׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳
נשמת אדם עולה לדין כיונה
טעם שדוקא הים אחז ביונה הבורח מן השכינה
׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים׳ (בראשית כג, א) - רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׳ (יונה א, טו) - כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, מַה הַטַּעַם הִרְעִישׁ הַיָּם עַל יוֹנָה וְלֹא הִרְעִישָׁה הָאָרֶץ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה עָלָיו הַשְּׁכִינָה? לָמָּה הַיָּם (הָעֶלְיוֹן) הָיָה אוֹחֵז בּוֹ כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ?
בלשון הזוהר
׳וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה ועֶשְׂרִים שָׁנָה ושֶׁבַע שָׁנִים׳ (בראשית כג, א) - רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳ויִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה ויְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם ויַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׳ (יונה א, טו) - הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, מַאי טַעְמָא אַרְעִישַׁת יַמָּא עֲלֵיהּ דְּיוֹנָה, ולָא אַרְעִישַׁת עֲלֵיהּ אַרְעָא, כֵּיוָן דְּהֲוָה אָזִיל בְּגִין דְּלָא תִשְׁרֵי עֲלֵיהּ שְׁכִינְתָּא, יַמָּא (עלאה) אַמַּאי אָחִיד בֵּיהּ כַּד הֲוָה אָזִיל.
הים דומה לרקיע ולכיסא הכבוד - לכן אחז ביונה
אֶלָּא וַדַּאי הָיָה הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ. יָם שָׁנִינוּ, הַיָּם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַיָּם אָחַז בּוֹ וְנָטַל אוֹתוֹ (מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ) בָּרַח מִלִּפְנֵי הַיָּם (נ"א: וּמִלִּפְנֵי הַיָּם בּוֹ שָׁרְתָה יִרְאָה בִּמְקוֹמוֹ), זָרַק הַיָּם בּוֹ יָד בִּמְקוֹמָהּ (נ"א: תִּשְׁרֶה הַיָּד בִּמְקוֹמָהּ).
בלשון הזוהר
אֶלָא וַדַּאי מִלָּה בְּאַתְרֵיהּ הֲוָה. יַם, תְּנַן יַם דַּמְיָא לְרָקִיעַ וְרָקִיעַ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבְגִין כָּךְ יַמָּא אָחִיד בֵּיהּ וְנְטַל לֵיהּ (בגין דהוה עריק) מִקַּמֵּי יַמָא עָרַק (נ"א: ומקמי ימא ביה שרא יראה בדוכתיה), שָׁדֵי יַמָּא יְדָא בֵּיהּ בְּדוּכְתָּהָא (נ"א: תשרי ידא בדוכתהא).
כשהטביעו ירכי יונה שקט הים וכשנשאוהו רעש - לכן אמר ׳שאוני והטילוני׳
׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם׳ (יונה א, טו) - לָמַדְנוּ, כְּשֶׁהָיוּ נוֹטְלִים אוֹתוֹ וּמְטַבְּעִים אֶת יְרֵכָיו בַּיָּם - הַיָּם הָיָה שׁוֹכֵךְ. מְרִימִים אוֹתוֹ - וְהַיָּם רוֹעֵשׁ. כָּל מַה שֶּׁמְּטַבְּעִים אוֹתוֹ - כָּךְ הָיָה הַיָּם שׁוֹכֵךְ. עַד שֶׁהוּא אָמַר ׳שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם׳ - מִיָּד ׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם׳. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק בַּיָּם, פָּרְחָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ, וְעָלְתָה עַד כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְנִדּוֹנָה לְפָנָיו, וְחָזְרָה לוֹ נִשְׁמָתוֹ, וְנִכְנַס בְּפִי הַדָּג הַהוּא וּמֵת הַדָּג. לְאַחַר מִכֵּן הִתְקַיֵּם אוֹתוֹ הַדָּג, וּפֵרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם׳ (יונה א, טו) - אוֹלִיפְנָא כַּד הֲווּ נָטְלֵי לֵיהּ וְטָבְעֵי יַרְכוֹי בְּיַמָּא - הֲוָה יַמָּא שָׁכִיךְ. זָקְפִין לֵיהּ - אִתְרְעִישׁ יַמָּא. כָּל מַה דְּטָבְעֵי לֵיהּ - הָכִי אִשְׁתְּכִיךְ יַמָּא. עַד דְּאִיהוּ אָמַר ׳שָׂאוּנִי וַהֲטִילוּנִי אֶל הַיָּם׳ - מִיָּד ׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְּטִלוּהוּ אֶל הַיָּם׳. כֵּיוָן דְּאִתְרַמֵּי בַּיָּם פָּרְחָה מִנֵּיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְסָלְקָא עַד כֻּרְסְיָיא דְמַלְכָּא, וְאִתְדָּנַת קַמֵּיהּ, וְאַהֲדָרַת לֵיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְעָאל בְּפוּמָא דְהַהוּא נוּנָא, וּמִית נוּנָא. לְבָתַר אִתְקְיַּים הַהוּא נוּנָא, וְאוּקְמוּהָ.
נשמת האדם עולה לדין בכל לילה ושבה לגוף
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, נִשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְנִדּוֹנֵית לִפְנֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אִם זַכָּאִית לְהִתְקַיֵּם - חוֹזֶרֶת לָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַדִּין הוּא בִּשְׁנֵי גְוָנִים, שֶׁהֲרֵי אֵין דָּנִים אֶת הָאָדָם עַל הָרָעוֹת שֶׁהוּא עָתִיד וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים וְגוֹ'׳ (בראשית כא, יז) ׳בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם׳. וְלֹא תֹאמַר שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לְחוּד, אֶלָּא לְהֵיטִיב לוֹ עַל אוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁל עַכְשָׁו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְדָנִים אוֹתוֹ עַל זְכֻיּוֹת שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת, וּבִשְׁבִילָם הוּא נִצּוֹל, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא כָּעֵת רָשָׁע. מִשּׁוּם שהקב"ה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל דְּרָכָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה - לְהֵיטִיב לַכֹּל, וְלֹא דָן אֶת הָאָדָם עַל הָרָעוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִדּוֹן הָאָדָם לִפְנֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ סָלִיק בְּעַרְסֵיהּ כָּל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ וְאִתְדָּנַת קַמֵּי בֵּי דִינָא דְמַלְכָּא. אִי זַכָּאָה לְאִתְקָיְימָא - אִתְהַדָּרַת לְהַאי עַלְמָא. וְדִינָא הוּא בִּתְרֵין גְּוָונִין, דְּהָא לָא דָיְינִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ עָתִיד וְזַמִּין לְמֶעְבַּד דִּכְתִיב ׳כִּי שָׁמַע אֱלהִים וְגו'׳ (בראשית כא, יז) ׳בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם׳ וְלָא תֵימָא דְּדָנִין לֵיהּ עַל טָבִין דְּעָבִיד לְחוּד, אֶלָּא לְאוֹטָבָא לֵיהּ עַל אִינוּן טָבִין דְּהַשְׁתָּא כְּמָה דְאִתְּמָר, וְדָנִין לֵיהּ עַל זָכְיָין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִינַיְיהוּ אִשְׁתְּזִיב אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ הַשְׁתָּא חַיָּיבָא. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד טִיבוּ עִם כָּל בִּרְיָין וְכָל אָרְחוֹי דְאִיהוּ עָבִיד - לְאוֹטָבָא לְכֹלָּא, וְלָא דָאִין לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִין כָּךְ אִתְדָּן בַּר נָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
׳ויעמד הים מזעפו׳ כיולדת - מנוחת הדין באבד רשעים
בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהִטִּילוּ אֶת יוֹנָה לַיָּם, מַה כָּתוּב? ׳וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׳ (יונה א, טו). הַיָּם הָעֶלְיוֹן. מַה זֶּה ׳וַיַּעֲמֹד׳? - שֶׁעָמַד בְּקִיּוּמוֹ כָּרָאוּי. הוּא בַּעֲמִידָה כְּשֶׁהָרֹגֶז שׁוֹכֵךְ. בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּין שָׁרוּי בָּעוֹלָם, אוֹתוֹ בֵּית הַדִּין הוּא כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת וּמַקְשָׁה לָלֶדֶת, וּכְשֶׁמּוֹלִידָה, שׁוֹכֵךְ הָרֹגֶז. כָּךְ גַּם כְּשֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, לֹא שׁוֹכֵךְ וְלֹא נָח עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה הַדִּין בָּרְשָׁעִים, וְאָז הִיא הַמְּנוּחָה שֶׁלּוֹ, לַעֲמֹד בְּמָקוֹם שָׁלֵם וְלַעֲמֹד בְּקִיּוּמוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳ (משלי יא, י). וְזֶה בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאַטִּילוּ לֵיהּ לְיוֹנָה בְּיַמָּא, מַה כְּתִיב, ׳וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׳ (יונה א, טו). הַיָּם עִלָּאָה. מַאי ׳וַיַּעֲמֹד׳, דְּקָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת, בַּעֲמִידָה אִיהוּ כַּד רוּגְזָא שָׁכִיךְ. בְּשַׁעְתָּא דְּדִינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, הַהוּא בֵּי דִינָא אִיהוּ כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, וְקַשְׁיָא לְאוֹלָדָא, וְכַד אוֹלִידַת שְׁכִיךְ רוּגְזָא. הָכִי נָמֵי כַּד דִּינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, לָא שָׁכִיךְ וְלָא נָח עַד דְּאִתְעֲבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא, כְּדֵין הוּא נַיְיחָא דִילֵיהּ, לְמֵיקַם בְּדוּכְתָּא שְׁלִים, וּלְמֵיקַם בְּקִיּוּמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳ (משלי יא, י). וְהָא אוֹקִימְנָא.
׳החפץ מות רשע׳ ו ׳רנה׳ - כאן קודם שנשלמה הסאה וכאן משנשלמה
׳בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳. וַהֲרֵי כָּתוּב ׳הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע׳ (יחזקאל יח, כג)? וַהֲרֵי אֵין נַחַת לִפְנֵי הקב"ה כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה דִין בָּרְשָׁעִים?! אֶלָּא כָּאן קֹדֶם שֶׁנִּשְׁלְמָה הַסְּאָה - וְכָאן אַחַר שֶׁנִּשְׁלְמָה הַסְּאָה (יֵשׁ לוֹ נַחַת).
בלשון הזוהר
׳בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה׳. וְהָכְתִיב ׳הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע׳ (יחזקאל יח, כג) וְהָא לֵית נַיְיחָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִתְעֲבִיד דִּינָא בְּרַשִּׁיעַיָּיא. אֶלָּא כָּאן קוֹדֶם דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא - כָּאן לְבָתַר דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא (אית ליה נייחא):
׳ויהיו חיי שרה׳
סוד ייחוד מיתתה, וזכייתה בחיים לפי שלא נדבקה בטומאה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.