ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 1: ׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳ - נשמת אדם עולה לדין כיונה › פיסקה 4 (קכא ע"ב)

נשמת האדם עולה לדין בכל לילה ושבה לגוף

חיי שרה · ׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳ - נשמת אדם עולה לדין כיונה · מאמר 1 · פיסקה 4 · דף קכא ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ סָלִיק בְּעַרְסֵיהּ כָּל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ וְאִתְדָּנַת קַמֵּי בֵּי דִינָא דְמַלְכָּא. אִי זַכָּאָה לְאִתְקָיְימָא - אִתְהַדָּרַת לְהַאי עַלְמָא. וְדִינָא הוּא בִּתְרֵין גְּוָונִין, דְּהָא לָא דָיְינִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ עָתִיד וְזַמִּין לְמֶעְבַּד דִּכְתִיב ׳כִּי שָׁמַע אֱלהִים וְגו'׳ (בראשית כא, יז) ׳בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם׳ - וְלָא תֵימָא דְּדָנִין לֵיהּ עַל טָבִין דְּעָבִיד לְחוּד, אֶלָּא לְאוֹטָבָא לֵיהּ עַל אִינוּן טָבִין דְּהַשְׁתָּא כְּמָה דְאִתְּמָר, וְדָנִין לֵיהּ עַל זָכְיָין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִינַיְיהוּ אִשְׁתְּזִיב אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ הַשְׁתָּא חַיָּיבָא. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד טִיבוּ עִם כָּל בִּרְיָין וְכָל אָרְחוֹי דְאִיהוּ עָבִיד - לְאוֹטָבָא לְכֹלָּא, וְלָא דָאִין לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִין כָּךְ אִתְדָּן בַּר נָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, נִשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְנִדּוֹנֵית לִפְנֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אִם זַכָּאִית לְהִתְקַיֵּם - חוֹזֶרֶת לָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַדִּין הוּא בִּשְׁנֵי גְוָנִים, שֶׁהֲרֵי אֵין דָּנִים אֶת הָאָדָם עַל הָרָעוֹת שֶׁהוּא עָתִיד וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים וְגוֹ'׳ ׳בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם׳ (בראשית כא, יז). וְלֹא תֹאמַר שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לְחוּד, אֶלָּא לְהֵיטִיב לוֹ עַל אוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁל עַכְשָׁו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְדָנִים אוֹתוֹ עַל זְכֻיּוֹת שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת, וּבִשְׁבִילָם הוּא נִצּוֹל, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא כָּעֵת רָשָׁע. מִשּׁוּם שהקב"ה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל דְּרָכָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה - לְהֵיטִיב לַכֹּל, וְלֹא דָן אֶת הָאָדָם עַל הָרָעוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִדּוֹן הָאָדָם לִפְנֵי הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דבר נש סליק בערסיה כל ליליא וליליא, נשמתיה נפקת מניה ואתדנת קמי בי דינא דמלכא. אי זכאה לאתקיימא - אתהדרת להאי עלמא. ודינא הוא בתרין גוונין, דהא לא דיינין ליה לבר נש על בישין דאיהו עתיד וזמין למעבד דכתיב ׳כי שמע אלהים וגו'׳ (בראשית כא, יז) ׳באשר הוא שם׳ - ולא תימא דדנין ליה על טבין דעביד לחוד, אלא לאוטבא ליה על אינון טבין דהשתא כמה דאתמר, ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד, ובגינייהו אשתזיב אף על גב דאיהו השתא חייבא. בגין דקודשא בריך הוא עביד טיבו עם כל בריין וכל ארחוי דאיהו עביד - לאוטבא לכלא, ולא דאין לבר נש על בישין דאיהו זמין למעבד, ובגין כך אתדן בר נש קמי קודשא בריך הוא.

התרגום: בא ראה, בשעה שאדם עולה על מטתו בכל לילה ולילה, נשמתו יוצאת ממנו ונדונית לפני בית הדין של המלך. אם זכאית להתקים - חוזרת לעולם הזה. והדין הוא בשני גונים, שהרי אין דנים את האדם על הרעות שהוא עתיד ומזמן לעשות, שכתוב ׳כי שמע אלהים וגו'׳ ׳באשר הוא שם׳ (בראשית כא, יז). ולא תאמר שדנים אותו על הטובות שעשה לחוד, אלא להיטיב לו על אותן טובות של עכשו, כמו שנתבאר. ודנים אותו על זכיות שעתיד לעשות, ובשבילם הוא נצול, אף על גב שהוא כעת רשע. משום שהקב"ה עושה חסד עם כל הבריות, וכל דרכיו שהוא עושה - להיטיב לכל, ולא דן את האדם על הרעות שהוא עתיד לעשות, ומשום כך נדון האדם לפני הקב"ה.

מן המפרשים

מקדש מלך: לאוטבא ליה על אינון עבין דהשתא ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד מלשון זה דקדק הרב כה"ר שלמה עמאר זלה"ה שהמצות שעשה אותם האדם כבר בזכותם מטיבים לו וכ"ש שבשבילם ניצול. אבל המצות שעתיד לעשות מצילים אותו דווקא אבל לאו לאוטבא…

יהל אור: בתרין גוונין וכו'. זהו סוד הודו תחלה וסוף כו'. [בספרים אחרים איתא זאת הלשון: זהו סוד הודו תחלה וסוף ואנא כו'. דלא כב"ש שהם מסטרייהו משוין להדדי כו'] כמ"ש כבר בענייני הנענועים ע"ש (ביאור רעיא מהימנא פרשת פנחס רנ"ו ע"א (ח"ג רנו,…

רמ"א: איהו כדאיתתא כו'. עיין לעיל דף כ"ד ע"א :

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר