טעם שו' ששה ואל"ף אחד - וסוד כלל ופרט וכלל
זוהר חדש · בראשית בהמשכו - המבוע הנכנס לבאר ודיוקני האותיות ה"א ם' ו' ואל"ף · מאמר 4 · פיסקה 17
לשון הזוהר
וְעַל דָּא, ו' וְאָלֶף רָזָא חָדָא אִינוּן. אָת ו' דִּיוּקְנָא דְּאָדָם, רֵישָׁא וְגוּפָא אִתְפַּשְׁטוּתָא חַד. אָלֶ"ף אַשְׁלָמוּתָא דִּדְיוֹקְנָא לְאַחֲזָאָה. וְכִי תֵימָא, ו', דְּאִיהוּ אִתְפַּשְׁטוּתָא חַד, פְּשִׁיטוּ חַד בְּלָא דְּיוֹקְנִין אָחֳרָנִין, אַמַּאי רָזָא דִילֵיהּ שִׁיתָא, וְאָלֶף דְּאִיהִי תְּלַת דְּיוֹקְנִין, אַמַּאי רָזָא דִילֵיהּ חַד. אֶלָּא מֵהָכָא, רָזִין דְּסָלְקִין בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, אָסוּר לְאַסְגָּאָה לוֹן בִּפְרָטָא, אֶלָּא לְחַבְּרָא כָּלְהוֹ, וּלְיַיחֲדָא לוֹן כַּחֲדָא, לְמֶהֱוֵי חָד. וְכַד אִינוּן כַּחֲדָא בִּכְלָלָא חָדָא, בִּדְיוֹקְנָא חָדָא, אִית לְפָרְשָׁא לוֹן, וּלְמֶעְבַּד פְּרָטִין דְּנָפְקֵי מֵהַהוּא כְּלָלָא דְּאִתְחֲזֵי. וְעַל דָּא, כְּלַל אִתְהַדַּר לְמֶהֱוֵי פְּרָט. פְּרַט אִתְהַדַּר לְמֶהֱוֵי כְּלָל. כְּלַל דָּא ו"ו, דְּאִתְהַדַּר לְמֶהֱוֵי פְּרָט, בְּרָזָא דְּשִׁית, וְאִיהִי פְּשִׁיטוּ חַד בִּלְחוֹדוֹי. פְּרָט אָלֶף, תְּלַת דְּיוֹקְנִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וְאִתְהַדַּר לְמֶהֱוֵי כְּלָל, בְּרָזָא דְּחָד. וְרָזָא דָא, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, א' ו', וְכֹלָּא חַד.
תרגום
וְעַל כֵּן, ו' וְאָלֶף סוֹד אֶחָד הֵם. אוֹת ו' דְּיוֹקָן אָדָם, רֹאשׁ וְגוּף הִתְפַּשְּׁטוּת אֶחָת. אָלֶ"ף שְׁלֵמוּת הַדְּיוֹקָן לְהַרְאוֹת. וְאִם תֹּאמַר, ו', שֶׁהִיא הִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת, הִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת בְּלֹא דְּיוֹקָנִים אֲחֵרִים, לָמָּה סוֹדָהּ שִׁשָּׁה, וְאָלֶף שֶׁהִיא שְׁלֹשָׁה דְּיוֹקָנִים, לָמָּה סוֹדָהּ אֶחָד. אֶלָּא מִכָּאן, סוֹדוֹת הָעוֹלִים בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, אָסוּר לְהַרְבּוֹת אוֹתָם בִּפְרָט, אֶלָּא לְחַבֵּר אֶת כֻּלָּם, וּלְיַחֵד אוֹתָם כְּאֶחָד, לִהְיוֹת אֶחָד. וּכְשֶׁהֵם כְּאֶחָד בִּכְלָל אֶחָד, בִּדְיוֹקָן אֶחָד, יֵשׁ לְפָרֵשׁ אוֹתָם, וְלַעֲשׂוֹת פְּרָטִים הַיּוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ הַכְּלָל הַנִּרְאֶה. וְעַל כֵּן, כְּלָל חוֹזֵר לִהְיוֹת פְּרָט. פְּרָט חוֹזֵר לִהְיוֹת כְּלָל. כְּלָל זֶה ו"ו, שֶׁחוֹזֵר לִהְיוֹת פְּרָט, בְּסוֹד שֵׁשׁ, וְהִיא הִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת בִּלְבַד. פְּרָט אָלֶף, שְׁלֹשָׁה דְּיוֹקָנִים מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וְחוֹזֵר לִהְיוֹת כְּלָל, בְּסוֹד אֶחָד. וְסוֹד זֶה, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, א' ו', וְהַכֹּל אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא, ו' ואלף רזא חדא אינון. את ו' דיוקנא דאדם, רישא וגופא אתפשטותא חד. אל"ף אשלמותא דדיוקנא לאחזאה. וכי תימא, ו', דאיהו אתפשטותא חד, פשיטו חד בלא דיוקנין אחרנין, אמאי רזא דיליה שיתא, ואלף דאיהי תלת דיוקנין, אמאי רזא דיליה חד. אלא מהכא, רזין דסלקין בשמא קדישא, אסור לאסגאה לון בפרטא, אלא לחברא כלהו, ולייחדא לון כחדא, למהוי חד. וכד אינון כחדא בכללא חדא, בדיוקנא חדא, אית לפרשא לון, ולמעבד פרטין דנפקי מההוא כללא דאתחזי. ועל דא, כלל אתהדר למהוי פרט. פרט אתהדר למהוי כלל. כלל דא ו"ו, דאתהדר למהוי פרט, ברזא דשית, ואיהי פשיטו חד בלחודוי. פרט אלף, תלת דיוקנין מתחברן כחדא, ואתהדר למהוי כלל, ברזא דחד. ורזא דא, כלל ופרט וכלל, א' ו', וכלא חד.
התרגום: ועל כן, ו' ואלף סוד אחד הם. אות ו' דיוקן אדם, ראש וגוף התפשטות אחת. אל"ף שלמות הדיוקן להראות. ואם תאמר, ו', שהיא התפשטות אחת, התפשטות אחת בלא דיוקנים אחרים, למה סודה ששה, ואלף שהיא שלשה דיוקנים, למה סודה אחד. אלא מכאן, סודות העולים בשם הקדוש, אסור להרבות אותם בפרט, אלא לחבר את כלם, וליחד אותם כאחד, להיות אחד. וכשהם כאחד בכלל אחד, בדיוקן אחד, יש לפרש אותם, ולעשות פרטים היוצאים מאותו הכלל הנראה. ועל כן, כלל חוזר להיות פרט. פרט חוזר להיות כלל. כלל זה ו"ו, שחוזר להיות פרט, בסוד שש, והיא התפשטות אחת בלבד. פרט אלף, שלשה דיוקנים מתחברים כאחד, וחוזר להיות כלל, בסוד אחד. וסוד זה, כלל ופרט וכלל, א' ו', והכל אחד.