סוד הבאר
זכר ונוקבא בבארה ובבאר, ומעלת המכוונים לב ורצון לעורר ברכה
ומשם בארה הוא הבאר - ההפרש בין בארה לבאר, כינוס המים למטה ומלוי יצחק אותם
וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. כתיב׳וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵרכאן יש להקשות ׳ (במדבר כא, טז). מַה שּׁוֹנֶה שֶׁכָּאןאמר הכתוב בְּאֵרָהבלשון נקבה וְאַחַר כָּךְ בְּאֵר?בלשון זכר אֶלָּאמתי היא נקראת בְּאֵרָה, לְאַחַר שֶׁמִּתְכַּנְּסִים הַמַּיִם לְתוֹךְ הַיָּםבסוד ז"א וְיוֹרְדִים לְמַטָּה.והיינו כאשר הבארה מקבלת ואוספת המים אצלה כענין 'המלכות' אז היא בלשון נקבה אבל כאשר היא עומדת להשפיע אז היא נקראת בלשון זכר בְּאֵר,היינו בְּשָׁעָה שֶׁיִּצְחָק מְמַלֵּא אוֹתָם.ומקבל השפעתה מן הגבוה ועדיין אינה מלאה [יצח"ק בגימטריא הבא"ר- הדבר מורה על ענינו דייקא] וטעם שהכתוב אומר ׳הִוא הַבְּאֵר׳,קרי היא בלשון נקבה אבל הוּא כָּתוּב,בלשון זכר וְסוֹד זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא היינו התשובה לשאלה בטעם שכתוב 'הוא הבאר' נעוצה בסוד ענין 'ועבד הלוי הוא' ש'הוא' מסמל השפעת הכח היותר עליון ונסתר מהשגה [בהארת בינה] שבו הלוי פועל, גם כך יצחק שהוא 'הלוי' ועבודתו בבחינת ועבד הלוי 'הוא' - שיונקת ומגעת עד אותה הארה עליונה התלויה ב'הוא', [שאברהם אבינו בבחינת כהן, יצחק אבינו בבחינת לוי, ויעקב אבינו בבחינת ישראל]׳ (במדבר יח, כג).
בלשון הזוהר
׳וּמִשָׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר׳ (במדבר כא, טז). מַאי שְׁנָא דְּהָכָא בְּאֵרָה, וּלְבָתַר בְּאֵר. אֶלָּא בְּאֵרָה, לְבָתַר דְּמִתְכַּנְשֵׁי מַיָּיא לְגוֹ יַמָּא, וְנַחְתֵּי לְתַתָּא. בְּאֵר, בְּשַׁעֲתָא דְּיִצְחָק מַלְּיָיא לֵיהּ. הִיא הַבְּאֵר, הוּא כְּתִיב וְרָזָא דָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא׳ (במדבר יח, כג).
בכל מקום הוא וקוראים היא - זכר ונוקבא כאחד וישראל אחוזים בכלל העליון של ו-ה-א
רַבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכָל מָקוֹם הוּא, וְקוֹרְאִים הִיא - זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד. וּכְלָל עֶלְיוֹן - ה' נוּקְבָּא, ו' זָכָר, א' כְּלַל הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי א' בִּשְׁלֵמוּת שׁוֹרָה. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל. אַף עַל גַּב שֶׁהֵם לְמַטָּה, הֵם אֲחוּזִים בַּכְּלָל הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב ׳הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ, בְּאָלֶף כָּתוּב׳ (תהלים ק). כְּלַל שֶׁל ו"ה, וְא' שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכָל אֲתָר הוּא, וְקָרֵינָן הִיא - דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא. וּכְלָלָא עִלָּאָה - ה' נוּקְבָּא, ו' (רפ"ה ע"ב, פקודי רל"ה ע"ב) דְּכַר, א' כְּלָלָא דְּכֹלָּא. דְּהָא א' בִּשְׁלִימוּ שַׁרְיָא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן לְתַתָּא, אִינּוּן אֲחִידָן בִּכְלָלָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנָחְנוּ, בְּאָלֶף׳ כְּתִיב (תהלים ק). כְּלָלָא דְּו"ה וְא' דְּכָלִיל כֹּלָּא.
רוח המים היא רוח הקדש שנשבה בהתחלה - ישב רוחו יזלו מים
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, רוּחַ הַמַּיִם זוֹהִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנָּשְׁבָה בַּהַתְחָלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הָפִיחִי גַנִּי׳ (שיר השירים ד, טז) - אַחַר כָּךְ נוֹזְלִים מַיִם לְמַלֵּא אוֹתָהּ (כַּלָּה), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם׳ (תהלים קמז, יח) - ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ׳ בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ ׳יִזְּלוּ מָיִם׳. וְעַד שֶׁלֹּא נוֹשֶׁבֶת רוּחַ זוֹ, לֹא נוֹזְלִים מַיִם. מַה בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? מַשְׁמִיעַ שֶׁצָּרִיךְ בַּכֹּל לְעוֹרֵר הַדָּבָר, בְּמַעֲשֶׂה אוֹ בְדָבָר, אוֹ לְהַרְאוֹת כְּמַרְאֵה הַמַּעֲשֶׂה. וְכָאן, עַד שֶׁרוּחַ לֹא נוֹשֶׁבֶת, לֹא נוֹזְלִים אֵלֶיהָ מַיִם לְגַבֵּי אוֹתָהּ הָרוּחַ.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, רוּחַ דְּמַיָּא, דָּא הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, דְּנָשַׁב בְּקַדְמִיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הָפִיחִי גַנִּי׳ (שיר השירים ד, טז) - לְבָתַר נַזְלִין מַיָּיא לְמַלְיָּא לָהּ, (כלא) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם׳ (תהילים קמז, יח) - ׳יַשֵּׁב רוּחוֹ׳ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר ׳יִזְּלוּ מָיִם׳. וְעַד לָא נָשִׁיב הַאי רוּחָא, לָא נַזְלִין מַיָּיא. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, מַשְׁמַע דְּבָעֵי בְּכֹלָּא לְאַתְּעָרָא מִלָּה, בְּעוֹבָדָא אוֹ בְּמִלָּה, אוֹ לְאִתְחֲזָאָה כְּחֵיזוּ דְּעוֹבָדָא. וְהָכָא, עַד דְּרוּחָא לָא נָשִׁיב, לָא נַזְלִין מַיָּיא לְגַבֵּיהּ דְּהַהוּא רוּחַ.
הוא הבאר קוראים היא הבאר - מקום שנמצא בו זכר נקרא הכל זכר
הוּא הַבְּאֵר, קוֹרְאִים הִיא הַבְּאֵר. מַה שּׁוֹנֶה שֶׁבַּהַתְחָלָה בְּאֵרָה וְכָאן בְּאֵר? אֶלָּא בַּהַתְחָלָה נוּקְבָּא לְבַדָּהּ, וְכָעֵת שֶׁאָמַר הוּא - כְּלָל שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא - נִקְרָא בְּאֵר. וּבְמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא זָכָר, אֲפִלּוּ (מֵאָה) מִלָּה נוּקְבָּא, נִקְרָא זָכָר לַכֹּל.
בלשון הזוהר
הוּא הַבְּאֵר, הִיא הַבְּאֵר קָרֵינָן, מַאי שְׁנָא בְּקַדְמִיתָא בְּאֵרָה, וְהַשְׁתָּא בְּאֵר, אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא נוּקְבָּא בִּלְחוֹדָהָא, וְהַשְׁתָּא דְּקָאָמַר הוּא - כְּלָלָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא - אִקְרֵי בְּאֵר. וּבַאֲתָר דְּאִשְׁתְּכַח דְּכַר, אֲפִילּוּ מְאָה נוּקְבָּא, דְּכַר קָרֵינָן לְכֹלָּא.
אסף את העם - הבאר מוציאה לשלשה עשר נחלים וישראל אומרים עלי באר בשעת חנייתם
׳אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם׳ (במדבר כא, טז) - מִשּׁוּם שֶׁבְּאֵר זוֹ לֹא זָזָה (בְּאֵר) מֵהֶם. וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ יָכְלוּ לִשְׁאֹב מִמֶּנָּה כֻּלָּם? אֶלָּא הוּא מוֹצִיא לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר נְחָלִים, וְהַמַּעְיָן מִתְמַלֵּא וְיוֹצֵא לְכָל הַצְּדָדִים, וְאָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁחוֹנִים וְרוֹצִים מַיִם, עוֹמְדִים עָלֶיהָ וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמָה אוֹמְרִים? עֲלִי בְאֵר. הַעֲלִי מֵימַיִךְ לְהוֹצִיא מַיִם לַכֹּל וְלִהְיוֹת מֻשְׁקִים מִמֵּךְ. וְכֵן אוֹמְרִים שֶׁבַח שֶׁל בְּאֵר זֹּאת, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹ'. דְּבַר אֱמֶת הָיוּ אוֹמְרִים, וְכָךְ הוּא.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר אָמַר יהו"ה לְמֹשֶׁה אֱסוֹף אֶת הָעָם׳ - בְּגִין דְּהַאי בְּאֵר לָא אַעְדֵּי (באר) מִנַּיְיהוּ. וְאִי תֵּימָא, הֵיךְ יַכְלִין לְשָׁאֲבָא מִנֵּיהּ כֹּלָּא, אֶלָּא אִיהוּ נָפִיק לִתְלֵיסַר נַחֲלִין, וּנְבִיעַ אִתְמְלֵּי וְנָפִיק לְכָל סִטְרִין, וּכְדֵין הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁארָן וּבַעְיָין מַיָּיא, קַיְימִין עָלֵיהּ, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא. וּמַה אַמְרֵי, ׳עֲלִי בְאֵר׳. סַלְקִי מֵימַיִךְ, לְאַנְפָּקָא מַיִין לְכֹלָּא, וּלְאִתְשָׁקָאָה מִנָךְ. וְכֵן אַמְרֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּהַאי בְּאֵר, ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹ'׳. מִלָּה קְשׁוֹט הֲווֹ אַמְרֵי, וְכַךְ הוּא.
כל מי שרוצה לעורר דברים של מעלה - מעטים יודעים לעורר והקבה קרוב לכל קוראיו באמת
מִכָּאן לָמַדְנוּ (בא רְאֵה), כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְעוֹרֵר דְּבָרִים שֶׁל מַעְלָה, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּדִבּוּר - אִם אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אוֹ אוֹתוֹ דִּבּוּר לֹא נַעֲשֶׂה כָּרָאוּי, לֹא מְעוֹרֵר דָּבָר. כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם הוֹלְכִים לְעוֹרֵר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת דָּבָר שֶׁלְּמַעְלָה, אֲבָל מְעַטִּים אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר, והקב"ה קָרוֹב לְכָל הַיּוֹדְעִים לִקְרֹא לוֹ וּלְעוֹרֵר הַדָּבָר כָּרָאוּי. אֲבָל אִם לֹא יוֹדְעִים לִקְרֹא לוֹ, הוּא אֵינוֹ קָרוֹב, שֶׁכָּתוּב ׳קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו וְגוֹ'׳ (שם קמה). מַה זֶּה בֶּאֱמֶת? שֶׁיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר דְּבַר אֱמֶת כָּרָאוּי, וְכֵן בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא (נ"א תא חזי), כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאַתְּעָרָא מִלִּין דִּלְעֵילָּא, בֵּין בְּעוֹבָדָא בֵּין בְּמִלָּה - אִי הַהוּא עוֹבָדָא, אוֹ הַהוּא מִלָּה, לָא אִתְעָבִיד כַּדְּקָא יָאוּת, לָא אִתְּעַר מִדִי. כָּל בְּנֵי עָלְמָא אַזְלִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא לְאַתְּעָרָא מִלָּה דִּלְעֵילָּא, אֲבָל זְעִירִין אִינּוּן דְּיַדְעִין לְאַתְּעָרָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְכֹלָּא דְּיַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ וּלְאַתְעֲרָא מִלָּה כַּדְּקָא יָאוּת, אֲבָל אִי לָא יַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ, לָאו אִיהוּ קָרִיב, דִּכְתִּיב ׳קָרוֹב יהו"ה לְכָל קוֹרְאָיו וְגוֹ'׳ (תהילים קמה, ט). מַאי בֶאֱמֶת. דְּיַדְעֵי לְאַתְּעָרָא מִלָּה דִּקְשׁוֹט כַּדְּקָא יָאוּת, וְכֵן בְּכֹלָּא.
ישראל אמרו דברי אמת לעורר את הבאר - וכן מכשפי העולם צריכים דברי אמת להמשיך אליהם
גַּם כָּאן הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים דִּבּוּרִים אֵלֶּה, דִּבְרֵי אֱמֶת, כְּדֵי לְעוֹרֵר בְּאֵר הַזֹּאת וּלְהַשְׁקוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל, וְעַד שֶׁאוֹמְרִים מִלִּים אֵלּוּ, לֹא מִתְעוֹרֶרֶת. וְכֵן אֲפִלּוּ בְּאוֹתָם מְכַשְּׁפֵי הָעוֹלָם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּמִינִים רָעִים, עַד שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֱמֶת אֲלֵיהֶם - אִם לֹא אוֹמְרִים דִּבְרֵי אֱמֶת בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ אוֹתָם בִּגְוָנִים אֵלּוּ שֶׁרוֹצִים, לֹא מִתְעוֹרְרִים לְגַבֵּיהֶם. וַאֲפִלּוּ שֶׁצּוֹוְחִים כָּל הַיּוֹם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אוֹ בְּמַעֲשֶׂה אַחֵר, לֹא מוֹשְׁכִים אוֹתָם אֲלֵיהֶם לְעוֹלָמִים וְלֹא מִתְעוֹרְרִים אֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אוּף הָכָא, הֲווֹ אַמְרֵי יִשְׂרָאֵל הָנֵי מִלִּין, מִלִּין דִּקְשׁוֹט, בְּגִין לְאַתְּעָרָא לְהַאי בֵּירָא, וּלְאַשְׁקָאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְעַד דְּאַמְרֵי הָנֵי מִלֵּי לָא אִתְּעַר. וְכֵן אֲפִילּוּ בְּאִינּוּן חֲרָשֵׁי עָלְמָא, דְּמִשְׁתַּמְשֵׁי בְּזִינִין בִּישִׁין, עַד דְּעַבְדֵּי עוֹבָדוֹי דִּקְשׁוֹט לְגַבַּיְיהוּ - אִי לָא אָמְרוּ מִלֵּי דִּקְשׁוֹט, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לוֹן בְּהָנֵי גְּוָונָא דְּבַעְיָין, לָא מִתְעָרִין לְגַבַּיְיהוּ, וַאֲפִילּוּ דְּצַוְוחֵי כָּל יוֹמָא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, אוֹ בְּעוֹבָדָא אַחֲרָא, לָא מַשְׁכִין לוֹן לְגַבַּיְיהוּ לְעָלְמִין, וְלָא מִתְעָרִין לָקֳּבְלַיְיהוּ.
ויקראו בשם הבעל - אין רשות ולא מוכשרים ביניהם והקבה השכיחם מהם
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל וְגוֹ'׳ (מלכים א יח, כו) '. מָה הַטַּעַם? אֶחָד, שֶׁאֵין רְשׁוּת בְּאוֹתוֹ בַּעַל בָּזֶה. וְעוֹד, שֶׁהַדְּבָרִים לֹא מֻכְשָׁרִים בֵּינֵיהֶם, וְהִשְׁכִּיחָם הקב"ה מֵהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וְאַתָּה הֲסִבּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית׳ - אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים לִקְרֹא לְרִבּוֹנָם כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל וְגוֹ'׳ (מלכים א יח, כו). מַאי טַעֲמָא. חַד דְּלָאו רְשׁוּ בְּהַהוּא בַּעַל בְּהַאי. וְעוֹד דְּמִלִּין לָא מִתְכַּשְּׁרָן בֵּינַיְיהוּ, וְאַנְשֵׁי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנְּהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאַתָּה הַסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית׳ (מלכים א יח, לז) - זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעֵי לְמִקְרֵי לְמָארֵיהוֹן כַּדְּקָא יָאוּת.
קושיית מה חשיבות הצדיקים - כל היודע לסדר מעשה ודברים כראוי מעורר את הקבה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּאן צָרִיךְ לְגַלּוֹת דָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר מַעֲשֶׂה כָּרָאוּי וּלְסַדֵּר דְּבָרִים כָּרָאוּי, זֶה בְּוַדַּאי מְעוֹרֵר אֶת הקב"ה לְהַמְשִׁיךְ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁמֻּכְשָׁרִים. (וְאִם לֹא, לֹא יכשר לָהֶם). וְלֹא הֻכְשַׁר לָהֶם. אִם כָּךְ, כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְסַדֵּר מַעֲשֶׂה וּלְסַדֵּר דְּבָרִים, מַה חֲשִׁיבוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים עִקַּר הַדָּבָר וְהַמַּעֲשֶׂה, וְיוֹדְעִים לְכַוֵּן לֵב וְרָצוֹן יוֹתֵר מֵאֵלּוּ הָאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כָּל כָּךְ? אֶלָּא אֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים עִקַּר הַמַּעֲשֶׂה כָּל זֶה, אֶלָּא סִדּוּר בְּעָלְמָא וְלֹא יוֹתֵר, מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם מְשִׁיכוּת שֶׁאַחַר כִּתְפֵי הקב"ה שֶׁלֹּא טָס בָּאֲוִיר, שֶׁהַשְׁגָּחָה נִקְרָא.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָכָא בָּעֵינָא לְגַלָּאָה מִלָּה. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּיָדַע לְסַדְּרָא עוֹבָדָא כַּדְּקָא יָאוּת, וּלְסַדְּרָא מִלִּין כַּדְּקָא יָאוּת, הָא ודַּאי מַתְעָרֵי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַמְשָׁכָא מִלִּין עִלָּאִין דְּמִתְכַּשְׁרָן. (ס"א ואי לא, לא אתכשר לגבייהו). וְלָא אִכְשַׁר לְגַבַּיְיהוּ אִי הָכִי כָּל עָלְמָא יַדְעֵי לְסַדְּרָא עוֹבָדָא, וּלְסַדְּרָא מִלִּין, מַאי חָשִׁיבוּ דִּלְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעֵי עִקָּרָא דְּמִלָּה וְעוֹבָדָא, וְיַדְעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, יַתִּיר מֵאִלֵּין אַחֲרָנִין, דְּלָא יַדְעֵי כָּל כַּךְ. אֶלָּא אִלֵּין דְּלָא יַדְעֵי עִקָּרָא דְּעוֹבָדָא כּוּלֵי הַאי, אֶלָּא סִדּוּרָא בְּעָלְמָא וְלָא יַתִּיר, מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ מְשִׁיכוּ דְּבָתַר כַּתְפוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא טָס בַּאֲוִירָא דִּשְׁגִּיחוּ אִקְרֵי.
אלה שיודעים ומכוונים לב ורצון מוציאים ברכות ממקום המחשבה - אשרי חלקם שהקבה קרוב אליהם
וְאֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים וּמְכַוְּנִים לֵב וְרָצוֹן, מוֹצִיאִים בְּרָכוֹת מִמְּקוֹם הַמַּחֲשָׁבָה, וְיוֹצְאִים בְּכָל הַגְּזָעִים וְהַשָּׁרָשִׁים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כָּרָאוּי, עַד שֶׁמִּתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ מִתְבָּרֵךְ עַל יָדָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה קָרוֹב אֲלֵיהֶם וּמְזֻמָּן כְּנֶגְדָּם. בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הוּא מְזֻמָּן אֲלֵיהֶם. בְּשָׁעָה שֶׁהֵם בְּצָרָה הוּא אֶצְלָם. הוּא מְכַבֵּד אוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׳ (תהלים צא, יד).
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין דְּיַדְעֵי וּמְכַוְּונֵי לִבָּא וּרְעוּתָא, מַפְּקֵי בִּרְכָאן מֵאֲתָר דְּמַחֲשָׁבָה, וְנָפְקֵי בְּכָל גִּזְעִין וְשָׁרָשִׁין בְּאֹרַח מֵישָׁר כַּדְּקָא יָאוּת, עַד דְּמִתְבָּרְכִן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה מִתְבָּרַךְ עַל יְדֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְגַבֵּיהוֹן, וְזַמִּין לָקֳבְלֵיהוֹן. בְּשַׁעֲתָא דְּקָארוּן לֵיהּ, הוּא זַמִּין לוֹן. בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן בְּעָאקוּ. הוּא לְגַבַּיְיהוּ. הוּא אוֹקִיר לוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי׳ (תהילים צא, יד).
אל תירא אתו
סוד עוג שנמול עם אברהם ופגם האות שהשמידו ישראל בזכות משה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.