ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 20: ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳ - סוד הדיבור והיובל במתן תורה › פיסקה 4 (פב ע"ב)

תרי"ג עצות בתורה - טובת האדם בעולם הזה ובבא

יתרו · ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳ - סוד הדיבור והיובל במתן תורה · מאמר 20 · פיסקה 4 · דף פב ע"ב

לשון הזוהר

דִּתְנָן, שִׁית מְאָה וּתְלַת עָשָׂר זִינֵי עֵיטָא, יָהִיב אוֹרַיְיתָא לְבַר נָשׁ, לְמֶהוֵי שְׁלִים בְּמָארֵיהּ, בְּגִין דְּמָארֵיהּ בָּעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְיַתִּיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּהָא תָּנֵינָן, כָּל מַה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מֵאִינּוּן טָבָאן דְּזָכֵי בְּהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי אִשְׁתְּלִים בְּהוּ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּעָלְמָא דְּאָתֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי. (ואי תימא דהאי עלמא לאו דידיה הוא אלא)

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִינֵי עֵצָה נָתְנָה תוֹרָה לָאָדָם לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּרִבּוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁרִבּוֹנוֹ רוֹצֶה לְהֵיטִיב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, וְיוֹתֵר לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, כָּל מַה שֶּׁהִשְׁלִים הקב"ה לָאָדָם - מֵאוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁזּוֹכֶה בָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא הִשְׁתַּלֵּם בָּהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא הוּא שֶׁל הקב"ה. (וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֶלָּא)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתנן, שית מאה ותלת עשר זיני עיטא, יהיב אורייתא לבר נש, למהוי שלים במאריה, בגין דמאריה בעא לאוטבא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. ויתיר בעלמא דאתי, דהא תנינן, כל מה דקודשא בריך הוא אשלים ליה לבר נש, מאינון טבאן דזכי בהו לעלמא דאתי אשתלים בהו. מאי טעמא. משום דעלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי. (ואי תימא דהאי עלמא לאו דידיה הוא אלא)

התרגום: ששנינו, שש מאות ושלשה עשר מיני עצה נתנה תורה לאדם להיות שלם ברבונו, משום שרבונו רוצה להיטיב לו בעולם הזה ולעולם הבא, ויותר לעולם הבא, שהרי שנינו, כל מה שהשלים הקב"ה לאדם - מאותן טובות שזוכה בהם לעולם הבא השתלם בהם. מה הטעם? משום שהעולם הבא הוא של הקב"ה. (ואם תאמר שהעולם הזה אינו שלו אלא)

מן המפרשים

אור החמה: זכי בה ל"ג מלת בה. ולפ"ז פי' מי ימלל גבורות ד' [וגומר ה"פ] מי ימלא פיו תהלותיו על שהנחיל לו העוה"ז והעוה"ב מי שישמיע כל תהלתו דהיינו שיוכל להשמיעם לכל שקיים כל תהלתו ית' דהיינו שקיים מ"ע ומל"ת ואם עבר עליהם חזר בתשובה ובזה…

אור יקר: תנינן כל מה דקב״ה אשלים טבאן דזכי בהו לעלמא דאתי אשתלים בהו, מ״ט דקב״ה הוי. ואי תימא דהאי עלמא לאו דידיה הוא, עלמא לקבליה דעלמא דאתי לא הוי אלא כפרוזדור כד עלמא דאתי דקב״ה הוי, וכד זכי ההוא זכאה כתיב על כן לא היה ללוי חלק…

הסולם: דתנן שית מאה וכו': שלמדנו, שש מאות ושלש עשרה מיני עצות נותנת התורה לאדם להיות שלם עם אדונו, משום שאדונו רצה להטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא. וביותר, בעולם הבא. כי למדנו כל מה שהקב"ה משלים את האדם, מטוב הזה שזוכה בהם לעולם הבא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר