ממלכת הזוהר › זוהר › חקת › מאמר 11: סוד הבאר - זכר ונוקבא בבארה ובבאר, ומעלת המכוונים לב ורצון לעורר ברכה › פיסקה 3 (קפג ע"ב)

רוח המים היא רוח הקדש שנשבה בהתחלה - ישב רוחו יזלו מים

חקת · סוד הבאר - זכר ונוקבא בבארה ובבאר, ומעלת המכוונים לב ורצון לעורר ברכה · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף קפג ע"ב

לשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, רוּחַ דְּמַיָּא, דָּא הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, דְּנָשַׁב בְּקַדְמִיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הָפִיחִי גַנִּי׳ (שיר השירים ד, טז) - לְבָתַר נַזְלִין מַיָּיא לְמַלְיָּא לָהּ, (כלא) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם׳ (תהילים קמז, יח) - ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ׳ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳יִזְּלוּ מָיִם׳. וְעַד לָא נָשִׁיב הַאי רוּחָא, לָא נַזְלִין מַיָּיא. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, מַשְׁמַע דְּבָעֵי בְּכֹלָּא לְאַתְּעָרָא מִלָּה, בְּעוֹבָדָא אוֹ בְּמִלָּה, אוֹ לְאִתְחֲזָאָה כְּחֵיזוּ דְּעוֹבָדָא. וְהָכָא, עַד דְּרוּחָא לָא נָשִׁיב, לָא נַזְלִין מַיָּיא לְגַבֵּיהּ דְּהַהוּא רוּחַ.

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, רוּחַ הַמַּיִם זוֹהִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנָּשְׁבָה בַּהַתְחָלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הָפִיחִי גַנִּי׳ (שיר השירים ד, טז) - אַחַר כָּךְ נוֹזְלִים מַיִם לְמַלֵּא אוֹתָהּ (כַּלָּה), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם׳ (תהלים קמז, יח) - ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ׳ בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ ׳יִזְּלוּ מָיִם׳. וְעַד שֶׁלֹּא נוֹשֶׁבֶת רוּחַ זוֹ, לֹא נוֹזְלִים מַיִם. מַה בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? מַשְׁמִיעַ שֶׁצָּרִיךְ בַּכֹּל לְעוֹרֵר הַדָּבָר, בְּמַעֲשֶׂה אוֹ בְדָבָר, אוֹ לְהַרְאוֹת כְּמַרְאֵה הַמַּעֲשֶׂה. וְכָאן, עַד שֶׁרוּחַ לֹא נוֹשֶׁבֶת, לֹא נוֹזְלִים אֵלֶיהָ מַיִם לְגַבֵּי אוֹתָהּ הָרוּחַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון אמר, רוח דמיא, דא הוא רוח הקדש, דנשב בקדמיתא. כמה דאת אמר ׳הפיחי גני׳ (שיר השירים ד, טז) - לבתר נזלין מייא למליא לה, (כלא) הדא הוא דכתיב, ׳ישב רוחו יזלו מים׳ (תהילים קמז, יח) - ׳ישב רוחו׳ בקדמיתא, ולבתר ׳יזלו מים׳. ועד לא נשיב האי רוחא, לא נזלין מייא. מאי קא משמע לן, משמע דבעי בכלא לאתערא מלה, בעובדא או במלה, או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא, עד דרוחא לא נשיב, לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח.

התרגום: רבי שמעון אמר, רוח המים זוהי רוח הקדש שנשבה בהתחלה, כמו שנאמר ׳הפיחי גני׳ (שיר השירים ד, טז) - אחר כך נוזלים מים למלא אותה (כלה), זהו שכתוב ׳ישב רוחו יזלו מים׳ (תהלים קמז, יח) - ׳ישב רוחו׳ בהתחלה, ואחר כך ׳יזלו מים׳. ועד שלא נושבת רוח זו, לא נוזלים מים. מה בא להשמיענו? משמיע שצריך בכל לעורר הדבר, במעשה או בדבר, או להראות כמראה המעשה. וכאן, עד שרוח לא נושבת, לא נוזלים אליה מים לגבי אותה הרוח.

מן המפרשים

אור החמה: כד"א הפיחי גני שהיא המלכות ומיד יזלו בשמיו יבא דודי לגנו זכר לגבי נקבה נזלין מייא למליא וכו' כמו [בכ"י כלומר] מהזכר לנקבה וענין אומרו למליא כלומר בשופע למלאת כל בחי' המלכות כדי שתשפיע היא לכל התחתוני' וכיון בזה כי עם היות…

הסולם: ר"ש אמר רוח וכו': ר' שמעון אמר הרוח שבמים, זה הוא רוח הקדש , דהיינו הרוח שבמלכות הנקראת רוח הקדש, שהוא נושב בתחלה, כש"א הפיחי גני, דהיינו שמעלה מ"ן, ואח"כ יזלו מים, שהם מים עליונים דכורין. למלאות אותה. ז"ש, ישב רוחו יזלו מים ,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: