בוקר לא עבות - גילוי החסד בבוקר ולא בקדרות
יתרו · ׳ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר׳ - רחמים קודמים לגבורה במתן תורה · מאמר 17 · פיסקה 5 · דף פא ע"א
לשון הזוהר
׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳, דִּכְתִּיב, ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳ (שמואל ב כג, ד). הָא אִי הֲוָה עָבוֹת קַדְרוּתָא אִשְׁתְּכַח, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא חֶסֶ"ד. וְאֵימָתַי אִתְגַּלְּיָיא חֶסֶ"ד. בַּבֹּקֶר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳ (בראשית מה, ג). דְּכַד נָהִיר צַפְרָא, חֶסֶ"ד אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, וְדִינִין מִתְעַבְּרָן. וּבְזִמְנָא דְּלָא נָהִיר בֹּקֶר, דִּינִין עַד כְּעַן לָא מִתְעַבְּרָן. דִּכְתִּיב, ׳בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלהִים׳ (איוב לח, ז). כֵּיוָן דְּאִתְעַבְּרָן אִינּוּן כֹּכָבַיָּא וְנָהִיר שִׁמְשָׁא, בֵּיהּ שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳. וְחֶסֶ"ד אִתְּעַר בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳. וְכֵיוָן דְּמִתְעַבְּרָן כֹּכָבַיָּא בֹּקֶר אִשְׁתְּכַח. (נ"א דאתער בקר, דינין לא אשתכחו) אָמַר ר' יוֹסֵי, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳ שָׁארֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה בְּטוּרָא דְּסִינַי. תָּאנָא, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳, כַּד אִתְּעַר זְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית יט, כז).
תרגום
בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, שֶׁכָּתוּב (שם כג) ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳ - הֲרֵי אִם הָיָה עָבוֹת, אָז נִמְצֵאת קַדְרוּת וְלֹא הִתְגַּלָּה חֶסֶ"ד. וּמָתַי מִתְגַּלֶּה חֶסֶ"ד? בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מד) ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳. שֶׁכְּשֶׁמֵּאִיר הַבֹּקֶר, נִמְצָא חֶסֶ"ד בָּעוֹלָם וְהַדִּינִים עוֹבְרִים. וּבִזְמַן שֶׁלֹּא מֵאִיר הַבֹּקֶר, הַדִּינִים עַד אָז לֹא עוֹבְרִים, שֶׁכָּתוּב (איוב לח) ׳בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח, ז)׳ - כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ אוֹתָם כּוֹכָבִים וּמֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת (שמואל ב כג, ד)׳ - וְחֶסֶ"ד מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר (שמות יט, טז)׳ - וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ הַכּוֹכָבִים, נִמְצָא הַבּקֶר. (כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הבקר, דִּינִים לֹא נִמְצְאוּ). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר הִתְחִיל הקב"ה לְהִתְגַּלּוֹת בְּהַר סִינַי. שָׁנִינוּ בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר - כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יט) ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר (בראשית יט, כז)׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳בהיות הבקר׳, דכתיב, ׳בקר לא עבות׳ (שמואל ב כג, ד). הא אי הוה עבות קדרותא אשתכח, ולא אתגלייא חס"ד. ואימתי אתגלייא חס"ד. בבקר. כמה דאת אמר, ׳הבקר אור׳ (בראשית מה, ג). דכד נהיר צפרא, חס"ד אשתכח בעלמא, ודינין מתעברן. ובזמנא דלא נהיר בקר, דינין עד כען לא מתעברן. דכתיב, ׳ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים׳ (איוב לח, ז). כיון דאתעברן אינון ככביא ונהיר שמשא, ביה שעתא כתיב, ׳בקר לא עבות׳. וחס"ד אתער בעלמא תתאה, בההיא שעתא כתיב, ׳בהיות הבקר׳. וכיון דמתעברן ככביא בקר אשתכח. (נ"א דאתער בקר, דינין לא אשתכחו) אמר ר' יוסי, ׳בהיות הבקר׳ שארי קודשא בריך הוא לאתגלאה בטורא דסיני. תאנא, ׳בהיות הבקר׳, כד אתער זכותיה דאברהם, דכתיב ביה ׳וישכם אברהם בבקר׳ (בראשית יט, כז).
התרגום: בהיות הבקר, שכתוב (שם כג) ׳בקר לא עבות׳ - הרי אם היה עבות, אז נמצאת קדרות ולא התגלה חס"ד. ומתי מתגלה חס"ד? בבקר, כמו שנאמר (בראשית מד) ׳הבקר אור׳. שכשמאיר הבקר, נמצא חס"ד בעולם והדינים עוברים. ובזמן שלא מאיר הבקר, הדינים עד אז לא עוברים, שכתוב (איוב לח) ׳ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח, ז)׳ - כיון שעברו אותם כוכבים ומאיר השמש, באותה שעה כתוב ׳בקר לא עבות (שמואל ב כג, ד)׳ - וחס"ד מתעורר בעולם התחתון. באותה שעה כתוב ׳בהיות הבקר (שמות יט, טז)׳ - וכיון שעברו הכוכבים, נמצא הבקר. (כשהתעורר הבקר, דינים לא נמצאו). אמר רבי יוסי, בהיות הבקר התחיל הקב"ה להתגלות בהר סיני. שנינו בהיות הבקר - כשהתעוררה זכותו של אברהם שכתוב בו (בראשית יט) ׳וישכם אברהם בבקר (בראשית יט, כז)׳.
מן המפרשים
מקדש מלך: ביום השלישי ודאי פי' ת"ת שהוא רחמים ומ"ש דבג"כ ישראל אקרון. פי' כי ישראל הוא סוד ת"ת וישראל אחוזים בת"ת לכך נקראו ישראל. הא אי הוה עבות פי' שיש בו דינים והיינו קודם שהאיר הבקר הרבה רק בקדרותא דצפרא אזי יש דינים. בעלמא תתאה…
אור החמה: תאני בהיות הבקר כד אתער זכותא דאברהם. ה"א דהבקר בה"א הידיעה קא דריש והיכא ידיעה מדכתיב וישכם אברהם בבקר. והכוונה שלא היה ביד ישראל שום מצוה שיזכו לקבל התורה אלא שעמדה להם זכות אותו בקר דאברהם:
הסולם: אמר ר' יוסי וכו': אר"י, בשעה ההיא שקרבו ישראל להר סיני, עם לילה ההיא והבוקר, היו שלשה ימים שלא נזדווגו עם נשותיהם. באו מלאכים הקדושים וקבלו את ישראל באחוה, כי הם מלאכים למעלה, וישראל מלאכים למטה, הם מקדשים שם העליון למעלה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: