ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 93: שיר השירים בהמשכו - פתיחת ם' לאות ה' במילת אברהם וטעמי האותיות ב ׳תורי זהב׳ › פיסקה 15

׳של נעליך׳ פרישה מאשתו - וזווג שני השמות במשה לשם שלם בארץ

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - פתיחת ם' לאות ה' במילת אברהם וטעמי האותיות ב ׳תורי זהב׳ · מאמר 93 · פיסקה 15

לשון הזוהר

וְאִם תֹּאמַר הָא כְתִיב (שם ג) שַׁל נְעָלֶיךָ. וַדַּאי פַּקֵּיד לֵיהּ לְאִתְפְּרָשָׁא מֵאִתְּתֵיהּ מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל זִוּוגָא אָחֳרָא לָא אִתְמְסַר לֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. בְּשַׁעֲתָא דַּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳וֶהְיֵ"ה שָׁם׳, כְּדֵין מְסַר לֵיהּ שְׁמָא גְלִיפָא, וַחֲקֵיק לֵיהּ לְגַבֵּי משֶׁה בְּאַרְעָא. בְּקַדְמִיתָא כַּד הֲוָה בְּמִצְרַיִם, חָקַק בֵּיהּ שְׁמָא דֵּאלֹקִים, דִּכְתִיב (שמות ז׳:א׳) ׳רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה׳. שְׁמָא דָא וַדַּאי אִתְחֲקַק בֵּיהּ בְּשֵׁירוּתָא דִּנְבִיאוּתֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק בְּעִילוּיָיא אָחֳרָא, חֲקֵיק בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁמֵיהּ מַמָּשׁ, בְּגִין לְאִסְתַּלָּקָא עַל שְׁמָא דֵּאלֹהִים דְּהֲוָה בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא. וְהַשְׁתָּא חָקִיק בֵּיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא דִילֵיהּ, בְּגִין לְאִזְדַוְוגָא בֵּיהּ בִּשְׁמָא קַדְמָאָה, וּלְמֶהֱוֵי בְּאַרְעָא שְׁמָא שְׁלִים, כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, יהו"ה אלהי"ם, דְּהוּא שְׁמָא שְׁלִים.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי כָּתוּב ׳שַׁל נְעָלֶיךָ׳ (שם ג). וַדַּאי צִוָּה אוֹתוֹ לְהִפָּרֵד מֵאִשְׁתּוֹ לְגַמְרֵי, אֲבָל זִוּוּג אַחֵר לֹא נִמְסַר לוֹ עַד עַכְשָׁיו. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה, ׳וֶהְיֵ"ה שָׁם׳, אָז מָסַר לוֹ שֵׁם חָרוּת, וְחָקַק אוֹתוֹ אֵצֶל מֹשֶׁה בָּאָרֶץ. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, חָקַק בּוֹ שֵׁם אֱלֹקִים, שֶׁכָּתוּב (שמות ז׳:א׳) ׳רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה׳ (שמות ז, א) - שֵׁם זֶה וַדַּאי נֶחְקַק בּוֹ בִּתְחִלַּת נְבוּאָתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה בְּעִלּוּי אַחֵר, חָקַק בּוֹ הקב"ה אֶת שְׁמוֹ מַמָּשׁ, כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁהָיָה בּוֹ בַּתְּחִלָּה. וְעַכְשָׁיו חָקוּק בּוֹ שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, כְּדֵי לְהִזְדַּוֵּג בּוֹ עִם הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן, וְלִהְיוֹת בָּאָרֶץ שֵׁם שָׁלֵם, כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, יהו"ה אלהי"ם, ׳שֶׁהוּא שֵׁם׳ שָׁלֵם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואם תאמר הא כתיב (שם ג) של נעליך. ודאי פקיד ליה לאתפרשא מאתתיה מכל וכל, אבל זווגא אחרא לא אתמסר ליה עד השתא. בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא, ׳והי"ה שם׳, כדין מסר ליה שמא גליפא, וחקיק ליה לגבי משה בארעא. בקדמיתא כד הוה במצרים, חקק ביה שמא דאלקים, דכתיב (שמות ז׳:א׳) ׳ראה נתתיך אלהים לפרעה׳. שמא דא ודאי אתחקק ביה בשירותא דנביאותיה. כיון דאסתלק בעילוייא אחרא, חקיק ביה קודשא בריך הוא שמיה ממש, בגין לאסתלקא על שמא דאלהים דהוה ביה בקדמיתא. והשתא חקיק ביה שמא קדישא דיליה, בגין לאזדווגא ביה בשמא קדמאה, ולמהוי בארעא שמא שלים, כגוונא דלעילא, יהו"ה אלהי"ם, דהוא שמא שלים.

התרגום: ואם תאמר הרי כתוב ׳של נעליך׳ (שם ג). ודאי צוה אותו להפרד מאשתו לגמרי, אבל זווג אחר לא נמסר לו עד עכשיו. בשעה שאמר לו הקב"ה, ׳והי"ה שם׳, אז מסר לו שם חרות, וחקק אותו אצל משה בארץ. בתחלה כשהיה במצרים, חקק בו שם אלקים, שכתוב (שמות ז׳:א׳) ׳ראה נתתיך אלהים לפרעה׳ (שמות ז, א) - שם זה ודאי נחקק בו בתחלת נבואתו. כיון שעלה בעלוי אחר, חקק בו הקב"ה את שמו ממש, כדי לעלות על שם אלהים שהיה בו בתחלה. ועכשיו חקוק בו שמו הקדוש, כדי להזדוג בו עם השם הראשון, ולהיות בארץ שם שלם, כעין של מעלה, יהו"ה אלהי"ם, ׳שהוא שם׳ שלם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: