ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 124: תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים › פיסקה 20

התורה כלבוש השכינה - שהחוטא מפשיטה והמקים מלבישה בלבושיה

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 20

לשון הזוהר

אָמַר חַבְרַיָּא מִן הַדִּין הֲוָה לְמִבְרֵי לֵהּ בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא בְּגִינָהּ אִתְבְּרִיאַת דִּכְתִיב בָּהּ אַגְרָא לְצַדִּיקַיָּא וְעָנְשָׁא לָרְשָׁעִים. (ולא הוה אגרא לצדיקיא וענש לרשיעיא), אֶלָּא בְּגִין אָדָם דִּבְרִיאָה ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳. אָמְרוּ וַדַּאי כְּעָן שְׁמַעְנָא מַה דְּלָא שְׁמַעְנָא עַד הַשְׁתָּא. דְּוַדַּאי לֹא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִלְּתָא דְּלָאו הוּא צָרִיךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אוֹרַיְתָא דִּבְרִיאָה אִיהִי לְבוּשָׁא דִּשְׁכִינְתָּא. אִם אָדָם לֹא הֲוָה עָתִיד לְמִבְרֵי הֲוַת שְׁכִינְתָּא בְּלָא כִּסּוּיָא כְּגַוְנָא דְּעָנִי. וּבְגִין דָּא כָּל מָאן דְּחָב כְּאִלּוּ בְּפָשִׁיט לִשְׁכִינְתָּא מַלְבּוּשָׁהָא, וְהַאי אִיהוּ עוֹנְשָׁא דְּאָדָם. וְכָל מָאן דִּמְקַיִּם פִּקּוּדֵי דְּאוֹרַיְתָא כְּאִלּוּ הוּא לָבִישׁ לִשְׁכִינְתָּא בְּמַלְבּוּשָׁהָא. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ בְּכִסּוּיָא דְּצִיצִית, (שמות כ״ב:כ״ו) כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא ׳שִּׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ בַּמֶּה יִשָׁכָּב׳ בְּגָלוּתָא וְהָא אוֹקְמוּהּ. תָּא חֲזֵי חֹשֶׁךְ אִיהוּ אֻכָּמוּ דְּאוֹרַיְתָא אוֹר חִוָּרוּ דְּאוֹרַיְתָא. וְכַד אִיהוּ אוֹר מִתְלְבַשׁ בַּחֹשֶׁךְ, אִתְּמַר בְּאוֹרַיְתָא ׳שְחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳ (שיר השירים א׳:ו׳). וְכַד אִסְתְּלַק מִתַּמָּן אוֹר דְּאִיהוּ חִוָּרוּ, אִיהִי אוֹמֶרֶת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳. וְאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דְּבַת עֵינָא דְּאִיהִי אֻכָּמָא וְשַׁפִּירָא בְּאוֹר דְּנָהִיר בֵּהּ. וּבְגִין דָּא בַּת עֵינָא וְאוֹר דְּנָהִיר בָּהּ אָמַר דָּוִד (תהילים כ״ז:א׳) ׳ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא׳. אוֹרִי אוֹר י' דְּאִיהִי בַּת עַיִן. וּתְרֵין גַּוְנִין אִית לָהּ, אוֹר מִלְּגָאו וְחֹשֶׁךְ מִלְּבַר לְמֶהֱוֵי שַׁלְטָאָה בְּהוּ עַל כָּל קְלִפִּין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳. בִּלְבוּשָׁא דְּאוֹר אִיהִי שְׁלִיטַת עַל כָּל אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם׳. וּבִלְבוּשׁ אֻכָּמָא שְׁלִיטַת עַל חַיָּבַיָּא דְּאִתְּמַר בְּהוּ ׳וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמוּ׳. וְעוֹד אוֹר אִיהִי מִסִּטְרָא דִּימִינָא דְּאִיהוּ אוֹר יוֹם קַדְמָאָה דְּאִתְּמַר בֵּהּ יְהִי אוֹר, דָּא אַבְרָהָם ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳. חֹשֶׁךְ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא דְּיִצְחָק דְּאִיהוּ יוֹם תִּנְיָנָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מִרְאוֹת׳. ׳וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה וְגוֹ'׳. אָדָם דָּא יַעֲקֹב אִתְלְבַשׁ בְּתַרְוַיְהוּ בְּאוֹר דִּימִינָא וּבַחֹשֶׁךְ דִּשְׂמָאלָא. וּבְתַרְוַיְהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ ׳עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לַיְלָה׳ דְּנָהִיר בְּתַרְוַיְהוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות י״ד:י״ט) ׳לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לַיְלָה לִפְנֵי הָעָם וְגוֹ'׳. עָנָן מִסִּטְרָא דִּילֵהּ מַיָּא. חֹשֶׁךְ מִסִּטְרָא דִּילֵהּ אֶשָּׁא. עַמּוּד אִיהִי שָׁלוֹם בֵּינַיְהוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כ״ה:ב׳) ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׳. וְכַד אִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא ׳וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה׳. לָא קָרִיב מַיָּא לְאֶשָּׁא, וְלֹא אֶשָּׁא לְמַיָּא. כְּגוֹן דְּאִיהוּ אַפְרִישׁ בֵּינַיְהוּ הַאי אִיהוּ מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם הִלֵּל וְשַׁמַּאי. לְקָבְלַיְהוּ תְּרֵין אִמּוּרָאֵי בִּרְקִיעָא מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְשַׂר שָׁלוֹם מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם דְּאִיהוּ נוּרִיאֵל אוּרִיאֵל. אוּרִיאֵל אִתְקְרֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא. נוּרִיאֵל מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וְאִיהוּ אָדָם דִּתְלָתָא מְטַטְרוֹן שְׁמֵהּ דְּשַׁלִּיט עַל עַל מָארֵי מַתְנִיתִין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְיָרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם׳. אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּמִתְרַבִּין בְּיַמָּא דְּאוֹרַיְתָא דְּיַרְתֵי מִתַּמָּן וְכוּ'. (זה תמצא בדף פ"ו ע"ב שורה ח') (תיקון ע' זה לא נמצא בדפוס ראשון)

תרגום

אָמְרוּ הַחֲבֵרִים: מִזֶּה הָיָה צָרִיךְ לְבָרְאוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה בִּגְלָלוֹ נִבְרֵאת, שֶׁכָּתוּב בָּהּ שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְעֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים. (ולא הוה אגרא לצדיקיא וענש לרשיעיא), אֶלָּא בִּגְלַל אָדָם שֶׁל בְּרִיאָה ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳ (ישעיה מה, יח). אָמְרוּ: וַדַּאי עַתָּה שָׁמַעְנוּ מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַעְנוּ עַד עַתָּה, שֶׁוַּדַּאי לֹא בָּרָא הקב"ה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הַתּוֹרָה שֶׁל בְּרִיאָה הִיא לְבוּשׁ הַשְּׁכִינָה. אִם אָדָם לֹא הָיָה עָתִיד לְהִבָּרֵא, הָיְתָה הַשְּׁכִינָה בְּלֹא כִּסּוּי, כְּעֵין עָנִי. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל מִי שֶׁחָטָא כְּאִלּוּ הִפְשִׁיט אֶת הַשְּׁכִינָה מִלְּבוּשֶׁיהָ, וְזֶהוּ עֹנְשׁוֹ שֶׁל אָדָם. וְכָל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַשְּׁכִינָה בִּלְבוּשֶׁיהָ. וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּהוּ בְּכִסּוּי הַצִּיצִית, (שמות כ״ב:כ״ו) ׳כִּי הִיא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ, הִיא שִּׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ בַּמֶּה יִשָׁכָּב׳ (שמות כב, כו) בַּגָּלוּת, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ. בֹּא וּרְאֵה, הַחֹשֶׁךְ הוּא שְׁחוֹרוּת הַתּוֹרָה, הָאוֹר - לְבָנוּת הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁהוּא אוֹר מִתְלַבֵּשׁ בַּחֹשֶׁךְ, נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳ (שיר השירים א׳:ו׳). וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק מִשָּׁם הָאוֹר שֶׁהוּא הַלְּבָנוּת, הִיא אוֹמֶרֶת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳ (שיר השירים א, ו). וְהַתּוֹרָה כְּעֵין בַּת הָעַיִן שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה וְיָפָה בָּאוֹר הַמֵּאִיר בָּהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בַּת הָעַיִן וְהָאוֹר הַמֵּאִיר בָּהּ אָמַר דָּוִד (תהילים כ״ז:א׳) ׳ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא׳ (תהלים כז, א) - ׳אוֹרִי׳ - אוֹר י' שֶׁהִיא בַּת הָעַיִן, וּשְׁנֵי גְּוָנִים לָהּ: אוֹר מִבִּפְנִים וְחֹשֶׁךְ מִבַּחוּץ, כְּדֵי לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם עַל כָּל הַקְּלִפּוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳. בִּלְבוּשׁ שֶׁל אוֹר הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל כָּל אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם׳ (שמות י, כג), וּבִלְבוּשׁ שָׁחֹר שׁוֹלֶטֶת עַל הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ׳. וְעוֹד, הָאוֹר מִצַּד יָמִין - הוּא אוֹר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳יְהִי אוֹר׳ - זֶה אַבְרָהָם ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ (בראשית א, ה). הַחֹשֶׁךְ מִצַּד שְׂמֹאל שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהוּא יוֹם שֵׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת׳ ׳וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה וְגוֹ'׳. ׳אָדָם׳ - זֶה יַעֲקֹב, הִתְלַבֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶם, בְּאוֹר הַיָּמִין וּבַחֹשֶׁךְ הַשְּׂמֹאל. וּבִשְׁנֵיהֶם עַמּוּד הָאֶמְצַע הוּא ׳עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לַיְלָה׳ הַמֵּאִיר בִּשְׁנֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ד:י״ט) ׳לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לַיְלָה לִפְנֵי הָעָם וְגוֹ'׳. הֶעָנָן - מִצִּדּוֹ מַיִם, הַחֹשֶׁךְ - מִצִּדּוֹ אֵשׁ, הָעַמּוּד הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב כ״ה:ב׳) ׳עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׳. וּכְשֶׁהוּא בָּאֶמְצַע, ׳וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה׳ (שמות יד, כ) - לֹא קָרְבוּ מַיִם לָאֵשׁ, וְלֹא אֵשׁ לַמַּיִם, כְּמִי שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם. וְזוֹ הִיא מַחְלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם - הִלֵּל וְשַׁמַּאי, וּכְנֶגְדָּם שְׁנֵי אָמוֹרָאִים בָּרָקִיעַ - מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל, וְשַׂר הַשָּׁלוֹם מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם שֶׁהוּא נוּרִיאֵל אוּרִיאֵל. אוּרִיאֵל נִקְרָא מִצַּד יָמִין, נוּרִיאֵל מִצַּד שְׂמֹאל, וְהוּא ׳אָדָם׳ שֶׁל שְׁלֹשָׁה - מְטַטְרוֹן שְׁמוֹ - הַשּׁוֹלֵט עַל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיִרְדּוּ בִּדְגַת הַיָּם׳ - אֵלֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמִּתְרַבִּים בְּיַם הַתּוֹרָה שֶׁיּוֹרְשִׁים מִשָּׁם וְכוּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר חבריא מן הדין הוה למברי לה בגין דאוריתא בגינה אתבריאת דכתיב בה אגרא לצדיקיא וענשא לרשעים. (ולא הוה אגרא לצדיקיא וענש לרשיעיא), אלא בגין אדם דבריאה ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳. אמרו ודאי כען שמענא מה דלא שמענא עד השתא. דודאי לא ברא קודשא בריך הוא מלתא דלאו הוא צריך. ולא עוד אלא אוריתא דבריאה איהי לבושא דשכינתא. אם אדם לא הוה עתיד למברי הות שכינתא בלא כסויא כגונא דעני. ובגין דא כל מאן דחב כאלו בפשיט לשכינתא מלבושהא, והאי איהו עונשא דאדם. וכל מאן דמקים פקודי דאוריתא כאלו הוא לביש לשכינתא במלבושהא. ובגין דא אוקמוה בכסויא דציצית, (שמות כ״ב:כ״ו) כי היא כסותה לבדה היא ׳שמלתו לעורו במה ישכב׳ בגלותא והא אוקמוה. תא חזי חשך איהו אכמו דאוריתא אור חורו דאוריתא. וכד איהו אור מתלבש בחשך, אתמר באוריתא ׳שחורה אני ונאוה׳ (שיר השירים א׳:ו׳). וכד אסתלק מתמן אור דאיהו חורו, איהי אומרת ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳. ואוריתא כגונא דבת עינא דאיהי אכמא ושפירא באור דנהיר בה. ובגין דא בת עינא ואור דנהיר בה אמר דוד (תהילים כ״ז:א׳) ׳ה' אורי וישעי ממי אירא׳. אורי אור י' דאיהי בת עין. ותרין גונין אית לה, אור מלגאו וחשך מלבר למהוי שלטאה בהו על כל קלפין. הדא הוא דכתיב ׳ומלכותו בכל משלה׳. בלבושא דאור איהי שליטת על כל אנון דאתמר בהון ׳ולכל בני ישראל היה אור במושבותם׳. ובלבוש אכמא שליטת על חיביא דאתמר בהו ׳ורשעים בחשך ידמו׳. ועוד אור איהי מסטרא דימינא דאיהו אור יום קדמאה דאתמר בה יהי אור, דא אברהם ׳ויקרא אלהים לאור יום׳. חשך מסטרא דשמאלא דיצחק דאיהו יום תנינא דאתמר בה ׳ותכהין עיניו מראות׳. ׳ולחשך קרא לילה וגו'׳. אדם דא יעקב אתלבש בתרויהו באור דימינא ובחשך דשמאלא. ובתרויהו עמודא דאמצעיתא איהו ׳עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה׳ דנהיר בתרויהו. הדא הוא דכתיב (שמות י״ד:י״ט) ׳לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וגו'׳. ענן מסטרא דילה מיא. חשך מסטרא דילה אשא. עמוד איהי שלום ביניהו. הדא הוא דכתיב (איוב כ״ה:ב׳) ׳עושה שלום במרומיו׳. וכד איהו באמצעיתא ׳ולא קרב זה אל זה כל הלילה׳. לא קריב מיא לאשא, ולא אשא למיא. כגון דאיהו אפריש ביניהו האי איהו מחלקת לשם שמים הלל ושמאי. לקבליהו תרין אמוראי ברקיעא מיכאל וגבריאל ושר שלום מכריע ביניהם דאיהו נוריאל אוריאל. אוריאל אתקרי מסטרא דימינא. נוריאל מסטרא דשמאלא. ואיהו אדם דתלתא מטטרון שמה דשליט על על מארי מתניתין. הדא הוא דכתיב ׳וירדו בדגת הים׳. אלין תלמידי חכמים דמתרבין בימא דאוריתא דירתי מתמן וכו'. (זה תמצא בדף פ"ו ע"ב שורה ח') (תיקון ע' זה לא נמצא בדפוס ראשון)

התרגום: אמרו החברים: מזה היה צריך לבראו, משום שהתורה בגללו נבראת, שכתוב בה שכר לצדיקים וענש לרשעים. (ולא הוה אגרא לצדיקיא וענש לרשיעיא), אלא בגלל אדם של בריאה ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳ (ישעיה מה, יח). אמרו: ודאי עתה שמענו מה שלא שמענו עד עתה, שודאי לא ברא הקב"ה דבר שאינו צריך. ולא עוד, אלא התורה של בריאה היא לבוש השכינה. אם אדם לא היה עתיד להברא, היתה השכינה בלא כסוי, כעין עני. ומשום כך כל מי שחטא כאלו הפשיט את השכינה מלבושיה, וזהו ענשו של אדם. וכל מי שמקים מצוות התורה, כאלו הוא מלביש את השכינה בלבושיה. ומשום כך בארוהו בכסוי הציצית, (שמות כ״ב:כ״ו) ׳כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו במה ישכב׳ (שמות כב, כו) בגלות, והרי בארוהו. בא וראה, החשך הוא שחורות התורה, האור - לבנות התורה. וכשהוא אור מתלבש בחשך, נאמר בתורה ׳שחורה אני ונאוה׳ (שיר השירים א׳:ו׳). וכשמסתלק משם האור שהוא הלבנות, היא אומרת ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳ (שיר השירים א, ו). והתורה כעין בת העין שהיא שחורה ויפה באור המאיר בה. ומשום כך, בת העין והאור המאיר בה אמר דוד (תהילים כ״ז:א׳) ׳ה אורי וישעי ממי אירא׳ (תהלים כז, א) - ׳אורי׳ - אור י' שהיא בת העין, ושני גונים לה: אור מבפנים וחשך מבחוץ, כדי להיות שולטת בהם על כל הקלפות. זהו שכתוב ׳ומלכותו בכל משלה׳. בלבוש של אור היא שולטת על כל אלה שנאמר בהם ׳ולכל בני ישראל היה אור במושבותם׳ (שמות י, כג), ובלבוש שחר שולטת על הרשעים שנאמר בהם ׳ורשעים בחשך ידמו׳. ועוד, האור מצד ימין - הוא אור היום הראשון שנאמר בו ׳יהי אור׳ - זה אברהם ׳ויקרא אלהים לאור יום׳ (בראשית א, ה). החשך מצד שמאל של יצחק, שהוא יום שני שנאמר בו ׳ותכהין עיניו מראות׳ ׳ולחשך קרא לילה וגו'׳. ׳אדם׳ - זה יעקב, התלבש בשניהם, באור הימין ובחשך השמאל. ובשניהם עמוד האמצע הוא ׳עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה׳ המאיר בשניהם. זהו שכתוב (שמות י״ד:י״ט) ׳לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וגו'׳. הענן - מצדו מים, החשך - מצדו אש, העמוד הוא שלום ביניהם. זהו שכתוב (איוב כ״ה:ב׳) ׳עשה שלום במרומיו׳. וכשהוא באמצע, ׳ולא קרב זה אל זה כל הלילה׳ (שמות יד, כ) - לא קרבו מים לאש, ולא אש למים, כמי שמפריד ביניהם. וזו היא מחלקת לשם שמים - הלל ושמאי, וכנגדם שני אמוראים ברקיע - מיכאל וגבריאל, ושר השלום מכריע ביניהם שהוא נוריאל אוריאל. אוריאל נקרא מצד ימין, נוריאל מצד שמאל, והוא ׳אדם׳ של שלשה - מטטרון שמו - השולט על בעלי המשנה. זהו שכתוב ׳וירדו בדגת הים׳ - אלה תלמידי חכמים המתרבים בים התורה שיורשים משם וכו'.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר יד, א (כב.) כלילן בהאי ברזא דמהימנותא. סוד אל"ף דאדנ"י, ויו"ד האחרונה דאדנ"י, ו'דן' שבאמצע השם, הוא סוד מדת האמונה:

מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר יד, ד (כב.) אמר אומנא : פי' אימא אמרה לאבא נעשה אדם וזהו ויאמר אלהים שהיא אימא אמרה לאבא נעשה אדם משא"כ כל ויאמר אלהים דשאר מאמרות שר"ל ויאמר אבא לאלהים שהיא בינה. כי אבא אומר ובינה עושה. דחובא תלייא…

אור החמה: מן המקבילה בבראשית מאמר יד, א (כב.) (ויאמר אלדי"ם נעשה אדם סוד ה' ליראיו וגו' מכאן ועד דף כ"ט עד ויקרא ה' אלדי"ם וגו' לא הובאה בנוסחת הרמ"ק זלה"ה ונראה שהוא מן התקונים):

לכל המפרשים על פיסקה זו