ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 19

קטרוג עזא ועזאל על בריאת אדם - ונפילתם ב ׳בנות האדם׳

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 19

לשון הזוהר

כַּד בַּר נָשׁ חָזַר בִּתְיוּבְתָּא הַאי יָד שֵׁיזִיב לוֹן מִן דִּינָא. אֲבָל כַּד דָּן עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, אִתְּמַר בֵּהּ ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳. וְעוֹד תְּלָת זִמְנִין אִית בְּהַאי קְרָא אֲנִי אֲנִי אֲנִי דְּאִית בְּהוֹן אֵ אֵ אֵ י י י, דְּאִתְרְמִיזו בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְאִית בְּהוֹן תְּלָת וָוִי"ן וְאַיִ"ן ואחי"ה ואנ"י דְּאִתְרְמִיזוּ בְּאִלֵּין שְׁמָהָן. וְעִם כָּל דָּא דְּהַאי קְרָא אוֹקְמוּהּ חַבְרַיָּא לְגַבֵּי אֱלֹהִים אֲחֵרִים. ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ דְּאִתְּמַר בְּהוּ אנ'י וה'ו. ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳, דָּא שְׂמֹאל וְנָחָשׁ. אֲנִי אָמִית, בִּשְׁכִינְתָּא לְמָאן דְּאִיהוּ חַיָּב. וַאֲנִי אֶחְיֶה בֵּהּ לְמָאן דְּאִיהוּ זַכָּאֵי. ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳ דָּא יַד יְהוָֹ'ה דְּאִיהוּ יְהוָֹ'ה יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְאִיהוּ כוז"ו במוכס'ז וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל מַה דְּאִתְּמַר לְעֵלָּא עַל עִלָּאָה דְּאִיהוּ עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, הַאי רָזָא לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְחַכִּימַיָּא וּנְבִיאַיָּא. וְעוֹד ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳, הָא אוֹקְמוּהּ חַבְרַיָּא עַל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, דְּאִנּוּן אָמְרוּ הַאי קְרָא בָּתַר דַּהֲווֹ יַדְעִין מַה דַּהֲוָה וּמַה דְּעָתִיד לְמֶהֱוֵי. וְאִנּוּן הֲווֹ יָדְעֵי דַּהֲוָה עָתִיד לְמֶחֱטֵי. ואַמַּאי בָּעֵי לֵהּ לְמֶעֱבַד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא עֻזָּא וְעַזָּאֵל הֲווֹ מְקַטְרְגִין עָלֵהּ זִמְנָא דְּאָמַר' שְׁכִינְתָּא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נַעֲשֶׂה אָדָם. אָמְרוּ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ. מָה אָת בָּעֵי לְמֶעֱבַד אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ וְעָתִיד לְמֶחֱטֵי קַמָּךְ בְּאִתְּתָא דִּילֵהּ דְּאִיהִי חֹשֶׁךְ. דְּאוֹר אִיהוּ דְּכוּרָא. חֹשֶׁךְ נוּקְבָא. שְׂמֹאל חֹשֶׁךְ דִּבְרִיאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא שְׁכִינְתָּא אָמְרָה לוֹ בְּהַאי דְּאַתְוָן מְקַטְרְגִין אַתְוָן עֲתִידִין לְמִנְפַּל. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ו׳:ב׳) ׳וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בָּנוֹת הָאָדָם׳. וְחָשְׁקוּ בְּהוֹן וְטָעוּ בְּהוֹן וְאַפִּיל לוֹן שְׁכִינְתָּא מִקְּדֻשָּׁה דִּילְהוֹן. אָמְרוּ חַבְרַיָּא אִי הָכֵי עֻזָּא וְעַזָּאֵל לֹא מְשַׁקְּרִין בְּמִלּוּלַיְהוּ. דְּוַדַּאי בְּנוּקְבָא הֲוָה עָתִיד לְמֶחֱטֵי אָדָם. אֶלָּא הָכֵי אָמְרָה שְׁכִינְתָּא אַתְוָן דְּאִזְדְּמַנְתּוּן לְקִטְרוּגָא קֳדָמַי יַתִּיר מִכָּל צְבָא מָרוֹם, אִי אַתּוּן הֲוֵיתוּן שַׁפִּירִין מֵאָדָם בְּעוֹבָדַיְכוּ, יָאוּת לְכוּ לְקַטְרְגָא עָלֵהּ. אֲבָל אִם הוּא עָתִיד לְמֶחֱטֵי בְּאִתְּתָא חֲדָא אַתּוּן בְּנָשִׁין סַגִּיאִין. כְּמָא דְּאִתְּמַר (בראשית ו׳:ב׳) ׳וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בָּנוֹת הָאָדָם׳. בָּנוֹת הָאָדָם וְלֹא בַּת הָאָדָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם אָדָם חָב הָא אַקְדִּים לֵהּ תְּשׁוּבָה לְאַחֲזָרָא לְמָארֵהּ וּלְאִתְתַּקְּנָא בְּמָא דְּחָב. אָמַר לוֹ חַבְרַיָּא א"כ אַמַּאי כֻּלֵּי הַאי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר חַבְרַיָּא אִי לָא הֲוָה הָכֵי דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵצֶר הַטוֹב וְיֵצֶר הָרָע דְּאִנּוּן אוֹר וְחֹשֶׁךְ, לָא הֲוָה זְכוּ וחוב' לְאָדָם דִּבְרִיאָה. אֶלָּא דְּאִתְבְּרֵי מִתַּרְוַיְהוּ. וּבְגִין דָּא (דברים ל׳:ט״ו) ׳רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע׳ וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים. אָמְרוּ לֵהּ וְעוֹד כֻּלֵּי הַאי אַמַּאי. לָא הֲוָה אִתְבְּרֵי לְמֵיחַב קֳדָם יְהוָֹ'ה, וְלָא גַּרְמָא כָּל מַה דְּגָרִים לְעֵלָּא, וְלָא הֲוָה לֵהּ לֹא עֹנֶשׁ וְלֹא שָׂכָר.

תרגום

כְּשֶׁאָדָם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, הַיָּד הַזֹּאת מַצִּילָה אוֹתוֹ מִן הַדִּין, אֲבָל כְּשֶׁדָּנָה עִלָּה עַל כָּל הָעִלּוֹת, נֶאֱמַר בָּהּ ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳ (דברים לב, לט). וְעוֹד, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יֵשׁ בַּכָּתוּב הַזֶּה 'אֲנִי אֲנִי אֲנִי' שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם א, א, א, י, י, י, הַנִּרְמָזִים ביו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְיֵשׁ בָּהֶם שָׁלֹשׁ וָוִין ועי"ן - ואחי"ה ואנ"י - הַנִּרְמָזִים בַּשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה. וְעִם כָּל זֶה, שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים כְּלַפֵּי ׳אֱלֹהִים אֲחֵרִים׳ - ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ - זֶה הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם 'אני' 'והו'. 'וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי' - זֶה שְׂמֹאל וְנָחָשׁ. 'אֲנִי אָמִית' - בַּשְּׁכִינָה, לְמִי שֶׁהוּא חַיָּב, 'וַאֲנִי אֶחְיֶה' - בָּהּ, לְמִי שֶׁהוּא זַכַּאי. 'וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל' - זוֹ יַד יְהוָֹ'ה שֶׁהִיא יְהוָֹ'ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְהוּא כוז"ו במוכס"ז, וְהַכֹּל אֱמֶת. אֲבָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה עַל הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא עִלָּה עַל כָּל הָעִלּוֹת - הַסּוֹד הַזֶּה לֹא נִמְסַר אֶלָּא לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים. וְעוֹד ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳ - הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים עַל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהֵם אָמְרוּ אֶת הַכָּתוּב הַזֶּה אַחַר שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁעָתִיד לַחֲטֹא. וְלָמָּה רָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ? וְלֹא עוֹד אֶלָּא עֻזָּא וַעֲזָאֵל הָיוּ מְקַטְרְגִים עָלָיו בִּזְמַן שֶׁאָמְרָה הַשְּׁכִינָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, אָמְרוּ: ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ׳? מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אָדָם וְ'תֵּדָעֵהוּ' וְעָתִיד לַחֲטֹא לְפָנֶיךָ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא חֹשֶׁךְ? שֶׁהָאוֹר הוּא זָכָר, הַחֹשֶׁךְ - נְקֵבָה, שְׂמֹאל - חֹשֶׁךְ שֶׁל בְּרִיאָה. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן אָמְרָה הַשְּׁכִינָה לוֹ: בָּאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁמְּקַטְרְגִים, עֲתִידוֹת הָאוֹתִיּוֹת לִפֹּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו׳:ב׳) ׳וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בָּנוֹת הָאָדָם׳ (בראשית ו, ב), וְחָשְׁקוּ בָּהֶן וְטָעוּ בָּהֶן, וְהִפִּילָה אוֹתָם הַשְּׁכִינָה מִקְּדֻשָּׁתָם. אָמְרוּ הַחֲבֵרִים: אִם כֵּן, עֻזָּא וַעֲזָאֵל אֵינָם מְשַׁקְּרִים בְּדִבְרֵיהֶם, שֶׁוַּדַּאי בְּנוּקְבָא עָתִיד לַחֲטֹא אָדָם? אֶלָּא כָּךְ אָמְרָה הַשְּׁכִינָה: אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּזְדַּמַּנְתֶּם לְקַטְרֵג לְפָנַי יוֹתֵר מִכָּל צְבָא מָרוֹם - אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם יָפִים מֵאָדָם בְּמַעֲשֵׂיכֶם, יָאֶה לָכֶם לְקַטְרֵג עָלָיו, אֲבָל אִם הוּא עָתִיד לַחֲטֹא בְּאִשָּׁה אַחַת, אַתֶּם - נָשִׁים רַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו׳:ב׳) ׳וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בָּנוֹת הָאָדָם׳ - ׳בְּנוֹת הָאָדָם׳ וְלֹא ׳בַּת הָאָדָם׳. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם אָדָם חָטָא, הִנֵּה הִקְדִּים לוֹ תְּשׁוּבָה לַחֲזֹר אֶל רִבּוֹנוֹ וּלְהִתַּקֵּן בְּמַה שֶּׁחָטָא. אָמְרוּ לוֹ הַחֲבֵרִים: אִם כֵּן, לָמָּה כָּל זֶה? אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: חֲבֵרִים, אִלְמָלֵא הָיָה כָּךְ שֶׁבָּרָא הקב"ה יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע שֶׁהֵם אוֹר וָחֹשֶׁךְ, לֹא הָיָה זְכוּת וְחוֹבָה לְאָדָם שֶׁל בְּרִיאָה, אֶלָּא שֶׁנִּבְרָא מִשְּׁנֵיהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ (דברים ל׳:ט״ו) ׳רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים׳. אָמְרוּ לוֹ: וְעוֹד, כָּל זֶה לָמָּה? לֹא הָיָה נִבְרָא כְּדֵי לַחֲטֹא לִפְנֵי יְהוָֹ'ה, וְלֹא הָיָה גּוֹרֵם כָּל מַה שֶּׁגּוֹרֵם לְמַעְלָה, וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא עֹנֶשׁ וְלֹא שָׂכָר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד בר נש חזר בתיובתא האי יד שיזיב לון מן דינא. אבל כד דן עלת על כל העלות, אתמר בה ׳ואין מידי מציל׳. ועוד תלת זמנין אית בהאי קרא אני אני אני דאית בהון א א א י י י, דאתרמיזו ביו"ד ה"י וא"ו ה"י. יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואית בהון תלת ווי"ן ואי"ן ואחי"ה ואנ"י דאתרמיזו באלין שמהן. ועם כל דא דהאי קרא אוקמוה חבריא לגבי אלהים אחרים. ׳ראו עתה כי אני אני הוא׳ - דא קודשא בריך הוא ושכינתה דאתמר בהו אנ'י וה'ו. ׳ואין אלהים עמדי׳, דא שמאל ונחש. אני אמית, בשכינתא למאן דאיהו חיב. ואני אחיה בה למאן דאיהו זכאי. ׳ואין מידי מציל׳ דא יד יהו'ה דאיהו יהו'ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואיהו כוז"ו במוכס'ז וכלא קשוט. אבל מה דאתמר לעלא על עלאה דאיהו עלת על כל העלות, האי רזא לא אתמסר אלא לחכימיא ונביאיא. ועוד ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳, הא אוקמוה חבריא על מלאכי השרת, דאנון אמרו האי קרא בתר דהוו ידעין מה דהוה ומה דעתיד למהוי. ואנון הוו ידעי דהוה עתיד למחטי. ואמאי בעי לה למעבד. ולא עוד אלא עזא ועזאל הוו מקטרגין עלה זמנא דאמר' שכינתא לקודשא בריך הוא נעשה אדם. אמרו מה אדם ותדעהו. מה את בעי למעבד אדם ותדעהו ועתיד למחטי קמך באתתא דילה דאיהי חשך. דאור איהו דכורא. חשך נוקבא. שמאל חשך דבריאה, בההוא זמנא שכינתא אמרה לו בהאי דאתון מקטרגין אתון עתידין למנפל. הדא הוא דכתיב (בראשית ו׳:ב׳) ׳ויראו בני האלהים את בנות האדם׳. וחשקו בהון וטעו בהון ואפיל לון שכינתא מקדשה דילהון. אמרו חבריא אי הכי עזא ועזאל לא משקרין במלוליהו. דודאי בנוקבא הוה עתיד למחטי אדם. אלא הכי אמרה שכינתא אתון דאזדמנתון לקטרוגא קדמי יתיר מכל צבא מרום, אי אתון הויתון שפירין מאדם בעובדיכו, יאות לכו לקטרגא עלה. אבל אם הוא עתיד למחטי באתתא חדא אתון בנשין סגיאין. כמא דאתמר (בראשית ו׳:ב׳) ׳ויראו בני האלהים את בנות האדם׳. בנות האדם ולא בת האדם. ולא עוד אלא אם אדם חב הא אקדים לה תשובה לאחזרא למארה ולאתתקנא במא דחב. אמר לו חבריא א"כ אמאי כלי האי. אמר רבי אלעזר חבריא אי לא הוה הכי דברא קודשא בריך הוא יצר הטוב ויצר הרע דאנון אור וחשך, לא הוה זכו וחוב' לאדם דבריאה. אלא דאתברי מתרויהו. ובגין דא (דברים ל׳:ט״ו) ׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע׳ ובחרת בחיים. אמרו לה ועוד כלי האי אמאי. לא הוה אתברי למיחב קדם יהו'ה, ולא גרמא כל מה דגרים לעלא, ולא הוה לה לא ענש ולא שכר.

התרגום: כשאדם חוזר בתשובה, היד הזאת מצילה אותו מן הדין, אבל כשדנה עלה על כל העלות, נאמר בה ׳ואין מידי מציל׳ (דברים לב, לט). ועוד, שלש פעמים יש בכתוב הזה 'אני אני אני' שיש בהם א, א, א, י, י, י, הנרמזים ביו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ויש בהם שלש ווין ועי"ן - ואחי"ה ואנ"י - הנרמזים בשמות האלה. ועם כל זה, שהכתוב הזה בארוהו החברים כלפי ׳אלהים אחרים׳ - ׳ראו עתה כי אני אני הוא׳ - זה הקב"ה ושכינתו שנאמר בהם 'אני' 'והו'. 'ואין אלהים עמדי' - זה שמאל ונחש. 'אני אמית' - בשכינה, למי שהוא חיב, 'ואני אחיה' - בה, למי שהוא זכאי. 'ואין מידי מציל' - זו יד יהו'ה שהיא יהו'ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא כוז"ו במוכס"ז, והכל אמת. אבל מה שנאמר למעלה על העליונה שהיא עלה על כל העלות - הסוד הזה לא נמסר אלא לחכמים ולנביאים. ועוד ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳ - הרי בארוהו החברים על מלאכי השרת, שהם אמרו את הכתוב הזה אחר שהיו יודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם היו יודעים שעתיד לחטא. ולמה רצה לעשותו? ולא עוד אלא עזא ועזאל היו מקטרגים עליו בזמן שאמרה השכינה לקדוש ברוך הוא: ׳נעשה אדם׳, אמרו: ׳מה אנוש כי תזכרנו׳? מה אתה רוצה לעשות אדם ו'תדעהו' ועתיד לחטא לפניך באשתו שהיא חשך? שהאור הוא זכר, החשך - נקבה, שמאל - חשך של בריאה. באותו הזמן אמרה השכינה לו: באותיות האלה שמקטרגים, עתידות האותיות לפל, זהו שכתוב (בראשית ו׳:ב׳) ׳ויראו בני האלהים את בנות האדם׳ (בראשית ו, ב), וחשקו בהן וטעו בהן, והפילה אותם השכינה מקדשתם. אמרו החברים: אם כן, עזא ועזאל אינם משקרים בדבריהם, שודאי בנוקבא עתיד לחטא אדם? אלא כך אמרה השכינה: אותיות שנזדמנתם לקטרג לפני יותר מכל צבא מרום - אם אתם הייתם יפים מאדם במעשיכם, יאה לכם לקטרג עליו, אבל אם הוא עתיד לחטא באשה אחת, אתם - נשים רבות, כמו שנאמר (בראשית ו׳:ב׳) ׳ויראו בני האלהים את בנות האדם׳ - ׳בנות האדם׳ ולא ׳בת האדם׳. ולא עוד, אלא אם אדם חטא, הנה הקדים לו תשובה לחזר אל רבונו ולהתקן במה שחטא. אמרו לו החברים: אם כן, למה כל זה? אמר רבי אלעזר: חברים, אלמלא היה כך שברא הקב"ה יצר טוב ויצר רע שהם אור וחשך, לא היה זכות וחובה לאדם של בריאה, אלא שנברא משניהם. ומשום כך (דברים ל׳:ט״ו) ׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ובחרת בחיים׳. אמרו לו: ועוד, כל זה למה? לא היה נברא כדי לחטא לפני יהו'ה, ולא היה גורם כל מה שגורם למעלה, ולא היה לו לא ענש ולא שכר.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ח (כג.) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' הא אוקמוה כל אתר דכתיב אלה פסל את הראשונים. הנה הכתוב הזה בא לפרט התולדות הנמשכות מאבות הבריאה. וזה, כי עד כאן לא דברה תורה רק באבות הבריאה הנרמזים…

מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יד, א (כב.) נעשה אדם וכו' סבא דסבין הוא עתיק כמ"ש רשב"י לקמן כי או"א נקראים זקנים ועתיק ואריך נקרא סבא דסבין: וקים ליה לרשב"י שהוא עתיק ולא אריך. לעלמא דפירודא פי' העוה"ז:

אור החמה: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ח (כג.) ועם כל דא האי קרא הא אוקמוה לגבי אלי"ם וגו' עי' סימן נפלא לבל תטעה כאשר תמצא במקום א' שנדרש ההוא קרא בחד גוון ולבתר בחד גוון כי האמת כולהו ד' אלי"ם חיים וכן כמו שבמלבוש ופשטיות התורה נז'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: