׳ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר׳
רחמים קודמים לגבורה במתן תורה
אחות לנו קטנה ושדים אין לה - ישראל בלא זכויות בהר סיני
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ'.׳וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ'׳ (אסתר ה, א). רַבִּי אַבָּא פָּתַח,לבאר כי בזמן מתן תורה הלכה המלכות עם ישראל ונתקרבה עמם לסיני כדי לתקן את בניה, וזהו שאמר ׳אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ׳ (שיר השירים ח, ח). ׳אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת אָחוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בהיותה בהנהגת מלכות תלויה במעשיהם של ישראל, ׳וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ׳ - הַיְנוּ שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁקָּרְבוּ יִשְׂרָאֵל לְהַר סִינַי, לֹא הָיָה בָּהֶם זְכֻיּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְהָגֵן עֲלֵיהֶם, שהלא כתוב שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ׳, שלא היה בהם מספיק זכויות ומעשים טובים הנקראים שדים מצד השפעת ענינם,. שֶׁהֲרֵי הֵם הַתִּקּוּן וְהַיֹּפִי שֶׁל הָאִשָּׁה, וְאֵין יֹפִי שֶׁל אִשָּׁה אֶלָּא הֵם. כי ענינה של אשה להניק את בניה ולהמשיך להם תנובת חיים, וכן כל ענין תיקון השכינה שיהיו ישראל במעלתם ע"י השפעתה משדיה, וזהו שאמר ׳מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ׳היא כנסת ישראל - מַה יֵּעָשֶׂה מִמֶּנָּה בְּשָׁעָה שהקב"ה יִתְגַּלֶּה בְּהַר סִינַי לְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְתִפְרַח מֵהֶם נִשְׁמָתָם מחמת החיסרון בזכויות ומעשים טובים.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וְגוֹ'׳ (אסתר ה, א). ר' אַבָּא פָּתַח, ׳אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ׳ (שיר השירים ח, ח). ׳אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִקְרֵי אָחוֹת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ׳, הַיְינוּ דְּתָנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּקָרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְּסִינַי, לָא הֲוָה בְּהוֹן זַכְוָון, וְעוֹבָדִין טָבִין, לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ, דִּכְתִּיב ׳וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ׳. דְּהָא אִינּוּן תִּקּוּנָא וּשְׁפִירוּ דְּאִתְּתָא, וְלֵית שַׁפִּירוּ דְּאִתְּתָא אֶלָּא אִינּוּן. ׳מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ׳ - מַה יִתְעֲבִיד מִינָהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, לְמַלְּלָא בְּפִתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְיִפְרַח נִשְׁמָתְהוֹן מִנַיְיהוּ.
פרישת שלושה ימים - קבלת מלאכים עליונים את ישראל באחוה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרְבוּ יִשְׂרָאֵל לְהַר סִינַי בְּאוֹתוֹ לַיְלָה וְנִשְׁלְמוּ,ליל שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא הִזְדַּוְּגוּ לִנְשׁוֹתֵיהֶם, [ובזה אזיל ר' יוסי בשיטתו בגמ' בשבת פו:, שפירשו כבר בליל ד' אבל לרבנן פירשו רק מליל ה' בָּאוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְקִבְּלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַחֲוָה. אוֹתָם מַלְאָכִים לְמַעְלָה,כנגדם וְיִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים מִלְּמַטָּה. הֵם מְקַדְּשִׁים אֶת הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה, וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים אֶת הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה.וכפי שהמלאכים מתעטרים בכתר של השר הגדול שהוא שר הפנים שיש לו שבעים שמות כך גם
בלשון הזוהר
אָמַר ר' יוֹסֵי, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּקָרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְטוּרָא דְּסִינַי, בְּהַהוּא לֵילְיָא וְנַגְהֵי, תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא אִזְדַּוְּוגוּ לְאִנְתְּתַיְיהוּ, אָתוּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, וְקַבִּילוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּאַחְוָותָא. אִינּוּן מַלְאָכִין לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל מַלְאָכִין לְתַתָּא. אִינּוּן מְקַדְּשִׁין שְׁמָא עִלָּאָה לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁין שְׁמָא עִלָּאָה לְתַתָּא.
שבעים כתרים לישראל - דאגת המלאכים לכבודה בהר סיני
וְהִתְעַטְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעִים כְּתָרִים בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִים, ׳אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ׳ (שיר השירים ח, ח) - שֶׁאֵין בָּהֶם זְכֻיּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. ׳מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ׳? כְּלוֹמַר, מַה כָּבוֹד וּגְדֻלָּה ׳נַעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ׳ זוֹכנסת ישראל בַּיּוֹם שהקב"ה יִתְגַּלֶּה בְּהַר סִינַי לָתֵת לָהֶם תּוֹרָה? ובזה משלים ר"ח את דבריו
בלשון הזוהר
וְאִתְעַטְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעִין כִּתְרִין בְּהַהוּא לֵילְיָא. וּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי הֲווֹ אַמְרֵי ׳אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ׳, דְּלֵית בְּהוּ זַכְוָון וְעוֹבָדִין טָבִין. ׳מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ׳ - כְּלוֹמַר מַה יְקָר וּרְבוּ נַּעְבִיד לְאַחֲתָנָא דָּא בְּיוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי לְמֵיהָב לְהוּ אוֹרַיְיתָא.
ויהי ביום השלישי - גילוי ברחמים לישראל שהם כתינוקות
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וְגוֹ'.׳וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ (אסתר ה, א) - כָּתוּב ׳הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה׳ (שמות יט, טו) - וְהַיְנוּ ׳בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳.כי ביום השלישי אינו יום ג' בשבוע אלא שלישי למאמר 'היו נכונים', שאז ישראל היו בפרישות של ג' ימים, ובזה הכינו עצמם לקבלת התורה וקיבלום מלאכי השרת באחוה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה הקב"ה לְהִגָּלוֹת בְּהַר סִינַי, קָרָא הקב"ה לְכָל הַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל תִּינוֹקוֹתבבחינת כי נער ישראל ואהבהו שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶתדרכי הַנְהָגוֹתַי, וסדרי מלכותי וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַּלּוֹת עֲלֵיהֶם,ליתן להם את התורה, אִם אֶתְגַּלֶּה אֲלֵיהֶם בְּכֹחַ הַגְּבוּרָה מפני חולשתם - לֹא יוּכְלוּ לִסְבֹּל.. אֲבָל אֶתְגַּלֶּה עֲלֵיהֶם בְּרַחֲמִיםע"י כך וִיקַבְּלוּ אֶת הַנְהָגוֹתַי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳. ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ וַדַּאי, שֶׁהוּאמצד הארת רַחֲמִים. הממצעת בין הדין והחסדוהוא בהארת ת"ת שישראל אחוזים בהארת ת"ת מִנַּיִן לָנוּ? ושמים הוא מצד הארת תפארת היינו מידת הרחמים שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י). וּבָזֶה הִתְגַּלָּה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, הִקְדִּיםלהמשיך לָהֶםמידת ה רַחֲמִים בַּתְּחִלָּה. וְאַחַר נִתְּנָה לָהֶם תּוֹרָה מִצַּד הַגְּבוּרָה. שניתנה באש ׳בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׳ בדייקא, שֶׁכָּךְ רָאוּי לָהֶם, שֶׁבִּגְלַל כָּךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל. להורות מידת אחיזתם בקומת ישראל
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי׳ (אסתר ה, א) - כְּתִיב ׳הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה׳ וְהַיְינוּ ׳בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי׳. ר' שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאִתְגַּלָּאָה בְּטוּרָא דְּסִינַי, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פָּמַלְיָיא דִּילֵיהּ, אָמַר לוֹן, הַשְׁתָּא יִשְׂרָאֵל רַבְיָין, דְּלָא יַדְעִין נִימוּסַי, וַאֲנָא בָּעֵי לְאִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ, אִי אִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ בְּחֵילָא דִּגְבוּרָה, לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל. אֲבָל אִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ בְּרַחֲמֵי, וִיקַבְּלוּן נִימוּסַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי׳. ׳בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי׳ וַדַּאי דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י). וּבְהַאי אִתְגְּלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַקְדִּים לְהוּ רַחֲמֵי בְּקַדְמִיתָא. וּלְבָתַר אִתְיְיהִיב לְהוּ אוֹרַיְיתָא, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. ׳בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי׳, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לְהוּ, דִּבְגִינֵי כַּךְ יִשְׂרָאֵל אִקְרוּן.
בוקר לא עבות - גילוי החסד בבוקר ולא בקדרות
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר וְגוֹ'. ויהי ביום השלישי ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳ קשה ייתור לשון 'בהיות' הבוקר, , שֶׁכָּתוּב ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳ שאינו מעונן בעב הענן, והאור נראה בו (שמואל ב כג, ד). הֲרֵי אִם הָיָה עָבוֹת, אָז נִמְצֵאת קַדְרוּת וְלֹא הִתְגַּלָּה חֶסֶ"ד. שהחושך מרמז על היות בו הדינים וּמָתַי מִתְגַּלֶּה חֶסֶ"ד? בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳ (בראשית מד, ג). שֶׁכְּשֶׁמֵּאִיר הַבֹּקֶר, נִמְצָאהארת חֶסֶ"ד בָּעוֹלָם וְהַדִּינִיםשזמן שליטתם בלילה עוֹבְרִים.וכל זמן וּבִזְמַן שֶׁלֹּא מֵאִיר הַבֹּקֶר, הַדִּינִים עַד אָז לֹא עוֹבְרִים, שֶׁכָּתוּב ׳בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר, כל עוד נראים הכוכבים וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים׳נשמעת תרועת המלאכים מצד התעוררות הגבורות בהנהגת שם אלהי"ם אך (איוב לח, ז). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ אוֹתָם כּוֹכָבִים וּמֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ,על בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳ (שמואל ב כג, ד). וְחֶסֶ"ד מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. כי מכח הארת השמש כבר לא נראים הכוכבים ואין כח להשפעת הדינים ועל בְּאוֹתָהּ שָׁעָהאמר ה כָּתוּבויהי ביום השלישי ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳ שאז זכו ישראל למתן תורה ונסתלקו הדינים (שמות יט, טז). וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ הַכּוֹכָבִים, נִמְצָא הַבֹּקֶר. (נ"א: כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הַבֹּקֶר, דִּינִים לֹא נִמְצְאוּ) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳מיד באותה שעה הִתְחִיל הקב"ה לְהִתְגַּלּוֹת בְּהַר סִינַי. והתגלות זו נמשכה יותר ויותר בקולות וברקים עד שבשעה שישית קיבלו את התורה [פרקי דר"א מו] ורק בשעה תשיעית חזרו לאהליהם שָׁנִינוּעומק נוסף בענין ' ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳ - כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ לעקידת יצחק, שע"י מעשה זה חידש מציאות לבניו לדורות, של 'עקידת הדין'- בהיות הבוקר (בראשית יט, כז).
בלשון הזוהר
׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳, דִּכְתִּיב, ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳ (שמואל ב כג, ד). הָא אִי הֲוָה עָבוֹת קַדְרוּתָא אִשְׁתְּכַח, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא חֶסֶ"ד. וְאֵימָתַי אִתְגַּלְּיָיא חֶסֶ"ד. בַּבֹּקֶר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳ (בראשית מד, ג). דְּכַד נָהִיר צַפְרָא, חֶסֶ"ד אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, וְדִינִין מִתְעַבְּרָן. וּבְזִמְנָא דְּלָא נָהִיר בֹּקֶר, דִּינִין עַד כְּעַן לָא מִתְעַבְּרָן. דִּכְתִּיב, ׳בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלהִים׳ (איוב לח, ז). כֵּיוָן דְּאִתְעַבְּרָן אִינּוּן כֹּכָבַיָּא וְנָהִיר שִׁמְשָׁא, בֵּיהּ שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳בֹּקֶר לֹא עָבוֹת׳. וְחֶסֶ"ד אִתְּעַר בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳. וְכֵיוָן דְּמִתְעַבְּרָן כֹּכָבַיָּא בֹּקֶר אִשְׁתְּכַח. (נ"א: דְּאִתְּעַר בֹּקֶר, דִּינִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ) אָמַר ר' יוֹסֵי, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳ שָׁארֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְגַּלָּאָה בְּטוּרָא דְּסִינַי. תָּאנָא, ׳בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר׳, כַּד אִתְּעַר זְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית יט, כז).
׳ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר׳
סוד הקול הכולל בשלושת החשכים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.