גערת הקב"ה במים והכנסתם לתהום - ׳אדירים משברי ים׳ שנשבר כחם
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יקוו המים׳ רקיעת הארץ על המים וכנוס הצדיקים · מאמר 13 · פיסקה 17
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּהַאי שַׁעֲתָא נְטָלוּ מַיָּא לְאַרְעָא, דַּהֲוַות כָּנֵיס בְּהוּ, וַהֲווּ מְחַפְיָין לָהּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כָךְ, אֶלָּא הִכָּנְסוּ כֻּלְּכֶם ׳אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳. מַשְׁמַע דְּיַבֶּשְׁתָּא הֲוַות אַרְעָא קוֹדֶם, בְּלָא לֵיחוּתָא, בֵּין מַיָּא. יַבָּשָׁה לָא כְתִיב, אֶלָּא הַיַּבָּשָׁה. וַהֲווּ מַיָּא אָזְלִין גָּבְהִין וְנָחֲתִין, וּמְשַׁמְעִין קָלֵיהוֹן לְסֵיְיפֵי שְׁמַיָא, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִכְנִיסָם לַתְּהוֹם, וְתַמָּן הִיא כְּנִישׁוּתָא דְמַיָּא. וְעַד כְּעָן קָלֵיהוֹן לָא שָׁכֵיךְ, וְקָרָא לְהוֹ יַמִּים. וְכַד אִינוּן גָּבְהִין תַּמָּן בְּאַתְרָא הַהוּא, אִתְּבַר תּוֹקְפֵיהוֹן, וְנָחֲתִין וְלָא נָפְקִין לְבַר, מִדְּחִילוּ דִּתְקִיפוּתָא דְמָארֵיהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'׳ '.
תרגום
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטְלוּ הַמַּיִם לָאָרֶץ, שֶׁהָיְתָה כְּנוּסָה בָּהֶם, וְהָיוּ מְכַסִּים אוֹתָהּ. אָמַר לָהֶם הקב"ה, לֹא כָּךְ, אֶלָּא הִכָּנְסוּ כֻּלְּכֶם ׳אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳ (בראשית א, ט) - מַשְׁמָע שֶׁהַיַּבָּשׁוּת הָיְתָה אֶרֶץ קֹדֶם, בְּלֹא לְחוּת, בֵּין הַמַּיִם. 'יַבָּשָׁה' לֹא כָּתוּב, אֶלָּא 'הַיַּבָּשָׁה'. וְהָיוּ הַמַּיִם הוֹלְכִים וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים, וְקוֹלָם נִשְׁמָע עַד קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הקב"ה, וְהִכְנִיסָם לַתְּהוֹם, וְשָׁם הִיא הִתְכַּנְּסוּת הַמַּיִם. וְעַד כָּעֵת קוֹלָם לֹא שָׁכַךְ, וְקָרָא לָהֶם יַמִּים. וּכְשֶׁהֵם עוֹלִים שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, נִשְׁבָּר כֹּחָם, וְיוֹרְדִים וְלֹא יוֹצְאִים לַחוּץ, מִפַּחַד תֻּקְפּוֹ שֶׁל אֲדוֹנָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'׳ (תהלים צג, ד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יצחק בהאי שעתא נטלו מיא לארעא, דהוות כניס בהו, והוו מחפיין לה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא כך, אלא הכנסו כלכם ׳אל מקום אחד ותראה היבשה׳. משמע דיבשתא הוות ארעא קודם, בלא ליחותא, בין מיא. יבשה לא כתיב, אלא היבשה. והוו מיא אזלין גבהין ונחתין, ומשמעין קליהון לסייפי שמיא, עד שגער בהם הקדוש ברוך הוא, והכניסם לתהום, ותמן היא כנישותא דמיא. ועד כען קליהון לא שכיך, וקרא להו ימים. וכד אינון גבהין תמן באתרא ההוא, אתבר תוקפיהון, ונחתין ולא נפקין לבר, מדחילו דתקיפותא דמאריהון, הדא הוא דכתיב, (שם) ׳אדירים משברי ים אדיר במרום ה'׳ '.
התרגום: אמר רבי יצחק, באותה שעה נטלו המים לארץ, שהיתה כנוסה בהם, והיו מכסים אותה. אמר להם הקב"ה, לא כך, אלא הכנסו כלכם ׳אל מקום אחד ותראה היבשה׳ (בראשית א, ט) - משמע שהיבשות היתה ארץ קדם, בלא לחות, בין המים. 'יבשה' לא כתוב, אלא 'היבשה'. והיו המים הולכים ועולים ויורדים, וקולם נשמע עד קצות השמים, עד שגער בהם הקב"ה, והכניסם לתהום, ושם היא התכנסות המים. ועד כעת קולם לא שכך, וקרא להם ימים. וכשהם עולים שם באותו המקום, נשבר כחם, ויורדים ולא יוצאים לחוץ, מפחד תקפו של אדונם, זהו שכתוב, (שם) ׳אדירים משברי ים אדיר במרום ה'׳ (תהלים צג, ד).