׳זהב׳ שהטעמים באים מראש המלך - ואותיות היוצאות מן החכמה בשלשים ושתים שבילים
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - פתיחת ם' לאות ה' במילת אברהם וטעמי האותיות ב ׳תורי זהב׳ · מאמר 93 · פיסקה 21
לשון הזוהר
וּמַה דַּאֲמַר זָהָב, בְּגִין דְּאִינוּן אַתְיָין מֵרֵישָׁא דְמַלְכָּא, לְמֵיהַב דַּעְתָּא וְסֻכְלְתָנוּ לְאַתְוָון כָּלְהוֹ. בְּגִין כָּךְ כּוּלְהוּ בְּרָזָא חָדָא קָיְימִין. נְקוּהֵי וְטַעֲמֵי, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינוּן, אִלֵּין וְאִלֵּין אִצְטְרִיכוּ לְאִתְתַּקְּנָא בְּהוּ אַתְוָון. אַתְוָון אִינוּן רְשִׁימִין בְּרָזִין עִילָּאִין, דְּהָא כּוּלְהוּ נַפְקָן מֵרָזָא דְּחָכְמְתָא עִילָּאָה, בְּאִינוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּנָפְקָא מֵחָכְמְתָא.
תרגום
וּמַה שֶּׁאָמַר ׳זָהָב׳, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בָּאִים מֵרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, לָתֵת דַּעַת וּתְבוּנָה לָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּן. מִשּׁוּם כָּךְ כֻּלָּם בְּסוֹד אֶחָד עוֹמְדִים. הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּעָמִים, שְׁתֵּי דְּרָגוֹת הֵן, אֵלֶּה וָאֵלֶּה הָיוּ צְרִיכוֹת שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ בָּהֶן הָאוֹתִיּוֹת. הָאוֹתִיּוֹת רְשׁוּמוֹת בְּסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן יוֹצְאוֹת מִסּוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, בְּאוֹתָם שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הַשְּׁבִילִים הַיּוֹצְאִים מֵהַחָכְמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומה דאמר זהב, בגין דאינון אתיין מרישא דמלכא, למיהב דעתא וסכלתנו לאתוון כלהו. בגין כך כולהו ברזא חדא קיימין. נקוהי וטעמי, תרין דרגין אינון, אלין ואלין אצטריכו לאתתקנא בהו אתוון. אתוון אינון רשימין ברזין עילאין, דהא כולהו נפקן מרזא דחכמתא עילאה, באינון תלתין ותרין שבילין דנפקא מחכמתא.
התרגום: ומה שאמר ׳זהב׳, משום שהם באים מראש המלך, לתת דעת ותבונה לאותיות כלן. משום כך כלם בסוד אחד עומדים. הנקדות והטעמים, שתי דרגות הן, אלה ואלה היו צריכות שיתתקנו בהן האותיות. האותיות רשומות בסודות עליונים, שהרי כלן יוצאות מסוד החכמה העליונה, באותם שלשים ושתים השבילים היוצאים מהחכמה.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: