שתוף אופן מלאך וכסא ב ׳נעשה אדם׳ - ושאלת עתיק העתיקים מיהו אלהים
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 16
לשון הזוהר
וְעוֹד נַעֲשֶׂה אָדָם, אִתְחַבָּרוּ אוֹפַן וּמַלְאָךְ וְכִסֵּא וְאָמְרוּ נַעֲשֶׂה אָדָם, דִּיהֵא בְּשֻׁתָּפוּ דִּילָן, נִשְׁמְתָא מִכִּסֵּא וְרוּחָא מִמַּלְאָךְ, וְנַפְשָׁא מֵאוֹפַן לְמֶהֱוֵי בְּדִיּוֹקְנָא דִּילָן לְבָרְכָא וּלְקֻדְשָׁא וּלְיַחֲדָא לֵהּ כְּגַוְנָא דִּילָן וְעוֹד נַעֲשֶׂה אָדָם. אַדְּהָכֵי הָא סָבָא דְּסָבִין עַתִּיקָא דעַתִּיקִין קָא נָחִית וְאָמַר, שִׁמְעוֹן שִׁמְעוֹן מָאן הוּא דְּאָמַר מֹשֶׁה אָדָם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים מַאי נִיהוּ הָכָא הַאי אֱלֹהִים. מִיָּד פָּרַח וְלֹא חָזָא לֵהּ. כְּמָא דְּשָׁמַע רִבִּי שִׁמְעוֹן שא"ל שִׁמְעוֹן שִׁמְעוֹן וְלֹא קָרָא לֵהּ בְּשֵׁם רִבִּי. אָמַר וַדַּאי אִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ (דניאל ז׳:ט׳) ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳. כְּעָן אִיהִי שַׁעֲתָא לְמִפְתַּח בְּהַאי רָזָא דְּוַדַּאי הָכָא אִית רָזָא דְּלָא אִית רְשׁוּ לְאִתְגַּלְּיָא. וּכְעָן מַשְׁמָע דִּרְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאִתְגַּלְּיָא.
תרגום
וְעוֹד: ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - הִתְחַבְּרוּ אוֹפַן וּמַלְאָךְ וְכִסֵּא וְאָמְרוּ: ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ שֶׁיִּהְיֶה בְּשֻׁתָּפוּתֵנוּ - נְשָׁמָה מִכִּסֵּא, וְרוּחַ מִמַּלְאָךְ, וְנֶפֶשׁ מֵאוֹפַן, לִהְיוֹת בְּדִיּוֹקַנֵּנוּ, לְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וּלְיַחֵד אוֹתוֹ כָּעֵין שֶׁלָּנוּ. וְעוֹד ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳. בֵּינְתַיִם, הִנֵּה זָקֵן הַזְּקֵנִים, עַתִּיק הָעַתִּיקִים, יוֹרֵד וְאוֹמֵר: שִׁמְעוֹן שִׁמְעוֹן, מִי הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ׳אָדָם׳? ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים׳ - מַהוּ כָּאן אוֹתוֹ ׳אֱלֹהִים׳? מִיָּד פָּרַח וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁשָּׁאַל: ׳שִׁמְעוֹן שִׁמְעוֹן׳ וְלֹא קָרָא לוֹ בְּשֵׁם ׳רִבִּי׳, אָמַר: וַדַּאי הוּא הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ז׳:ט׳) ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳ (דניאל ז, ט). עַתָּה הִיא הַשָּׁעָה לִפְתֹּחַ בְּסוֹד הַזֶּה, שֶׁוַּדַּאי כָּאן יֵשׁ סוֹד שֶׁאֵין רְשׁוּת לְגַלּוֹתוֹ, וְעַתָּה מַשְׁמָע שֶׁהָרְשׁוּת נִתְּנָה לְגַלּוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועוד נעשה אדם, אתחברו אופן ומלאך וכסא ואמרו נעשה אדם, דיהא בשתפו דילן, נשמתא מכסא ורוחא ממלאך, ונפשא מאופן למהוי בדיוקנא דילן לברכא ולקדשא וליחדא לה כגונא דילן ועוד נעשה אדם. אדהכי הא סבא דסבין עתיקא דעתיקין קא נחית ואמר, שמעון שמעון מאן הוא דאמר משה אדם. ויאמר אלהים מאי ניהו הכא האי אלהים. מיד פרח ולא חזא לה. כמא דשמע רבי שמעון שא"ל שמעון שמעון ולא קרא לה בשם רבי. אמר ודאי איהו קודשא בריך הוא דאתמר בה (דניאל ז׳:ט׳) ׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳. כען איהי שעתא למפתח בהאי רזא דודאי הכא אית רזא דלא אית רשו לאתגליא. וכען משמע דרשותא אתיהיב לאתגליא.
התרגום: ועוד: ׳נעשה אדם׳ - התחברו אופן ומלאך וכסא ואמרו: ׳נעשה אדם׳ שיהיה בשתפותנו - נשמה מכסא, ורוח ממלאך, ונפש מאופן, להיות בדיוקננו, לברך ולקדש וליחד אותו כעין שלנו. ועוד ׳נעשה אדם׳. בינתים, הנה זקן הזקנים, עתיק העתיקים, יורד ואומר: שמעון שמעון, מי הוא שאמר משה ׳אדם׳? ׳ויאמר אלהים׳ - מהו כאן אותו ׳אלהים׳? מיד פרח ולא ראה אותו. כששמע רבי שמעון ששאל: ׳שמעון שמעון׳ ולא קרא לו בשם ׳רבי׳, אמר: ודאי הוא הקב"ה, שנאמר בו (דניאל ז׳:ט׳) ׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳ (דניאל ז, ט). עתה היא השעה לפתח בסוד הזה, שודאי כאן יש סוד שאין רשות לגלותו, ועתה משמע שהרשות נתנה לגלות.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פז, יז (מ:) מעילא לתתא. שמלכות כליל ע"ס מתתא לעילא: