ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו - מצוה לחלץ וזוהי חליצת רוח מאותו גוף שצריך לנהג עמו כאח
כי תצא · וזאת התעודה בישראל - סוד השם המשתנה בקריאה ולא בכתיבה וחליצת הרוח מגוף האח · מאמר 21 · פיסקה 4 · דף רפא ע"א
לשון הזוהר
׳וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְגוֹ'׳ (דברים כה, ט) - פִּקּוּדָא דָּא, לַחֲלוֹץ. וְהַאי אִיהוּ חֲלִיצַת רוּחָא מֵהַהוּא גּוּפָא, דְּבָעֵי לְאַנְהָגָא עִמֵּיהּ כְּאָח, וְהַהוּא קְשִׁירָא דְּאַחְוָה דְּעִם אָחוּהָ מַתִּיר מִנֵּיהּ, וְהַהוּא רוּחָא אָזִיל נָע וָנָד, עַד דְּאַשְׁכַּח פָּרוֹקָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אוֹ דוֹדוֹ אוֹ בֶן דוֹדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'׳ (ויקרא כה, מט). וְאִי לָא אַשְׁכַּח, ׳וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל׳. כְּאוֹרֵחַ דְּאָזִיל מֵאֲתָר לַאֲתָר, אוֹ כְּעֶבֶד דְּאָזִיל בְּשַׁלְשֶׁלֶת עַל צַוָּארֵיהּ, עַד דְּאַשְׁכַּח פִּדְיוֹן מֵאָדוֹן דִּילֵיהּ עַל חוֹבֵיהּ. וַוי לְמַאן דְּלָא אֲנָח בֵּן לְמִפְרַק יָתֵיהּ.
תרגום
׳וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְגוֹ'׳ (דברים כה, ט). מִצְוָה זוֹ לַחֲלֹץ, וְזוֹהִי חֲלִיצַת רוּחַ מֵאוֹתוֹ גּוּף, שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג עִמּוֹ כְּאָח, וְאוֹתוֹ קֶשֶׁר הָאַחֲוָה שֶׁעִם אָחִיו מַתִּיר מִמֶּנּוּ, וְאוֹתָהּ רוּחַ הוֹלֶכֶת נָע וָנָד עַד שֶׁמּוֹצֵאת גּוֹאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אוֹ דדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ'׳ (ויקרא כה, מט). וְאִם לֹא מָצָא - ׳וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל׳. כְּאוֹרֵחַ שֶׁהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ כְּעֶבֶד שֶׁהוֹלֵךְ בְּשַׁלְשֶׁלֶת עַל צַוָּארוֹ עַד שֶׁמּוֹצֵא פִדְיוֹן מֵאֲדוֹנוֹ עַל חֶטְאוֹ. אוֹי לְמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן לִגְאֹל אוֹתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וגו'׳ (דברים כה, ט) - פקודא דא, לחלוץ. והאי איהו חליצת רוחא מההוא גופא, דבעי לאנהגא עמיה כאח, וההוא קשירא דאחוה דעם אחוה מתיר מניה, וההוא רוחא אזיל נע ונד, עד דאשכח פרוקא. הדא הוא דכתיב, ׳או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו'׳ (ויקרא כה, מט). ואי לא אשכח, ׳והשיגה ידו ונגאל׳. כאורח דאזיל מאתר לאתר, או כעבד דאזיל בשלשלת על צואריה, עד דאשכח פדיון מאדון דיליה על חוביה. ווי למאן דלא אנח בן למפרק יתיה.
התרגום: ׳ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וגו'׳ (דברים כה, ט). מצוה זו לחלץ, וזוהי חליצת רוח מאותו גוף, שצריך לנהג עמו כאח, ואותו קשר האחוה שעם אחיו מתיר ממנו, ואותה רוח הולכת נע ונד עד שמוצאת גואל. זהו שכתוב ׳או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו וגו'׳ (ויקרא כה, מט). ואם לא מצא - ׳והשיגה ידו ונגאל׳. כאורח שהולך ממקום למקום, או כעבד שהולך בשלשלת על צוארו עד שמוצא פדיון מאדונו על חטאו. אוי למי שלא הניח בן לגאל אותו.
מן המפרשים
הסולם: ונגשה וגו' וחלצה נעלו וגו': מצוה זו היא לחלוץ. וזהו חליצת רוח מאותו הגוף שצריך לנהוג עמו כאח, וליבם את אשתו, וקשר ההוא של אחוה עם אחוה התיר ממנו, ואין היבמה נזקקת לו עוד. ואותו הרוח של המת, שנפרד מן אחיו ע"י החליצה, הולך נע…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: