תשובת הזקנה - תיקון השרטוט אך הפסול נותר זמן
יתרו · ׳וידי אדם מתחת כנפיהם׳ - רזי שרטוטי היד וסודות התשובה · מאמר 11 · פיסקה 32 · דף עז ע"א
לשון הזוהר
וְכַד אִיהוּ סִיב וְתָב כִּדְקָאמְרַן, אִתְתָּקַּן אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ר', וְאִתְחֲבָּר בְּאָת ז'. לְבָתַר כַּד הַאי אִתְתָּקַּן, אִיהוּ תָּדִיר בִּלְחִישׁוּ, וְכָל עוֹבָדוֹי בִּלְחִישׁוּ. אֲבָל לָאו אִיהוּ בְּקִיּוּמָא כַּדְקָא חֲזִי בְּגִין דְּהַהוּא פַּסְלוּ, עַד לָא אִתְיָיאָשָׁא בֵּיהּ. (מכאן אוליפנא מאן דפסיל זרעיה עד תלת דרין לא אתייאשא ההוא פסילו (דף ע"ז:) מלכשכשא. בגין כך תנינן ווי ליה לההוא בר נש דפסל זרעיה ולא חייש ליקרא דמאריה - פסיל זרעיה ודאי.)
תרגום
וּכְשֶׁהוּא מַזְקִין וְשָׁב כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִתְתַּקֵּן הוּא בְּסוֹד אוֹת ר', וּמִתְחַבֵּר בְּאוֹת ז'. לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁזֶּה מִתְתַּקֵּן, הוּא תָּמִיד בְּלַחַשׁ, וְכָל מַעֲשָׂיו בְּלַחַשׁ. אֲבָל אֵינוֹ עוֹמֵד בְּקִיּוּם כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַפְּסוּל עֲדַיִן לֹא נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ. (מִכָּאן לָמַדְנוּ: מִי שֶׁפָּסַל אֶת זַרְעוֹ, עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת לֹא נִתְיָאֵשׁ אוֹתוֹ הַפְּסוּל (דף ע"ז:) מִלְּהִתְנוֹעֵעַ. מִשּׁוּם כָּךְ שָׁנִינוּ: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁפָּסַל אֶת זַרְעוֹ וְלֹא חָשַׁשׁ לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ - פּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ וַדַּאי.)
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד איהו סיב ותב כדקאמרן, אתתקן איהו ברזא דאת ר', ואתחבר באת ז'. לבתר כד האי אתתקן, איהו תדיר בלחישו, וכל עובדוי בלחישו. אבל לאו איהו בקיומא כדקא חזי בגין דההוא פסלו, עד לא אתייאשא ביה. (מכאן אוליפנא מאן דפסיל זרעיה עד תלת דרין לא אתייאשא ההוא פסילו (דף ע"ז:) מלכשכשא. בגין כך תנינן ווי ליה לההוא בר נש דפסל זרעיה ולא חייש ליקרא דמאריה - פסיל זרעיה ודאי.)
התרגום: וכשהוא מזקין ושב כמו שאמרנו, מתתקן הוא בסוד אות ר', ומתחבר באות ז'. לאחר מכן, כשזה מתתקן, הוא תמיד בלחש, וכל מעשיו בלחש. אבל אינו עומד בקיום כראוי, משום שאותו הפסול עדין לא נתיאש ממנו. (מכאן למדנו: מי שפסל את זרעו, עד שלשה דורות לא נתיאש אותו הפסול (דף ע"ז:) מלהתנועע. משום כך שנינו: אוי לו לאותו האדם שפסל את זרעו ולא חשש לכבוד רבונו - פוסל את זרעו ודאי.)
מן המפרשים
אור יקר: איהו ברזא דאת ר׳ דהיינו חסד השער הראשון,
הסולם: וכד איהו סיב וכו': וכשהגיע לזקנה ושב, כמו שאמרנו, הוא מתתקן בסוד אות ר' ומתחברת באות ז'. ואח"כ, כשזה נתתקן הוא תמיד בחשאי וכל מעשיו בחשאי. אבל אין הוא בקיום כראוי, משום שפסול הזה שבזרעו עוד לא התיאש בו ומעורר אותו לרע.