בשר ועור לתתא - כדוגמת הרקיעים הסוככים על הכל
יתרו · ׳וידי אדם מתחת כנפיהם׳ - רזי שרטוטי היד וסודות התשובה · מאמר 11 · פיסקה 7 · דף עו ע"א
לשון הזוהר
אוּף הָכִי רָזָא לְתַתָּא: אָדָם אִיהוּ פְּנִימָאָה לְגוֹ. מַלְבּוּשִׁין דִּילֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. עַצְמוֹת וְגִידִין, כְּגַוְונָא דְּקָאמְרָן בְּאִינּוּן רְתִיכִין וּמַשִׁירְיָין. בָּשָׂר אִיהוּ סָכִיךְ עַל אִינּוּן מַשִׁירְיָין וּרְתִיכִין, וְקַיְּימָא לְבַר, וְדָא (ויקרא ק"ע ע"א) ׳רָזָא דְּאִתְמַשְּׁכָא לְסִטְרָא אַחֲרָא׳. עוֹר דְּסָכִיךְ עַל כֹּלָּא, דָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן רְקִיעִין, דְּסָכִיכוּ עַל כֹּלָּא. וְכֻלְּהוּ מַלְבּוּשִׁין לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. פְּנִימָאָה דִּלְגוֹ - רָזָא דְּאָדָם. וְכֹלָּא רָזָא, לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְעַל דָּא וַיִּבְרָא אֱלקִים ׳אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם׳ אֱלֹקִים - (תרי אלהים הכא חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא) וְרָזָא דְּאָדָם לְתַתָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא.
תרגום
כָּךְ גַּם הַסּוֹד לְמַטָּה: הָאָדָם הוּא הַפְּנִימִי מִבִּפְנִים. לְבוּשָׁיו כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה. עֲצָמוֹת וְגִידִים, כְּעֵין שֶׁאָמַרְנוּ בְּאוֹתָן הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַמַּחֲנוֹת. הַבָּשָׂר סוֹכֵךְ עַל אוֹתָם הַמַּחֲנוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת, וְעוֹמֵד מִבַּחוּץ, וְזֶה (ויקרא ק"ע ע"א) ׳סוֹד הַנִּמְשָׁךְ לְסִטְרָא אַחֲרָא׳. הָעוֹר הַסּוֹכֵךְ עַל הַכֹּל, זֶה כְּעֵין אוֹתָם הָרְקִיעִים הַסּוֹכְכִים עַל הַכֹּל. וְכֻלָּם לְבוּשִׁים לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם. הַפְּנִימִי מִבִּפְנִים - סוֹד הָאָדָם. וְהַכֹּל סוֹד, לְמַטָּה כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה. וְעַל זֶה ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים׳ (בראשית א, כז) - שְׁנֵי אֱלֹהִים כָּאן, אֶחָד כְּלַפֵּי הַזָּכָר וְאֶחָד כְּלַפֵּי הַנּוּקְבָּא, וְסוֹד הָאָדָם לְמַטָּה כֻּלּוֹ הוּא בְּסוֹד שֶׁלְּמַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אוף הכי רזא לתתא: אדם איהו פנימאה לגו. מלבושין דיליה כגוונא דלעילא. עצמות וגידין, כגוונא דקאמרן באינון רתיכין ומשיריין. בשר איהו סכיך על אינון משיריין ורתיכין, וקיימא לבר, ודא (ויקרא ק"ע ע"א) ׳רזא דאתמשכא לסטרא אחרא׳. עור דסכיך על כלא, דא איהו כגוונא דאינון רקיעין, דסכיכו על כלא. וכלהו מלבושין לאתלבשא בהו. פנימאה דלגו - רזא דאדם. וכלא רזא, לתתא כגוונא דלעילא. ועל דא ויברא אלקים ׳את האדם בצלמו בצלם׳ אלקים - (תרי אלהים הכא חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא) ורזא דאדם לתתא כלא איהו ברזא דלעילא.
התרגום: כך גם הסוד למטה: האדם הוא הפנימי מבפנים. לבושיו כעין שלמעלה. עצמות וגידים, כעין שאמרנו באותן המרכבות והמחנות. הבשר סוכך על אותם המחנות והמרכבות, ועומד מבחוץ, וזה (ויקרא ק"ע ע"א) ׳סוד הנמשך לסטרא אחרא׳. העור הסוכך על הכל, זה כעין אותם הרקיעים הסוככים על הכל. וכלם לבושים להתלבש בהם. הפנימי מבפנים - סוד האדם. והכל סוד, למטה כעין שלמעלה. ועל זה ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים׳ (בראשית א, כז) - שני אלהים כאן, אחד כלפי הזכר ואחד כלפי הנוקבא, וסוד האדם למטה כלו הוא בסוד שלמעלה.
מן המפרשים
יהל אור: ואמר פנימאה דלגו רזא דאדם. שהוא על הכסא ג' דרגין דאדם על ג' עלמין. והוא ששורה במשכן ושכנתי בתוכם, והוא רוח מזרחי ששמרו משה אהרן ובניו. משה בינה, אהרן ובניו נגד דו"נ, כה"ג וכה"ד, וכמש"ל ס"ו מלך וכהן וכה"ד בנוקבא נגד ג' של לוים…
אור יקר: הכא, חד כלפי דכר מבינה ועד היסוד, וחד כלפי ברקבא המלכות כדפי׳ לעיל, ולזה מה שמסכך על הכל הוא סוד העור והוא מצב כל מציאות הנברא, שעד פה הגיע בריאותו, ושם הראה המלכות כוחותיה בו כענין הרקיע שבו הככבים ומזלות מראים גזרות ועניינים…
הסולם: עצמות וגידין וכו': עצמות וגידין הם המרכבות וכל אלו הצבאות העומדים בפנימיות. כלומר, שהם בחינת הפנימיות והג"ר של חיצוניות המדרגה, כי גידים הם נשמה של המלבוש, והעצמות הם בחינת חיה של המלבוש. וכולם הם מלבושים לפנימי, שהוא סוד אדם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: