ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 20: ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳ - סוד הדיבור והיובל במתן תורה › פיסקה 35 (פד ע"א)

מי זאת עולה כתמרות עשן - השכינה בעשן הר סיני

יתרו · ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳ - סוד הדיבור והיובל במתן תורה · מאמר 20 · פיסקה 35 · דף פד ע"א

לשון הזוהר

הַהוּא תְּנָנָא מַאן הֲוָה. אָמַר ר' יִצְחָק, (נ"ח:) שְׁכִינְתָּא דְּאִתְגְלֵי לְתַמָּן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִמְרוֹת עָשָׁן׳ (שיר השירים ג, ו). אָמַר ר' יְהוּדָה, לָמָּה לָךְ כּוּלֵי הַאי הָא קְרָא שְׁלִים הוּא, דִּכְתִּיב ׳וְהַר סִינַי עָשָׁן כֻּלּוֹ מִפְּנִי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהו"ה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן׳. זַכָּאָה עַמָּא דְּחָמָאן דָּא, וְיַדְעִין דָּא.

תרגום

אוֹתוֹ עָשָׁן מִי הָיָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, שְׁכִינָה שֶׁנִּגְלְתָה לְשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִמְרוֹת עָשָׁן׳ (שיר השירים ג, ו) - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לָמָּה לָךְ כָּל זֶה, הֲרֵי פָּסוּק שָׁלֵם הוּא, שֶׁכָּתוּב ׳וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן׳ (שמות יט, יח) - אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ אֶת זֶה וְיָדְעוּ אֶת זֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ההוא תננא מאן הוה. אמר ר' יצחק, (נ"ח:) שכינתא דאתגלי לתמן, כמה דאת אמר, ׳מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן׳ (שיר השירים ג, ו). אמר ר' יהודה, למה לך כולי האי הא קרא שלים הוא, דכתיב ׳והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהו"ה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן׳. זכאה עמא דחמאן דא, וידעין דא.

התרגום: אותו עשן מי היה? אמר רבי יצחק, שכינה שנגלתה לשם, שנאמר ׳מי זאת עלה מן המדבר כתמרות עשן׳ (שיר השירים ג, ו) - אמר רבי יהודה, למה לך כל זה, הרי פסוק שלם הוא, שכתוב ׳והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן׳ (שמות יט, יח) - אשרי העם שראו את זה וידעו את זה.

מן המפרשים

אור החמה: למה לך כולי האי כלו' למה אתה צריך פסוק ממקום אחר דבר הלמד מענינו הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד ה' ת"ת באש מלכות וע"י האש ויעל עשנו וגו':

אור יקר: למה לך כולי האי דוחקיה להביא ראיה אימא היינו כלילן ביה שהם דקים בתחלה יותר והרי הבחינה הב׳, לו מורה שהיא בחינה בפני עצמו הרי הראשונה. ור׳ יהודה מפרש בענין אחר ואמר שהעטרה היא המלכות, והכי קאמר בעטרה שהיא מלכות שעטרה לו בשבילו…

הסולם: ההוא תננא מאן וכו': עשן זה מי היה. א"ר יצחק, הוא, השכינה שנתגלתה לשם. כש"א, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. שסובב על השכינה. א"ר יהודה, למה לך כל כך, הרי מקרא שלם הוא, שכתוב, והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: