ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 3: ׳ויהיו חיי שרה׳ - סוד ייחוד מיתתה, וזכייתה בחיים לפי שלא נדבקה בטומאה › פיסקה 5 (קכב ע"ב)

שני השדות - ברכה וטומאה, והמלך נחשך עד שיטהר

חיי שרה · ׳ויהיו חיי שרה׳ - סוד ייחוד מיתתה, וזכייתה בחיים לפי שלא נדבקה בטומאה · מאמר 3 · פיסקה 5 · דף קכב ע"ב

לשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ דָּא ׳אִשָּׁה יִרְאַת יהו"ה׳ - כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳אִשָּׁה יִרְאַת יהו"ה הִיא תִתְהַלָּל׳ (משלי לא, ל). לְשָׂדֶה נֶעֱבָד דָּא אִשָּׁה זָרָה כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה׳ (משלי ז, ה) - בְּגִין דְּאִית שָׂדֶה וְאִית שָׂדֶה. אִית שָׂדֶה דְּכָל בִּרְכָאָן וְקִדּוּשִׁין בֵּיהּ שַׁרְיָין כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ׳ יהו"ה. וְאִית שָׂדֶה דְּכָל חִירוּב וּמְסָאֲבוּ וְשֵׁיצָאָה וְקָטוֹלִין וּקְרָבִין בֵּיהּ שָׁרְיָין. וְהַאי מֶלֶךְ זִמְנִין דְּאִיהוּ נֶעֱבַד לְהַאי שָׂדֶה דִּכְתִיב, ׳תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגו'׳ (משלי ל, כב), תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ ׳וְגו' וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ׳ - וְהַאי מֶלֶךְ אִתְכַּסְּיָא נְהוֹרֵיהּ וְאִתְחַשָּׁךְ עַד דְּאִתְדַּכֵּי וְאִתְחַבַּר לְעֵילָא.

תרגום

דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ - זוֹ אִשָּׁה יִרְאַת ה' - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל׳ (משלי לא, ל) - לְשָׂדֶה נֶעֱבָד - זוֹ אִשָּׁה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לִשְׁמָרְךְ מֵאִשָּׁה זָרָה׳ (שם ז) - מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שָׂדֶה וְיֵשׁ שָׂדֶה. יֵשׁ שָׂדֶה שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת בּוֹ שׁוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה׳ (בראשית כז, כז) ', וְיֵשׁ שָׂדֶה שֶׁכָּל חֻרְבָּן וְטֻמְאָה וְכִלָּיוֹן וְהֶרֶג וּקְרָבוֹת שְׁרוּיִים בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ הַזֶּה לִפְעָמִים שֶׁהוּא נֶעֱבָד לַשָּׂדֶה הַזּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ' תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְגוֹ' וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ׳ (שם ל) - וְהַמֶּלֶךְ הַזֶּה מִתְכַּסֶּה אוֹרוֹ וְנֶחְשָׁךְ עַד שֶׁנִּטְהָר וּמִתְחַבֵּר לְמַעְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר אחר, מלך דא ׳אשה יראת יהו"ה׳ - כמא דאת אמר, ׳אשה יראת יהו"ה היא תתהלל׳ (משלי לא, ל). לשדה נעבד דא אשה זרה כמא דאת אמר, ׳לשמרך מאשה זרה׳ (משלי ז, ה) - בגין דאית שדה ואית שדה. אית שדה דכל ברכאן וקדושין ביה שריין כמה דאת אמר ׳כריח שדה אשר ברכו׳ יהו"ה. ואית שדה דכל חירוב ומסאבו ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין. והאי מלך זמנין דאיהו נעבד להאי שדה דכתיב, ׳תחת שלש רגזה ארץ וגו'׳ (משלי ל, כב), תחת עבד כי ימלוך ׳וגו' ושפחה כי תירש גבירתה׳ - והאי מלך אתכסיא נהוריה ואתחשך עד דאתדכי ואתחבר לעילא.

התרגום: דבר אחר, מלך - זו אשה יראת ה' - כמו שנאמר ׳אשה יראת ה' היא תתהלל׳ (משלי לא, ל) - לשדה נעבד - זו אשה זרה, כמו שנאמר ׳לשמרך מאשה זרה׳ (שם ז) - משום שיש שדה ויש שדה. יש שדה שכל הברכות והקדשות בו שורות, כמו שנאמר ׳כריח שדה אשר ברכו ה׳ (בראשית כז, כז) ', ויש שדה שכל חרבן וטמאה וכליון והרג וקרבות שרויים בו, והמלך הזה לפעמים שהוא נעבד לשדה הזו, שכתוב ׳תחת שלוש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך וגו' ושפחה כי תירש גברתה׳ (שם ל) - והמלך הזה מתכסה אורו ונחשך עד שנטהר ומתחבר למעלה.

מן המפרשים

אור החמה: והאי מלך זמנין דאיהו נעבד כלו' שהשכינה משועבדת להשפיעם להמשיכם וזה לסבת עון וכיוצא והיינו עבד הקליפה מולכת בעולם ושפחה שהיא אשת זנונים תירש כל השפע שמשפעת גבירת' אשת חיל עטרת בעלה ובזה הגר בבני' שרה עקר'. הרמ"ק זלה"ה: והאי מלך…

הסולם: ד"א מלך דא אשה וכו': פירוש אחר. מלך זה היא אשה יראת ה', כמו שאתה אומר אשה יראת ה' היא תתהלל . דהיינו השכינה. לשדה נעבד, זה היא אשה זרה דהיינו הס"א, כמו שאתה אומר לשמרך מאשה זרה . משום שיש שדה ויש שדה. יש שדה שכל הברכות…

נפש דוד: כד כו' להאי שדה כו' אתת שרה ונחתת כו': ולכן זכתה שרה לשדה המכפלה - שדה קדישא, ריח שדה אשר ברכו ה', דהני סליק ריחין כדלקמן (ח"א קכז, ב) .

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: