ואליהו וחכמי בעלי הישיבות כאן רמוז אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים - שהוא קשור בקשר תפילין של יד ואסור בתפילין של ראש
כי תצא · וזאת התעודה בישראל - סוד השם המשתנה בקריאה ולא בכתיבה וחליצת הרוח מגוף האח · מאמר 21 · פיסקה 5 · דף רפא ע"א
לשון הזוהר
וְאֵלִיָּהוּ וְרַבָּנָן וּמָארֵי מְתִיבְתָאן, הָכָא רָמִיז, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין. דְּאִיהוּ קָשׁוּר בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין דְּיָד, וְאָסוּר בִּתְפִלִין דְּרֵישָׁא, כַּד לֵית (ליה) בֵּן לְמִפְרַק לֵיהּ, מִסִּטְרָא דְּבֶן יָ"הּ. בְּהַהוּא קְשִׁירוּ אִיהוּ אָח חָבוּשׁ וְאָסוּר, דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִפְרַק יַת גַּרְמֵיהּ, דְּאִיהוּ ד' עַצְמוֹ דְּאָח, ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי׳ (בראשית ב, כג) קָרָא לָּהּ לְגַבֵּיהּ, בְּקַרְקַפְתָּא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. ׳וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי׳ קָרָא לָהּ מִסִּטְרָא דְּלִבָּא.
תרגום
וְאֵלִיָּהוּ וְחַכְמֵי וּבַעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת, כָּאן רָמוּז אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְאָסוּר בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, כְּשֶׁאֵין [ לוֹ ] בֵּן לִגְאֹל אוֹתוֹ מִצַּד שֶׁל בֶּן יָ"הּ. בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר הוּא אָח חָבוּשׁ וְאָסוּר, שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לִגְאֹל אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהוּא ד' עַצְמוֹ שֶׁל אָח. ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי׳ (בראשית ב, כג) קָרָא לָהּ אֵלָיו בַּקַּרְקֶפֶת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, ׳וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי׳ קָרָא לָהּ מִצַּד הַלֵּב.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואליהו ורבנן ומארי מתיבתאן, הכא רמיז, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. דאיהו קשור בקשורא דתפלין דיד, ואסור בתפלין דרישא, כד לית (ליה) בן למפרק ליה, מסטרא דבן י"ה. בההוא קשירו איהו אח חבוש ואסור, דלית ליה רשו למפרק ית גרמיה, דאיהו ד' עצמו דאח, ׳עצם מעצמי׳ (בראשית ב, כג) קרא לה לגביה, בקרקפתא דתפלין דרישא. ׳ובשר מבשרי׳ קרא לה מסטרא דלבא.
התרגום: ואליהו וחכמי ובעלי הישיבות, כאן רמוז אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. שהוא קשור בקשר של תפלין של יד, ואסור בתפלין של ראש, כשאין [ לו ] בן לגאל אותו מצד של בן י"ה. באותו קשר הוא אח חבוש ואסור, שאין לו רשות לגאל את עצמו, שהוא ד' עצמו של אח. ׳עצם מעצמי׳ (בראשית ב, כג) קרא לה אליו בקרקפת של תפלין של ראש, ׳ובשר מבשרי׳ קרא לה מצד הלב.
מן המפרשים
יהל אור: אין חבוש כו'. ר"ל שהקב"ה שחבוש בתפילין של ראש ושל יד אין יכול להתיר כנסת ישראל שנקרא "עצמו" כמש"ו משום שהוא קשור עמה גם כן ואין חבוש כו' עד שיעשו ישראל תשובה ויתער אימא עילאה תשובה, בנ' תרעין דחירו:
הסולם: ואליהו ורבנן ומארי וכו': ואליהו ורבנן וראשי הישיבות שמעו. כאן רמוז, אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, שהוא, ז"א, קשור בקשר תפלה של יד, ואסור בתפלה של ראש, בשעה שאין לו בן, דהיינו איש שיעבוד להקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס שנקרא בן…
הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר יא, ה (ח: דפוס הגר״א) ◆ ובג"ד אין חבוש כו'. שהוא עצמו עמנו בגלות עד דהיא מפקא אותו, דבידה תרעין דחירו: