׳אנכי ה' אלהיך׳ בסוד החסד - ׳לך לך׳ ורמ"ח עשה כמנין אברהם
זוהר חדש · כי תשא - ׳זה יתנו׳ מחצית השקל להרמת ראש ועשרת הדברות כנגד האבות · מאמר 54 · פיסקה 16
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כַּד יְהֵיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, רָשִׁים לָהּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וַאֲמַר ׳אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ׳ (שם כ), בְּרָזָא דְחֶסֶד דְּאַבְרָהָם אָחִיד בָּהּ, וּלְקִבְלֵיהּ מִצְוֹת עֲשֵׂה. וְרָזָא דָא, תַּפְקֵידְתָּא קַמַּיְיתָא דְּפַקֵּיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, מִצְוַת עֲשֵׂה הֲוָה. דִּכְתִיב, (בראשית י״ב:א׳) ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ׳. וּבְגִין כָּךְ מִצְוֹת עֲשֵׂה רמ"ח, כְּחוּשְׁבַּן אַבְרָהָם.
תרגום
וּבֹא רְאֵה, כְּשֶׁנָּתַן הַקב"ה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, רָשַׁם אוֹתָהּ בְּסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאָמַר ׳אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ׳ (שם כ), בְּסוֹד הַחֶסֶד שֶׁאַבְרָהָם אוֹחֵז בּוֹ, וּכְנֶגְדּוֹ מִצְווֹת עֲשֵׂה. וְסוֹד זֶה: הַצִּוּוּי הָרִאשׁוֹן שֶׁצִּוָּה הַקב"ה לְאַבְרָהָם, מִצְוַת עֲשֵׂה הָיָה, שֶׁכָּתוּב, (בראשית י״ב:א׳) ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִצְווֹת עֲשֵׂה רמ"ח, כְּמִנְיַן ׳אַבְרָהָם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, כד יהיב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל, רשים לה ברזא דשמא קדישא, ואמר ׳אנכי ה' אלהיך׳ (שם כ), ברזא דחסד דאברהם אחיד בה, ולקבליה מצות עשה. ורזא דא, תפקידתא קמייתא דפקיד קודשא בריך הוא לאברהם, מצות עשה הוה. דכתיב, (בראשית י״ב:א׳) ׳לך לך מארצך׳. ובגין כך מצות עשה רמ"ח, כחושבן אברהם.
התרגום: ובא ראה, כשנתן הקב"ה תורה לישראל, רשם אותה בסוד השם הקדוש, ואמר ׳אנכי ה' אלהיך׳ (שם כ), בסוד החסד שאברהם אוחז בו, וכנגדו מצוות עשה. וסוד זה: הצווי הראשון שצוה הקב"ה לאברהם, מצות עשה היה, שכתוב, (בראשית י״ב:א׳) ׳לך לך מארצך׳. ומשום כך מצוות עשה רמ"ח, כמנין ׳אברהם׳.
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בוארא מאמר ה, י (כה:) אנכי סלקא לרזין כו'. כמ"ש בז"ח ל"ד ע"ד אנכי הכא איהו רזא כלל ופרט כו' אנכי כללא כו' ה' אלהיך פרט כו' עי"ש. ור"ל שהכל נכלל באנכי בכלל וה' אלהיך הוא בפרט כמ"ש שם:
אור החמה: מן המקבילה בחיי שרה מאמר כא, ב (קלא:) אי הכי וגו' שאין לך מי שנדבק באילנא דחיי כמשה שע"י נתנה תורה. וקושי' זו היא עולה אפי' אם ישר' לא היו ראויים למעלה זו כ"ש כיון שכל יש' ראויים למעלה זו ומפני שחטאו נטלה מהם. השתא קשה כפלים…
הסולם: מן המקבילה בחיי שרה מאמר כא, ב (קלא:) ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי אלו בני השמד, דהיינו הרוגי מלכות, מחמת שעסקו בתורה, בזמן שגזרו שלא לעסוק בתורה, ומשיב, הוא גזירה מלמעלה. כמו ר' עקיבא וחביריו, שנהרגו משום שעסקו בתורה, וכך עלה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: