בריאת העולם משלהבת הניצוץ וטיפת התהום
לך לך · ׳ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין׳ - סוד הברכות ומעשה המלמד · מאמר 24 · פיסקה 1 · דף פז ע"א
לשון הזוהר
׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר ׳וַיְהִי בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ וְגו'׳ (תהילים עו, ג). תָּא חֲזֵי כַּד סָלִיק בִּרְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא חַד שַׁלְהוֹבָא דְּבוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא. וּנְשַׁף זִיקָא בְּזִיקָא חָשְׁכַאת וְאוֹקִידַת. וְאַפִּיק מִגּוֹ סִטְרֵי תְּהוֹמָא חַד טִיף וְחִבֵּר לוֹן כְּחַד וּבָרָא בְּהוּ עָלְמָא. הַהוּא שַׁלְהוֹבָא סָלִיק וְאִתְעַטְּרָא בִּשְּׂמָאלָא, וְהַהוּא טִיף סָלִיק וְאִתְעַטַּר בְּיָמִינָא, סָלְקוּ חַד בְּחַד אִחְלָפוּ דּוּכְתֵּי דָּא לְסִטְרָא דָא וְדָא לְסִטְרָא דָא, דְּנָחִית סָלִיק וּדְסָלִיק נָחִית. אִתְקַטְּרוּ דָּא בְּדָא, נָפִיק מִבֵּינַיְיהוּ רוּחַ שְׁלִים. כְּדֵין אִנּוּן תְּרֵין סִטְרִין אִתְעֲבִידוּ חַד וְאִתְיְיהִיב בֵּינַיְיהוּ וְאִתְעַטְּרוּ חַד בְּחַד. כְּדֵין אִשְׁתְּכַח שְׁלָם לְעֵילָא וּשְׁלָם לְתַתָּא, וְדַרְגָּא אִתְקַיָּים.
תרגום
׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ - רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וְגוֹ'׳ (תהלים עו, ג). בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹן הקב"ה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, הוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת אַחַת שֶׁל הַמָּאוֹר שֶׁל הַנִּיצוֹץ הַקָּשֶׁה, וְנָשַׁף רוּחַ בְּרוּחַ חֲשׁוּכָה וְשׂוֹרֶפֶת. וְהוֹצִיא מִתּוֹךְ צִדְדֵי הַתְּהוֹם טִפָּה אַחַת, וְחִבֵּר אוֹתָם יַחַד, וּבָרָא בָהֶם אֶת הָעוֹלָם. אוֹתָהּ הַשַּׁלְהֶבֶת עָלְתָה וְהִתְעַטְּרָה בִּשְׂמֹאל, וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה עָלְתָה וְהִתְעַטְּרָה בְּיָמִין. עָלוּ אֶחָד עִם אֶחָד, הֶחֱלִיפוּ מְקוֹמוֹת, זֶה לְצַד זֶה וְזֶה לְצַד זֶה. זֶה שֶׁיָּרַד עָלָה, וְזֶה שֶׁעָלָה יָרַד. נִ קְשְׁרוּ זֶה עִם זֶה וְיָצְאָה מִבֵּינֵיהֶם רוּחַ שְׁלֵמָה, וְאָז אוֹתָם שְׁנֵי הַצְּדָדִים נַעֲשׂוּ אֶחָד, וְנִתְּנָה בֵינֵיהֶם (הָרוּחַ) וְהִתְעַטְּרוּ הָאֶחָד עִם הָאֶחָד. וְאָז נִמְצָא שָׁלוֹם לְמַעְלָה וְשָׁלוֹם לְמַטָּה, וְהַדַּרְגָּה הִתְקַיְּמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין׳. רבי שמעון פתח ואמר ׳ויהי בשלם סכו וגו'׳ (תהילים עו, ג). תא חזי כד סליק ברעותא דקודשא בריך הוא למברי עלמא חד שלהובא דבוצינא דקרדינותא. ונשף זיקא בזיקא חשכאת ואוקידת. ואפיק מגו סטרי תהומא חד טיף וחבר לון כחד וברא בהו עלמא. ההוא שלהובא סליק ואתעטרא בשמאלא, וההוא טיף סליק ואתעטר בימינא, סלקו חד בחד אחלפו דוכתי דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, דנחית סליק ודסליק נחית. אתקטרו דא בדא, נפיק מבינייהו רוח שלים. כדין אנון תרין סטרין אתעבידו חד ואתייהיב בינייהו ואתעטרו חד בחד. כדין אשתכח שלם לעילא ושלם לתתא, ודרגא אתקיים.
התרגום: ׳ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין׳ - רבי שמעון פתח ואמר, ׳ויהי בשלם סוכו וגו'׳ (תהלים עו, ג). בא ראה, כשעלה ברצון הקב"ה לברא את העולם, הוציא שלהבת אחת של המאור של הניצוץ הקשה, ונשף רוח ברוח חשוכה ושורפת. והוציא מתוך צדדי התהום טפה אחת, וחבר אותם יחד, וברא בהם את העולם. אותה השלהבת עלתה והתעטרה בשמאל, ואותה הטפה עלתה והתעטרה בימין. עלו אחד עם אחד, החליפו מקומות, זה לצד זה וזה לצד זה. זה שירד עלה, וזה שעלה ירד. נ קשרו זה עם זה ויצאה מביניהם רוח שלמה, ואז אותם שני הצדדים נעשו אחד, ונתנה ביניהם (הרוח) והתעטרו האחד עם האחד. ואז נמצא שלום למעלה ושלום למטה, והדרגה התקימה.
מן המפרשים
מקדש מלך: כד סליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא פי' כשעלו המ"ן במצח דא"ק הכוונה למברי עלמא שהוא עולם האצילות שע"י המ"ן שעלו במצח דא"ק נזדווגו: דא"ק עם פנימיות אזן חוטם פה שהם פנימייות דס"ג ועי"ז יצא ממצח דא"ק שם מ"ה החדש ובזה ניתקן עולם…
אור החמה: ומלכי צדק מלך שלם וגו' רש"פ ויהי בשלם סכו וגו' כד סליק היינו עליית ההתעוררות מעסק התחתו' לפניו וצפה אחרי' מראשי' שעתידים התחתונים לעשות לו נחת רוח. והתעוררות הזה עלה לפניו ולכן ברא העולם. וזה כלל גדול יהיה בידך שבכל מקום שאמר…
רמ"א: אפיק חד שלהובא אפיק חד שלהובא כו'. להיות כי הכל נאצל מאחדות העליון, ע"כ המשיל כי השמאל שהיא אש נאצלת משלהבת אש, והימין מטפת תהום כי היא מים, אעפ"י שלמעלה מקום שנאצלו משם אין חילוק. א"נ התהום והשלהבת הם חכמה ובינה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: