ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 93: שיר השירים בהמשכו - פתיחת ם' לאות ה' במילת אברהם וטעמי האותיות ב ׳תורי זהב׳ › פיסקה 16

שתי דרגות שעלה בהן משה - כסא המלך ושמו ממש שנמסר לו

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - פתיחת ם' לאות ה' במילת אברהם וטעמי האותיות ב ׳תורי זהב׳ · מאמר 93 · פיסקה 16

לשון הזוהר

וּשְׁמָא שְׁלִים הֲוָה בְּיוֹמֵי דְמשֶׁה בְּאַרְעָא. אֱלֹקִים, הַהוּא זִוּוּגָא דִילֵיהּ. יהו"ה, שְׁמָא קַדִּישָׁא בֵּיהּ. וְעַד דְּלָא אִתְגְּלֵיף בֵּיהּ בְּמשֶׁה שְׁמָא דָא, לָא אִזְדַּוַּוג בֵּיהּ שְׁמָא דֵאלֹקִים. כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה׳, אִתְיְהֵיב לֵיהּ רְשׁוּ לְמֵיתַב עַל כּוּרְסְיָיא דְמַלְכָּא. כְּדֵין כַּד מַלְכָּא יָהֵיב לֵיהּ כּוּרְסְיֵיהּ, יָהֵיב לֵיהּ שְׁמֵיהּ מַמָּשׁ, דִּכְתִיב ׳וֶהְיֵ"ה שָׁם׳, אֲנַח לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ בְּכוֹלָּא. בִּתְרֵין דַּרְגִּין סָלֵיק משֶׁה בְּהַהוּא זִמְנָא, מַה דְּלָא אִסְתַּלֵיק הָכֵי בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא. אִתְיְהיב לֵיהּ כּוּרְסְיָיא דְמַלְכָּא, וּמַלְכָּא מְסַר לֵיהּ שְׁמֵיהּ, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמשֶׁה.

תרגום

וְשֵׁם שָׁלֵם הָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בָּאָרֶץ. ׳אֱלֹקִים׳, אוֹתוֹ הַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ. ׳יהו"ה׳, שֵׁם קָדוֹשׁ בּוֹ. וְעַד שֶׁלֹּא נֶחְרַת בְּמֹשֶׁה שֵׁם זֶה, לֹא הִזְדַּוֵּג בּוֹ שֵׁם אֱלֹקִים. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה׳, נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ. אָז כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ נוֹתֵן לוֹ אֶת כִּסְאוֹ, נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמוֹ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳וֶהְיֵ"ה שָׁם׳, הִנִּיחַ אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בַּכֹּל. בִּשְׁתֵּי דְּרָגוֹת עָלָה מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, מַה שֶּׁלֹּא עָלָה כָּךְ אָדָם בָּעוֹלָם. נִתְּנָה לוֹ כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ מָסַר לוֹ אֶת שְׁמוֹ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ושמא שלים הוה ביומי דמשה בארעא. אלקים, ההוא זווגא דיליה. יהו"ה, שמא קדישא ביה. ועד דלא אתגליף ביה במשה שמא דא, לא אזדווג ביה שמא דאלקים. כיון דכתיב ׳עלה אלי ההרה׳, אתיהיב ליה רשו למיתב על כורסייא דמלכא. כדין כד מלכא יהיב ליה כורסייה, יהיב ליה שמיה ממש, דכתיב ׳והי"ה שם׳, אנח ליה באתריה בכולא. בתרין דרגין סליק משה בההוא זמנא, מה דלא אסתליק הכי בר נש בעלמא. אתיהיב ליה כורסייא דמלכא, ומלכא מסר ליה שמיה, זכאה חולקיה דמשה.

התרגום: ושם שלם היה בימי משה בארץ. ׳אלקים׳, אותו הזווג שלו. ׳יהו"ה׳, שם קדוש בו. ועד שלא נחרת במשה שם זה, לא הזדוג בו שם אלקים. כיון שכתוב ׳עלה אלי ההרה׳, נתנה לו רשות לשבת על כסא המלך. אז כשהמלך נותן לו את כסאו, נותן לו את שמו ממש, שכתוב ׳והי"ה שם׳, הניח אותו במקומו בכל. בשתי דרגות עלה משה באותו הזמן, מה שלא עלה כך אדם בעולם. נתנה לו כסא המלך, והמלך מסר לו את שמו, אשרי חלקו של משה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: