׳אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם׳
ברכה אינה שורה בריק
התעוררות מלמטה מביאה ברכה במקום שאינו ריק
׳אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יהו"ה אֶל אַבְרָם וְגוֹ'׳. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳ (שיר השירים ז, יא). הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֲבָל בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תִּמְצָא הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי אֵין מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַטָּה. וְהַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִמְצָאוֹת אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ רֵיקָן.
בלשון הזוהר
׳אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְּבַר יהו"ה אֶל אַבְרָם וְגו'׳. רַבִּי יְהוּדָה פַּתָח ׳אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳ (שיר השירים ז, יא). הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל בְּאִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא אִשְׁתְּכַח אִתְעֲרוּתָא לְעֵילָא, דְּהָא לָא אִתְעַר לְעֵילָא עַד דְּאִתְעַר לְתַתָּא. וּבִרְכָאן דִּלְעֵילָא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי אֶלָּא בַּמֶה דְּאִית בֵּיהּ מַמָּשָׁא וְלָאו אִיהוּ רֵיקַנְיָא.
אשת עובדיהו והאסוך - ברכות אינן שורות במקום ריק
מִנַּיִן לָנוּ? מֵאֵשֶׁת עוֹבַדְיָהוּ שֶׁאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע ׳הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת׳ (מלכים ב ד, ב) - שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה אֵינָן שׁוֹרוֹת עַל שֻׁלְחָן רֵיק וְלֹא בְּמָקוֹם רֵיק. מַה כָּתוּב? ׳וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךְ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן׳ - מַה זֶּה ׳אָסוּךְ׳? אֶלָּא אָמְרָה לוֹ, הַשִּׁעוּר שֶׁל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי מְשִׁיחַת אֶצְבַּע קְטַנָּה.
בלשון הזוהר
מְנָלָן מֵאֵשֶׁת עוֹבַדְיָהוּ דְּאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע ׳הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת׳ (מלכים ב ד, ב). מַה כְּתִיב ׳וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹּל בַּבָּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן׳. מַאי ׳אָסוּךְ׳. אֶלָּא אֲמְרָה לֵיהּ שִׁיעוּרָא דְהַאי מִשְׁחָא לָאו אִיהִי אֶלָּא כְּדֵי מְשִׁיחַת אֶצְבְּעָא זְעִירָא.
השמן מקום שורות בו הברכות - כשמן הטוב
אָמַר לָהּ, נִחַמְתַּנִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ יִשְׁרוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה בְּמָקוֹם רֵיק, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ לָךְ שֶׁמֶן, זֶהוּ מָקוֹם שֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ בְּרָכוֹת. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְגוֹ'׳ (תהלים קלג, ב). וּבְסוֹפוֹ מַה כָּתוּב? ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ (תהלים קלג, ג). וּבַמָּקוֹם הַזֶּה שׁוֹרוֹת הַבְּרָכוֹת. (וְנִתְבָּאֵר).
בלשון הזוהר
אָמַר לָהּ נִחַמְתַּנִי. דְּהָא לָא יְדַעְנָא הֵיאַךְ יִשְׁרוּן בִּרְכָאן דִּלְעֵילָא בְּדוּכְתָּא רֵיקַנְיָא, אֲבָל הַשְׁתָּא דְּאִית לָךְ שֶׁמֶן, דָּא הוּא אֲתַר לְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ בִּרְכָאן. מִנָּלָן דִּכְתִיב, ׳כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְגו'׳ (תהילים קלג, ב). וְסֵיפֵיהּ מַה כְּתִיב, ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ (תהילים קלג, ג). וּבְאַתְרָא דָּא שָׁרָאן בִּרְכָאן. (ואתמר).
כטל חרמון - הטל הוא שמן עליון היוצא לימין
וְאִם תֹּאמַר, ׳כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן׳ (תהלים קלג, ג), וְלֹא כָתוּב שֶׁמֶן אֶלָּא טַל? אֶלָּא הוּא שֶׁמֶן וְהוּא טַל. אוֹתוֹ הַטַּל הוּא שֶׁהִטִּיל הקב"ה מֵהַשֶּׁמֶן הָעֶלְיוֹן. שֶׁאוֹתוֹ הַשֶּׁמֶן יוֹצֵא לְצַד הַיָּמִין.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא ׳כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן׳ (תהילים קלג, ג) וְלָא כְּתִיב שֶׁמֶן אֶלָא טַל. אֶלָּא אִיהוּ שֶׁמֶן וְאִיהוּ טַל. הַהוּא טַל אִיהוּ דְּאַטִּיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִמִּשְׁחָא עִלָּאָה. דְּהַהוּא שֶׁמֶן נָפַק לְסִטְרָא דְּיָמִינָא.
יין ושמן לשני הצדדים - השמן ממשיך ברכות למעלה
שְׁנַיִם הֵם - יַיִן וְשֶׁמֶן, וְהָלְכוּ לִשְׁנֵי צְדָדִים - הַיַיִן לְצַד שְׂמֹאל, וְהַשֶּׁמֶן לְצַד יָמִין. וּמִצַּד הַיָּמִין יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לָעוֹלָם, וּמִשָּׁם נִמְשַׁחַת הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. וּמִשּׁוּם שֶׁהַשֶּׁמֶן הָיָה נִתְקָן לְמַטָּה בָּרִאשׁוֹנָה, הַשֶּׁמֶן מְזַמֵּן לְמַעְלָה הֲרָקַת הַבְּרָכוֹת.
בלשון הזוהר
תְּרֵין אִנּוּן יַיִן וְשֶׁמֶן. וְאָזְלוּ לִתְרֵין סִטְרִין. יַיִן לִסְטַר שְׂמָאלָא שֶׁמֶן לִסְטַר יָמִינָא. וּמִסִּטְרָא דְיָמִינָא נָפְקֵי בִּרְכָאן לְעָלְמָא וּמִתַּמָּן אִתְמְשַׁח מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא. וּבְגִין דְּשֶׁמֶן הֲוָה אִתְתַּקַּן לְתַתָּא בְּקַדְמִיתָא, שֶׁמֶן אִזְדַמַּן לְעֵילָא אֲרִיקוּ דְּבִרְכָאן.
משיחת דוד ושלמה מהתעוררות השמן העליון
בֹּא רְאֵה, מֵהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל ׳הַשֶּׁמֶן׳ הַזֶּה שֶׁלְּמַעְלָה בָּא לְהָרִיק עַל דָּוִד וּשְׁלֹמֹה לְהִתְבָּרֵךְ (עַל) בְּנוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן׳. כָּתוּב כָּאן ׳וַיַּעֲמֹד׳, וְכָתוּב שָׁם ׳שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים׳ (ישעיה יא, י).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מֵאִתְעֲרוּתָא דְּהַאי שֶׁמֶן דִּלְעֵילָא קָאי לְאֲרָקָא עַל דָּוִד וּשְׁלמֹה לְאִתְבָּרְכָא (על) בְּנוֹי. מְנָא לָן דִּכְתִיב ׳וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶן׳. כְּתִיב הָכָא ׳וַיַּעֲמֹד׳, וּכְתִיב הָתָם ׳שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים׳ (ישעיהו יא, י).
שלחן לחם הפנים אסור שיתרוקן פן יסתלקו ברכות
בֹּא רְאֵה, מִשֻּׁלְחָן שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת הַבְּרָכוֹת וּמָזוֹן לָעוֹלָם, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּמָּצֵא רֵיק אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם הַבְּרָכוֹת. אַף כָּךְ לֹא מְבָרְכִים עַל שֻׁלְחָן רֵיק, שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה אֵין שׁוֹרוֹת עַל שֻׁלְחָן רֵיק.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מִשֻּׁלְחָן דְּלֶחֶם הַפָּנִים דְּבִרְכָאן נָפְקִין מִתַּמָּן וּמְזוֹנָא לְעָלְמָא, לָא בָעֵי לְאִשְׁתַּכָּחָא רֵיקַנְיָא אֲפִלּוּ רִגְעָא חָדָא, בְּגִין דְּלָא יִסְתַּלְּקוּן בִּרְכָאן מִתַּמָּן. אוּף הָכִי לָא מְבָרְכִין עַל שֻׁלְחָן רֵיקַנְיָא, דְּהָא בִּרְכָאן דִּלְעֵילָא לָא שָׁרְיָין עַל שֻׁלְחָן רֵיקַנְיָא.
אני לדודי תחילה - תיקון מקום קודם לתשוקה
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳ (שיר השירים ז, יא) - ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ׳וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳. ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳ לְתַקֵּן לוֹ מָקוֹם בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ ׳וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳ (שיר השירים ז, יא) - ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳ בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר ׳וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳. ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳ לְאַתְקָנָא לֵיהּ דּוּכְתָּא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳.
הבא להטהר שכינה שורה עליו - אני לדודי
דָּבָר אַחֵר ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁשְּׁכִינָה לֹא נִמְצֵאת עִם הָרְשָׁעִים. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָאָדָם לְהִטָּהֵר וּלְהִתְקָרֵב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָז הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳ - בַּהַתְחָלָה, ׳וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳ - לְאַחַר מִכֵּן. בָּא הָאָדָם לְהִטָּהֵר - מְטַהֲרִים אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳. דְּהָא תָּנִינָן שְׁכִינְתָּא לָא אִשְׁתַּכְּחַת עִמְהוֹן דְּחַיָּיבַיָא, כֵּיוָן דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה וּלְמִקְרַב גַּבֵּי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי לְדוֹדִי׳ בְּקַדְמִיתָא, ׳וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ׳ לְבָתַר. אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה מְדַכְּאִין לֵיהּ.
חשש אברהם על שכר אחר הריגת המלכים
בֹּא רְאֵה, ׳אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (אסתר ב, א) - שֶׁאַבְרָהָם רָדַף אַחַר הַמְּלָכִים הַלָּלוּ וְהָרַג אוֹתָם הקב"ה, הָיָה אַבְרָהָם תּוֹהֶה. ומשתומם אָמַר, אוּלַי חַס וְחָלִילָה גָּרַעְתִּי אוֹתוֹ הַשָּׂכָר שֶׁהָיִיתִי מַחֲזִיר בְּנֵי אָדָם אֶל הקב"ה, כמו שנאמר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', שהיה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים (בראשית רבה לט, יד) וְאָחַזְתִּי בָהֶם לְקָרֵב אוֹתָם אֵלָיו, וְכָעֵת נֶהֶרְגוּ אֲנָשִׁים עַל יָדִי ומי שנהרג שוב אינו יכול לשוב בתשובה ולהתקרב, ושמא נגרע בזה שכר מקרב הבריות שהיה לי. מִיָּד אָמַר לוֹ הקב"ה, ׳אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךְ הַרְבֵּה מְאֹד וְגוֹ'׳. שָׂכָר קִבַּלְתָּ עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם לֹא יִזְכּוּ לְעוֹלָמִים. להטיב מעשיהם, ומשום כך הריגתם אינה גורעת משכרך אלא מוסיפה עליו
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (אסתר ב, א) דְּרָדַף אַבְרָהָם בָּתַר אִלֵּין מַלְכִין וְקָטִיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲוָה אַבְרָהָם תּוֹהֶא. אָמַר, דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם גָּרַעֲנָא הַהוּא אַגְרָא דַּהֲוֵינָא אַהֲדַר בְּנֵי נָשָׁא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַחִידְנָא בְּהוּ לְקָרָבָא לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא אִתְקְטִילוּ בְּנֵי נְשָׁא עַל יָדִי. מִיָּד אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳אַל תִּירָא אַבְרָם׳ אָנֹכִי מָגֵן לָךְ ׳שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה וְגו'׳. אַגְרָא קַבִּילַת עֲלַיְיהוּ, דְּהָא כֻּלְהוּ לָא יִזְכּוּן לְעָלְמִין.
׳היה דבר ה' אל אברם במחזה׳
סוד הברית, לשון התרגום ועושר התורה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.