ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 19: ׳וכל העם ראים את הקלת׳ - ראיית הקולות והשוואה למרכבת יחזקאל › פיסקה 9 (פא ע"ב)

מוצא פי ה' קול השופר החזק והגדול מכל הקולות

יתרו · ׳וכל העם ראים את הקלת׳ - ראיית הקולות והשוואה למרכבת יחזקאל · מאמר 19 · פיסקה 9 · דף פא ע"ב

לשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קוֹל הַשֹׁפָר, אַתְרָא דְּקָלָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִקְרֵי שׁוֹפָר. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, קוֹל הַשׁוֹפָר: אַתְרָא דְּקָלָא, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי יהו"ה יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג). מַאי ׳מוֹצָא פִּי יהו"ה׳. דָּא קוֹל (ס"א דנפיק משופר והאי קול) הַשׁוֹפָר, הוּא רַב מִכָּל שְׁאַר קַלֵי תַּתָּאֵי, וְתַקִּיפָא מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב ׳וְקוֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד׳, וְעַל כָּל שְׁאַר קָלִין לָא אִתְּמַר חָזָק מְאֹד. (נ"א אמר רבי שמעון) בְּהַאי קוֹל הַשׁוֹפָר תַּלְיָא כֹּלָּא, וְדָא הוּא דְּאִקְרֵי קוֹל גָּדוֹל, דִּכְתִּיב ׳קוֹל גָּדוֹל וְלא יָסָף׳. וְאִקְרֵי ׳קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, נְהִירוּ דְּבוּצִינֵי, דְּהוּא זַךְ וְדָקִיק, וְזָכִיךְ וְנָהִיר לְכֹלָּא׳ (מלכים א יט, יב).

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קוֹל הַשֹּׁפָר - מָקוֹם שֶׁקּוֹל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ נִקְרָא שׁוֹפָר. עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא וּרְאֵה, קוֹל הַשֹּׁפָר - מָקוֹם שֶׁל קוֹל, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ח) ׳כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג) - מַה זֶּה מוֹצָא פִּי ה'? זֶה קוֹל (ס"ר שֶׁיּוֹצֵא משופר, וְזֶה קוֹל) הַשּׁוֹפָר, הוּא גָּדוֹל מִכָּל שְׁאָר הַקּוֹלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים וְחָזָק מִכֻּלָּם, שֶׁכָּתוּב ׳וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד (שמות יט, טז)׳ - וְעַל כָּל שְׁאָר הַקּוֹלוֹת לֹא נֶאֱמַר חָזָק מְאֹד. (אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן) בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הַזֶּה הַכֹּל תָּלוּי, וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא קוֹל גָּדוֹל, שֶׁכָּתוּב ׳קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף (דברים ה, יט)׳ - וְנִקְרָא ׳קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳, אוֹר הַמְּנוֹרוֹת, שֶׁהוּא זַךְ וְדַק וּמְזֻכָּךְ וּמֵאִיר לַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון אמר, קול השפר, אתרא דקלא נפיק מניה, אקרי שופר. תו אמר רבי שמעון, תא חזי, קול השופר: אתרא דקלא, היינו דכתיב, ׳כי על כל מוצא פי יהו"ה יחיה האדם׳ (דברים ח, ג). מאי ׳מוצא פי יהו"ה׳. דא קול (ס"א דנפיק משופר והאי קול) השופר, הוא רב מכל שאר קלי תתאי, ותקיפא מכלהו, דכתיב ׳וקול שפר חזק מאד׳, ועל כל שאר קלין לא אתמר חזק מאד. (נ"א אמר רבי שמעון) בהאי קול השופר תליא כלא, ודא הוא דאקרי קול גדול, דכתיב ׳קול גדול ולא יסף׳. ואקרי ׳קול דממה דקה, נהירו דבוציני, דהוא זך ודקיק, וזכיך ונהיר לכלא׳ (מלכים א יט, יב).

התרגום: רבי שמעון אמר, קול השפר - מקום שקול יוצא ממנו נקרא שופר. עוד אמר רבי שמעון, בא וראה, קול השפר - מקום של קול, הינו שכתוב (דברים ח) ׳כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם׳ (דברים ח, ג) - מה זה מוצא פי ה'? זה קול (ס"ר שיוצא משופר, וזה קול) השופר, הוא גדול מכל שאר הקולות התחתונים וחזק מכלם, שכתוב ׳וקל שפר חזק מאד (שמות יט, טז)׳ - ועל כל שאר הקולות לא נאמר חזק מאד. (אמר רבי שמעון) בקול השופר הזה הכל תלוי, וזהו שנקרא קול גדול, שכתוב ׳קול גדול ולא יסף (דברים ה, יט)׳ - ונקרא ׳קול דממה דקה׳, אור המנורות, שהוא זך ודק ומזכך ומאיר לכל.

מן המפרשים

מקדש מלך: ר"י אמר קול השופר בשופר מב"על פי' אם נאמר ששופר היא בינה וקול הוא זעיר שיצא ממנה קול בשופר מב"ל דמשמע קול שהוא זעיר נעשה בשופר שהיא בינה אבל כיון דכתיב קול השופר משמע שהוא מדה אחת והוא זעיר שנקרא קול ונק' שופר שהוא לשון יופי…

אור החמה: ר' יהודה אמר הכי קול השופר וגומר צריך לומר לר' יהודה דקול שופר היינו קולו של ת"ת ואין שופר כמשמעו כדי שירמוז לבינה אלא מלשון שפר קדם דריוש מלשון שפירו ולהכי כתב שפר חסר כלומר קול המפואר דהיינו קול של ת"ת ששש ומתפאר בגוונין שלו…

אור יקר: אתרא דקלא נפיק מיניה איקרי שופר, :ולא שיהיה לשון תיקון ושפירו כדפי׳

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: