ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 54: כי תשא - ׳זה יתנו׳ מחצית השקל להרמת ראש ועשרת הדברות כנגד האבות › פיסקה 9

הארת עתיק יומין בעיר אלהינו - ששים עשרון בכלי אחד וכפרת האמות

זוהר חדש · כי תשא - ׳זה יתנו׳ מחצית השקל להרמת ראש ועשרת הדברות כנגד האבות · מאמר 54 · פיסקה 9

לשון הזוהר

וְעַל דָּא תְּרוּמַת ה' אִיקְּרֵי, תְּרוּמַת וַדַּאי, דְּאָרֵים דִּגְלֵיהּ עַל כּוֹלָּא, הַהוּא דִכְתִיב בֵּיהּ, (תהילים מ״ח:ב׳) ׳גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ׳. אֵימַת אִיהוּ גָּדוֹל וְאִתְעַטַר בְּעִטְרוֹי, ׳בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ׳. וּכְדֵין, נְהִירוּ דְּעַתִּיק יוֹמִין נָהֵיר בִּזְעֵיר אַנְפִין, וְאִתְעַטַר בְּגִין לְאִתְדַּבָּקָא בְּקַרְתָּא קַדִּישָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא׳. וְנָגֵיד לְהַהוּא אַתְרָא דְּאִקְּרֵי צְדָקָה, וְאַנְהֵיר חִוָּורָא לְסוּמְקָא. וְנָהֲרִין מִנֵּיהּ שִׁתִּין גִּבּוֹרִין, וּתְרֵין עֲשַׂר שִׁבְטִין. בְּגִין כָּךְ שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן בִּכְלִי אֶחָד נִבְלָלִין, דְּכָלְהוֹ מִסִּטְרָא חָד. וּתְרֵין עֲשַׂר לָא אִתְכַּלְּלָן עִמְּהוֹן, דְּאִינוּן יַנְקִין נוֹפָא דְּאִילָנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זֶה יִתְּנוּ, וַדַּאי יִתְּנוּ לְכוֹלָּא, לְעַנְפֵי דְּסָחֳרָנֵי אִילָנָא. וְעַל דָּא כָּל אוּמִּין מִתְכַּפְּרִין בְּקָרְבָּנָא דְיִשְׂרָאֵל.

תרגום

וְעַל כֵּן ׳תְּרוּמַת ה׳׳ נִקְרֵאת, תְּרוּמָה וַדַּאי, שֶׁמֵּרִים דִּגְלוֹ עַל הַכֹּל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, (תהילים מ״ח:ב׳) ׳גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ (תהלים מח, ב)׳ - מָתַי הוּא גָּדוֹל וּמִתְעַטֵּר בְּעִטְרוֹתָיו? ב׳עִיר אֱלֹהֵינוּ׳. וְאָז, הֶאָרַת עַתִּיק יוֹמִין מֵאִירָה בִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּמִתְעַטֵּר כְּדֵי לְהִדָּבֵק בָּעִיר הַקְּדוֹשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא (משלי טז, לא)׳ - וְנִמְשָׁךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא צְדָקָה, וּמֵאִיר הַלָּבָן לָאָדֹם. וּמֵאִיר מִמֶּנּוּ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. מִשּׁוּם כָּךְ שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹן בִּכְלִי אֶחָד נִכְלָלִים, שֶׁכֻּלָּם מִצַּד אֶחָד. וּשְׁנֵים עָשָׂר לֹא נִכְלָלִים עִמָּהֶם, שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵעֲנַף הָאִילָן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זֶה יִתֵּנוּ׳, וַדַּאי יִתְּנוּ לַכֹּל, לַעֲנָפִים שֶׁסְּבִיב הָאִילָן. וְעַל כֵּן כָּל הָאֻמּוֹת מִתְכַּפְּרוֹת בְּקָרְבַּן יִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא תרומת ה' איקרי, תרומת ודאי, דארים דגליה על כולא, ההוא דכתיב ביה, (תהילים מ״ח:ב׳) ׳גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו׳. אימת איהו גדול ואתעטר בעטרוי, ׳בעיר אלהינו׳. וכדין, נהירו דעתיק יומין נהיר בזעיר אנפין, ואתעטר בגין לאתדבקא בקרתא קדישא. הדא הוא דכתיב, ׳עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא׳. ונגיד לההוא אתרא דאקרי צדקה, ואנהיר חוורא לסומקא. ונהרין מניה שתין גבורין, ותרין עשר שבטין. בגין כך ששים עשרון בכלי אחד נבללין, דכלהו מסטרא חד. ותרין עשר לא אתכללן עמהון, דאינון ינקין נופא דאילנא, הדא הוא דכתיב זה יתנו, ודאי יתנו לכולא, לענפי דסחרני אילנא. ועל דא כל אומין מתכפרין בקרבנא דישראל.

התרגום: ועל כן ׳תרומת ה׳ נקראת, תרומה ודאי, שמרים דגלו על הכל, זה שכתוב בו, (תהילים מ״ח:ב׳) ׳גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו (תהלים מח, ב)׳ - מתי הוא גדול ומתעטר בעטרותיו? ב׳עיר אלהינו׳. ואז, הארת עתיק יומין מאירה בזעיר אנפין, ומתעטר כדי להדבק בעיר הקדושה. זהו שכתוב, ׳עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי טז, לא)׳ - ונמשך לאותו מקום שנקרא צדקה, ומאיר הלבן לאדם. ומאיר ממנו ששים גבורים, ושנים עשר שבטים. משום כך ששים עשרון בכלי אחד נכללים, שכלם מצד אחד. ושנים עשר לא נכללים עמהם, שהם יונקים מענף האילן. זהו שכתוב ׳זה יתנו׳, ודאי יתנו לכל, לענפים שסביב האילן. ועל כן כל האמות מתכפרות בקרבן ישראל.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים