יפת תואר וסמיכות בן סורר ומורה - זוהמת האם
יתרו · ׳לא תשתחוה להם ולא תעבדם׳ - זוהמת אשת יפת תואר לעומת דבקות ישראל · מאמר 25 · פיסקה 2 · דף פז ע"ב
לשון הזוהר
וְתָא חֲזִי, לֵית לָךְ אִנְתּוּ בְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּשֵׁרָה כַּדְקָא חֲזִי. דְּתָנֵינָן, אֲמַאי אַסְמִיךְ פַּרְשְׁתָּא דָּא, לְבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. אֶלָּא בְּוַדַּאי, מַאן דְּנָסִיב הַאי אִתְּתָא, בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה יָרִית מִינָהּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְמֶעְבַּר זוּהֲמָא מִינָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן הַהִיא דְּאִתְנְסִיבַת בְּקַדְמִיתָא, דְּדִינָא בְּדִינָא אִתְדְּבַק, וְאִסְתְּאָבָת בָּהּ, וְקַשְׁיָא זוּהֲמָא לְמֶעְבַּר מִינָהּ, וְהַיְינוּ דְּאָמַר מֹשֶׁה בִּנְשֵׁי מִדְיָן, ׳וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ׳ (במדבר לא, יז).
תרגום
וּבֹא רְאֵה, אֵין לְךְ אִשָּׁה בָּעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּשֵׁרָה כָּרָאוּי, שֶׁשָּׁנִינוּ, לָמָּה סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה? אֶלָּא בְּוַדַּאי מִי שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה זוֹ, יוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁקָּשֶׁה לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ זֻהֲמָה, וְכָל שֶׁכֵּן אוֹתָהּ שֶׁנִּשְּׂאָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁדִּין בְּדִין נִדְבָּק וְנִטְמֵאת בָּהּ, וְקָשֶׁה לְהַעֲבִיר מִמֶּנָּה הַזֻּהֲמָה, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה בִּנְשׁוֹת מִדְיָן, ׳וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ׳ (במדבר לא, יז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, לית לך אנתו בעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות כשרה כדקא חזי. דתנינן, אמאי אסמיך פרשתא דא, לבן סורר ומורה. אלא בודאי, מאן דנסיב האי אתתא, בן סורר ומורה ירית מינה. מאי טעמא. משום דקשה למעבר זוהמא מינה, וכל שכן ההיא דאתנסיבת בקדמיתא, דדינא בדינא אתדבק, ואסתאבת בה, וקשיא זוהמא למעבר מינה, והיינו דאמר משה בנשי מדין, ׳וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו׳ (במדבר לא, יז).
התרגום: ובא ראה, אין לך אשה בעמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות כשרה כראוי, ששנינו, למה סמך פרשה זו לבן סורר ומורה? אלא בודאי מי שנושא אשה זו, יורש ממנה בן סורר ומורה. מה הטעם? משום שקשה להעביר ממנו זהמה, וכל שכן אותה שנשאה בתחלה, שדין בדין נדבק ונטמאת בה, וקשה להעביר ממנה הזהמה, והינו מה שאמר משה בנשות מדין, ׳וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו׳ (במדבר לא, יז).
מן המפרשים
אור החמה: דדינא בדינא אתדבק היינו דין קשה וטמא שבבעלה אתדבק בדין קשה וטמא שלה. דירית אחסנתא דא היינו שהוא שומר בריתו שבזה נק' צדיק ויורש ארץ החיים וקצר וסמך על המבין:
הסולם: ותא חזי לית וכו': ובוא וראה, אין לך אשה כשרה בעמים עכו"ם כראוי. שלמדנו, למה נסמכה פרשה זו לבן סורר ומורה, אלא בודאי, מי שנושא אשה זו, יורש ממנה בן סורר ומורה. מהו הטעם. משום שקשה להעביר הזוהמה ממנה, וכל שכן אותה, שהיתה נשאת…
אור יקר: בן סורר ומורה שהיא חלק החצונית ירית מינה כי לילית היא מעלת שם זוהמתה. קשה למעבר.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: