ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 17

משל למלך ולאמן שאינו עושה אלא ברשותו - ׳בן כסיל תוגת אמו׳

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 17

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר לְמַלְכָּא דַּהֲוָה לֵהּ כַּמָּה בִּנְיָנִין לְמִבְנֵי, וַהֲוָה לֵהּ אוּמָנָא. וְאוּמָנָא לָא הֲוָה עָבִיד מדעם אֶלָּא בִּרְשׁוּ דְּמַלְכָּא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ח׳:ל׳) ׳וְאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וְגוֹ'׳. מַלְכָּא וַדַּאי אִיהוּ חָכְמָה לְעֵלָּא, וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ מַלְכָּא לְתַתָּא. אֱלֹהִים אוּמָנָא לְעֵלָּא וְדָא אִמָּא עִלָּאָה, אֱלֹהִים אוּמָנָא לְתַתָּא וְדָא שְׁכִינְתָּא דִּלְתַתָּא. וְאִתְּתָא לֵית לָהּ לְמֶעֱבַד מידעם בְּלָא רְשׁוּ דְּבַעְלָהּ. וְכָל בִּנְיָנִין דַּהֲווֹ בְּאֹרַח אֲצִילוּת, הֲוָה אַבָּא אָמַר בַּאֲמִירָה לְגַבֵּי אִמָּא יְהִי כָּךְ, וְכָךְ הֲוָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית א׳:ג׳) יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיֹּאמֶר, הֲוָה אָמַר לֶאֱלֹהִים יְהִי אוֹר מָארֵי דְּבִנְיָנָא אִיהוּ אוֹמֵר, וְאוּמָנָא עָבִיד מִיָּד. וְהָכֵי בְּכָל בִּנְיָנִין דְּאִנּוּן באור' אֲצִילוּת, הֲוָה אָמַר יְהִי רָקִיעַ יְהִי מְאֹרֹת וְכֹלָּא אִתְעֲבִיד מִיָּד. כַּד מָטָא לְעָלְמָא דְּפֵרוּדָא דְּאִיהוּ עוֹלַם הַנִּפְרָדִים, אָמַר אוּמָנָא לְמָארֵי בִּנְיָנָא, ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳. אָמַר מָארֵי בִּנְיָנָא וַדַּאי טָב הוּא לְמֶעֱבַד לֵהּ אֲבָל עָתִיד הוּא לְמֶחֱטֵי קַמָּךְ, בְּגִין דְּאִיהוּ כְּסִיל. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי י׳:א׳) בֶּן ׳חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳, אִיהִי אַמְרַת בָּתַר דְּחוֹבֵהּ בְּאִמָּא תַּלְיָא וְלָא בְּאַבָּא, אֲנָא בָּעֵינָא לְמִבְרֵי לֵהּ בְּדִיקְנָא דִּילִי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית א׳:כ״ז) ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, וְלֹא בָּעָא לאשתתפ' בֵּהּ אַבָּא. בְּזִמְנָא דְּחָב מַה כְּתִיב ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳. אָמַר מַלְכָּא לְאִמָּא וְלֹא אֲמָרִית לָךְ דְּעָתִיד אִיהוּ לְמֶחֱטֵי. בְּהַהוּא זִמְנָא תָּרִיךְ לֵהּ וְתָרִיךְ לָהּ עִמֵּהּ. וּבְגִין דָּא כְּתִיב ׳בֶּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב׳, דָּא אָדָם דְּאִיהוּ בְּאֹרַח אֲצִילוּת. ׳וּבֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳ - דָּא אָדָם דִּבְרִיאָה. קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאָמְרוּ רִבִּי יוֹסִי וְכִי אִית פֵּרוּדָא בֵּן אַבָּא וְאִמָּא, דְּמִסִּטְרָא דְּאַבָּא אִיהוּ כְּאֹרַח אֲצִילוּת וּמִסִּטְרָא דְּאִמָּא בַּבְּרִיאָה. אָמַר חַבְרַיָּא חַבְרַיָּא לָאו הָכֵי, דְּהָא אָדָם דַּאֲצִילוּת דְּכָר וְנוּקְבָא הֲוָה מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִמָּא, וְדָא אִיהוּ (בראשית א׳:ג׳) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳. יְהִי אוֹר מִסִּטְרָא דְּאַבָּא. וַיְהִי אוֹר מִסִּטְרָא דְּאִמָּא. וְדָא אִיהוּ אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִין. וּלְהַאי לֵית בֵּהּ צֶלֶם וּדְמוּת. אֶלָּא אִמָּא הֲוָת לֵהּ כְּנוֹ"י דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אֱלֹהִים. וְהַהוּא כִּנּוּי אִיהוּ אוֹר וְחֹשֶׁךְ. וּבְגִין הַהוּא חֹשֶׁךְ דַּהֲוָה בְּהַהוּא כִּנּוּי, אָמַר אַבָּא דְּעָתִיד לְמֶחֱטֵי לָאָדָם דִּבְרִיאָה (נ"א דאצילות) דְּאִיהוּ אוֹר לְבוּשׁ עֶלְיוֹן. וְהַאי אִיהוּ אוֹר דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיוֹם א' דִּגְנָזוּ לַצַּדִּיקִים. וְהַהוּא חֹשֶׁךְ דְּאִתְבְּרֵי בְּיוֹמָא קַדְמָאָה לְרַשִּׁיעַיָּא הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמואל א ב׳:ט׳) ׳וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ׳. וּבְגִין הַהוּא חֹשֶׁךְ דַּהֲוָה עָתִיד לִמְמָטֵי לְהַהוּא אוֹר, לָא בָּעֵי אַבָּא לְאִשְׁתַּתְּפָא בֵּהּ. וּבְגִין דָּא אָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ הַהוּא אוֹר. כִּדְמוּתֵנוּ הַהוּא חֹשֶׁךְ דְּאִיהוּ לְבוּשָׁא דְּאוֹר, כְּגַוְנָא דְּגוּפָא דְּאִיהוּ לְבוּשָׁא לְנִשְׁמְתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב י׳:י״א) ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי׳. חֲדוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאָמְרוּ זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכִינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ עַד הַשְׁתָּא.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה בִּנְיָנִים לִבְנוֹת, וְהָיָה לוֹ אֻמָּן, וְהָאֻמָּן לֹא עָשָׂה דָּבָר אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:ל׳) ׳וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וְגוֹ'׳. הַמֶּלֶךְ וַדַּאי - זוֹ חָכְמָה לְמַעְלָה, וְעַמּוּד הָאֶמְצַע - הַמֶּלֶךְ לְמַטָּה. ׳אֱלֹהִים׳ - הָאֻמָּן לְמַעְלָה, וְזוֹ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, ׳אֱלֹהִים׳ - הָאֻמָּן לְמַטָּה, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁלְּמַטָּה. וְאִשָּׁה אֵין לָהּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּלֹא רְשׁוּת בַּעְלָהּ. וְכָל הַבִּנְיָנִים שֶׁהָיוּ בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, הָיָה אַבָּא אוֹמֵר בַּאֲמִירָה אֶל אִמָּא: ׳יְהִי כָּךְ׳, וְכָךְ הָיָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ג׳) ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ - ׳וַיֹּאמֶר׳: הָיָה אוֹמֵר לֶאֱלֹהִים ׳יְהִי אוֹר׳ - בַּעַל הַבִּנְיָן אוֹמֵר, וְהָאֻמָּן עוֹשֶׂה מִיָּד. וְכָךְ בְּכָל הַבִּנְיָנִים שֶׁהֵם בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, הָיָה אוֹמֵר ׳יְהִי רָקִיעַ׳, ׳יְהִי מְאֹרֹת׳, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה מִיָּד. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָעוֹלָם שֶׁל פֵּרוּד שֶׁהוּא עוֹלַם הַנִּפְרָדִים, אָמַר הָאֻמָּן לְבַעַל הַבִּנְיָן ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳ (בראשית א, כו). אָמַר בַּעַל הַבִּנְיָן: וַדַּאי טוֹב הוּא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל עָתִיד הוּא לַחֲטֹא לְפָנֶיךָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּסִיל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי י׳:א׳) בֵּן ׳חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳ (משלי י, א) - הִיא אָמְרָה: אַחַר שֶׁחֶטְאוֹ תָּלוּי בָּאֵם וְלֹא בָּאָב, אֲנִי רוֹצָה לִבְרֹא אוֹתוֹ בְּעַצְמִי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:כ״ז) ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז), וְלֹא רָצָה אַבָּא לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ. בִּזְמַן שֶׁחָטָא, מַה כָּתוּב? ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳. אָמַר הַמֶּלֶךְ לָאֵם: וְלֹא אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁעָתִיד הוּא לַחֲטֹא? בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן גֵּרֵשׁ אוֹתוֹ וְגֵרֵשׁ אוֹתָהּ עִמּוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב׳ - זֶה אָדָם שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, ׳וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳ - זֶה אָדָם שֶׁל בְּרִיאָה. קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ, רִבִּי יוֹסֵי: וְכִי יֵשׁ פֵּרוּד בֵּין אָב וְאֵם? שֶׁמִּצַּד הָאָב הוּא כְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת וּמִצַּד הָאֵם בַּבְּרִיאָה? אָמַר: חֲבֵרִים חֲבֵרִים, לֹא כֵּן, שֶׁהֲרֵי ׳אָדָם׳ שֶׁל אֲצִילוּת - זָכָר וּנְקֵבָה - הָיָה מִצַּד אַבָּא וְאִמָּא, וְזֶהוּ (בראשית א׳:ג׳) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ - ׳יְהִי אוֹר׳ מִצַּד אַבָּא, ׳וַיְהִי אוֹר׳ מִצַּד אִמָּא, וְזֶה ׳אָדָם דּוּ פַרְצוּפִין׳. וּלְזֶה אֵין בּוֹ צֶלֶם וּדְמוּת, אֶלָּא הָאֵם הָיָה לָהּ כִּנּוּי הָעוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן ׳אֱלֹהִים׳, וְאוֹתוֹ הַכִּנּוּי הוּא אוֹר וָחֹשֶׁךְ. וּמִשּׁוּם אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַכִּנּוּי, אָמַר אַבָּא, שֶׁעָתִיד לַחֲטֹא, לָאָדָם שֶׁל בְּרִיאָה (נ"א דאצילות) שֶׁהוּא אוֹר לְבוּשׁ עֶלְיוֹן, וְזֶה הָאוֹר שֶׁבָּרָא הקב"ה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגָנַז לַצַּדִּיקִים, וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לָרְשָׁעִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמואל א ב׳:ט׳) ׳וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ׳. וּבִגְלַל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה עָתִיד לְהַגִּיעַ אֶל אוֹתוֹ הָאוֹר, לֹא רָצָה אַבָּא לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ - אוֹתוֹ הָאוֹר, ׳כִּדְמוּתֵנוּ׳ - אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ שֶׁהוּא לְבוּשׁ הָאוֹר, כְּעֵין הַגּוּף שֶׁהוּא לְבוּשׁ לַנְּשָׁמָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב י׳:י״א) ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי׳. שָׂמְחוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ: אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ עַד עַתָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר למלכא דהוה לה כמה בנינין למבני, והוה לה אומנא. ואומנא לא הוה עביד מדעם אלא ברשו דמלכא. הדא הוא דכתיב (משלי ח׳:ל׳) ׳ואהיה אצלו אמון וגו'׳. מלכא ודאי איהו חכמה לעלא, ועמודא דאמצעיתא איהו מלכא לתתא. אלהים אומנא לעלא ודא אמא עלאה, אלהים אומנא לתתא ודא שכינתא דלתתא. ואתתא לית לה למעבד מידעם בלא רשו דבעלה. וכל בנינין דהוו בארח אצילות, הוה אבא אמר באמירה לגבי אמא יהי כך, וכך הוה. הדא הוא דכתיב (בראשית א׳:ג׳) יהי אור ויהי אור. ויאמר, הוה אמר לאלהים יהי אור מארי דבנינא איהו אומר, ואומנא עביד מיד. והכי בכל בנינין דאנון באור' אצילות, הוה אמר יהי רקיע יהי מארת וכלא אתעביד מיד. כד מטא לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנפרדים, אמר אומנא למארי בנינא, ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳. אמר מארי בנינא ודאי טב הוא למעבד לה אבל עתיד הוא למחטי קמך, בגין דאיהו כסיל. הדא הוא דכתיב (משלי י׳:א׳) בן ׳חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו׳, איהי אמרת בתר דחובה באמא תליא ולא באבא, אנא בעינא למברי לה בדיקנא דילי. הדא הוא דכתיב (בראשית א׳:כ״ז) ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳, ולא בעא לאשתתפ' בה אבא. בזמנא דחב מה כתיב ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳. אמר מלכא לאמא ולא אמרית לך דעתיד איהו למחטי. בההוא זמנא תריך לה ותריך לה עמה. ובגין דא כתיב ׳בן חכם ישמח אב׳, דא אדם דאיהו בארח אצילות. ׳ובן כסיל תוגת אמו׳ - דא אדם דבריאה. קמו כלהו חבריא ואמרו רבי יוסי וכי אית פרודא בן אבא ואמא, דמסטרא דאבא איהו כארח אצילות ומסטרא דאמא בבריאה. אמר חבריא חבריא לאו הכי, דהא אדם דאצילות דכר ונוקבא הוה מסטרא דאבא ואמא, ודא איהו (בראשית א׳:ג׳) ׳ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׳. יהי אור מסטרא דאבא. ויהי אור מסטרא דאמא. ודא איהו אדם דו פרצופין. ולהאי לית בה צלם ודמות. אלא אמא הות לה כנו"י דסליק לחשבן אלהים. וההוא כנוי איהו אור וחשך. ובגין ההוא חשך דהוה בההוא כנוי, אמר אבא דעתיד למחטי לאדם דבריאה (נ"א דאצילות) דאיהו אור לבוש עליון. והאי איהו אור דברא קודשא בריך הוא ביום א' דגנזו לצדיקים. וההוא חשך דאתברי ביומא קדמאה לרשיעיא הדא הוא דכתיב (שמואל א ב׳:ט׳) ׳ורשעים בחשך ידמו׳. ובגין ההוא חשך דהוה עתיד לממטי לההוא אור, לא בעי אבא לאשתתפא בה. ובגין דא אמר ׳נעשה אדם בצלמנו׳ ההוא אור. כדמותנו ההוא חשך דאיהו לבושא דאור, כגונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא. הדא הוא דכתיב (איוב י׳:י״א) ׳עור ובשר תלבישני׳. חדו כלהו חבריא ואמרו זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין דלא אשתמעו עד השתא.

התרגום: פתח ואמר: משל למלך שהיו לו כמה בנינים לבנות, והיה לו אמן, והאמן לא עשה דבר אלא ברשות המלך, זהו שכתוב (משלי ח׳:ל׳) ׳ואהיה אצלו אמון וגו'׳. המלך ודאי - זו חכמה למעלה, ועמוד האמצע - המלך למטה. ׳אלהים׳ - האמן למעלה, וזו האם העליונה, ׳אלהים׳ - האמן למטה, וזו השכינה שלמטה. ואשה אין לה לעשות דבר בלא רשות בעלה. וכל הבנינים שהיו בדרך אצילות, היה אבא אומר באמירה אל אמא: ׳יהי כך׳, וכך היה. זהו שכתוב (בראשית א׳:ג׳) ׳יהי אור ויהי אור׳ - ׳ויאמר׳: היה אומר לאלהים ׳יהי אור׳ - בעל הבנין אומר, והאמן עושה מיד. וכך בכל הבנינים שהם בדרך אצילות, היה אומר ׳יהי רקיע׳, ׳יהי מארת׳, והכל נעשה מיד. כשהגיע לעולם של פרוד שהוא עולם הנפרדים, אמר האמן לבעל הבנין ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳ (בראשית א, כו). אמר בעל הבנין: ודאי טוב הוא לעשות אותו, אבל עתיד הוא לחטא לפניך, משום שהוא כסיל. זהו שכתוב (משלי י׳:א׳) בן ׳חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו׳ (משלי י, א) - היא אמרה: אחר שחטאו תלוי באם ולא באב, אני רוצה לברא אותו בעצמי. זהו שכתוב (בראשית א׳:כ״ז) ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז), ולא רצה אבא להשתתף בו. בזמן שחטא, מה כתוב? ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳. אמר המלך לאם: ולא אמרתי לך שעתיד הוא לחטא? באותו הזמן גרש אותו וגרש אותה עמו. ומשום כך כתוב ׳בן חכם ישמח אב׳ - זה אדם שהוא בדרך אצילות, ׳ובן כסיל תוגת אמו׳ - זה אדם של בריאה. קמו כל החברים ואמרו, רבי יוסי: וכי יש פרוד בין אב ואם? שמצד האב הוא כדרך אצילות ומצד האם בבריאה? אמר: חברים חברים, לא כן, שהרי ׳אדם׳ של אצילות - זכר ונקבה - היה מצד אבא ואמא, וזהו (בראשית א׳:ג׳) ׳ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׳ - ׳יהי אור׳ מצד אבא, ׳ויהי אור׳ מצד אמא, וזה ׳אדם דו פרצופין׳. ולזה אין בו צלם ודמות, אלא האם היה לה כנוי העולה בחשבון ׳אלהים׳, ואותו הכנוי הוא אור וחשך. ומשום אותו החשך שהיה באותו הכנוי, אמר אבא, שעתיד לחטא, לאדם של בריאה (נ"א דאצילות) שהוא אור לבוש עליון, וזה האור שברא הקב"ה ביום הראשון וגנז לצדיקים, והחשך שנברא ביום הראשון לרשעים, זהו שכתוב (שמואל א ב׳:ט׳) ׳ורשעים בחשך ידמו׳. ובגלל אותו החשך שהיה עתיד להגיע אל אותו האור, לא רצה אבא להשתתף בו. ומשום כך אמר ׳נעשה אדם בצלמנו׳ - אותו האור, ׳כדמותנו׳ - אותו החשך שהוא לבוש האור, כעין הגוף שהוא לבוש לנשמה. זהו שכתוב (איוב י׳:י״א) ׳עור ובשר תלבישני׳. שמחו כל החברים ואמרו: אשרי חלקנו שזכינו לשמע דברים שלא נשמעו עד עתה.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בתולדות מאמר א, א (קלד:) פתח רבי חייא ואמר מי ימלל גבורות ה' כד בעא קב"ה וכו' בהיות שהאדם הוא מבחר הבריאה יחוייב שימצאו תכונות ודמיונות בצורת איבריו אל הבריאה בכלל ובפרט ובהיות כי הכוונה בבריאתו היה לשמור ולעשות את…

מקדש מלך: מן המקבילה בתרומה מאמר ה, א (קכז:) - התאמה חלקית סדורא קדמאה נ"ב כל זה מדבר בעולם הבריאה שנעשו ע"י הקצוות דאצילות ע"י יסוד דזעיר בשימושו בנוקבח ולפי זה סדורא קדמאה הוא חסד דבריאה ולכן אמר אתנגיד מסטרא דימינא שהוא חסד דאצילות…

אור החמה: מן המקבילה בתולדות מאמר א, א (קלד:) פתח ר' חייא ואמר וגו' ת"ח וגו' התחיל בזה הפסוק תחלה לפי שמפרש אותו לקמן בתולדות יצחק והשתא מפרש פה פי' אחר תחלה. כד בעא קב"ה וסליק כאלו אמר כד בעא קב"ה למברי עלמא וסליק ברעות' קמיה וכו'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: