ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 10: ׳ויעבר אברם בארץ׳ - מסע אברהם כסוד הנשמה ועלייתה אחר המוות › פיסקה 25 (פא ע"א)

מגילת רות כרמז לדרגות הנשמה - וירושלים של מעלה בחומותיה

לך לך · ׳ויעבר אברם בארץ׳ - מסע אברהם כסוד הנשמה ועלייתה אחר המוות · מאמר 10 · פיסקה 25 · דף פא ע"א

לשון הזוהר

אַהֲדַרְנָא לְמִילֵּי קַדְמָאֵי דְּפָּרְשָׁתָּא. כְּתִיב (שיר השירים ג ג) ׳מְצָּאוּנִי הַשׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר וגו'׳. (תנן כדוגמת דרמיז באברהם ויצחק ושרה ורבקה ידו"ד, כדוגמא דא רמיז בהאי קרא (רות א ב) ׳ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים׳- אלימל"ך דא נשמתא לנשמתא.) נָעְמִ"י דָּא נְשָׁמָה, וְאַמַּאי אִתְּקְרֵי נָעְמִי, מִשׁוּם (תהילים צ יז) ׳וִיהִי נֹעַם יהו"ה אֱלֹהֵינוּ׳, מַחְלוֹן דָּא רוּחָא קַדִּישָׁא, וְלָמָּה אִתְקְרֵי מַחְלוֹן דְּמָחַל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רוּ"ת דָּא נֶפֶשׁ קַדִּישָׁא, וְלָמָּה אִתְקְרֵי רוּ"ת עַל שֵׁם תּוֹ"ר, כִלְיוֹ"ן דָּא רוּחָ"א דְבְּעִירָ"א, ועַל דָּא אָמַר שְלמֹה עָלָיו הַשָׁלוֹם (קהלת ג כא) ׳רוּחַ הַבּהמה דָּא יֵצֶ"ר הָרָ"ע׳, עָרְפָּ"ה דָּא נַפְשָׁא דִּשְׂמָאלָא בַת זוּגֵיהּ שֶׁל יֵצֶר הָרָע, וְלָמָּה אִתְקְרֵי עָרְפָּה מִשׁוּם כִּי עַם קשה עֹרֶף הוּא. אִי זָכָה בַּר נָשׁ סָלְקָא נִשְׁמָתָּא עִלָּאָה, וְאִי לָאו מִסְתַּלְּקֵי אִנּוּן דוֹבְרֵי נִשְׁמָתָּא וְרוּחָא וְאִשְׁתָּאַר נִשְׁמָתָּא עִלָּאָה וְנְפֶּשׁ הַשִׂכְלִיתּ, מַה כְּתִּיב, (רות א ז) ׳וַתֵּצֵּא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיתָּה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלוֹתֶּיהָ עִמָּהּ׳ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִכַלוֹתֶּיהָ שֹׁבְנָה בְנֹתַּי וְגו׳, ׳וַתֹּאמֶר רוּתּ אַל תִּפְּגְּעִי בִי׳ וְגו' - וְעָרְפָּה שָׁבָה לְעַמָּהּ וּלְאֱלהֶיהָ. תְּנַן עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא יְרוּשְׁלֵם לְעֵילָא כְּגַוְונָא דִּיְרוּשָׁלַםִ דִּלְתַּתָּא, בְּשׁוּרִין וּמִגְדָּלִין וּפִּתְּחִין פְּתִּיחִין, וְאִנּוּן חוֹמוֹתּ דְּתַּמָּן אִיתּ עֲלַיְיהוּ נָטְרִין דְּנָטְרֵי תַּרְעֵי דְּאִנּוּן חוֹמוֹתּ דִּכְתִּיב, (ישעיהו סב ו) ׳עַל חוֹמוֹתַּיִךָ יְרוּשָׁלַיִם הִפְּקַדְתִּי שׁוֹמְרִים וְגו'׳. וּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא עִלָּאָה מִכֻּלְהוּ נָטְרֵי תַּרְעֵי דְּאִנּוּן חוֹמוֹתּ.

תרגום

חָזַרְנוּ לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַפָּרָשָׁה. כָּתוּב (שִׁיר ג) מְצָאוּנִי הַשּּׁמְרִים הַ בְבִים בָּעִיר וְגוֹ'. (שָׁנִינוּ, כְּדֻגְמָה שרמוז בְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְשָׂרָה וְרִבְקָה יהו"ה, כְּדֻגְמָה הַזּוֹ רָמוּז בַּפָּסוּק הַזֶּה (רות א) ׳ושם הָאִישׁ אלימלך ושם אִשְׁתּוֹ נעמי ושם שְׁנֵי בָּנָיו מחלון וכליון אפרתים׳ - אלימל"ך זוֹ הַנְּשָׁמָה לַנְּשָׁמָה, נעמ"י זוֹ הַנְּשָׁמָה, וְלָמָּה נִקְרֵאת נעמי? מִשּׁוּם (תהלים צ) ׳ויהי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ, מחלון זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלָמָּה נִקְרָא מחלון׳? שֶׁמָּחַל לוֹ הקב"ה, רו"ת זוֹ הַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה, וְלָמָּה נִקְרֵאת רו"ת? עַל שֵׁם תו"ר, כליו"ן זוֹ רוּחַ הבהמ"ה, וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ג) ׳רוח הַבְּהֵמָה, זֶה יצ"ר הר"ע, ערפ"ה זוֹ נֶפֶשׁ הַשְּׂמֹאל, בַּת זוּגוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, וְלָמָּה נִקְרֵאת ערפה׳? מִשּׁוּם כִּי עִם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. אִם זָכָה אָדָם עוֹלֶה הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאִם לֹא מִסְתַּלְּקִים אוֹתָם דוברי הַנְּשָׁמָה וְהָרוּחַ, וְנִשְׁאֶרֶת הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַנֶּפֶשׁ השכלית, מַה כָּתוּב? (רות א) ׳ותצא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שמה וּשְׁתֵּי כלתיה עִמָּהּ (רות א, ז)׳ - וַתֹּאמֶר נעמי לכלתיה שֶׁבָּנָה בנתי וגו, ׳וַתֹּאמֶר רוּת אל תפגעי בִּי (רות א, טז)׳ וגו' - וערפה שבה לעמה ולאלהיה)׳. שָׁנִינוּ, עָשָׂה הקב"ה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה, בחומות וּמְגַדְּלִים וּפְתָחִים פְּתוּחִים, וְאוֹתָן הַחוֹמוֹת שֶׁשָּׁם יֵשׁ עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שֶׁשּׁוֹמְרִים אֶת הַשְּׁעָרִים שֶׁל אוֹתָן הַחוֹמוֹת, שֶׁכָּתוּב, (ישעיה סב) ׳עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים וְגוֹ'׳ (ישעיה סב, ו). וּמִיכָאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן מִכֻּלָּם, שׁוֹמֵר פְּתָחִים שֶׁל אֵלּוּ הַחוֹמוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אהדרנא למילי קדמאי דפרשתא. כתיב (שיר השירים ג ג) ׳מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו'׳. (תנן כדוגמת דרמיז באברהם ויצחק ושרה ורבקה ידו"ד, כדוגמא דא רמיז בהאי קרא (רות א ב) ׳ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים׳- אלימל"ך דא נשמתא לנשמתא.) נעמ"י דא נשמה, ואמאי אתקרי נעמי, משום (תהילים צ יז) ׳ויהי נעם יהו"ה אלהינו׳, מחלון דא רוחא קדישא, ולמה אתקרי מחלון דמחל ליה קודשא בריך הוא, רו"ת דא נפש קדישא, ולמה אתקרי רו"ת על שם תו"ר, כליו"ן דא רוח"א דבעיר"א, ועל דא אמר שלמה עליו השלום (קהלת ג כא) ׳רוח הבהמה דא יצ"ר הר"ע׳, ערפ"ה דא נפשא דשמאלא בת זוגיה של יצר הרע, ולמה אתקרי ערפה משום כי עם קשה ערף הוא. אי זכה בר נש סלקא נשמתא עלאה, ואי לאו מסתלקי אנון דוברי נשמתא ורוחא ואשתאר נשמתא עלאה ונפש השכלית, מה כתיב, (רות א ז) ׳ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה׳ ותאמר נעמי לכלותיה שבנה בנתי וגו׳, ׳ותאמר רות אל תפגעי בי׳ וגו' - וערפה שבה לעמה ולאלהיה. תנן עבד קודשא בריך הוא ירושלם לעילא כגוונא דירושלם דלתתא, בשורין ומגדלין ופתחין פתיחין, ואנון חומות דתמן אית עלייהו נטרין דנטרי תרעי דאנון חומות דכתיב, (ישעיהו סב ו) ׳על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו'׳. ומיכאל כהנא רבא עלאה מכלהו נטרי תרעי דאנון חומות.

התרגום: חזרנו לדברים הראשונים של הפרשה. כתוב (שיר ג) מצאוני השמרים ה בבים בעיר וגו'. (שנינו, כדגמה שרמוז באברהם ויצחק ושרה ורבקה יהו"ה, כדגמה הזו רמוז בפסוק הזה (רות א) ׳ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים׳ - אלימל"ך זו הנשמה לנשמה, נעמ"י זו הנשמה, ולמה נקראת נעמי? משום (תהלים צ) ׳ויהי נעם ה' אלהינו, מחלון זו רוח הקדש, ולמה נקרא מחלון׳? שמחל לו הקב"ה, רו"ת זו הנפש הקדושה, ולמה נקראת רו"ת? על שם תו"ר, כליו"ן זו רוח הבהמ"ה, ועל זה אמר שלמה עליו השלום (קהלת ג) ׳רוח הבהמה, זה יצ"ר הר"ע, ערפ"ה זו נפש השמאל, בת זוגו של היצר הרע, ולמה נקראת ערפה׳? משום כי עם קשה ערף הוא. אם זכה אדם עולה הנשמה העליונה, ואם לא מסתלקים אותם דוברי הנשמה והרוח, ונשארת הנשמה העליונה והנפש השכלית, מה כתוב? (רות א) ׳ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה (רות א, ז)׳ - ותאמר נעמי לכלתיה שבנה בנתי וגו, ׳ותאמר רות אל תפגעי בי (רות א, טז)׳ וגו' - וערפה שבה לעמה ולאלהיה)׳. שנינו, עשה הקב"ה ירושלים של מעלה כמו ירושלים של מטה, בחומות ומגדלים ופתחים פתוחים, ואותן החומות ששם יש עליהם שומרים ששומרים את השערים של אותן החומות, שכתוב, (ישעיה סב) ׳על חומתיך ירושלים הפקדתי שמרים וגו'׳ (ישעיה סב, ו). ומיכאל כהן גדול עליון מכלם, שומר פתחים של אלו החומות.

מן המפרשים

אור החמה: כתיב מצאוני השומרים וגו' עד תנן עבד קב"ה וכו' נר' שהוא ממדרש הנעלם שעל רות עם אותה הפיסק' הקודם המתחלת קב"ה רמיז חכמתא ואיני מכניס עצמי לבארו כי הוא מבולבל כלו יען יש בו לשון המדרש בעצמו עם פירוש שפירש בו איזה מפרש ומתוך הלשון…

אור יקר: כ ד פ י ר ש ת י הסבר פנים העליונים, או ירצה לשון תקוה, והכוונה המלכות היא מקוה לעולם פני הימים העליתים שהם הספירות העליונות. או ירצה לשון מזון שהוא המקום שבו מזון הימים העליונים. אפשר לפרשו לשון תשובה והיא הבינה וראשון עיקר.…

מהרח"ו: ומיכאל כהנא רבא קאים ומקריב עלה קרבנין ומיכאל כהנא רבא קאים ומקריב עלה קרבנין וגו'. וענין מיכאל אשר מקריב הנשמות על המזבח הוא שמקריבם לשכינה ומעלה אותן שם, והמזבח היא השכינה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: