אצילות העולמות זה מזה - וכמשל התורגמן שכלם תלויים מן הראש
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - שמש יעקב הגנוזה, דרשת הילד על שלשה הרועים, ומסעי השמש · מאמר 16 · פיסקה 13
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, אַל תִּתְמַהּ עָלָיו, דְּהָא תּוֹרָה אִתְאֲצַל מֵחָכְמְתָא דִלְעֵילָא, וּשְׁמַיָא אִתְאַצְלֵי מֵהַהוּא רְקִיעָא עִילָּאָה דְּעַל רֵישׁ חֵיוָתָא, וּכְהַאי גַוְונָא, כַּד תִּסְתַּכֵּל, כָּל מַה דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, אִתְאֲצָלוּ דָּא מִן דָּא, וְדָא מִן דָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא. וּמִן כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ שָׁרְיָיאן לְאִתְאֲצֵל דָּא מִן דָּא, וְכוּרְסֵי יְקָרָא מִנֵּיהּ, וְכָלְהוֹ כְּלָא חֲשִׁיבִין לְקִבְלֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דניאל ד׳:ל״ב) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, לָא תִקְשֵׁי לָךְ הַאי, דְּהָא רֵישָׁא מִינָן בְּהֶבְדֵּל, שָׁרֵי בְּקַדְמִיתָא לְמִילְעָא בְּאוֹרַיְיתָא לְתוּרְגְּמָנָא, וְתוּרְגְּמָנָא לְדִסְמִיכֵי לֵיהּ, וְדִסְמִיכֵי לֵיהּ, לְדִסְמִיכֵי לֵיהּ. אִשְׁתְּכַח, דְּכַד מִסְתַּיֵים שְׁמַעְתָּא, דְּכָלְהוֹ תַּלְיָין מִן רֵישָׁא. וּכְהַאי גַוְונָא תִּשְׁכַּח לְעֵילָא, וּלְכָלְהוֹ עָלְמִין. וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, משֶׁה, אִתְאֲצַל מִזִּיוָא עִילָּאָה. יְהוֹשֻׁעַ, אִיתְאֲצַל מִמּשֶׁה. זְקֵנִים, אִתְאֲצָלוּ מִיהוֹשֻׁעַ. נְבִיאִים, אִתְאֲצָלוּ מִזְּקֵנִים. נְשִׂיאִים וְרֵישָׁא דְעַמָּא, אִתְאֲצָלוּ מִנְבִיאִים. וְכָלְהוֹ דָּא מִן דָּא.
תרגום
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, אַל תִּתְמַהּ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה נֶאֱצְלָה מֵהַחָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְהַשָּׁמַיִם נֶאֱצְלוּ מֵאוֹתוֹ הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל רֹאשׁ הַחַיָּה, וּכְעִנְיָן זֶה, כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל, כָּל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, נֶאֱצְלוּ זֶה מִזֶּה, וְזֶה מִזֶּה, וְהקב"ה עַל הַכֹּל. וּמִכִּסֵּא כְּבוֹדוֹ הֵם מַתְחִילִים לְהֵאָצֵל זֶה מִזֶּה, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד מִמֶּנּוּ, וְכֻלָּם כְּאַיִן חֲשׁוּבִים לְעֻמָּתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (דניאל ד׳:ל״ב) ׳וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין׳. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אַל יִקְשֶׁה לְךָ זֶה, שֶׁהֲרֵי דְּרַשְׁתֵּנוּ בְּהֶבְדֵּל, מַתְחִיל בַּתְּחִלָּה לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה לַתּוּרְגְּמָן, וְהַתּוּרְגְּמָן לְאוֹתָם הַסְּמוּכִים לוֹ, וְהַסְּמוּכִים לוֹ, לְאוֹתָם הַסְּמוּכִים לָהֶם. נִמְצָא, שֶׁכְּשֶׁמִּסְתַּיֶּמֶת הַשְּׁמוּעָה, שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִים מִן הָרֹאשׁ. וּכְעִנְיָן זֶה תִּמְצָא לְמַעְלָה, וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת. וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, מֹשֶׁה, נֶאֱצַל מִזִּיו עֶלְיוֹן. יְהוֹשֻׁעַ, נֶאֱצַל מִמֹּשֶׁה. זְקֵנִים, נֶאֱצְלוּ מִיהוֹשֻׁעַ. נְבִיאִים, נֶאֱצְלוּ מִזְּקֵנִים. נְשִׂיאִים וְרָאשֵׁי הָעָם, נֶאֱצְלוּ מִנְּבִיאִים, וְכֻלָּם זֶה מִזֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי חייא, אל תתמה עליו, דהא תורה אתאצל מחכמתא דלעילא, ושמיא אתאצלי מההוא רקיעא עילאה דעל ריש חיותא, וכהאי גוונא, כד תסתכל, כל מה דלעילא ותתא, אתאצלו דא מן דא, ודא מן דא, וקודשא בריך הוא על כלא. ומן כורסי יקריה שרייאן לאתאצל דא מן דא, וכורסי יקרא מניה, וכלהו כלא חשיבין לקבליה. הדא הוא דכתיב, (דניאל ד׳:ל״ב) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. אמר רבי אבהו, לא תקשי לך האי, דהא רישא מינן בהבדל, שרי בקדמיתא למילעא באורייתא לתורגמנא, ותורגמנא לדסמיכי ליה, ודסמיכי ליה, לדסמיכי ליה. אשתכח, דכד מסתיים שמעתא, דכלהו תליין מן רישא. וכהאי גוונא תשכח לעילא, ולכלהו עלמין. ואמר רבי אבהו, משה, אתאצל מזיוא עילאה. יהושע, איתאצל ממשה. זקנים, אתאצלו מיהושע. נביאים, אתאצלו מזקנים. נשיאים ורישא דעמא, אתאצלו מנביאים. וכלהו דא מן דא.
התרגום: אמר רבי חייא, אל תתמה עליו, שהרי התורה נאצלה מהחכמה שלמעלה, והשמים נאצלו מאותו הרקיע העליון שעל ראש החיה, וכענין זה, כשתסתכל, כל מה שלמעלה ולמטה, נאצלו זה מזה, וזה מזה, והקב"ה על הכל. ומכסא כבודו הם מתחילים להאצל זה מזה, וכסא הכבוד ממנו, וכלם כאין חשובים לעמתו. זהו שכתוב, (דניאל ד׳:ל״ב) ׳וכל דירי ארעא כלא חשיבין׳. אמר רבי אבהו, אל יקשה לך זה, שהרי דרשתנו בהבדל, מתחיל בתחלה לעמל בתורה לתורגמן, והתורגמן לאותם הסמוכים לו, והסמוכים לו, לאותם הסמוכים להם. נמצא, שכשמסתימת השמועה, שכלם תלויים מן הראש. וכענין זה תמצא למעלה, ולכל העולמות. ואמר רבי אבהו, משה, נאצל מזיו עליון. יהושע, נאצל ממשה. זקנים, נאצלו מיהושע. נביאים, נאצלו מזקנים. נשיאים וראשי העם, נאצלו מנביאים, וכלם זה מזה.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: