ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 123: תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה › פיסקה 9

׳בזאת יבא אהרן׳ - שאין אדם מפיק רצון קונו אלא בזאת

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 9

לשון הזוהר

׳בָּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳. בֹּא וּרְאֵה אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בָּזֹאת, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי י״ח:כ״ב) ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳. וְזֹאת הִיא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. וְכַמָּה עִתִּים יֵשׁ וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַל ׳יָבֹא בְּכָל עֵת׳. וּשְׁלמֹה אָמַר אוֹתָם בְּסִפְרוֹ. (קהלת ג׳:ד׳) עֵת לִשְׂחֹק וְעֵת לִבְכּוֹת הֵם כ"ח וְעַל זֶה הִזְהִיר לְאַהֲרֹן אַל ׳יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת זֹאת עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם׳. יִשְׂרָאֵל מָה הֵם אוֹמְרִים לָהּ ׳אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים וְגוֹ'׳ (שיר השירים ו', א'), בְּכַמָּה תַּחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת. וְצִיצִית וּתְפִלִּין וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שמות ל״א:י״ז) ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת׳ הִיא. אוֹת שֶׁל בְּרִית מִילָה, אוֹת שֶׁל שַׁבָּת, אוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב, אוֹת שֶׁל תְּפִלִּין. וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ׳. ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳. וְהַנָּבִיא אָמַר ׳אַל יִתְהַלֵּל חָכָם׳ (ירמיה יט) כִּי אִם בָּזֹאת. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֹּאת הִיא הָיְתָה עִקָּר לְהָפִיק רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צִוָּה לְבָנָיו וְהוֹדִיעָם בָּזֹאת. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ״ט:כ״ח) זֹאת ׳אֲשֶׁר דִּבֵּר לָהֶם אֲבִיהֶם׳. וְדָוִד הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבָּהּ מֵפִיק רָצוֹן מֵה', כְּשֶׁהָיָה נִלְחַם עִם אוֹיְבָיו אָמַר (תהילים כ״ז:ג׳) ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה׳. ׳בָּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ׳. וְהַנָּבִיא כְּשֶׁרָאָה צַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְלֹא רָאָה לָהֶם מְנוּחָה וּגְאֻלָּה אֶלָּא בַּעֲבוּר זֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג׳:כ״א) ׳זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי׳. וְכֵן מֹשֶׁה וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת. וְכֵן לִיהוּדָה וְזֹאת לִיהוּדָה. וּמִי שֶׁלֹּא ׳שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת׳, עָלָיו נֶאֱמַר ׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳. וְעַתָּה צָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם בָּהּ יָפִיק רְצוֹנוֹ, וּבָהּ מַשִּׂיג שֵׁם ה' שֶׁזֶּהוּ סוֹד ׳עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד׳. וְעַל זֹאת וַדַּאי לְשֵׁם ה' שֶׁהוּא עַל זֹאת. לָמָּה תִּקְּנוּ בְּשַׁחֲרִית תְּפִלָּה לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּמִנְחָה לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּעַרְבִית לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְמִדָּה יְדוּעָה. אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר עַל זֹאת, הוּא מוֹרֶה שֶׁיְּהוָֹ'ה הוּא כְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה. כְּמָה שֶׁאָמַר דָּוִד לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה. וְכָל סְפִירָה אֵין לָהּ פְּעֻלָּה בַּתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא עַל יְדֵי הַמַּלְכוּת. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מָשָׁלָה׳. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁצָּרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַצְדִּיק צַדִּיק וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ צְדָקָה, שֶׁהוּא מַלְכוּת עִם הַתַּחְתּוֹנִים, נִכְלָלִים בּוֹ כָּל הַסְּפִירוֹת וְנִקְרָאִים צַדִּיקִים עַל שְׁמוֹ. וְה' נִקְרָא עַל שְׁמוֹ צַדִּיק. שֶׁנֶּאֱמַר ׳צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו׳. וּמְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו בִּצְדָקָה. וְאֵין צְדָקָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁהִיא צ', תִּשְׁעִים אֲמֵנִים. ד', ד' קְדֻשּׁוֹת בְּכָל יוֹם. ק', מֵאָה בְּרָכוֹת. ה', חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה.

תרגום

׳בָּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג). בֹּא וּרְאֵה אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹן הקב"ה אֶלָּא בָּזֹאת, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי י״ח:כ״ב) ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳ (משלי יח, כב). וְזֹאת הִיא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. וְכַמָּה עִתִּים יֵשׁ וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַל ׳יָבֹא בְּכָל עֵת׳. וּשְׁלֹמֹה אָמַר אוֹתָם בְּסִפְרוֹ. (קהלת ג׳:ד׳) עֵת לִשְׂחֹק וְעֵת לִבְכּוֹת הֵם כ"ח וְעַל זֶה הִזְהִיר לְאַהֲרֹן אַל ׳יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת זֹאת עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם׳ (ויקרא כו, מד). יִשְׂרָאֵל מָה הֵם אוֹמְרִים לָהּ ׳אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים וְגוֹ'׳ (שיר השירים ו', א'), בְּכַמָּה תַּחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת. וְצִיצִית וּתְפִלִּין וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שמות ל״א:י״ז) ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת׳ הִיא. אוֹת שֶׁל בְּרִית מִילָה, אוֹת שֶׁל שַׁבָּת, אוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב, אוֹת שֶׁל תְּפִלִּין. וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ׳. ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳. וְהַנָּבִיא אָמַר ׳אַל יִתְהַלֵּל חָכָם׳ (ירמיה יט) כִּי אִם בָּזֹאת. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֹּאת הִיא הָיְתָה עִקָּר לְהָפִיק רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צִוָּה לְבָנָיו וְהוֹדִיעָם בָּזֹאת. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ״ט:כ״ח) זֹאת ׳אֲשֶׁר דִּבֵּר לָהֶם אֲבִיהֶם׳. וְדָוִד הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבָּהּ מֵפִיק רָצוֹן מֵה', כְּשֶׁהָיָה נִלְחָם עִם אוֹיְבָיו אָמַר (תהילים כ״ז:ג׳) ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה׳ (תהלים כז, ג). ׳בָּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ׳. וְהַנָּבִיא כְּשֶׁרָאָה צַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְלֹא רָאָה לָהֶם מְנוּחָה וּגְאֻלָּה אֶלָּא בַּעֲבוּר זֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג׳:כ״א) ׳זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי׳ (איכה ג, כא). וְכֵן מֹשֶׁה וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת. וְכֵן לִיהוּדָה וְזֹאת לִיהוּדָה. וּמִי שֶׁלֹּא ׳שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת׳ (שמות ז, כג), עָלָיו נֶאֱמַר ׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳ (תהלים צב, ז). וְעַתָּה צָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם בָּהּ יָפִיק רְצוֹנוֹ, וּבָהּ מַשִּׂיג שֵׁם ה' שֶׁזֶּהוּ סוֹד ׳עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד׳. וְעַל זֹאת וַדַּאי לְשֵׁם ה' שֶׁהוּא עַל זֹאת. לָמָּה תִּקְּנוּ בְּשַׁחֲרִית תְּפִלָּה לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּמִנְחָה לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּעַרְבִית לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּשַׁבָּת לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב לְמִדָּה יְדוּעָה. וְכֵן בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה לְמִדָּה יְדוּעָה. אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר עַל זֹאת, הוּא מוֹרֶה שֶׁיְּהוָֹ'ה הוּא כְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה. כְּמָה שֶׁאָמַר דָּוִד לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה. וְכָל סְפִירָה אֵין לָהּ פְּעֻלָּה בַּתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא עַל יְדֵי הַמַּלְכוּת. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מָשָׁלָה׳. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁצָּרִיךְ הקב"ה לְהַצְדִּיק צַדִּיק וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ צְדָקָה, שֶׁהוּא מַלְכוּת עִם הַתַּחְתּוֹנִים, נִכְלָלִים בּוֹ כָּל הַסְּפִירוֹת וְנִקְרָאִים צַדִּיקִים עַל שְׁמוֹ. וְה' נִקְרָא עַל שְׁמוֹ צַדִּיק. שֶׁנֶּאֱמַר ׳צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו׳ (תהלים קמה, יז). וּמְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו בִּצְדָקָה. וְאֵין צְדָקָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁהִיא צ', תִּשְׁעִים אֲמֵנִים. ד', ד' קְדֻשּׁוֹת בְּכָל יוֹם. ק', מֵאָה בְּרָכוֹת. ה', חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳. בא וראה אין אדם מפיק רצון הקדוש ברוך הוא אלא בזאת, שעליה נאמר (משלי י״ח:כ״ב) ׳מצא אשה מצא טוב׳. וזאת היא עת לעשות לה'. וכמה עתים יש ועליהם נאמר אל ׳יבא בכל עת׳. ושלמה אמר אותם בספרו. (קהלת ג׳:ד׳) עת לשחק ועת לבכות הם כ"ח ועל זה הזהיר לאהרן אל ׳יבא בכל עת אל הקדש׳ שהוא קדש ישראל לה'. וכשהשכינה הנקראת זאת עם ישראל שנאמר בה, ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם׳. ישראל מה הם אומרים לה ׳אנה הלך דודך היפה בנשים וגו'׳ (שיר השירים ו', א'), בכמה תחנונים ותפלות. וציצית ותפלין ושבתות וימים טובים, שעליו נאמר (שמות ל״א:י״ז) ׳ביני ובין בני ישראל אות׳ היא. אות של ברית מילה, אות של שבת, אות של יום טוב, אות של תפלין. ועליו נאמר ׳על זאת יתפלל כל חסיד אליך׳. ׳מצא אשה מצא טוב׳. והנביא אמר ׳אל יתהלל חכם׳ (ירמיה יט) כי אם בזאת. ויעקב אבינו בעבור שהיה יודע שזאת היא היתה עקר להפיק רצון אבינו שבשמים, צוה לבניו והודיעם בזאת. שנאמר (בראשית מ״ט:כ״ח) זאת ׳אשר דבר להם אביהם׳. ודוד היה יודע שבה מפיק רצון מה', כשהיה נלחם עם אויביו אמר (תהילים כ״ז:ג׳) ׳אם תחנה עלי מחנה׳. ׳בזאת אני בוטח׳. והנביא כשראה צערן של ישראל בגלות, ולא ראה להם מנוחה וגאלה אלא בעבור זאת, שנאמר (איכה ג׳:כ״א) ׳זאת אשיב אל לבי׳. וכן משה ואולם בעבור זאת. וכן ליהודה וזאת ליהודה. ומי שלא ׳שת לבו גם לזאת׳, עליו נאמר ׳וכסיל לא יבין את זאת׳. ועתה צריך אתה לדעת כיון שהאדם בה יפיק רצונו, ובה משיג שם ה' שזהו סוד ׳על זאת יתפלל כל חסיד׳. ועל זאת ודאי לשם ה' שהוא על זאת. למה תקנו בשחרית תפלה למדה ידועה. וכן במנחה למדה ידועה. וכן בערבית למדה ידועה. וכן בשבת למדה ידועה. וכן ביום טוב למדה ידועה. וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה. אלא מה שאמר על זאת, הוא מורה שיהו'ה הוא ככל ספירה וספירה. כמה שאמר דוד לך ה' הגדלה והגבורה. וכל ספירה אין לה פעלה בתחתונים, אלא על ידי המלכות. שנאמר בה ׳ומלכותו בכל משלה׳. אבל בזמן שצריך הקדוש ברוך הוא להצדיק צדיק ולעשות עמו צדקה, שהוא מלכות עם התחתונים, נכללים בו כל הספירות ונקראים צדיקים על שמו. וה' נקרא על שמו צדיק. שנאמר ׳צדיק ה' בכל דרכיו׳. ומרחם על בריותיו בצדקה. ואין צדקה אלא תפלה, שהיא צ', תשעים אמנים. ד', ד' קדשות בכל יום. ק', מאה ברכות. ה', חמשה חמשי תורה.

התרגום: ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג). בא וראה אין אדם מפיק רצון הקב"ה אלא בזאת, שעליה נאמר (משלי י״ח:כ״ב) ׳מצא אשה מצא טוב׳ (משלי יח, כב). וזאת היא עת לעשות לה'. וכמה עתים יש ועליהם נאמר אל ׳יבא בכל עת׳. ושלמה אמר אותם בספרו. (קהלת ג׳:ד׳) עת לשחק ועת לבכות הם כ"ח ועל זה הזהיר לאהרן אל ׳יבא בכל עת אל הקדש׳ שהוא קדש ישראל לה'. וכשהשכינה הנקראת זאת עם ישראל שנאמר בה, ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם׳ (ויקרא כו, מד). ישראל מה הם אומרים לה ׳אנה הלך דודך היפה בנשים וגו'׳ (שיר השירים ו', א'), בכמה תחנונים ותפלות. וציצית ותפלין ושבתות וימים טובים, שעליו נאמר (שמות ל״א:י״ז) ׳ביני ובין בני ישראל אות׳ היא. אות של ברית מילה, אות של שבת, אות של יום טוב, אות של תפלין. ועליו נאמר ׳על זאת יתפלל כל חסיד אליך׳. ׳מצא אשה מצא טוב׳. והנביא אמר ׳אל יתהלל חכם׳ (ירמיה יט) כי אם בזאת. ויעקב אבינו בעבור שהיה יודע שזאת היא היתה עקר להפיק רצון אבינו שבשמים, צוה לבניו והודיעם בזאת. שנאמר (בראשית מ״ט:כ״ח) זאת ׳אשר דבר להם אביהם׳. ודוד היה יודע שבה מפיק רצון מה', כשהיה נלחם עם אויביו אמר (תהילים כ״ז:ג׳) ׳אם תחנה עלי מחנה׳ (תהלים כז, ג). ׳בזאת אני בוטח׳. והנביא כשראה צערן של ישראל בגלות, ולא ראה להם מנוחה וגאלה אלא בעבור זאת, שנאמר (איכה ג׳:כ״א) ׳זאת אשיב אל לבי׳ (איכה ג, כא). וכן משה ואולם בעבור זאת. וכן ליהודה וזאת ליהודה. ומי שלא ׳שת לבו גם לזאת׳ (שמות ז, כג), עליו נאמר ׳וכסיל לא יבין את זאת׳ (תהלים צב, ז). ועתה צריך אתה לדעת כיון שהאדם בה יפיק רצונו, ובה משיג שם ה' שזהו סוד ׳על זאת יתפלל כל חסיד׳. ועל זאת ודאי לשם ה' שהוא על זאת. למה תקנו בשחרית תפלה למדה ידועה. וכן במנחה למדה ידועה. וכן בערבית למדה ידועה. וכן בשבת למדה ידועה. וכן ביום טוב למדה ידועה. וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה. אלא מה שאמר על זאת, הוא מורה שיהו'ה הוא ככל ספירה וספירה. כמה שאמר דוד לך ה' הגדלה והגבורה. וכל ספירה אין לה פעלה בתחתונים, אלא על ידי המלכות. שנאמר בה ׳ומלכותו בכל משלה׳. אבל בזמן שצריך הקב"ה להצדיק צדיק ולעשות עמו צדקה, שהוא מלכות עם התחתונים, נכללים בו כל הספירות ונקראים צדיקים על שמו. וה' נקרא על שמו צדיק. שנאמר ׳צדיק ה' בכל דרכיו׳ (תהלים קמה, יז). ומרחם על בריותיו בצדקה. ואין צדקה אלא תפלה, שהיא צ', תשעים אמנים. ד', ד' קדשות בכל יום. ק', מאה ברכות. ה', חמשה חמשי תורה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פה, טז (לב:) ואולם בעבור זאת. לספר כחה שמאני זיינא בידה מסירין:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 6 פסוקים. אינדקס הפסוקים