רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַוי לְדָרָא דְּאַנְתְּ תִּסְתַּלַּק מִנֵּיהּ. יָתְבוּ עַד צַפְרָא וְאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא.
קושיית עמך כולם צדיקים למול רשעי ישראל
פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'׳ (ישעיה ס, כא). הַדָּבָר הַזֶּה הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים, מָה הַטַּעַם כָּתוּב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים׳, וְכִי כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם צַדִּיקִים? וַהֲרֵי כַּמָּה רְשָׁעִים יֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה חוֹטְאִים וְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגו'׳ (ישעיהו ס, כא). מִלָּה דָא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא מַאי טַעְמָא כְּתִיב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים׳, וְכִי כֻּלְהוּ יִשְׂרָאֵל צַדִּיקֵי נִינְהוּ. וְהָא כַּמָּה חַיָּיבִין אִית בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל כַּמָּה חַטָּאִין וְכַמָּה רַשִּׁיעִין דְּעָבְרִין עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא.
מילה כקרבן - כניסה לחלק הצדיק וקריאת צדיקים
אֶלָּא כָּךְ שָׁנָה בְּסוֹד הַמִּשְׁנָיוֹת, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂים קָרְבָּן שֶׁל רָצוֹן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁמַּקְרִיבִים אֶת בְּנֵיהֶם לִשְׁמוֹנָה יָמִים לְקָרְבָּן, וּכְשֶׁנִּמּוֹלִים, נִכְנָסִים לַחֵלֶק הַטּוֹב שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה). וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בַּחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק, הֵם נִקְרָאִים צַדִּיקִים. וַדַּאי כֻּלָּם צַדִּיקִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָנָא בְּרָזָא דְמַתְנִיתִין, זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּעָבְדִין קָרְבָּנָא דְרַעֲוָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּמַקְרִיבִין בְּנַיְיהוּ לִתְמַנְיָא יוֹמִין לְקָרְבָּנָא, וְכַד אִתְגְּזָרוּ עָאלוּ בְּהַאי חוּלָקָא טָבָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּכְתִיב ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה). כֵּיוָן דְּעָאלוּ בְּהַאי חוּלָקָא דְצַדִּיק אִקְרוּן צַדִּיקִים, וַדַּאי כֻּלָּם צַדִּיקִים.
נצר מטעי - נחלת ארץ הצדיקים הנימולים לעולם
וְעַל כֵּן ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיה ס, כא), כַּכָּתוּב ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם׳ (תהלים קיח, כ). וְכָתוּב ׳זֶה הַשַּׁעַר לַיהו"ה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ׳, אוֹתָם שֶׁנִּמּוֹלוּ וְנִקְרָאִים צַדִּיקִים. ׳נֵצֶר מַטָּעַי׳ - נֵצֶר מֵאוֹתָם הַנְּטִיעוֹת שֶׁנָּטַע הקב"ה בְּגַן עֵדֶן, הָאָרֶץ הַזּוֹ הִיא אַחַת מֵהֶן, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָתוּב ׳צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (שם לז, כט). ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיה ס, כא). מַה זֶּה ׳לְעוֹלָם׳? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ, וַהֲרֵי הַדָּבָר הַזֶּה נִתְבָּאֵר בֵּין הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
וְעַל כֵּן ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיה ס, כא), כְּדִכְתִיב ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם׳ (תהילים קיח, כ). וּכְתִיב ׳זֶה הַשַּׁעַר לַיהו"ה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ׳, אִנּוּן דְּאִתְגְּזָרוּ וְאִקְרוּן צַדִּיקִים. ׳נֵצֶר מַטָּעַי׳ - נִצֶר מֵאִנּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, הַאי אֶרֶץ חַד מִנַיְיהוּ, וְעַל כֵּן אִית לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל חוּלָקָא טָבָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּכְתִיב ׳צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (תהילים לז, כט). ׳לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיהו ס, כא). מַהוּ ׳לְעוֹלָם׳. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא בְּמַתְנִיתָּא דִילָן, וְהָא אִתְּמָר הַאי מִלָּה בֵּין חַבְרַיָיא.
׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳
סוד ה' הקטנה והגדולה באברהם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.