נאמר צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה - כך השכינה האם שלה צועקת על בנה ואין מושיע לה עד שיבא עמודא דאמצעיתא, ואתה פה עמד עמדי
כי תצא · בת קול בגלות עד שתבא אתה אליה - סוד השכינה הצועקת על בנה כנערה המארשה עד גאלת עמודא דאמצעיתא · מאמר 14 · פיסקה 2 · דף רעט ע"א
לשון הזוהר
אִתְּמַר, צָעֲקָה הַנַּעֲרָה ׳הַמְאוֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ׳ - הָכִי שְׁכִינְתָּא, אִימָּא דִּילָהּ (נ"א עלאה), צוֹעֶקֶת עַל בְּנָה, ׳וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ׳ - עַד דְּיֵיתֵי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בְּגִינָהּ, דְּאִיהוּ מוֹשִׁיעַ. דִּבְגִינָהּ אִתְּמַר, ׳הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע׳ (זכריה ט, ט). הוּא מוֹשִׁיעַ לְעֵילָּא, וְאַנְתְּ לְתַתָּא. וּבְגִין דְּאַנְתְּ בְּדִיּוּקְנֵיהּ, אִתְּמַר בָּךְ, ׳וְאַתָּה פֹּה עֲמוֹד עִמָּדִי׳ (דברים ה, כח) - דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל אָהַדְרוּ לְאָהֳלֵיהוֹן, וְאַנְתְּ לָאו, עַד פּוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא. וּמַאן גָּרַם דָּא, עֵרֶב רַב, דִּבְגִּינַיְיהוּ, ׳וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלּוּחוֹת׳ (שמות לב, יט) - וּמֵהַהִיא שַׁעֲתָא נָפְלָה, וְלָא אִתְפָּרְקַת מֵעֵרֶב רַב, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם׳ (שמות יב, לח) - בְּכָל דָּא לָא אִתְפָּרְשָׁן מִיִּשְׂרָאֵל, וְשִׁפְחָה מִגְּבִרְתָּהּ, עַד פּוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא.
תרגום
נֶאֱמַר ׳צָעֲקָה הַנַּעֲרָ׳ (דברים כב, כז) [ ה ] ׳הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ׳ - כָּךְ הַשְּׁכִינָה, הָאֵם שֶׁלָּהּ [ הָעֶלְיוֹנָה ], צוֹעֶקֶת עַל בְּנָהּ ׳וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ׳ - עַד שֶׁיָּבֹא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בִּשְׁבִילָהּ, שֶׁהוּא מוֹשִׁיעַ, שֶׁבִּגְלָלָהּ נֶאֱמַר ׳הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע׳ (זכריה ט, ט). הוּא - מוֹשִׁיעַ לְמַעְלָה, וְאַתָּה לְמַטָּה. וּמִשּׁוּם שֶׁאַתָּה בִדְמוּתוֹ, נֶאֱמַר בְּךְ, ׳וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי׳ (דברים ה, כח) - ׳שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל׳ חָזְרוּ לְאָהֳלֵיהֶם, וְאַתָּה לֹא, עַד הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה. וּמִי גָרַם אֶת זֶה? ׳עֵרֶב רַב׳, שֶׁבִּגְלָלָם ׳וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת׳ (שמות לב, יט) - וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה נָפְלָה וְלֹא נִגְאֲלָה ׳מֵעֵרֶב רַב׳, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר [ שֵׁם יב ] ׳וְגַם עֵרֶב רָב עָלָה אִתָּם׳ (שמות יב, לח) - בְּכָל זֶה לֹא נִפְרְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, וְשִׁפְחָה מִגְּבִרְתָּהּ, עַד הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אתמר, צעקה הנערה ׳המאורשה ואין מושיע לה׳ - הכי שכינתא, אימא דילה (נ"א עלאה), צועקת על בנה, ׳ואין מושיע לה׳ - עד דייתי עמודא דאמצעיתא בגינה, דאיהו מושיע. דבגינה אתמר, ׳הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע׳ (זכריה ט, ט). הוא מושיע לעילא, ואנת לתתא. ובגין דאנת בדיוקניה, אתמר בך, ׳ואתה פה עמוד עמדי׳ (דברים ה, כח) - דכלהו ישראל אהדרו לאהליהון, ואנת לאו, עד פורקנא בתרייתא. ומאן גרם דא, ערב רב, דבגינייהו, ׳וישלך מידו את הלוחות׳ (שמות לב, יט) - ומההיא שעתא נפלה, ולא אתפרקת מערב רב, דאתמר בהון ׳וגם ערב רב עלה אתם׳ (שמות יב, לח) - בכל דא לא אתפרשן מישראל, ושפחה מגברתה, עד פורקנא בתרייתא.
התרגום: נאמר ׳צעקה הנער׳ (דברים כב, כז) [ ה ] ׳המארשה ואין מושיע לה׳ - כך השכינה, האם שלה [ העליונה ], צועקת על בנה ׳ואין מושיע לה׳ - עד שיבא עמודא דאמצעיתא בשבילה, שהוא מושיע, שבגללה נאמר ׳הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע׳ (זכריה ט, ט). הוא - מושיע למעלה, ואתה למטה. ומשום שאתה בדמותו, נאמר בך, ׳ואתה פה עמד עמדי׳ (דברים ה, כח) - ׳שכל ישראל׳ חזרו לאהליהם, ואתה לא, עד הגאלה האחרונה. ומי גרם את זה? ׳ערב רב׳, שבגללם ׳וישלך מידו את הלחת׳ (שמות לב, יט) - ומאותה שעה נפלה ולא נגאלה ׳מערב רב׳, שבהם נאמר [ שם יב ] ׳וגם ערב רב עלה אתם׳ (שמות יב, לח) - בכל זה לא נפרדו מישראל, ושפחה מגברתה, עד הגאלה האחרונה.
מן המפרשים
הסולם: אתמר צעקה הנערה וכו': למדנו, צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה. וכך היא השכינה האם העליונה, צועקת על בניה, שהם ישראל, ואין מושיע לה, להוציאם לגאולה, עד שיבא עמוד האמצעי, שהוא ז"א, בשבילה, שהוא המושיע, שבשבילה נאמר, הנה מלכך יבא…
אור יקר: הוא מושיע לעילא אל השכינה שלא תתלבש בקליפין בישין.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: