שני קמטים מעל העיניים - מחשבות פנימיות ופיוס במעשים
יתרו · רזי המצח - קמטיו ועיגוליו כמפתח לטבע הלב · מאמר 6 · פיסקה 8 · דף עב ע"ב
לשון הזוהר
תְּרֵין קְמִיטִין עִלָּאִין רַבְרְבִין בְּמִצְחֵיהּ. חַד קְמִיטָא עַל עֵינָא חַד, וְחַד קְמִיטָא עַל עֵינָא אַחֲרָא. וְאִשְׁתְּכָחוּ תְּלַת קְמִיטִין רַבְרְבִין בְּמִצְחֵיהּ, בְּאִלֵּין דְּעַיְינִין, בַּר קְמִיטָא תַּתָּאָה, דְּאִיהוּ אִתְפְּלַג עַל עַיְינִין. דָּא חָשִׁיב מַחֲשָׁבִין לְגוֹ וְלָא לְבַר. בְּגִין דְּלָא חָשִׁיב לִבְנֵי נָשָׁא בְּעוֹבָדוֹי, וְדָחִיל אִיהוּ לְפוּם שַׁעֲתָא, וְלָא יַתִּיר. לְפַיּוּסָא, אִתְפַּיְּיסָא בְּעוֹבָדוֹי דִּלְבַר מִקָּמֵי בַּר נָשׁ, לָאו אִינּוּן, אֶלָּא לְזִמְנִין כְּרַבְיָא, וּלְזִמְנִין בְּחָכְמָה. דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת נ', דְּאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא אִתְכְּלִיל בְּאָת ז'. וְחַלְשָׁא אִיהוּ, דְּלָא אִתְכְּלִיל בְּאִלֵּין אַתְוָון קַדְמָאֵי, אֶלָּא אִסְתְּמִיךְ לְאָת ס' לְאִתְכְּלָלָא בֵּיהּ. וְלָא בְּאַתְוָון קַדְמָאֵי. עַד הָכָא רָזִין דְּחָכְמְתָא דְּמִצְחָא.
תרגום
שְׁנֵי קְמָטִים עֶלְיוֹנִים גְּדוֹלִים בְּמִצְחוֹ. קֶמֶט אֶחָד עַל עַיִן אַחַת, וְקֶמֶט אֶחָד עַל הָעַיִן הָאַחֶרֶת. וְנִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה קְמָטִים גְּדוֹלִים בְּמִצְחוֹ, בְּאֵלֶּה שֶׁל הָעֵינַיִם, מִלְּבַד הַקֶּמֶט הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא נֶחְלָק עַל הָעֵינַיִם. זֶה חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת פְּנִימָה וְלֹא הַחוּצָה, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב לִבְנֵי אָדָם בְּמַעֲשָׂיו, וְיָרֵא הוּא לְפִי שָׁעָה וְלֹא יוֹתֵר. לְפִיּוּס, מִתְפַּיֵּס בְּמַעֲשָׂיו הַחִיצוֹנִיִּים לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, אֵין אֵלֶּה כֵּן, אֶלָּא לִפְעָמִים כְּנַעַר וְלִפְעָמִים בְּחָכְמָה. זֶה בְּסוֹד אוֹת נ', שֶׁהִיא לְבַדָּהּ, שֶׁאֵינָהּ נִכְלֶלֶת בְּאוֹת ז'. וְחַלָּשׁ הוּא, שֶׁאֵינוֹ נִכְלָל בְּאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֶלָּא נִסְמָךְ לְאוֹת ס' לְהִכָּלֵל בָּהּ, וְלֹא בְּאוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. עַד כָּאן סוֹדוֹת חָכְמַת הַמֵּצַח.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תרין קמיטין עלאין רברבין במצחיה. חד קמיטא על עינא חד, וחד קמיטא על עינא אחרא. ואשתכחו תלת קמיטין רברבין במצחיה, באלין דעיינין, בר קמיטא תתאה, דאיהו אתפלג על עיינין. דא חשיב מחשבין לגו ולא לבר. בגין דלא חשיב לבני נשא בעובדוי, ודחיל איהו לפום שעתא, ולא יתיר. לפיוסא, אתפייסא בעובדוי דלבר מקמי בר נש, לאו אינון, אלא לזמנין כרביא, ולזמנין בחכמה. דא איהו ברזא דאת נ', דאיהו בלחודוי, דלא אתכליל באת ז'. וחלשא איהו, דלא אתכליל באלין אתוון קדמאי, אלא אסתמיך לאת ס' לאתכללא ביה. ולא באתוון קדמאי. עד הכא רזין דחכמתא דמצחא.
התרגום: שני קמטים עליונים גדולים במצחו. קמט אחד על עין אחת, וקמט אחד על העין האחרת. ונמצאו שלשה קמטים גדולים במצחו, באלה של העינים, מלבד הקמט התחתון, שהוא נחלק על העינים. זה חושב מחשבות פנימה ולא החוצה, משום שאינו חושב לבני אדם במעשיו, וירא הוא לפי שעה ולא יותר. לפיוס, מתפיס במעשיו החיצוניים לפני בני אדם, אין אלה כן, אלא לפעמים כנער ולפעמים בחכמה. זה בסוד אות נ', שהיא לבדה, שאינה נכללת באות ז'. וחלש הוא, שאינו נכלל באותן האותיות הראשונות, אלא נסמך לאות ס' להכלל בה, ולא באותיות ראשונות. עד כאן סודות חכמת המצח.
מן המפרשים
הסולם: תרין קמיטין עלאין וכו': אם ב' קמטים עליונים גדולים במצחו, קמט אחד על עין אחת, וקמט אחד על עין האחרת. ונמצאים ג' קמטים גדולים במצחו, באלו שעל העינים, וחוץ מהם קמט תחתון הנחלק על העינים. זה חושב מחשבות בפנימיותו, ואינן נודעות…