מטטרון האות שנתן לקין - ושני חנוך מצד קין ומצד אנוש
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - סוד ׳נעשה אדם׳ בעלת העלות וחתימת הזהר בעשרה זהרים · מאמר 124 · פיסקה 21
לשון הזוהר
בְּרֵאשִׁית בָּרָ'א שִׁי'ת וְדָא מטט'רון אוֹת בַּצָּבָא דִּילֵהּ. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר (בראשית) ׳וַיָּשֶׂם הַ' לְקַיִן אוֹת׳. לְאַגָּנָא עָלֵהּ מַה דַּהֲוָה אָזִיל נָע וָנָד בְּגִלְגּוּלָא, אִתְעֲבִיד נוֹד. מִיָּד ׳וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן׳. וְדָא אוֹת דִּבְרִית מִילָה דְּקָנֵי עָלֵהּ דאחוה בְּגִין דְּנוֹלַד מָהוּל. וּבְאָן אֲתַר זָכָה לֵהּ בקיני בְּגִין דְּחָזַר תַּמָּן בִּתְיוּבְתָּא וְנָפְקוּ בְּנוֹי מִנֵּהּ דְּעָאלוּ לְגַן עֵדֶן. וּבְגִין דָּא ׳וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן׳. לְבָתַר עָבִיד תּוֹלְדִין מִסִּטְרָא דְּרַע, וְאִתְפְּשָׁטוּ בְּגִלְגּוּלִין דְּעָלְמָא. ועָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ׳. חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דְּקַיִן וְדָא יֵצֶר הָרָע חִנּוּכָא לְבִישׁ. וְאִית חֲנוֹךְ מִסִּטְרָא דֶּאֱנוֹשׁ דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטוֹב חִנּוּכָא לְטָב. וְאִתְּמַר בֵּהּ (שם) וַיִּתְהַלֵּךְ ׳חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳. וְדָא חֲנוֹךְ דְּנֶהֱפַךְ בשריה לְלַפִּידֵי אֵשׁ. וּתְלָתָא אִנּוּן ׳אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ׳. אֱנוֹשׁ מִתַּמָּן אִתְיְחֲסוּ כָּל דָּרִין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה׳ '. מִתַּמָּן אִתְפְּשָׁטוּ כָּל גִּלְגּוּלִין דְּצַדִּיקַיָּא. חֲנוֹךְ דְּנָפַק מֵאֱנוֹשׁ אִיהוּ מְטַטְרוֹ"ן דְּנֶהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּידֵי אֵשׁ וְאִיהוּ נוּרִיאֵל. וְעַל תַּרְוַיְהוּ אִתְּמַר וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. רָצוֹ"א דָּא נוּרִיאֵל. וָשׁוֹ"ב מְטַטְרוֹ"ן הָכֵי סָלְקֵי בְּחֻשְׁבָּן. כְּמַרְאֵה הַבָּזָק אֶלָּא אִיהוּ ׳כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן׳, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (בראשית) ׳וְהָיָה בְּעַנְנֵי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׳. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר (שם) וְלֹא יִהְיֶה מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. בְּגִין דְּאִתְהַפַּךְ לְלַפִּידֵי אֵשׁ. וְכָל מַלְאָכִין דִּמְמָנָן עַל נִשְׁמָתִין דְּגִלְגּוּלִין מִתַּמָּן הֲווֹ. וְעוֹד כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, עָלֵהּ אִתְּמַר לְמֹשֶׁה ׳וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מַרְאֶה בָּהָר׳. ׳כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה׳. וְדָא מְטַטְרוֹ"ן, מ' דִּילֵהּ מְנוֹרָה. נוּרִיאֵל נוּר דָּלִיק וְהוּא ט"ט ׳וְהָיוּ לְטֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ׳. וְכֹלָּא נִתְפַּשֵּׁט מֵאֱנוֹשׁ וּבְגִין דָּא אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.
תרגום
בְּרֵאשִׁית בָּרָ'א שִׁי'ת - וְזֶה מטט'רון, אוֹת בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ. וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (בראשית) ׳וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת׳ - לְהָגֵן עָלָיו, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ נָע וָנָד בְּגִלְגּוּל - נַעֲשָׂה ׳נוֹד׳, מִיָּד ׳וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן׳. וְזֶה אוֹת בְּרִית מִילָה שֶׁקָּנָה עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. וּבְאֵיזֶה מָקוֹם זָכָה לוֹ? בְּ'קֵינִי', מִשּׁוּם שֶׁחָזַר שָׁם בִּתְשׁוּבָה, וְיָצְאוּ בָּנָיו מִמֶּנּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לְגַן עֵדֶן. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן (בראשית ד, טז)׳. לְאַחַר מִכֵּן עָשָׂה תּוֹלָדוֹת מִצַּד הָרַע, וְנִתְפַּשְּׁטוּ בְּגִלְגּוּלֵי הָעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ (בראשית ד, יז)׳. חֲנוֹךְ מִצַּד קַיִן - זֶה יֵצֶר הָרָע, חִנּוּךְ רָע, וְיֵשׁ חֲנוֹךְ מִצַּד אֱנוֹשׁ שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב, חִנּוּךְ טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם) ׳וַיִּתְהַלֵּךְ ׳חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳. וְזֶה חֲנוֹךְ שֶׁנֶּהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּידֵי אֵשׁ. וּשְׁלֹשָׁה הֵם: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ - מֵאֱנוֹשׁ מִשָּׁם הִתְיַחֲסוּ כָּל הַדּוֹרוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה (בראשית ד, כו)׳ - מִשָּׁם נִתְפַּשְּׁטוּ כָּל גִּלְגּוּלֵי הַצַּדִּיקִים. חֲנוֹךְ שֶׁיָּצָא מֵאֱנוֹשׁ הוּא מטטרו"ן שֶׁנֶּהְפַּךְ בְּשָׂרוֹ לְלַפִּידֵי אֵשׁ, וְהוּא נוּרִיאֵל. וְעַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳ - ׳רָצוֹא׳ זֶה נוּרִיאֵל, ׳וָשׁוֹב׳ מטטרו"ן, כָּךְ עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן. ׳כְּמַרְאֵה הַבָּזָק׳ - אֶלָּא הוּא ׳כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן׳, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית) ׳וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׳. וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (שם) ׳וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר׳, מִשּׁוּם שֶׁנֶּהְפַּךְ לְלַפִּידֵי אֵשׁ, וְכָל הַמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל נִשְׁמוֹת הַגִּלְגּוּלִים - מִשָּׁם הָיוּ. וְעוֹד, ׳כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת׳ - עָלָיו נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ׳וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׳, ׳כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה (במדבר ח, ד)׳. וְזֶה מטטרו"ן - מ' שֶׁלּוֹ מְנוֹרָה, נוּרִיאֵל - נוּר דָּלִיק, וְהוּא ט"ט - ׳וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׳. וְהַכֹּל נִתְפַּשֵּׁט מֵאֱנוֹשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה׳׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בראשית בר'א שי'ת ודא מטט'רון אות בצבא דילה. ובגינה אתמר (בראשית) ׳וישם ה' לקין אות׳. לאגנא עלה מה דהוה אזיל נע ונד בגלגולא, אתעביד נוד. מיד ׳וישב בארץ נוד קדמת עדן׳. ודא אות דברית מילה דקני עלה דאחוה בגין דנולד מהול. ובאן אתר זכה לה בקיני בגין דחזר תמן בתיובתא ונפקו בנוי מנה דעאלו לגן עדן. ובגין דא ׳וישב בארץ נוד קדמת עדן׳. לבתר עביד תולדין מסטרא דרע, ואתפשטו בגלגולין דעלמא. ועליהו אתמר ׳וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך׳. חנוך מסטרא דקין ודא יצר הרע חנוכא לביש. ואית חנוך מסטרא דאנוש דאיהו יצר הטוב חנוכא לטב. ואתמר בה (שם) ויתהלך ׳חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים׳. ודא חנוך דנהפך בשריה ללפידי אש. ותלתא אנון ׳אדם שת אנוש׳. אנוש מתמן אתיחסו כל דרין. הדא הוא דכתיב ׳אז הוחל לקרא בשם ה׳ '. מתמן אתפשטו כל גלגולין דצדיקיא. חנוך דנפק מאנוש איהו מטטרו"ן דנהפך בשרו ללפידי אש ואיהו נוריאל. ועל תרויהו אתמר והחיות רצוא ושוב. רצו"א דא נוריאל. ושו"ב מטטרו"ן הכי סלקי בחשבן. כמראה הבזק אלא איהו ׳כמראה הקשת אשר יהיה בענן׳, דאתמר בה (בראשית) ׳והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן׳. ובגינה אתמר (שם) ולא יהיה מבול לשחת כל בשר. בגין דאתהפך ללפידי אש. וכל מלאכין דממנן על נשמתין דגלגולין מתמן הוו. ועוד כמראה הקשת, עלה אתמר למשה ׳וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר׳. ׳כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה׳. ודא מטטרו"ן, מ' דילה מנורה. נוריאל נור דליק והוא ט"ט ׳והיו לטטפות בין עיניך׳. וכלא נתפשט מאנוש ובגין דא אז הוחל לקרא בשם ה'.
התרגום: בראשית בר'א שי'ת - וזה מטט'רון, אות בצבא שלו. ובגללו נאמר (בראשית) ׳וישם ה' לקין אות׳ - להגן עליו, שהיה הולך נע ונד בגלגול - נעשה ׳נוד׳, מיד ׳וישב בארץ נוד קדמת עדן׳. וזה אות ברית מילה שקנה עליו, משום שנולד מהול. ובאיזה מקום זכה לו? ב'קיני', משום שחזר שם בתשובה, ויצאו בניו ממנו שנכנסו לגן עדן. ומשום כך ׳וישב בארץ נוד קדמת עדן (בראשית ד, טז)׳. לאחר מכן עשה תולדות מצד הרע, ונתפשטו בגלגולי העולם, ועליהם נאמר ׳וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך (בראשית ד, יז)׳. חנוך מצד קין - זה יצר הרע, חנוך רע, ויש חנוך מצד אנוש שהוא יצר הטוב, חנוך טוב, שנאמר בו (שם) ׳ויתהלך ׳חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים׳. וזה חנוך שנהפך בשרו ללפידי אש. ושלשה הם: אדם, שת, אנוש - מאנוש משם התיחסו כל הדורות, זהו שכתוב ׳אז הוחל לקרא בשם ה (בראשית ד, כו)׳ - משם נתפשטו כל גלגולי הצדיקים. חנוך שיצא מאנוש הוא מטטרו"ן שנהפך בשרו ללפידי אש, והוא נוריאל. ועל שניהם נאמר ׳והחיות רצוא ושוב׳ - ׳רצוא׳ זה נוריאל, ׳ושוב׳ מטטרו"ן, כך עולים בחשבון. ׳כמראה הבזק׳ - אלא הוא ׳כמראה הקשת אשר יהיה בענן׳, שנאמר בו (בראשית) ׳והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן׳. ובגללו נאמר (שם) ׳ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר׳, משום שנהפך ללפידי אש, וכל המלאכים הממנים על נשמות הגלגולים - משם היו. ועוד, ׳כמראה הקשת׳ - עליו נאמר למשה ׳וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר׳, ׳כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה (במדבר ח, ד)׳. וזה מטטרו"ן - מ' שלו מנורה, נוריאל - נור דליק, והוא ט"ט - ׳והיו לטטפת בין עיניך׳. והכל נתפשט מאנוש, ומשום כך ׳אז הוחל לקרא בשם ה׳.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בויחי מאמר סב, ו (רלט.) וידבר ה': הוא למעלה, שהוא בינה. אל משה, הוא באמצע, שהוא ז"א, שמבינה מושפע אל ז"א, לאמר, הוא האחרונה, דהיינו הנוקבא שהיא מקבלת מז"א, שהיא המקום, שיש שם רשות לגלות, שה"ס עלמא דאתגליא, דהיינו על…
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פח, ז (מב.) אות בצבא דיליה. כמו יסוד אות ברית קודש ו' זעירא בצבא שלו נו"ה שלכן נק' צבאות אות בצבא כ"ה במט"ט אצל המלאכיםשכל אות בצדיק אות ברית אות תפילין אות דשבת וי"ט כמ"ש בתיקונים ע"ש וז"ש ( חגיגה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: