ממלכת הזוהר › זוהר › חקת › מאמר 11: סוד הבאר - זכר ונוקבא בבארה ובבאר, ומעלת המכוונים לב ורצון לעורר ברכה › פיסקה 2 (קפג ע"ב)

בכל מקום הוא וקוראים היא - זכר ונוקבא כאחד וישראל אחוזים בכלל העליון של ו-ה-א

חקת · סוד הבאר - זכר ונוקבא בבארה ובבאר, ומעלת המכוונים לב ורצון לעורר ברכה · מאמר 11 · פיסקה 2 · דף קפג ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכָל אֲתָר הוּא, וְקָרֵינָן הִיא - דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא. וּכְלָלָא עִלָּאָה - ה' נוּקְבָּא, ו' (רפ"ה ע"ב, פקודי רל"ה ע"ב) דְּכַר, א' כְּלָלָא דְּכֹלָּא. דְּהָא א' בִּשְׁלִימוּ שַׁרְיָא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן לְתַתָּא, אִינּוּן אֲחִידָן בִּכְלָלָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנָחְנוּ, בְּאָלֶף׳ (תהלים ק) כְּתִיב. כְּלָלָא דְּו"ה וְא' דְּכָלִיל כֹּלָּא.

תרגום

רַבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכָל מָקוֹם הוּא, וְקוֹרְאִים הִיא - זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד. וּכְלָל עֶלְיוֹן - ה' נוּקְבָּא, ו' זָכָר, א' כְּלַל הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי א' בִּשְׁלֵמוּת שׁוֹרָה. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל. אַף עַל גַּב שֶׁהֵם לְמַטָּה, הֵם אֲחוּזִים בַּכְּלָל הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב ׳הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ, בְּאָלֶף כָּתוּב׳ (תהלים ק). כְּלַל שֶׁל ו"ה, וְא' שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אבא אמר, בכל אתר הוא, וקרינן היא - דכר ונוקבא כחדא. וכללא עלאה - ה' נוקבא, ו' (רפ"ה ע"ב, פקודי רל"ה ע"ב) דכר, א' כללא דכלא. דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל, אף על גב דאינון לתתא, אינון אחידן בכללא עלאה דכלא, ובגין כך כתיב ׳הוא עשנו ולא אנחנו, באלף׳ (תהלים ק) כתיב. כללא דו"ה וא' דכליל כלא.

התרגום: רבי אבא אמר, בכל מקום הוא, וקוראים היא - זכר ונוקבא כאחד. וכלל עליון - ה' נוקבא, ו' זכר, א' כלל הכל, שהרי א' בשלמות שורה. אשריהם ישראל. אף על גב שהם למטה, הם אחוזים בכלל העליון של הכל, ומשום זה כתוב ׳הוא עשנו ולא אנחנו, באלף כתוב׳ (תהלים ק). כלל של ו"ה, וא' שכולל הכל.

מן המפרשים

אור החמה: דכר ונוקבא כחדא. כענין שם בן ד' שכתוב ידו"ד וקרינן אדנ"י אוף הכא כתיב הוא דכר וקרינן היא נוקבא בסוד וה' בהיכל קדשו. וז"ש דכר ונוקבא כחדא באותיותיו ג"כ דהיינו הו' כדמפרש ואזיל וכללא עילאה והענין כי עם היות שיתייחדו ת"ת ומלכות…

אור יקר: ימא ונחתי לתתאי. כשעתא דיצהק, כי עם היות המים מן הימין עם כל זה יצחק הוא חופר בארות מים, ורגל השלישי שהוא יצחק בחג נדונים על המים והם מי גשמים שהן באים בגבורה, כשעתא.

הסולם: רבי אבא אמר וכו': רא"א, בכל מקום שהכתיב הוא, הוא. והקרי הוא, היא. כמו כאן בבאר, יורה על דכד ונוקבא יחד, וג' אותיות הוא, הן כלל עליון, ה' היא נוקבא, מלכות. ו' היא דכר, ז"א. א' היא בינה, שהיא כלל הכל, כי ז"א ונוקבא יוצאים ממנה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר