וכל תקף שלהם להעביר את הקלפה שלמעלה וכשמגיעים לשניה שהיא חזקה - מכים בה כל ימיהם בלשונם, והטפות שיצאו על ידך בהכאת הסלע פעמים
כי תצא · קח אבן זו בידך על אבן אחת שבעה עינים - סוד סלע משה בת המלך והעונש שנגזר עליו שלא יכנס לארץ · מאמר 16 · פיסקה 2 · דף רעט ע"ב
לשון הזוהר
וְכָל תּוּקְפָּא דִּלְהוֹן לְאַעְבְּרָא קְלִיפָה דִּלְעֵילָּא, וְכַד מָטָן לַקְּלִיפָה תִּנְיָינָא, דְּאִיהִי תַּקִּיפָא, אִיהִי קַשְׁיָא לוֹן, וּמָחָאן בָּהּ כָּל יוֹמֵיהוֹן כֻּלְּהוּ, בְּלִישָׁנֵהוֹן דְּאִינּוּן תַּקִּיפִין כְּפַטִּישִׁין, וְלֵית לוֹן רְשׁוּ לְאַפָּקָא מִינָהּ מַיָּא. אֶלָּא אִלֵּין טִפִּין דְּנָפְקִין עַל יְדָךְ, בְּזִמְנָא דְּאִתְּמַר בָּהּ, ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳ (במדבר כ, יא) - וּבִמְחָאָה תִּנְיָינָא נַפְקֵי אִלֵּין טִפִּין. וְאִלֵּין אִינּוּן רְמִיזִין דְּחָכְמָה, רְמִיזִין דְּקַבָּלָה, דְּאִינּוּן בַּחֲגִיגָה, וּשְׁאַר מַתְנִיתִין. וְהַאי אֶבֶן לֵית מַאן דְּאַפִּיק מִינָהּ חָכְמָה, דְּאִיהִי מִלְּגָאו, דְּלֵית לָהּ סוֹף, (דאיהו מוחא מלגאו) בַּר אַנְתְּ, דְּאִתְּמַר בָּךְ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
תרגום
וְכָל תֹּקֶף שֶׁלָּהֶם לְהַעֲבִיר אֶת הַקְּלִפָּה שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהִיא חֲזָקָה, הִיא קָשָׁה לָהֶם, וּמַכִּים בָּהּ כָּל יְמֵיהֶם כֻּלָּם בִּלְשׁוֹנָם, שֶׁהִיא חֲזָקָה כְּמוֹ פַּטִּישִׁים, וְאֵין לָהֶם רְשׁוּת לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה מַיִם, אֶלָּא הַטִּפּוֹת הַלָּלוּ שֶׁיָּצְאוּ עַל יָדְךְ בִּזְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳ (במדבר כ, יא) - וּבַמַּכָּה הַשְּׁנִיָּה יָצְאוּ הַטִּפּוֹת הַלָּלוּ, וְאֵלּוּ הֵם רְמָזִים שֶׁל חָכְמָה, רְמָזִים שֶׁל קַבָּלָה, שֶׁהֵם בַּחֲגִיגָה, וּשְׁאָר הַמִּשְׁנָיוֹת. וּמֵהָאֶבֶן הַזֹּאת אֵין מִי שֶׁיּוֹצִיא חָכְמָה, שֶׁהִיא מִבִּפְנִים, שֶׁאֵין לָהּ סוֹף, [ שֶׁהוּא הַמֹּחַ מִבִּפְנִים ] חוּץ מִמְּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּךְ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל תוקפא דלהון לאעברא קליפה דלעילא, וכד מטן לקליפה תניינא, דאיהי תקיפא, איהי קשיא לון, ומחאן בה כל יומיהון כלהו, בלישנהון דאינון תקיפין כפטישין, ולית לון רשו לאפקא מינה מיא. אלא אלין טפין דנפקין על ידך, בזמנא דאתמר בה, ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳ (במדבר כ, יא) - ובמחאה תניינא נפקי אלין טפין. ואלין אינון רמיזין דחכמה, רמיזין דקבלה, דאינון בחגיגה, ושאר מתניתין. והאי אבן לית מאן דאפיק מינה חכמה, דאיהי מלגאו, דלית לה סוף, (דאיהו מוחא מלגאו) בר אנת, דאתמר בך הלכה למשה מסיני.
התרגום: וכל תקף שלהם להעביר את הקלפה שלמעלה, וכשמגיעים לקלפה השניה, שהיא חזקה, היא קשה להם, ומכים בה כל ימיהם כלם בלשונם, שהיא חזקה כמו פטישים, ואין להם רשות להוציא ממנה מים, אלא הטפות הללו שיצאו על ידך בזמן שנאמר בה ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳ (במדבר כ, יא) - ובמכה השניה יצאו הטפות הללו, ואלו הם רמזים של חכמה, רמזים של קבלה, שהם בחגיגה, ושאר המשניות. ומהאבן הזאת אין מי שיוציא חכמה, שהיא מבפנים, שאין לה סוף, [ שהוא המח מבפנים ] חוץ ממך, שנאמר ׳בך הלכה למשה מסיני׳.
מן המפרשים
הסולם: וכל תוקפא דלהון וכו': וכל הכח שלהם הוא להעביר הקליפה העליונה, וכשמגיעים לקליפה השניה, שהיא חזקה, הוא קשה להם, ומכים בה כל ימיהם כולם, בלשוניהם, שהן חזקות כפטישים, ואין להם רשות להוציא ממנה מים. אלא אלו הטפות שיצאו על ידך, בזמן…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: