׳ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין׳
סוד הברכות ומעשה המלמד
השלהבת והטיפה מתעטרות ומחליפות מקומן בין הצדדים
׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן׳ (בראשית יד, יח). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וְגוֹ'׳ (תהילים עו, ג). בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹן הקב"ה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, הוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת אַחַת שֶׁל הַמָּאוֹר שֶׁל הַנִּיצוֹץ הַקָּשֶׁה. וְנָשַׁף רוּחַ בְּרוּחַ חֲשׁוּכָה וְשׂוֹרֶפֶת. וְהוֹצִיא מִתּוֹךְ צִדְדֵי הַתְּהוֹם טִפָּה אַחַת, וְחִבֵּר אוֹתָם יַחַד, וּבָרָא בָהֶם אֶת הָעוֹלָם. אוֹתָהּ הַשַּׁלְהֶבֶת עָלְתָה וְהִתְעַטְּרָה בִּשְׂמֹאל, וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה עָלְתָה וְהִתְעַטְּרָה בְּיָמִין, עָלוּ אֶחָד עִם אֶחָד, הֶחֱלִיפוּ מְקוֹמוֹת, זֶה לְצַד זֶה וְזֶה לְצַד זֶה, זֶה שֶׁיָּרַד עָלָה, וְזֶה שֶׁעָלָה יָרַד. קְשְׁרוּ זֶה עִם זֶה וְיָצְאָה מִבֵּינֵיהֶם רוּחַ שְׁלֵמָה. וְאָז אוֹתָם שְׁנֵי הַצְּדָדִים נַעֲשׂוּ אֶחָד, וְנִתְּנָה בֵינֵיהֶם (הָרוּחַ) וְהִתְעַטְּרוּ הָאֶחָד עִם הָאֶחָד. וְאָז נִמְצָא שָׁלוֹם לְמַעְלָה וְשָׁלוֹם לְמַטָּה, וְהַדַּרְגָּה הִתְקַיְּמָה.
בלשון הזוהר
׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן׳ (בראשית יד, יח). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר ׳וַיְהִי בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ וְגו'׳ (תהילים עו, ג). תָּא חֲזֵי כַּד סָלִיק בִּרְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא חַד שַׁלְהוֹבָא דְּבוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא. וּנְשַׁף זִיקָא בְּזִיקָא חָשְׁכַאת וְאוֹקִידַת. וְאַפִּיק מִגּוֹ סִטְרֵי תְּהוֹמָא חַד טִיף וְחִבֵּר לוֹן כְּחַד וּבָרָא בְּהוּ עָלְמָא. הַהוּא שַׁלְהוֹבָא סָלִיק וְאִתְעַטְּרָא בִּשְּׂמָאלָא, וְהַהוּא טִיף סָלִיק וְאִתְעַטַּר בְּיָמִינָא, סָלְקוּ חַד בְּחַד אִחְלָפוּ דּוּכְתֵּי דָּא לְסִטְרָא דָא וְדָא לְסִטְרָא דָא, דְּנָחִית סָלִיק וּדְסָלִיק נָחִית. אִתְקַטְּרוּ דָּא בְּדָא, נָפִיק מִבֵּינַיְיהוּ רוּחַ שְׁלִים. כְּדֵין אִנּוּן תְּרֵין סִטְרִין אִתְעֲבִידוּ חַד וְאִתְיְיהִיב בֵּינַיְיהוּ וְאִתְעַטְּרוּ חַד בְּחַד. כְּדֵין אִשְׁתְּכַח שְׁלָם לְעֵילָא וּשְׁלָם לְתַתָּא, וְדַרְגָּא אִתְקַיָּים.
מלך שלם ביום הכיפורים - וכהונה שנמסרה לאברהם
הִתְעַטְרָה הֵ"א עִם וָא"ו, וָא"ו עִם הֵ"א, וְאָז עָלְתָה הֵ"א וְנִקְשְׁרָה בְּקֶשֶׁר שָׁלֵם. וְאָז ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ - מֶלֶךְ שָׁלֵם הוּא וַדַּאי מֶלֶךְ שֶׁשּׁוֹלֵט בִּשְׁלֵמוּת, מָתַי הוּא מֶלֶךְ שָׁלֵם? בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁכָּל הַפָּנִים מְאִירוֹת. (דָּבָר אַחֵר ׳מַלְכִּי׳ ׳צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רָצָה הקב"ה לְהוֹצִיא כהנה מִשָּׁם, בן נח, שהוא מלכי צדק (נדרים לב:) כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳ברוך אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן׳ - כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת רִבּוֹנוֹ, אָמַר לוֹ אברהם, וְכִי מַקְדִּימִים בִּרְכַּת הָעֶבֶד לְבִרְכַּת רַבּוֹ? מִיָּד נִתְּנָה הַכְּהֻנָּה לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳נְאֻם יהו"ה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׳ (תהילים קי, א). וְכָתוּב אַחֲרָיו - ׳נִשְׁבַּע יהו"ה וְלֹא ינחם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק׳. שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׳ - וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן). דָּבָר אַחֵר, ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק׳ - זֶה הָעוֹלָם הָאַחֲרוֹן. הוא המלכות, מדת הצדק ׳מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ - זֶה הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. הוא הבינה, השלימה שֶׁהִתְעַטֵּר אֶחָד עִם אֶחָד בְּלִי פֵרוּד שְׁנֵי עוֹלָמוֹת יַחַד, ולכן לא נאמר 'ומלכי צדק ומלך שלם' בוא"ו המחברת, שוא"ו מורה על חיבור באמצעי, ואין כאן אמצעי אלא שני עולמות כאחד (או"ה) וַאֲפִלּוּ הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הוּא הַכֹּל, וְהוּא דָבָר אֶחָד. ׳הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ - שֶׁבּוֹ שְׁנֵי אֵלּוּ. ולכן נאמר 'הוציא' ולא 'הוציאו', שהוציא שפע שניהם, לחם מצד המלכות ויין מצד הבינה (או"ה) ׳וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׳ - מְשַׁמֵּשׁ עוֹלָם נֶגֶד עוֹלָם. הכהן משמש לייחד עולם תחתון בעולם עליון, ומתמצע ביניהם להמשיך הברכות מזה לזה (או"ה) ׳וְהוּא כֹהֵן׳ - זֶה הַיָּמִין. הוא החסד ׳לְאֵל עֶלְיוֹן׳ - הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ אֶת הָעוֹלָם. ואין הכוונה לברך את התחתונים אלא לברך את המלכות מן הבינה, וכן 'כה תברכו' - למדת 'כה' (או"ה)
בלשון הזוהר
אִתְעַטְּרַת ה"א בְּוא"ו וָא"ו בְּה"א, כְּדֵין סַלְקָא ה"א וְאִתְקַשְּׁרָא בְּקִשּׁוּרָא שְׁלִים. כְּדֵין ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ - מֶלֶךְ שָׁלֵם וַדַּאי מֶלֶךְ אִיהוּ דְּשַׁלִּיט בִּשְׁלִימוּ, אֵימָתַי אִיהוּ ׳מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי דְּכָל אַנְפִּין נְהִירִין. (דבר אחר ׳מלכי צדק מלך שלם׳ - אמר רבי שמעון בעא קודשא בריך הוא למיפק כהונתא משם כמא דאת ׳אמר ברוך אברם לאל עליון׳ - כיון דאקדים ברכתא דאברהם לברכתא דמריה, אמר ליה אברהם וכי מקדימין ברכתא דעבדא לברכתא דמריה, מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם דכתיב, ׳נְאֻם יהו"ה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׳ (תהילים קי, א). וכתיב בתריה, נשבע יהו"ה ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי ׳מלכי צדק׳. דכתיב ׳והוא כהן לאל עליון׳ - ואין זרעו כהן) דָּבָר אַחֵר, ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק׳ - דָּא עָלְמָא בַּתְרָאָה. ׳מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ - דָּא עָלְמָא עִלָּאָה. דְּאִתְעַטַּר חַד בְּחַד בְּלָא פִּירוּדָא תְּרֵין עָלְמִין כְּחֲדָא, וְאֲפִילּוּ עָלְמָא תַּתָּאָה כֹּלָּא הוּא, וְחַד מִלָּה אִיהוּ. ׳הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ - דִּתְרֵי אִלֵּין בֵּיהּ. ׳וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׳ - מְשַׁמֵּשׁ עָלְמָא לָקֳבֵל עָלְמָא. ׳וְהוּא כֹהֵן׳ דָּא יָמִינָא. ׳לְאֵל עֶלְיוֹן׳ עָלְמָא עִלָּאָה, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי כַּהֲנָא לְבָרְכָא עָלְמָא.
התחברות לכהן הגדול ממשיכה ברכות לעולם התחתון
בֹּא רְאֵה, הַבְּרָכוֹת נוֹטֵל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה, כְּשֶׁמִּתְחַבֵּר עִם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאָז ׳וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, יט) - כָּךְ זֶה וַדַּאי. כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְמַטָּה לִקְשֹׁר קְשָׁרִים וּלְבָרֵךְ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הַיָּמִין לִקְשֹׁר שְׁנֵי עוֹלָמוֹת יַחַד. ׳בָּרוּךְ אַבְרָם׳ - סוֹד הַדָּבָר הוּא תִקּוּן הַבְּרָכוֹת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בִּרְכָאן נָטִיל הַאי עָלְמָא תַּתָּאָה כַּד אִתְחַבַּר בְּכַהֲנָא רַבָּא כְּדֵין ׳וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם׳ (בראשית יד, יט) (וגו) ׳לְאֵל עֶלְיוֹן׳ הָכִי הוּא וַדַּאי. כְּגַוְונָא דָא בָּעֵי כַּהֲנָא לְתַתָּא לְקָשְׁרָא קִשְׁרִין וּלְבָרְכָא הַאי דוּכְתָּא בְּגִין דְּיִתְקַשַּׁר בְּיָמִינָא לְאִתְקַשְּׁרָא תְּרֵין עָלְמִין כְּחַד. ׳בָּרוּךְ אַבְרָם׳ רָזָא דְמִלָּה תִּקּוּנָא דְּבִרְכָאן אִיהוּ.
סוד הברכות בפסוק ברוך אברם - מלמטה למעלה ולהפך
׳בָּרוּךָ אַבְרָם׳ - כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה ברכות הנהנין הן מתתא לעילא: 'ברוך' - מלכות, 'אתה' - חסד, וכן כאן 'ברוך אברם' - מלכות וחסד, כי היא מדת אברהם (מהרח"ו). ׳לְאֵל עֶלְיוֹן׳ - יהו"ה אֱלֹהֵינוּ. חכמה ובינה (מהרח"ו) ׳קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳ - מֶלֶךְ הָעוֹלָם. היא הבינה הקונה לשמים וארץ, שהם תפארת ומלכות (מהרח"ו) וְהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא סוֹד הַבְּרָכוֹת. (וּמִשּׁוּם כָּךְ) ׳וַיְבָרֲכֵהוּ׳ - מִמַּטָּה לְמַעְלָה. שהשפע המורד תחילה אינו השפע האמיתי, אלא כדי שיוכלו לעלות מתתא לעילא ליסוד הבינה (מקדש מלך) ׳וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן (אֲשֶׁר מגן צָרִיךְ בידך׳), ׳וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן׳ - מִמַּעְלָה לְמַטָּה. זהו השפע האמיתי, שאחר שעלו וקבלו מורידים אותם מלאים שפע להשפיע בעולמות (מקדש מלך) ׳וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ - לְהִתְדַּבֵּק בַּמָּקוֹם שֶׁהַקֶּשֶׁר נִקְשָׁר לְמַטָּה. היא המלכות, שבה נקשרו כל עשר הספירות, והיא 'מעשר' (מקדש מלך, או"י)
בלשון הזוהר
׳בָּרוּךָ אַבְרָם׳ כְּמָה דְּאַמְרִינָן בָּרוּךְ אַתָּה. ׳לְאֵל עֶלְיוֹן׳. יהו"ה אֱלהֵינוּ. ׳קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׳. מֶלֶךְ הָעוֹלָם. וְהַאי קְרָא רָזָא דְּבִרְכָאן אִיהוּ. (וּבְגִין כָּךְ) ׳וַיְבָרַכֵהוּ׳ מִתַּתָּא לְעֵילָא. ׳וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן (אשר מגן צריך בידך׳). מֵעֵילָא לְתַתָּא. ׳וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ - לְאִתְדַּבְּקָא בְּאֲתַר דְּקִשּׁוּרָא אִתְקַּשַּׁר לְתַתָּא.
מעשה ברבי ייסא ויהודי - השאלה על לדוד אליך ה'
בְּעוֹדָם הוֹלְכִים פָּגַשׁ בָּהֶם רַבִּי יֵיסָא וִיהוּדִי אֶחָד עִמּוֹ. וְהָיָה אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי אוֹמֵר, ׳לְדָוִד אֵלֶיךְ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (שם כה, א) - לְדָוִד,
בלשון הזוהר
עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אִעֲרַע בְּהוּ רַבִּי יֵיסָא וְחַד יוּדָאי בַּהֲדֵיהּ. וְהֲוָה אָמַר הַהוּא יוּדָאי ׳לְדָוִד אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א) - לְדָוִד. וְכִי אַמַּאי לָא כְּתִיב מִזְמוֹר לְדָוִד אוֹ לְדָוִד מִזְמוֹר.
דוד משתדל כל ימיו להעלות דרגתו למעלה
אֶלָּא בִּשְׁבִיל דַּרְגָּתוֹ אָמַר דָּוִד אֶת הַתִּשְׁבַּחַת שֶׁאָמַר בִּשְׁבִילוֹ. ׳אֵלֶיךְ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳, ׳אֵלֶיךְ׳ יהו"ה - לְמַעְלָה. ׳נַפְשִׁי׳, מִי זוֹ ׳נַפְשִׁי׳? (אֶשָּׂא) זֶה דָוִד, (הוּא) הַדַּרְגָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאָמַרְנוּ. ׳אֶשָּׂא׳ - אַעֲלֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים׳ (שם קכא, א) - מִשּׁוּם שֶׁדָּוִד הָיָה מִשְׁתַּדֵּל כָּל יָמָיו לְהַעֲלוֹת אֶת דַּרְגָּתוֹ לְהִתְעַטֵּר לְמַעְלָה וּלְהִתְקַשֵּׁר שָׁם בְּקֶשֶׁר שָׁלֵם כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
אֶלָא בְּגִין דַרְגֵּיהּ קָאֲמַר לְדָוִד תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּאָמַר בְּגִינֵיהּ ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ - ׳אֵלֶיךָ׳ יהו"ה לְעֵילָא. ׳נַפְשִׁי׳, מַאן ׳נַפְשִׁי׳, (אשא) דָּא דָּוִד (הוא) דַּרְגָּא קַדְמָאָה דְּקָאֲמָרָן. ׳אֶשָּׂא׳, אֲסַלֵּק. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים׳ (תהילים קכא, א) - בְּגִין דְּכָל יוֹמוֹי דְדָוִד הֲוָה מִשְׁתַּדֵּל לְסַלְקָא דַרְגֵּיהּ לְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָא וּלְאִתְקַשְּׁרָא תַּמָּן בְּקִשּׁוּרָא שְׁלִים כְּדְקָא יְאוּת.
ברכי נפשי את ה' קרבי וכלל השלמות
כְּמוֹ כֵן ׳לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (שם קג, א) מִשּׁוּם דַּרְגָּתוֹ אָמַר, ׳וְכָל קְרָבַי׳ - מִי הֵם ׳קְרָבַי׳? אֵלּוּ שְׁאָר חַיּוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁנִּקְרָאוֹת קְרָבַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר ה ד) ׳וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׳. דָּבָר אַחֵר ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי׳ - בִּשְׁבִילוֹ הוּא אָמַר. ׳אֶת יהו"ה׳ - זוֹ שְׁלֵמוּת הַכֹּל, ׳אֶת יהו"ה׳ - הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא ׳לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ (תהילים קג, א) בְּגִין דַּרְגֵּיהּ קָּאֲמַר, וּמַאי אָמַר ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ - אֶת לְאִתְקַשְּׁרָא בְּקִשּׁוּרָא לְעֵילָא. ׳וְכָל קְרָבַי׳, מַאן ׳קְרָבַי׳. אִלֵּין שְׁאָר חֵיוָן בְּרָא. דְּאִקְרוּן קְרָבַיִם כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו׳ (שיר השירים ה, ד). דָּבָר אַחֵר ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי׳, בְּגִינֵיהּ קָאֲמַר. ׳אֶת יהו"ה׳ דָּא שְׁלִימוּ דְכֹלָּא, ׳אֶת יהו"ה׳ כְּלָלָא דְּכֹלָּא.
רבי ייסא הולך עם השכינה ושומר דבריה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יֵיסָא, רָאִיתִי אוֹתְךְ שֶׁבָּאתָ עִם הַשְּׁכִינָה וְהִתְחַבַּרְתָּ. אָמַר לוֹ, כָּךְ זֶה וַדַּאי. וְשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת שֶׁהָלַכְתִּי עִמָּהּ וְאָמְרָה לִי כַּמָּה דְבָרִים מְעֻלִּים, וַאֲנִי שָׁמַרְתִּי אוֹתָם לַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא הַמָּאוֹר שֶׁמֵּאִיר כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי כָּעֵת.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יֵיסָא חָמִינָא לָךְ דְּהָא עִם שְׁכִינְתָּא קָאֲתִית וְאִתְחַבָּרַת. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וַדַּאי, וּתְלַת פַּרְסֵי הוּא דְּאָזִילְנָא בַּהֲדֵיהּ וְאָמַר לִי כַּמָּה מִלֵי מַעַלְיָיתָא וְאֲנָא אֲגִירְנָא לֵיהּ לְיוֹמָא דָא וְלָא יְדַעְנָא דְּאִיהוּ בּוֹצִינָא דְּנָהִיר כִּדְחָמִינָא הַשְׁתָּא.
יועזר ואלעזר יושבים יחד - השאלה על אנכי אנכי
אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ.אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לַיְּהוּדִי הַהוּא, מַה שְּׁמֶךְ? אָמַר לוֹ, יוֹעֵזֶר. אָמַר לוֹ, יוֹעֵזֶר וְאֶלְעָזָר (דָּבָר אֶחָד) יוֹשְׁבִים יַחַד. שמבטאם קרובים יָשְׁבוּ עַל סֶלַע אֶחָד בַּשָּׂדֶה הַהוּא. פָּתַח אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי וְאָמַר, ׳אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר׳ (ישעיה מג, כה) - מָה הַטַּעַםכתוב פַּעֲמַיִם ׳אָנֹכִי אָנֹכִי׳?
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְהַהוּא יוּדָאי מַה שְּׁמָךְ, אָמַר לֵיהּ יוֹעֶזְרִ. אָמַר לֵיהּ יוֹעֶזֶר וְאֶלְעָזָר (מלה חדא) יְתִיבָן כְּחֲדָא, יָתְבוּ גַּבֵּי חַד טִנָּרָא בְּהַהוּא חֲקַל. פָּתַח הַהוּא יוּדַאי וְאָמַר ׳אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכּוֹר׳ (ישעיהו מג, כה) - מַאי טַעְמָא תְּרֵי זִמְנֵי ׳אָנֹכִי אָנֹכִי׳.
אנכי אנכי - בסיני ובבריאה אין פירוד מעלה ומטה
אֶלָּא אֶחָד בְּסִינַי, במלכות שניתה תורה מפי הגבורה וְאֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם,בינה שֶׁכָּתוּב ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמות כ, ב) - זֶה הוּא בְּסִינַי.אחד בשעה שברא את העולם - פי' בינה כי אני אני הוא פי' אני שהיא מלכות, ואי"ן שהוא הכתר הכל אחדות אחד ואין בהם פירוד ח"ו. מלך שלם בלא פגימו [כי בסוד עלית המלכות לבינה נקראה גם הבינה בשם אנכי כמו המלכות.] וְאֶחָד כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי׳ (ישעיה מה, יב) - הוּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁאֵין פֵּרוּד בֵּין מַעְלָה וּמַטָּה.בין למעלה שהיא בינה, ובין למטה שהיא מלכות הכל הוא באחדות גמורה.
בלשון הזוהר
אֶלָּא חַד בְּסִינַי וְחַד בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא עָלְמָא, דִּכְתִיב ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמות כ, ב) - דָּא הוּא בְּסִינַי. וְחַד כַּד בְּרָא עָלְמָא דִּכְתִיב ׳אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי׳ (ישעיהו מה, יב) - הוּא,
מוחה פשעיך למעני - סוד הרחמים התלויים בו
׳מֹחֶה פְשָׁעֶיךְ׳, לֹא כָתוּב מַעֲבִיר פְּשָׁעֶיךְ אֶלָּא ׳מוֹחֶה׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ לְעוֹלָמִים. ׳לְמַעֲנִי׳, מַה זֶּה ׳לְמַעֲנִי׳? מִשּׁוּם אוֹתָם הָרַחֲמִים שֶׁתְּלוּיִים בִּי, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי אֵל רַחוּם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳ (דברים ד, לא).
בלשון הזוהר
׳מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ׳. מַעֲבִיר פְּשָׁעֶיךָ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳מוֹחֶה׳. בְּגִין דְּלָא יִתְחַזּוּן לְעָלְמִין. ׳לְמַעֲנִי׳. מַאי ׳לְמַעֲנִי׳, בְּגִין אִנּוּן רַחֲמִין דְּתַלְיָין בִּי דִּכְתִיב, ׳כִּי אֵל רַחוּם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגו'׳ (דברים ד, לא).
פגם הרשעים מונע ירידת ברכות - למעני שלא ימנעו
דָּבָר אַחֵר ׳מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי׳ (ישעיה מג, כה) - בֹּא רְאֵה, הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לְמַעֲנִי׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ בְרָכוֹת לְהָנִיק (לוֹ) לַכֹּל. כְּמוֹ כֵן, ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ (שם לב, לט). לְהַרְאוֹת שֶׁאֵין פֵּרוּד בֵּין מַעְלָה וּמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי׳ (ישעיה מג, כה). תָּא חֲזֵי חַיָּיבֵי עָלְמָא עָבְדִין פְּגִימוּתָא לְעֵילָא, דְכַד אִנּוּן חוֹבִין סָלְקִין רַחֲמִין וּנְהִירוּ עִלָּאָה וְיַנִּיקוּ דְּבִרְכָאן לָא נָחִית לְתַתָּא, וְהַאי דַרְגָּא לָא נָטִיל בִּרְכָאן דִּלְעֵילָא לְיַנָּקָא לְתַתָּא. וּבְגִין כָּךְ ׳לְמַעֲנִי׳ בְּגִין דְּלָא יִתְמָנְעוּן בִּרְכָאן לְיַנָּקָא (ליה) לְכֹלָּא. כְּגַוְונָא דָא ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ (דברים לב, לט). לְאַחֲזָאָה דְּלָא הֲוֵי פִּירוּדָא בֵּין עֵילָא וְתַתָּא כְּמָה דְּאִתְּמָר.
אברהם מעורר ברכות לעולם - והיה ברכה לכל
בֹּא רְאֵה, כְּמוֹ זֶה כְּשֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, מִתְעוֹרְרוֹת בְּרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת. כֵּיוָן שֶׁבָּא אַבְרָהָם, הִתְעוֹרְרוּ בְרָכוֹת לָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲבָרֶכְךְ וֶהְיֵה בְּרָכָה׳. מַה זֶּה ׳וֶהְיֵה בְּרָכָה׳? רֶמֶז שֶׁיִּמָּצְאוּ בִגְלָלוֹ בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּמַטָּה,למטה בעולמות התחתונים, כמו שכתוב 'ונברכו בך', ולמעלה בעולמות העליונים, כמו שכתוב 'ואברכה מברכיך' שֶׁכָּתוּב ׳וְנִבְרְכוּ בְךְ וְגוֹ'׳. וְכָתוּב ׳וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךְ׳שבשעה שמשפיעים ברכות למטה, הם מתברכים תחילה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּגַוְונָא דָא כַּד אִשְׁתַּכָּחוּ זַכָּאִין בְּעָלְמָא אִתְעָרוּ בִּרְכָאן לְעָלְמִין כֻּלְהוּ. כֵּיוָן דְּאָתָא אַבְרָהָם אִתְעַר בִּרְכָאן לְעָלְמָא דִּכְתִיב ׳וַאֲבָרֶכְךָ וְהְיֵה בְּרָכָה׳. מַאי ׳וֶהְיֵה בְּרָכָה׳. רֶמֶז דְיִשְׁתַּכְּחוּן בְּגִינֵיהּ בִּרְכָאן לְעֵילָא וְתַתָּא דִּכְתִיב ׳וְנִבְרְכוּ בְךָ וְגו'׳. וּכְתִיב ׳וַאֲבָרְכָה מְבָרַכֶיךָ׳.
יצחק מעורר דין ויעקב משלים את המהימנותא
בָּא יִצְחָק וְהוֹדִיעַ לַכֹּל שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן לְמַעְלָהשיש משגיח הפורע מן הרשעים לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, וְהוּא עוֹרֵר אֶת הַדִּין בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מהקב"ה כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. בָּא יַעֲקֹב וְעוֹרֵר רַחֲמִים בָּעוֹלָם, וְהִשְׁלִים אֶת הַמְּהֵימְנוּתָא בָּעוֹלָם כָּרָאוּי.כי אברהם המשיך את החסד, קו ימין של האמונה שהיא המלכות, ויצחק המשיך לה את הדין והגבורה, קו שמאל, ויעקב השלים אותה ברחמים, שהם קו האמצעי
בלשון הזוהר
אֲתָא יִצְחָק אוֹדַע לְכֹלָּא דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין לְעֵילָא לְאִתְפָּרְעָא מֵרַשִּׁיעַיָא, וְאִיהוּ אִתְעַר דִּינָא בְּעָלְמָא בְּגִין דְּיִדְחֲלוּן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל בְּנֵי עָלְמָא. אֲתָא יַעֲקֹב וְאִתְעַר רַחֲמֵי בְּעָלְמָא וְאַשְׁלִים מְהֵימְנוּתָא בְּעָלְמָא כְּדְקָא חָזֵי.
מלך שלם בימי אברהם - מזון וברכות לכל העולמות
בִּימֵי אַבְרָהָם מַה כָּתוּב? ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ (בראשית יד, יח) - שֶׁהִתְעַטֵּר הַכִּסֵּא בִּמְקוֹמוֹ, הכסא הוא המלכות, שנתעטרה בבינה וְאָז נִמְצָא ׳מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ לְלֹא פְגָם כְּלָל. ׳הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ לחם מצד המלכות, ויין מצד הבינה (או"י) - שֶׁהוֹצִיא מְזוֹנוֹת וּבְרָכוֹת לָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם כָּרָאוּי. ולא יחסר אף עולם מהם, כי שני העולמות התחברו כאחד (או"י) ׳הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ - שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ הַבְּרָכוֹת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. הוֹצִיא - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ׳ והארץ היא הנוקבא (בראשית א, כד), מֵהַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מוֹצִיא מְזוֹנוֹת וּבְרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב ׳וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ (בראשית יד, יח) - דְּאִתְעַטְּרַת כֻּרְסְיָיא בְּדוּכְתֵּיהּ, וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח ׳מֶלֶךְ שָׁלֵם׳ בְּלָא פְּגִימוּ כְּלַל. ׳הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ - דְּאַפִּיק מְזוֹנִין לְעָלְמִין כֻּלְהוּ כְּדְקָא חָזֵי. ׳הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן׳ - דְּלָא אִתְמְנָעוּ בִּרְכָאן מִכֻּלְהוּ עָלְמִין. הוֹצִיא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כד) מִדַרְגִּין דִּלְעֵילָא אַפִּיק מְזוֹנִין וּבִרְכָאן לְעָלְמִין כֻּלְהוּ.
כהן לאל עליון - צדיקים מביאים ברכה כמו רשעים פוגמים
׳וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, יח) - שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בִּשְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי. בשלמות הבינה, הנקראת אל עליון לְהַרְאוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם בָּעוֹלָם וּמוֹנְעִים בְּרָכוֹת,
בלשון הזוהר
׳וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, יח) - דְּאִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בִּשְׁלִימוּ עִלָּאָה כְּדְקָא חָזֵי. לְאִתְחֲזָאָה כְּמָה דְחַיָּיבַיָא עָבְדֵי פְּגִימוּ בְּעָלְמָא וּמָנְעֵי בִּרְכָאן. הָכִי נָמֵי בְּגִין זַכָּאִין אַתְיָין (אתחזיאן) בִּרְכָאן לְעָלְמָא, וּבְגִינַיְיהוּ אִתְבָּרְכָאן כָּל בְּנֵי עָלְמָא.
מעשר מכל - הדרגה שכל שערי המהימנותא עומדים בה
׳וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ (בראשית יד, כ), מַה זֶּה ׳מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳? דָּבָר אַחֵר ׳וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ - הקב"ה נָתַן ׳לוֹ מַעֲשֵׂר׳, וּמַה הוּא? זוֹ הַדַּרְגָּה שֶׁכָּל פִּתְחֵי הַמְּהֵימְנוּתָא וְהַבְּרָכוֹת שֶׁל הָעוֹלָם עוֹמְדוֹת בָּהּ, וְהִיא מַעֲשֵׂר, וְהִיא אַחַת מֵעֲשָׂרָה, וְהִיא עֲשָׂרָה מִמֵּאָה. כי כל ספירה כלולה מעשר וכולן עולות למאה (רמ"א), ולא נאמר 'עשירית' אלא 'מעשר', כדי להשמיע אחד מעשרה ועשרה למאה, שכללה אברהם גם בהיותה כלולה מעשר (או"י) מִכָּאן וָהָלְאָה נִכְנַס אַבְרָהָם בַּקִּיּוּם שֶׁלְּמַעְלָה כָּרָאוּי. זכה להשגה שלמה
בלשון הזוהר
׳וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ (בראשית יד, כ) - מַאי ׳מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ מֵאִנּוּן בִּרְכָאן דְּנָפְקֵי מִכֹּל. בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתַר דְּכָל בִּרְכָאן דְּנָחֲתֵי לְעָלְמָא מִתַּמָּן נָפְקֵי. דָּבָר אַחֵר ׳וַיִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל׳ - קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַהַב לֵיהּ מַעַשְׂרָא. וּמַאן אִיהוּ, דָּא דַרְגָּא דְּכָל פִּתְחִין דִּמְהֵימְנוּתָא וּבִרְכָאן דְּעָלְמָא בֵּיהּ קָיְימֵי וְאִיהוּ מַעֲשֵׂר וְאִיהוּ חַד מֵעֲשָׂרָה וְאִיהוּ עֲשָׂרָה מִמֵּאָה. מִכָּאן וּלְהָלְאָה עָאל אַבְרָהָם בְּקִיּוּמָא דִלְעֵילָא כְּדְקָא חָזֵי.
מעשה במלמד תינוקות שהשכיר עצמו בלא שכר
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, יָפֶה אָמַרְתָּ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה מַּעֲשֶׂיךְ? אָמַר לוֹ, מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בִּמְקוֹמִי. כָּעֵת בָּא רַבִּי יוֹסֵי מִכְּפָר חָנִין לָעִיר, וְסִלְּקוּ אוֹתָם מֵאֶצְלִי, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתָם אֶצְלוֹ. וְהָיוּ נוֹתְנִים לִי כָּל בְּנֵי הָעִיר שָׂכָר כְּמוֹ אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַתִּינוֹקוֹת הָיוּ אֶצְלִי. וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְעַצְמִי שֶׁלֹּא רָאוּי לִי לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּחִנָּם, וְהִשְׂכַּרְתִּי עַצְמִי עִם הֶחָכָם (הַהוּא) הַזֶּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּאן צָרִיךְ אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁל אַבָּא.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר שַׁפִּיר קָא אֲמַרְתְּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי עֲבִידְתָּךְ, אָמַר לֵיהּ קַרְיָנָא דַרְדְּקֵי בְּאַתְרִי, הַשְׁתָּא אֲתָא רַבִּי יוֹסֵי דִּכְפַר חָנִין לְמָתָא וּסְלִיקוּ לוֹן מִגַבָּאי וְאוֹתְבוּ לוֹן לְגַבֵּיהּ. וְהֲווּ יָהֲבִין לִי כָּל בְּנִי מָתָא אַגְרָא כְּהַהוּא זִמְנָא דְדַרְדְּקֵי הֲווּ גַּבָּאי. וְאִסְתַּכַּלְנָא בְּנַפְשָׁאי דְּלָא אִתְחֲזֵי לִי לְאִתְהַנֵּי מִנַּיְיהוּ לְמַגָּנָא, וַאֲגִירְנָא גַרְמָאי בַּהֲדֵי דְּהַאי חַכִּים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בִּרְכָאן דְּאַבָּא אִצְטְרִיכוּ הָכָא.
נְטִילַת יָדַיִם כָּרָאוּי - עֹנֶשׁ עֹנִי וּזְכוּת עֹשֶׁר
קָמוּ, הָלְכוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן (אַחַר כָּךְ), וְהָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד כָּל יוֹם לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְיוֹם אֶחָד הָיָה עָסוּק בִּנְטִילַת יָדַיִם לְפָנָיו. אָמַר, כָּל מִי שֶׁלֹּא נוֹטֵל יָדָיו כָּרָאוּי, אַף עַל גַּב שֶׁנֶּעֱנָשׁ לְמַעְלָה - נֶעֱנָשׁ לְמַטָּה, וּמָה עָנְשׁוֹ לְמַטָּה? שֶׁגּוֹרֵם לְעַצְמוֹ עֹנִי. כְּמוֹ שֶׁעָנְשׁוֹ כָּךְ - כָּךְ זוֹכֶה מִי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו כָּרָאוּי, שֶׁגּוֹרֵם לְעַצְמוֹ בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁשּׁוֹרוֹת הַבְּרָכוֹת עַל יָדוֹ כָּרָאוּי וּמִתְבָּרֵךְ בְּעֹשֶׁר.
בלשון הזוהר
קָמוּ. אָתוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן (לבתר), וְהֲוָה יָתִיב וְלָעֵי כָּל יוֹמָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְיוֹמָא חַד הֲוָה עָסִיק בִּנְטִילַת יָדַיִם קַמֵּיהּ. אָמַר כָּל מַאן דְּלָא נָטִיל יְדוֹי כְּדְקָא יְאוּת, אַף עַל גַּב דְּאִתְעַנַּשׁ לְעֵילָא אִתְעַנַּשׁ לְתַתָּא, וּמַאי עוֹנְשֵׁיהּ לְתַתָּא, דְּגָרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִסְכְּנוּתָא. כְּמָה דְּעוֹנְשֵׁיהּ כָּךְ, הָכִי הוּא זָכֵי מַאן דְּנָטִיל יְדוֹי כְּדְקָא יְאוּת דְּגָרִים לְגַרְמֵיהּ בִּרְכָאן דִּלְעֵילָא דְּשָׁרָאן בִּרְכָאן עַל יְדוֹי כְּדְקָא יְאוּת, וְאִתְבָּרַךְ בְּעוּתְרָא.
המלמד ממלא ידיו במים ומתעשר כברכת רבי שמעון
אַחַר כָּךְ הִקְדִּים רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו בְּמַיִם, וְנוֹטֵל יָדָיו בְּשִׁעוּר רַב שֶׁל מַיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַלֵּא יָדָיו מִבִּרְכוֹתֶיךְ. וְכָךְ הָיָה, מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה הִתְעַשֵּׁר וּמָצָא אוֹצָר, וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְנוֹתֵן מָזוֹן לַעֲנִיִּים כָּל יוֹם, וְהָיָה שָׂמֵחַ עִמָּהֶם, וּמַסְבִּיר לָהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת. קָרָא עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן, ׳וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהו"ה בִּקְדוֹשׁ וְגוֹ'׳ (ישעיהו מא, טז).
בלשון הזוהר
לְבָתַר אַקְדִּים רַבִּי שִׁמְעוֹן חָמָא לֵיהּ דְּאַנְטַל יְדוֹי בְּמַיָא וְנָטִיל לוֹן בְּשִׁיעוּרָא סַגְיָיא דְמַיִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַלֵּא יָדָיו מִבִּרְכוֹתֶיךָ. וְכָךְ הֲוָה, מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה אִתְעַתַּר וְאַשְׁכַּח סִימָא וְהֲוָה לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְיָהִיב מְזוֹנָא לְמִסְכְּנֵי כָּל יוֹמָא, וְהֲוָה חָדֵי עִמְּהוֹן וּמַסְבַּר לוֹן אַנְפִּין נְהִירִין. קָרָא עֲלֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן ׳וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהו"ה בִּקְדוֹשׁ וְגוֹ'׳ (ישעיהו מא, טז).
׳אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם׳
ברכה אינה שורה בריק
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.