כשהטביעו ירכי יונה שקט הים וכשנשאוהו רעש - לכן אמר ׳שאוני והטילוני׳
חיי שרה · ׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳ - נשמת אדם עולה לדין כיונה · מאמר 1 · פיסקה 3 · דף קכא ע"א
לשון הזוהר
׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם׳- אוֹלִיפְנָא כַּד הֲווּ נָטְלֵי לֵיהּ וְטָבְעֵי יַרְכוֹי בְּיַמָּא- הֲוָה יַמָּא שָׁכִיךְ. זָקְפִין לֵיהּ- אִתְרְעִישׁ יַמָּא. כָּל מַה דְּטָבְעֵי לֵיהּ- הָכִי אִשְׁתְּכִיךְ יַמָּא. עַד דְּאִיהוּ אָמַר ׳שָׂאוּנִי וַהֲטִילוּנִי אֶל הַיָּם׳- מִיָּד ׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְּטִלוּהוּ אֶל הַיָּם׳. כֵּיוָן דְּאִתְרַמֵּי בַּיָּם פָּרְחָה מִנֵּיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְסָלְקָא עַד כֻּרְסְיָיא דְמַלְכָּא, וְאִתְדָּנַת קַמֵּיהּ, וְאַהֲדָרַת לֵיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְעָאל בְּפוּמָא דְהַהוּא נוּנָא, וּמִית נוּנָא. לְבָתַר אִתְקְיַּים הַהוּא נוּנָא, וְאוּקְמוּהָ.
תרגום
׳וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם׳ (יונה א, טו) - לָמַדְנוּ, כְּשֶׁהָיוּ נוֹטְלִים אוֹתוֹ וּמְטַבְּעִים אֶת יְרֵכָיו בַּיָּם - הַיָּם הָיָה שׁוֹכֵךְ. מְרִימִים אוֹתוֹ - וְהַיָּם רוֹעֵשׁ. כָּל מַה שֶּׁמְּטַבְּעִים אוֹתוֹ - כָּךְ הָיָה הַיָּם שׁוֹכֵךְ. עַד שֶׁהוּא אָמַר ׳שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם׳ (יונה א, יב) - מִיָּד ׳וַיִּשִׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם׳. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק בַּיָּם, פָּרְחָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ, וְעָלְתָה עַד כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְנִדּוֹנָה לְפָנָיו, וְחָזְרָה לוֹ נִשְׁמָתוֹ, וְנִכְנַס בְּפִי הַדָּג הַהוּא וּמֵת הַדָּג. לְאַחַר מִכֵּן הִתְקַיֵּם אוֹתוֹ הַדָּג, וּפֵרְשׁוּהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳- אוליפנא כד הוו נטלי ליה וטבעי ירכוי בימא- הוה ימא שכיך. זקפין ליה- אתרעיש ימא. כל מה דטבעי ליה- הכי אשתכיך ימא. עד דאיהו אמר ׳שאוני והטילוני אל הים׳- מיד ׳וישאו את יונה ויטלוהו אל הים׳. כיון דאתרמי בים פרחה מניה נשמתיה, וסלקא עד כרסייא דמלכא, ואתדנת קמיה, ואהדרת ליה נשמתיה, ועאל בפומא דההוא נונא, ומית נונא. לבתר אתקיים ההוא נונא, ואוקמוה.
התרגום: ׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳ (יונה א, טו) - למדנו, כשהיו נוטלים אותו ומטבעים את ירכיו בים - הים היה שוכך. מרימים אותו - והים רועש. כל מה שמטבעים אותו - כך היה הים שוכך. עד שהוא אמר ׳שאוני והטילני אל הים׳ (יונה א, יב) - מיד ׳וישאו את יונה ויטלהו אל הים׳. כיון שנזרק בים, פרחה ממנו נשמתו, ועלתה עד כסא המלך, ונדונה לפניו, וחזרה לו נשמתו, ונכנס בפי הדג ההוא ומת הדג. לאחר מכן התקים אותו הדג, ופרשוה.
מן המפרשים
מקדש מלך: אוליפנא כד הוו וכו' דע לך שכתב הרב ז"ל שיונה הוא מסוד יצחק מסטרא דנוקבא ובזה תבין טעם שהוצרך למות מיתה גמורה להיותו מגבורות דנוקבא משא"כ יצחק שהיה מובורות הזכר העתידות לינתן לנוקבא ולכן היה די לו בעקידה כמ"ש בס' יודעי בינה שלי…
נזר ישראל: זקפין ליה אתרעיש ימא כו'. דלהכי כתיב 'וישאו' ולא כתיב ויקחו להורות דזקפן ליה:
הסולם: וישאו את יונה ויטילוהו אל הים: כשהיו מטילים אותו אל הים, והטביעו אותו עד ברכיו, היה הים שכך. הרימו אותו זעף הים, כל כמה שהטביעוהו כן שכך הים, עד שהוא אמר בעצמו שאוני והטילוני אל הים. מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: