עשן סיני המעוטר בבשמי גן עדן - שלושת המראות
יתרו · ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳ - סוד הדיבור והיובל במתן תורה · מאמר 20 · פיסקה 34 · דף פד ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּשַׁעֲתָא דִּתְנָנָא דְּסִינַי הֲוָה נָפִיק, סָלִיק אֶשָּׁא, וּמִתְעַטָּר בְּהַהוּא תְּנָנָא בְּאִתְגַּלְּיָיא, כְּאַתְכְּלָא דָּא, וְסָלִיק וְנָחִית, וְכָל רֵיחִין וּבוּסְמִין דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, הֲוָה סָלִיק הַהוּא תְּנָנָא, בְּחֵיזוּ דְּחִוָּור וְסוּמָק וְאוּכָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ (שיר השירים ג, ו).
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׁן שֶׁל סִינַי הָיָה יוֹצֵא, עוֹלָה אֵשׁ, וּמִתְעַטֶּרֶת בְּאוֹתוֹ עָשָׁן בְּגָלוּי כְּאֶשְׁכּוֹל הַזֶּה, וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְכָל הָרֵיחוֹת וְהַבְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן הָיָה מַעֲלֶה אוֹתוֹ עָשָׁן בְּמַרְאֶה שֶׁל לָבָן וְאָדֹם וְשָׁחֹר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ג) ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ (שיר השירים ג, ו).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבא, בשעתא דתננא דסיני הוה נפיק, סליק אשא, ומתעטר בההוא תננא באתגלייא, כאתכלא דא, וסליק ונחית, וכל ריחין ובוסמין דבגנתא דעדן, הוה סליק ההוא תננא, בחיזו דחוור וסומק ואוכם, הדא הוא דכתיב, ׳מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל׳ (שיר השירים ג, ו).
התרגום: אמר רבי אבא, בשעה שעשן של סיני היה יוצא, עולה אש, ומתעטרת באותו עשן בגלוי כאשכול הזה, ועולה ויורד, וכל הריחות והבשמים של גן עדן היה מעלה אותו עשן במראה של לבן ואדם ושחר. זהו שכתוב (שיר ג) ׳מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל׳ (שיר השירים ג, ו).
מן המפרשים
אור החמה: א"ר אבא בשעתא דתננא הנה העשן בסיני הוא כעין התעוררות העולה ממטה למעלה מהאור שהיא מקבלת מלמעלה לקשר העליונים בתחתונים והיינו סליק ומתעטר ההוא תננא עולה ונכלל בספי'. ואית דגרסי באתכלא דא כאשכול שהוא נסבך בענפיו ענביו כך היה דמות…
אור יקר: סליק ומתעטר ההוא תננא, בעלייתו עולה ונכלל בכללות המדות הנזכרות, ואית דגרסי כאתכלא דא שהוא נסבך בענפיו ענביו, כך היה דמות העשן כאשכל, מטעם היותו רמוז בכללות, ומטעם שהיה עולה ויורד קושר עליונים בתחתונים היה בכללותו כל ריחי ג״ע…
הסולם: אמר ר' אבא וכו': אר"א, בשעה שעשן הסיני היה יוצא, עלתה האש והתעטרה בעשן ההוא בגלוי, והיתה נראית כאשכול הזה. ועלתה וירדה. וכל הריחות והבשמים שבגן עדן, היה מעלה עשן ההוא, במראה של לבן ואדום ושחור, ז"ש, מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל .
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: