ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 18

׳ואין אלהים עמדי׳ - עלה על כל העלות שאין לו שני ושתף

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 18

לשון הזוהר

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (דברים ל״ב:ל״ט) ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳. אָמַר חַבְרַיָּא שְׁמָעוּ מִלִּין עַתִּיקִין דַּאֲנָא בָּעֵינָא לְגַלָּאָה בָּתַר דְּאִתְיְהִיב לִי רְשׁוּ לְגַלָּאָה. מַאי נִיהוּ דְּאָמַר ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳. אֶלָּא דָּא הוּא עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין. וְהַהוּא אִתְקְרֵי עִלַּת הָעִלּוֹת, עִלַּת מֵאִלֵּין עִלּוֹת דְּלָא יַעֲבִיד חַד מֵאִלֵּין עִלּוֹת שׁוּם עובד' עַד דְּנָטִיל רְשׁוּ מֵהַהוּא עִלָּאָה דְּעָלֵהּ, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא לְעֵלָּא בְּנַעֲשֶּׂה אָדָם, נַעֲשֶּׂה וַדַּאי, עַל תְּרֵין אִתְּמַר דְּאָמַר דָּא לְהַהוּא דִּלְעֵלָּא מִנֵּהּ, נַעֲשֶׂה אָדָם וְלָא עָבִיד מִדָּעַם, אֶלָּא בִּרְשׁוּ בַּאֲמִירָה מֵהַהוּא דִּלְעֵלָּא מִנֵּהּ. וְהַהוּא דִּלְעֵלָּא מִנֵּהּ לָא עָבִיד מדעם עַד דְּנָטִיל עֵצָה מֵחַבְרֵהּ. אֲבָל הַהוּא דְּאִתְקְרֵי עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, דְּלֵית לְעֵלָּא מִנֵּהּ וְלֵית לְתַתָּא דשוה לֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו מ׳:כ״ה) ׳וְאַל מִי תְּדַמְּיוּנִי וְגוֹ'׳. אָמַר ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳, דְּנָטִיל עֵצָה מִנֵּהּ, כְּגַוְנָא דְּהַהוּא דְּאָמַר ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳. קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאָמְרוּ ר' הַב לָן רְשׁוּ לְמַלְּלָא בְּהַאי אֲתַר. אָמְרוּ וְהָא אַמְרַת לְעֵיל דְּעִלַּת הָעִלּוֹת אָמַר לְכֶתֶר נַעֲשֶׂה אָדָם, וְאֵיךְ אָמְרוּ בְּעִלַּת הָעִלּוֹת דְּלָא נָטִיל עֵצָה וּרְשׁוּ אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוּדוֹהִי בְּלָא שִׁתּוּף וְחֻשְׁבָּן, דִּכְתִיב ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳. אֲפִלּוּ אֱלֹהִים דַּאֲצִילוּת. אָמַר לוֹן יְהוֹן שָׁמְעִין אוּדְנֵיכוֹן מַה דְּפוּמַיְכוּ מְמַלֵּל. וְהָא לָא אֲמָרִית לְכוּ הַשְׁתָּא דְּאִית דְּאִתְקְרֵי עִלַּת הָעִלּוֹת, וְלָאו אִיהוּ הַהוּא דְּאִתְקְרֵי עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת. דְּעִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת לֵית לֵהּ תִּנְיָנָא דְּנָטִיל עֵצָה מִנֵּהּ. דְּאִיהוּ יָחִיד קֳדָם כֹּלָּא, וְלֵית לֵהּ שֻׁתָּפָא. וּבְגִין דָּא אָמַר ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ דְּנָטִיל עֵצָה מִנֵּהּ. דְּאִיהוּ יָחִיד קֹדֶם כֹּלָּא וְלֵית לֵהּ תִּנְיָנָא וְלָא שֻׁתָּפָא. וְלֵית חֻשְׁבָּנָא. דְּאִית אֶחָד בְּשִׁתּוּף כְּגוֹן דְּכָר וְנוּקְבָא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳ וְכוּ'. אֲבָל אִיהוּ חַד בְּלָא חֻשְׁבָּן וּבְלָא שִׁתּוּף. וּבְגִין דָּא ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳. קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּהּ וְאָמְרוּ, זַכָּאָה דְּמָארֵי אִסְתְּכַם עִמֵּהּ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין אִית בַּר נָשׁ דְּלָא הֲווֹ מִתְגַּלְּיָן לַמַּלְאָכִין קַדִּישִׁין. אָמַר לוֹן חַבְרַיָּא אִית לָן לְאַשְׁלָמָא קְרָא, דְּכַמָּה רָזִין טְמִירִין בְּהַאי קְרָא. ׳אֲנִי אָמִית וְאַחֲיֶה וְגוֹ'׳. אָמִית בִּסְפִירָה וְאַחֲיֶה בִּסְפִירָה מִסִּטְרָא דִּימִינָא חַיֵּי, וּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא מִיתָה. וְאִי לָאֵ אִסְתְּכָמוּ תַּרְוַיְהוּ בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לֹא אִתְקְיַם דִּינָא דְּאִנּוּן בְּמוּתָב תְּלָתָא כַּחֲדָא. וּלְזִמְנִין אִתְחַכְּמוּן תְּלָתָא לְמֶעֱבַד דִּינָא, וְיֵיתֵי יַד יְמִינָא דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. דְּאִיהוּ יְהוָֹ'ה יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א וְדָא שְׁכִינְתָּא אִתְקְרֵי יַד יָמִין מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד, יַד שְׂמֹאל מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. יַד יְהוָֹ'ה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא.

תרגום

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (דברים ל״ב:ל״ט) ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ (דברים לב, לט). אָמַר: חֲבֵרִים, שִׁמְעוּ דְּבָרִים עַתִּיקִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת, אַחַר שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת. מַהוּ שֶׁאָמַר ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳? אֶלָּא זוֹ עִלָּה עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים, וְאוֹתָהּ נִקְרֵאת עִלַּת הָעִלּוֹת - עִלָּה מֵאוֹתָן עִלּוֹת, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אַחַת מֵאוֹתָן עִלּוֹת שׁוּם מַעֲשֶׂה עַד שֶׁתִּטֹּל רְשׁוּת מֵאוֹתָהּ עֶלְיוֹנָה שֶׁמֵּעָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּ'נַעֲשֶׂה אָדָם' - 'נַעֲשֶׂה' וַדַּאי, עַל שְׁנַיִם נֶאֱמַר, שֶׁאָמַר זֶה לְאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ: ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, וְלֹא עָשָׂה דָּבָר אֶלָּא בִּרְשׁוּת, בַּאֲמִירָה מֵאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ. וְאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ לֹא עָשָׂה דָּבָר עַד שֶׁנָּטַל עֵצָה מֵחֲבֵרוֹ. אֲבָל אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא ׳עִלָּה עַל כָּל הָעִלּוֹת׳, שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְאֵין לְמַטָּה שֶׁשָּׁוֶה לוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ׳:כ״ה) ׳וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּנִי וְגוֹ'׳. אָמַר: ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳, שֶׁנָּטַל עֵצָה מִמֶּנּוּ, כְּעֵין אוֹתוֹ שֶׁאָמַר ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ (בראשית א, כו). קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ: רַבִּי, תֵּן לָנוּ רְשׁוּת לְדַבֵּר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אָמְרוּ: וַהֲרֵי אָמַרְתָּ לְמַעְלָה שֶׁעִלַּת הָעִלּוֹת אָמְרָה לַכֶּתֶר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳ - וְאֵיךְ אוֹמְרִים בְּ'עִלַּת הָעִלּוֹת' שֶׁלֹּא נָטְלָה עֵצָה וּרְשׁוּת, אֶלָּא הִיא לְבַדָּהּ בְּלֹא שֻׁתָּפוּת וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ - אֲפִלּוּ אֱלֹהִים שֶׁל אֲצִילוּת? אָמַר לָהֶם: תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵיכֶם מַה שֶּׁפִּיכֶם מְדַבֵּר. וַהֲרֵי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם עַתָּה שֶׁיֵּשׁ הַנִּקְרָא ׳עִלַּת הָעִלּוֹת׳, וְלֹא הוּא אוֹתוֹ הַנִּקְרָא ׳עִלָּה עַל כָּל הָעִלּוֹת׳? שֶׁ'עִלָּה עַל כָּל הָעִלּוֹת' אֵין לוֹ שֵׁנִי הַנּוֹטֵל עֵצָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא יָחִיד לִפְנֵי הַכֹּל וְאֵין לוֹ שֻׁתָּף. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ - שֶׁנָּטַל עֵצָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא יָחִיד לִפְנֵי הַכֹּל וְאֵין לוֹ שֵׁנִי וְלֹא שֻׁתָּף, וְאֵין חֶשְׁבּוֹן. שֶׁיֵּשׁ ׳אֶחָד׳ בְּשֻׁתָּפוּת, כְּגוֹן זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳ וְכוּ', אֲבָל הוּא אֶחָד בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן וּבְלֹא שֻׁתָּפוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳. קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁרִבּוֹנוֹ הִסְכִּים עִמּוֹ לְגַלּוֹת סוֹדוֹת נִסְתָּרִים שֶׁלֹּא הָיוּ נִגְלִים לַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים. אָמַר לָהֶם: חֲבֵרִים, עָלֵינוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַכָּתוּב, שֶׁכַּמָּה סוֹדוֹת נִסְתָּרִים בַּכָּתוּב הַזֶּה: ׳אֲנִי אָמִית וְאַחֲיֶה וְגוֹ'׳. אָמִית בִּסְפִירָה וְאַחֲיֶה בִּסְפִירָה - מִצַּד יָמִין חַיִּים, וּמִצַּד שְׂמֹאל מִיתָה, וְאִם לֹא הִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע - לֹא יִתְקַיֵּם הַדִּין, שֶׁהֵם בְּמוֹשַׁב שְׁלֹשָׁה כְּאֶחָד. וְלִפְעָמִים מִתְחַכְּמִים שְׁלֹשָׁה לַעֲשׂוֹת דִּין, וְתָבוֹא יַד יָמִין שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁהִיא יְהוָֹ'ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת יַד יָמִין מִצַּד חֶסֶד, יַד שְׂמֹאל מִצַּד גְּבוּרָה, יַד יְהוָֹ'ה מִצַּד עַמּוּד הָאֶמְצַע.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר (דברים ל״ב:ל״ט) ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳. אמר חבריא שמעו מלין עתיקין דאנא בעינא לגלאה בתר דאתיהיב לי רשו לגלאה. מאי ניהו דאמר ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳. אלא דא הוא עלת על כל עלאין. וההוא אתקרי עלת העלות, עלת מאלין עלות דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובד' עד דנטיל רשו מההוא עלאה דעלה, כמה דאוקימנא לעלא בנעשה אדם, נעשה ודאי, על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעלא מנה, נעשה אדם ולא עביד מדעם, אלא ברשו באמירה מההוא דלעלא מנה. וההוא דלעלא מנה לא עביד מדעם עד דנטיל עצה מחברה. אבל ההוא דאתקרי עלת על כל העלות, דלית לעלא מנה ולית לתתא דשוה לה. הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ׳:כ״ה) ׳ואל מי תדמיוני וגו'׳. אמר ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳, דנטיל עצה מנה, כגונא דההוא דאמר ׳ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו׳. קמו כלהו חבריא ואמרו ר' הב לן רשו למללא בהאי אתר. אמרו והא אמרת לעיל דעלת העלות אמר לכתר נעשה אדם, ואיך אמרו בעלת העלות דלא נטיל עצה ורשו אלא איהו בלחודוהי בלא שתוף וחשבן, דכתיב ׳ואין אלהים עמדי׳. אפלו אלהים דאצילות. אמר לון יהון שמעין אודניכון מה דפומיכו ממלל. והא לא אמרית לכו השתא דאית דאתקרי עלת העלות, ולאו איהו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות. דעלת על כל העלות לית לה תנינא דנטיל עצה מנה. דאיהו יחיד קדם כלא, ולית לה שתפא. ובגין דא אמר ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳ דנטיל עצה מנה. דאיהו יחיד קדם כלא ולית לה תנינא ולא שתפא. ולית חשבנא. דאית אחד בשתוף כגון דכר ונוקבא דאתמר בהון ׳כי אחד קראתיו׳ וכו'. אבל איהו חד בלא חשבן ובלא שתוף. ובגין דא ׳ואין אלהים עמדי׳. קמו כלהו חבריא ואשתטחו קמה ואמרו, זכאה דמארי אסתכם עמה לגלאה רזין טמירין אית בר נש דלא הוו מתגלין למלאכין קדישין. אמר לון חבריא אית לן לאשלמא קרא, דכמה רזין טמירין בהאי קרא. ׳אני אמית ואחיה וגו'׳. אמית בספירה ואחיה בספירה מסטרא דימינא חיי, ומסטרא דשמאלא מיתה. ואי לא אסתכמו תרויהו בעמודא דאמצעיתא לא אתקים דינא דאנון במותב תלתא כחדא. ולזמנין אתחכמון תלתא למעבד דינא, וייתי יד ימינא דאיהי פשוטה לקבל שבים. דאיהו יהו'ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א ודא שכינתא אתקרי יד ימין מסטרא דחסד, יד שמאל מסטרא דגבורה. יד יהו'ה מסטרא דעמודא דאמצעיתא.

התרגום: פתח רבי שמעון ואמר (דברים ל״ב:ל״ט) ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳ (דברים לב, לט). אמר: חברים, שמעו דברים עתיקים שאני רוצה לגלות, אחר שנתנה לי רשות לגלות. מהו שאמר ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳? אלא זו עלה על כל העליונים, ואותה נקראת עלת העלות - עלה מאותן עלות, שלא יעשה אחת מאותן עלות שום מעשה עד שתטל רשות מאותה עליונה שמעליה, כמו שבארנו למעלה ב'נעשה אדם' - 'נעשה' ודאי, על שנים נאמר, שאמר זה לאותו שלמעלה ממנו: ׳נעשה אדם׳, ולא עשה דבר אלא ברשות, באמירה מאותו שלמעלה ממנו. ואותו שלמעלה ממנו לא עשה דבר עד שנטל עצה מחברו. אבל אותו שנקרא ׳עלה על כל העלות׳, שאין למעלה ממנו ואין למטה ששוה לו, זהו שכתוב (ישעיהו מ׳:כ״ה) ׳ואל מי תדמיוני וגו'׳. אמר: ׳ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי׳, שנטל עצה ממנו, כעין אותו שאמר ׳ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו׳ (בראשית א, כו). קמו כל החברים ואמרו: רבי, תן לנו רשות לדבר במקום הזה. אמרו: והרי אמרת למעלה שעלת העלות אמרה לכתר ׳נעשה אדם׳ - ואיך אומרים ב'עלת העלות' שלא נטלה עצה ורשות, אלא היא לבדה בלא שתפות וחשבון, שכתוב ׳ואין אלהים עמדי׳ - אפלו אלהים של אצילות? אמר להם: תשמענה אזניכם מה שפיכם מדבר. והרי לא אמרתי לכם עתה שיש הנקרא ׳עלת העלות׳, ולא הוא אותו הנקרא ׳עלה על כל העלות׳? ש'עלה על כל העלות' אין לו שני הנוטל עצה ממנו, שהוא יחיד לפני הכל ואין לו שתף. ומשום כך אמר ׳ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלהים עמדי׳ - שנטל עצה ממנו, שהוא יחיד לפני הכל ואין לו שני ולא שתף, ואין חשבון. שיש ׳אחד׳ בשתפות, כגון זכר ונקבה שנאמר בהם ׳כי אחד קראתיו׳ וכו', אבל הוא אחד בלא חשבון ובלא שתפות. ומשום כך ׳ואין אלהים עמדי׳. קמו כל החברים והשתטחו לפניו ואמרו: אשרי מי שרבונו הסכים עמו לגלות סודות נסתרים שלא היו נגלים למלאכים הקדושים. אמר להם: חברים, עלינו להשלים את הכתוב, שכמה סודות נסתרים בכתוב הזה: ׳אני אמית ואחיה וגו'׳. אמית בספירה ואחיה בספירה - מצד ימין חיים, ומצד שמאל מיתה, ואם לא הסכימו שניהם בעמוד האמצע - לא יתקים הדין, שהם במושב שלשה כאחד. ולפעמים מתחכמים שלשה לעשות דין, ותבוא יד ימין שהיא פשוטה לקבל שבים, שהיא יהו'ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזו השכינה נקראת יד ימין מצד חסד, יד שמאל מצד גבורה, יד יהו'ה מצד עמוד האמצע.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ו (כג.) ויתי יד ימינא דאיהו פשוטה לקבל שבים ודא שכינת': פירוש אעפ"י שהסכימו חג"ת על דינו תבא המלכות ותצילהו בכח התשובה שעשה. יד ימין מסטרא דחסד פי' ה' אלהינו ה' הם י"ד אותיות וכן בגבורה כוז"ו…

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר צ, ט (רמד:) סבא אנת בדיוקניה סבא אנת בדיוקניה. ר"ל דההוא דפליג הנהמא, ור"ל חכמה הוא החולק הנהמא, וז"ש ' ודא יו "ד כו' ודא אדם ' כו':

עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ו (כג.) וייתי יד ימינא דאיהו פשוטה לקבל שבים. וייתי יד ימינא דאיהו פשוטה לקבל שבים. כצ"ל, עיין ביחוד כוונת חודש אלול {ראה משנת חסידים מסכת אלול פ"א מ"ד ומ"ה}, וגם כי בינה מיחדת כל הידות וכמ"ש בדף א'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: