כתנות עור שהן העינים - ורוח המשיח המרחפת על מי התורה
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 8
לשון הזוהר
עוֹד כָּתְנוֹת עוֹר חֲשִׁיבִין דְּעַיְנִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַתִּכְהֶןָ עֵינָיו מִרְאוֹת׳, לְאִסְתַּכְּלָא בְּאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים׳. דְּאִנּוּן חָמֵשׁ אוֹר דְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית כָּתְנוֹת עוֹר אִנּוּן ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ וְהָאָרֶץ חַד. תֹּהוּ תְּרֵין. בֹּהוּ תְּלָתָא. וְחֹשֶׁךְ ד'. תְּהוֹם ה'. וְאַרְבַּע אַתְוָן דִּכְלִילָן בְּגוּפָא, וְאִנּוּן ד' יְסוֹדִין דְּאִנּוּן קְלִפִּין דֶּאֱגוֹזָא. וּבְגִין דָּא ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳, וְאוֹקְמוּהּ תֹּהוּ הָיְתָה מִקַּדְמַת דְּנָא, דְּהָכֵי אוֹרְחָא דִּקְלִפִּין דִּמְקַדְּמִין לְמֹחָא. ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת׳ - דָּא רוּחָא דִּמְשִׁיחָא. מִיָּד דַּיְקָא מְרַחֶפֶת עַל אַפֵּי מַיָּא דְּאוֹרַיְתָא, מִיָּד יְהֵא פֻּרְקָנָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳. וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים, מִיַּד מְשִׁיחָא דְּאִיהוּ בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן׳. מֵעִדּוּן דִּילֵהּ. וְאַמַּאי ׳לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, בְּגִין דָּא וַיְשַׁלְּחֵהוּ. מִיָּד דְּיִפּוֹק מִתַּמָּן ׳וְיִשְׁכֹּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרוּבִים׳, דְּאִנּוּן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם דְּמַשְׁכָא רוּחָא דִּמְשִׁיחָא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ וְרוּחַ אֱלֹהִים דָּא שִׁילֹ'ה, הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ׳. דְּהָכֵי סָלִיק מֹשֶׁה שִׁילֹ'ה בְּחֻשְׁבָּן. וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם דְּאַקְדִּים שִׁילֹה לְתַרְוַיְהוּ, בְּגִין דִּיהֵא מְרַחֶפֶת עַל אַנְפֵּי מַיָּא דְּאוֹרַיְתָא, וּפֻרְקָנָא בֵּהּ תָּלֵי תַּלְיָא, וְהָא אוֹקְמוּהּ ׳וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳, מִיָּד יְהֵא בִּידֵהּ וּמַאי נִיהוּ מְטַטְרוֹן, דְּאִתְהַפַּךְ מִמַּטֶה לְנָחָש, וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶה. וְעוֹד מַטֶה דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל מַטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד לִימִינָא וְיִפְקוּן בְּרַחֲמֵי. וְאִם לָאו מַטֶה כְּלַפֵּי חוֹבָא לְסִטְרָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן נָחָשׁ אֵל אַחֵר דְּתָבַע לִשְׁפֹּךְ דָּמָא, וְיִתְקְטִיל מְשִׁיחָא וְסַגִּיאִין מִיִּשְׂרָאֵל. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר (רות) ׳חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳, דְּאִיהוּ בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם (ערב) דִּיהֵא מַטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּבְגִין דָּא ׳וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳. וְכֹלָּא ׳לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׳, דְּאִיהִי אוֹרַיְתָא. דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳. וְאִיהִי אוֹרַיְתָא שֶׁבְּעַל פֶּה. אִי זָכָה בַּר נָשׁ, אִיהִי סַם חַיִּים דִילֵהּ. וְאִם לָאו, הִיא מִתְהַפֶּכֶת לֵהּ לְסַם הַמָּוֶת. וְהָא אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין הָכֵי, כְּגַוְנָא דְּמַטֶה דְּאִתְהַפָּךְ מִמַּטֶה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶה. וּבְזִמְנָא הַהוּא אִתְמַחוּן מֵעָלְמָא כָּל אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם׳ בְּלָטֵיהֶם כֵּן. עַד כָּאן.
תרגום
עוֹד, כָּתְנוֹת עוֹר חֲשׁוּבוֹת הֵן הָעֵינַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ׳וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת׳, לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים׳ (יחזקאל א, א) - שֶׁהֵן חָמֵשׁ אוֹרוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כָּתְנוֹת הָעוֹר הֵן ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב): וְהָאָרֶץ - אֶחָד, תֹּהוּ - שְׁתַּיִם, בֹּהוּ - שָׁלֹשׁ, וְחֹשֶׁךְ - אַרְבַּע, תְּהוֹם - חָמֵשׁ. וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַכְּלוּלוֹת בַּגּוּף הֵן אַרְבַּעַת הַיְסוֹדוֹת שֶׁהֵם קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳, וּבֵאֲרוּהָ: ׳הָיְתָה׳ תֹּהוּ מִקֹּדֶם לָכֵן - שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת לְהַקְדִּים לַמֹּחַ. ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת׳ - זוֹ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ. מִיָּד שֶׁמְּרַחֶפֶת מַמָּשׁ עַל פְּנֵי מֵי הַתּוֹרָה, מִיָּד תְּהֵא גְּאֻלָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳. וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה (בראשית ג, כג) - מִיָּד מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן׳, מֵעִדּוּנוֹ. וְלָמָּה ׳לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה? מִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ׳ - מִיָּד שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם, ׳וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים׳ - שֶׁהֵם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם, הַמּוֹשְׁכִים אֶת רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים׳ - זֶה שִׁילֹ'ה, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ׳, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה ׳מֹשֶׁה׳ ׳שִׁילֹ'ה׳ בְּחֶשְׁבּוֹן. ׳וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם׳ - שֶׁהִקְדִּים שִׁילֹה לִשְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא ׳מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי׳ מֵי הַתּוֹרָה, וְהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בּוֹ. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ ׳וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳ - מִיָּד תִּהְיֶה בְּיָדוֹ, וּמַהוּ זֶה? מטטרו"ן, שֶׁמִּתְהַפֵּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶּה. וְעוֹד, ה'מַטֶּה' הַזֶּה - שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, וְאִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל, הַמַּטֶּה נוֹטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד לְיָמִין וְיֵצְאוּ בְּרַחֲמִים, וְאִם לָאו, נוֹטֶה כְּלַפֵּי חוֹבָה לְצַד גְּבוּרָה, שֶׁשָּׁם הַנָּחָשׁ - ׳אֵל אַחֵר׳ - הַתּוֹבֵעַ לִשְׁפֹּךְ דָּם, וְיֵהָרֵג מָשִׁיחַ וְרַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר (רות) ׳חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳, שֶׁהוּא בֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם (ערב), שֶׁיִּהְיֶה הַמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳, וְהַכֹּל ׳לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׳ (בראשית ג, כד) שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, יח) - וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה: אִם זָכָה הָאָדָם, הִיא סַם חַיִּים לוֹ, וְאִם לָאו, הִיא מִתְהַפֶּכֶת לוֹ לְסַם הַמָּוֶת. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה כָּךְ, כְּעֵין הַמַּטֶּה שֶׁמִּתְהַפֵּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶּה. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן יִמָּחוּ מִן הָעוֹלָם כָּל אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם׳ (שמות ז, יא) - בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן, עַד כָּאן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עוד כתנות עור חשיבין דעינין דאתמר בהון ׳ותכהן עיניו מראות׳, לאסתכלא באלין דאתמר בהון ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳. דאנון חמש אור דמעשה בראשית כתנות עור אנון ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ והארץ חד. תהו תרין. בהו תלתא. וחשך ד'. תהום ה'. וארבע אתון דכלילן בגופא, ואנון ד' יסודין דאנון קלפין דאגוזא. ובגין דא ׳והארץ היתה תהו׳, ואוקמוה תהו היתה מקדמת דנא, דהכי אורחא דקלפין דמקדמין למחא. ׳ורוח אלהים מרחפת׳ - דא רוחא דמשיחא. מיד דיקא מרחפת על אפי מיא דאוריתא, מיד יהא פרקנא. הדא הוא דכתיב ׳ויאמר אלהים יהי אור׳. וישלחהו ה' אלהים, מיד משיחא דאיהו בגנתא דעדן דאתמר בה ׳וישלחהו ה' אלהים מגן עדן׳. מעדון דילה. ואמאי ׳לעבד את האדמה׳, דאיהי שכינתא, בגין דא וישלחהו. מיד דיפוק מתמן ׳וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים׳, דאנון משיח בן דוד ומשיח בן אפרים דמשכא רוחא דמשיחא, דאתמר בה ורוח אלהים דא שיל'ה, ההוא דאתמר בה ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳. דהכי סליק משה שיל'ה בחשבן. וישכן מקדם דאקדים שילה לתרויהו, בגין דיהא מרחפת על אנפי מיא דאוריתא, ופרקנא בה תלי תליא, והא אוקמוה ׳ואת להט החרב המתהפכת׳, מיד יהא בידה ומאי ניהו מטטרון, דאתהפך ממטה לנחש, ומנחש למטה. ועוד מטה דא שכינתא תתאה, ואם זכו ישראל מטה כלפי חסד לימינא ויפקון ברחמי. ואם לאו מטה כלפי חובא לסטרא דגבורה, דתמן נחש אל אחר דתבע לשפך דמא, ויתקטיל משיחא וסגיאין מישראל. ובגין דא אתמר (רות) ׳חי ה' שכבי עד הבקר׳, דאיהו בקר דאברהם (ערב) דיהא מטה כלפי חסד. ובגין דא ׳ואת להט החרב המתהפכת׳. וכלא ׳לשמר את דרך עץ החיים׳, דאיהי אוריתא. דאתמר בה ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳. ואיהי אוריתא שבעל פה. אי זכה בר נש, איהי סם חיים דילה. ואם לאו, היא מתהפכת לה לסם המות. והא אוקמוה מארי מתניתין הכי, כגונא דמטה דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה. ובזמנא ההוא אתמחון מעלמא כל אנון דאתמר בהון ׳ויעשו גם הם חרטמי מצרים׳ בלטיהם כן. עד כאן.
התרגום: עוד, כתנות עור חשובות הן העינים שנאמר בהן ׳ותכהין עיניו מראות׳, להסתכל באלה שנאמר בהם ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳ (יחזקאל א, א) - שהן חמש אורות של מעשה בראשית. כתנות העור הן ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב): והארץ - אחד, תהו - שתים, בהו - שלש, וחשך - ארבע, תהום - חמש. וארבע אותיות הכלולות בגוף הן ארבעת היסודות שהם קלפות האגוז. ומשום כך ׳והארץ היתה תהו׳, ובארוה: ׳היתה׳ תהו מקדם לכן - שכן דרכן של הקלפות להקדים למח. ׳ורוח אלהים מרחפת׳ - זו רוח המשיח. מיד שמרחפת ממש על פני מי התורה, מיד תהא גאלה. זהו שכתוב ׳ויאמר אלהים יהי אור׳. וישלחהו ה (בראשית ג, כג) - מיד משיח, שהוא בגן עדן, שנאמר בו ׳וישלחהו ה אלהים מגן עדן׳, מעדונו. ולמה ׳לעבד את האדמה׳ שהיא השכינה? משום כך ׳וישלחהו׳ - מיד שיצא משם, ׳וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים׳ - שהם משיח בן דוד ומשיח בן אפרים, המושכים את רוח המשיח, שנאמר בה ׳ורוח אלהים׳ - זה שיל'ה, אותו שנאמר בו ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳, שכך עולה ׳משה׳ ׳שיל'ה׳ בחשבון. ׳וישכן מקדם׳ - שהקדים שילה לשניהם, כדי שתהא ׳מרחפת על פני׳ מי התורה, והגאלה תלויה בו. והרי בארוה ׳ואת להט החרב המתהפכת׳ - מיד תהיה בידו, ומהו זה? מטטרו"ן, שמתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה. ועוד, ה'מטה' הזה - שכינה תחתונה, ואם זכו ישראל, המטה נוטה כלפי חסד לימין ויצאו ברחמים, ואם לאו, נוטה כלפי חובה לצד גבורה, ששם הנחש - ׳אל אחר׳ - התובע לשפך דם, ויהרג משיח ורבים מישראל. ומשום כך נאמר (רות) ׳חי ה' שכבי עד הבקר׳, שהוא בקר של אברהם (ערב), שיהיה המטה כלפי חסד. ומשום כך ׳ואת להט החרב המתהפכת׳, והכל ׳לשמר את דרך עץ החיים׳ (בראשית ג, כד) שהיא התורה, שנאמר בה ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, יח) - והיא תורה שבעל פה: אם זכה האדם, היא סם חיים לו, ואם לאו, היא מתהפכת לו לסם המות. והרי בארוה בעלי המשנה כך, כעין המטה שמתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה. ובאותו הזמן ימחו מן העולם כל אלה שנאמר בהם ׳ויעשו גם הם חרטמי מצרים׳ (שמות ז, יא) - בלהטיהם כן, עד כאן.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה באחרי מות מאמר סד, ג (עח.) והיינו סתם מתניתא וכו׳: והיינו סתם משנה שלנו, כלומר עם הנזכר, שאו"א אינם נפרדים לעולם, יובנו דברי המשנה הנאמרים סתם. שכתוב כאן, ערות אחותך בת אביך או בת אמך . כיון שאמר בת אביך , מהו, או…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים