מצוה אחר זו לדון בדיני חגבים דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה - כך בעלי המשנה אינם צריכים שחיטה כמו דגי הים שחיותם בתורה
כי תצא · לדון בדיני חגבים - סוד תלמידי החכמים כדגי הים שחיותם בתורה ואת והב בסופה · מאמר 10 · פיסקה 1 · דף רעח ע"ב
לשון הזוהר
פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לָדוּן בְּדִינֵי חֲגָבִים, דְּאִתְּמַר דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָן טְעוּנִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָם הִיא הַמַתֶּרֶת אוֹתָם. הָכִי מָארֵי מַתְנִיתִין, אֵינָן צְרִיכִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף עַל עַמָּיו. מַה נוּנֵי יַמָּא, חִיוּתָן בְּיַמָּא, אוּף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מָארֵי מַתְנִיתִין, חִיּוּתַיְיהוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִי אִתְפָּרְשָׁן מִנָהּ מִיָּד מֵתִים. תַּנִּינָא (נ"א תנאין) דְּמַתְנִיתִין, דְּבָהּ אִתְרָבּוּ תַנִינֵי יַמָּא. וְאִי אִינּוּן דִּבְיַבֶּשְׁתָּא יַעֲלוּן (נ"א יפלון) לְמַיָּא, וְלָא יַדְעִין לְשַׁטְטָא, אִינּוּן מַיְיתִין. אֲבָל אָדָם דְּאִינּוּן מָארֵי קַבָּלָה, אִינּוּן לְעֵילָּא מִכֻּלְּהוּ, בְּהוּ אִתְּמַר ׳וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, דְּאִינּוּן מָארֵי מַתְנִיתִין, תַּנִּינָיָּא׳ (בראשית א, כו). הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, ׳נָחָשׁ בָּרִיחַ, לָקֳבֵל׳ (ישעיהו כז, א) ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים׳.
תרגום
מִצְוָה אַחַר זוֹ לָדוּן בְּדִינֵי חֲגָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ׳דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָם טְעוּנִים שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָם הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָם׳. כָּךְ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵינָם צְרִיכִים שְׁחִיטָה, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל׳ (בראשית מט, לג) [ עַל ] עַמָּיו. מַה דְּגֵי הַיָּם חַיּוּתָם בַּיָּם, אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה חַיּוּתָם בַּתּוֹרָה, וְאִם נִפְרָדִים מִמֶּנָּה, מִיָּד מֵתִים. הַתַּנִּין [ הַתַּנָּאִים ] שֶׁל הַמִּשְׁנָה, שֶׁבָּהּ הִתְרַבּוּ תַּנִּינֵי הַיָּם. וְאִם אֵלּוּ שֶׁבַּיַּבָּשָׁה יַעֲלוּ [ יִפְּלוּ ] לַמַּיִם וְלֹא יוֹדְעִים לִשְׂחוֹת, הֵם מֵתִים. אֲבָל אָדָם שֶׁהֵם בַּעֲלֵי קַבָּלָה, הֵם לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, בָּהֶם נֶאֱמַר ׳וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, כו), שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, תַּנִּינִים - (יחזקאל כט) הַתַּנִּים [ ן ] הַגָּדוֹל, ׳נָחָשׁ בָּרִיחַ׳, כְּנֶגֶד ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים׳ (שמות כו, כח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פקודא בתר דא, לדון בדיני חגבים, דאתמר דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. הכי מארי מתניתין, אינן צריכין שחיטה, אלא דאתמר בהון ויגוע ויאסף על עמיו. מה נוני ימא, חיותן בימא, אוף תלמידי חכמים, מארי מתניתין, חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מנה מיד מתים. תנינא (נ"א תנאין) דמתניתין, דבה אתרבו תניני ימא. ואי אינון דביבשתא יעלון (נ"א יפלון) למיא, ולא ידעין לשטטא, אינון מייתין. אבל אדם דאינון מארי קבלה, אינון לעילא מכלהו, בהו אתמר ׳וירדו בדגת הים ובעוף השמים, דאינון מארי מתניתין, תניניא׳ (בראשית א, כו). התנין הגדול, ׳נחש בריח, לקבל׳ (ישעיהו כז, א) ׳והבריח התיכון בתוך הקרשים׳.
התרגום: מצוה אחר זו לדון בדיני חגבים, שנאמר ׳דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם׳. כך בעלי המשנה, אינם צריכים שחיטה, אלא שנאמר בהם ׳ויגוע ויאסף אל׳ (בראשית מט, לג) [ על ] עמיו. מה דגי הים חיותם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה חיותם בתורה, ואם נפרדים ממנה, מיד מתים. התנין [ התנאים ] של המשנה, שבה התרבו תניני הים. ואם אלו שביבשה יעלו [ יפלו ] למים ולא יודעים לשחות, הם מתים. אבל אדם שהם בעלי קבלה, הם למעלה מכלם, בהם נאמר ׳וירדו בדגת הים ובעוף השמים׳ (בראשית א, כו), שהם בעלי המשנה, תנינים - (יחזקאל כט) התנים [ ן ] הגדול, ׳נחש בריח׳, כנגד ׳והבריח התיכן בתוך הקרשים׳ (שמות כו, כח).
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בשמיני מאמר טז, ב (מב.) בלע לחבריה. ר"ל אותו שהגיע להוראה לאותו שלא הגיע כמש"ו. וז"ש ( ע"ז ד, א ) מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע כו'. אבל אם אינו גדול ז"ש ואי כו':
אור החמה: פקידא אבתריה לדון בדיני דגים וחגבים . וכו' עיין בפ' שמיני
אור יקר: מתניתין אינם צריכים שחיטה, הענין במת שפירשו בתיקונים שהם שלושה ענינים בסוד המיתה, תאחד הוא שחיטה בסכין פגום והוא נבלה, והיינו המתים ע״י סמא״ל שהוא סכין פגום שתפגימות הם איגרת ומסוכסקת, והיותר טובה הוא עולה ויורד כנחש והיינו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: