ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 123: תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה › פיסקה 10

המלכות כאספקלריא שכל הפנים נראים בה - וירידת השם כמדליק נר מנר

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 10

לשון הזוהר

וְזֶה וּצְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי. וְעָלָיו נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם ׳וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה׳. וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהָגֵן בָּהּ נֶאֱמַר בָּהּ (ישעיהו נ״ט:י״ז) ׳וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיוֹן׳. מִצַּד ה' הִיא צְדָקָה. וּמִצַּד י' הִיא כּוֹבַע עַל רֹאשׁ צַדִּיק, אוֹת בְּרִית עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק. וּמִצַּד ו' נֶאֱמַר בָּהּ ׳אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ׳. מִצַּד ה' עֶלְיוֹנָה וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וּכְשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְשִׁיךְ נְבוּאָה כָּל הַסְּפִירוֹת כְּלוּלִים בָּהּ וְנִקְרְאוּ נְבִיאִים. וּמַלְכוּת הִיא דִּמְיוֹן כֻּלָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י״ב:י״א) ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים׳. שֶׁהִיא כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁכָּל הַפָּנִים נִרְאִים בָּהּ. וְכֵן כָּל הַסְּפִירוֹת מַרְאִים בָּהּ כֹּחָם וְדִמְיוֹנָם וְצוּרוֹתָם, לְכָל נָבִיא כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ לְמַעְלָה. וּכְמוֹ כֵן לְמַטָה הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבְכָל הַמַּלְאָכִים וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּבְכָל הָרְקִיעִים וְהַכִּסְאוֹת שֶׁבָּהֶם הַמַּלְאָכִים הַתְּלוּיִם מֵהֶם, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים גְּבוֹהִים עֲלֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה׳:ז׳) ׳כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שׁוֹמֵר. וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם׳ וְכֵן בְּכָל כּוֹכָב וּמַזָּל. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מָשָׁלָה׳. וְזֶהוּ ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳. לְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּפִי כֹּחוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ. וְהַבֵּן אֲמָרָם הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ ה' הוּא בְּכֶתֶר, שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הוּא וּשְׁמוֹ לְבַד בְּכֶתֶר. כְּשֶּׁבָּרָא הָעוֹלָם בְּמִדַּת רֵאשִׁית, יָרַד עָלָיו וְלֹא הָיָה חָסֵר מִלְּמַעְלָה, וְכֵן בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר, וְאֵינוֹ חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מֵחֲבֶרְתָּהּ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית. וּמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ בָּזֹאת, כְּאִלּוּ מַכִּיר אוֹתוֹ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵהָעֶלְיוֹנִים. וְהִיא יִחוּד וְקֶשֶׁר כֻּלָּם. וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכָל הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו ט׳:כ״ב) ׳כֹּה׳ אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם ׳כִּי׳ אִם בָּזֹאת וְגוֹ', הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי. הִיא נִקְרֵאת נְבוּאָה מִצַּד הַנְּבִיאִים, חָכְמָה מִצַּד הַחֲכָמִים. שֵׂכֶל הַסְּפִירוֹת נִקְרָאִים חָכְמָה. (ע"כ לא נמצא יותר ואחר זה כתוב בספרים של כתיבת יד מה שכתוב בתקונים ל"ט עמוד ב'. וכח אתון אנון לכל עובדא מבראשית וכלה אנון בין לכתיבה ונמשך בסדר בד"מ בע"ב בג' ניקודין אנון ממיא ואשא ורוחא ואחריו שייך זה)

תרגום

וְזֶה ׳וּצְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי׳. וְעָלָיו נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם ׳וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה׳. וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהָגֵן בָּהּ נֶאֱמַר בָּהּ (ישעיהו נ״ט:י״ז) ׳וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיוֹן׳. מִצַּד ה' הִיא צְדָקָה. וּמִצַּד י' הִיא כּוֹבַע עַל רֹאשׁ צַדִּיק, אוֹת בְּרִית עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק. וּמִצַּד ו' נֶאֱמַר בָּהּ ׳אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ׳. מִצַּד ה' עֶלְיוֹנָה וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וּכְשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְהַמְשִׁיךְ נְבוּאָה, כָּל הַסְּפִירוֹת כְּלוּלִים בָּהּ וְנִקְרְאוּ נְבִיאִים. וּמַלְכוּת הִיא דִּמְיוֹן כֻּלָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י״ב:י״א) ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים׳. שֶׁהִיא כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁכָּל הַפָּנִים נִרְאִים בָּהּ. וְכֵן כָּל הַסְּפִירוֹת מַרְאִים בָּהּ כֹּחָם וְדִמְיוֹנָם וְצוּרוֹתָם, לְכָל נָבִיא כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ לְמַעְלָה. וּכְמוֹ כֵן לְמַטָּה הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבְכָל הַמַּלְאָכִים וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּבְכָל הָרְקִיעִים וְהַכִּסְאוֹת שֶׁבָּהֶם הַמַּלְאָכִים הַתְּלוּיִם מֵהֶם, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים גְּבוֹהִים עֲלֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה׳:ז׳) ׳כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שׁוֹמֵר. וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם׳ (קהלת ה, ז) וְכֵן בְּכָל כּוֹכָב וּמַזָּל. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מָשָׁלָה׳. וְזֶהוּ ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳. לְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּפִי כֹּחוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ. וְהָבֵן אֲמָרָם: הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ - ה' הוּא בְּכֶתֶר, שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הוּא וּשְׁמוֹ לְבַד בְּכֶתֶר. כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם בְּמִדַּת רֵאשִׁית, יָרַד עָלָיו וְלֹא הָיָה חָסֵר מִלְמַעְלָה, וְכֵן בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר, וְאֵינוֹ חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מֵחֲבֶרְתָּהּ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית. וּמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ בָּזֹאת, כְּאִלּוּ מַכִּיר אוֹתוֹ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵהָעֶלְיוֹנִים. וְהִיא יִחוּד וְקֶשֶׁר כֻּלָּם. וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכָל הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו ט׳:כ״ב) ׳כֹּה׳ אָמַר ה (ירמיה ט, כב) אַל יִתְהַלֵּל חָכָם כִּי אִם בָּזֹאת וְגוֹ', הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי. הִיא נִקְרֵאת נְבוּאָה מִצַּד הַנְּבִיאִים, חָכְמָה מִצַּד הַחֲכָמִים. שֵׂכֶל הַסְּפִירוֹת נִקְרָאִים חָכְמָה. (ע"כ לא נמצא יותר ואחר זה כתוב בספרים של כתיבת יד מה שכתוב בתקונים ל"ט עמוד ב'. וכח אתון אנון לכל עובדא מבראשית וכלה אנון בין לכתיבה ונמשך בסדר בד"מ בע"ב בג' ניקודין אנון ממיא ואשא ורוחא ואחריו שייך זה)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וזה וצדקה תרומם גוי. ועליו נאמר לאברהם ׳ויחשבה לו צדקה׳. וכשהוא רוצה להגן בה נאמר בה (ישעיהו נ״ט:י״ז) ׳וילבש צדקה כשריון׳. מצד ה' היא צדקה. ומצד י' היא כובע על ראש צדיק, אות ברית עטרה בראש כל צדיק. ומצד ו' נאמר בה ׳ארכה מארץ מדה׳. מצד ה' עליונה ורחבה מני ים. וכשרוצה הקדוש ברוך הוא להמשיך נבואה כל הספירות כלולים בה ונקראו נביאים. ומלכות היא דמיון כלם. שנאמר (הושע י״ב:י״א) ׳וביד הנביאים אדמה׳. כמה שנאמר ׳ודברתי על הנביאים׳. שהיא כמו אספקלריא שכל הפנים נראים בה. וכן כל הספירות מראים בה כחם ודמיונם וצורותם, לכל נביא כפי השגתו למעלה. וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד, ובכל המלאכים והאופנים וחיות הקדש, ובכל הרקיעים והכסאות שבהם המלאכים התלוים מהם, שיש מלאכים גבוהים עליהם. שנאמר (קהלת ה׳:ז׳) ׳כי גבה מעל גבה שומר. וגבוהים עליהם׳ וכן בכל כוכב ומזל. כמו שנאמר ׳ומלכותו בכל משלה׳. וזהו ׳וביד הנביאים אדמה׳. לכל אחד נדמה כפי כחו שהיא נשמתו. והבן אמרם העונה אמן בכל כחו ה' הוא בכתר, שהיה קדם שנברא העולם הוא ושמו לבד בכתר. כשברא העולם במדת ראשית, ירד עליו ולא היה חסר מלמעלה, וכן בכל ספירה וספירה כמדליק נר מנר, ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד אין סוף ואין תכלית. ומי שמכיר אותו בזאת, כאלו מכיר אותו בעליונים ובתחתונים. בעבור שהיא כלולה מהעליונים. והיא יחוד וקשר כלם. והיא מתלבשת בכל התחתונים. ועל זה אמר הנביא (ירמיהו ט׳:כ״ב) ׳כה׳ אמר ה' אל יתהלל חכם ׳כי׳ אם בזאת וגו', השכל וידוע אותי. היא נקראת נבואה מצד הנביאים, חכמה מצד החכמים. שכל הספירות נקראים חכמה. (ע"כ לא נמצא יותר ואחר זה כתוב בספרים של כתיבת יד מה שכתוב בתקונים ל"ט עמוד ב'. וכח אתון אנון לכל עובדא מבראשית וכלה אנון בין לכתיבה ונמשך בסדר בד"מ בע"ב בג' ניקודין אנון ממיא ואשא ורוחא ואחריו שייך זה)

התרגום: וזה ׳וצדקה תרומם גוי׳. ועליו נאמר לאברהם ׳ויחשבה לו צדקה׳. וכשהוא רוצה להגן בה נאמר בה (ישעיהו נ״ט:י״ז) ׳וילבש צדקה כשריון׳. מצד ה' היא צדקה. ומצד י' היא כובע על ראש צדיק, אות ברית עטרה בראש כל צדיק. ומצד ו' נאמר בה ׳ארכה מארץ מדה׳. מצד ה' עליונה ורחבה מני ים. וכשרוצה הקב"ה להמשיך נבואה, כל הספירות כלולים בה ונקראו נביאים. ומלכות היא דמיון כלם. שנאמר (הושע י״ב:י״א) ׳וביד הנביאים אדמה׳. כמה שנאמר ׳ודברתי על הנביאים׳. שהיא כמו אספקלריא שכל הפנים נראים בה. וכן כל הספירות מראים בה כחם ודמיונם וצורותם, לכל נביא כפי השגתו למעלה. וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד, ובכל המלאכים והאופנים וחיות הקדש, ובכל הרקיעים והכסאות שבהם המלאכים התלוים מהם, שיש מלאכים גבוהים עליהם. שנאמר (קהלת ה׳:ז׳) ׳כי גבה מעל גבה שומר. וגבוהים עליהם׳ (קהלת ה, ז) וכן בכל כוכב ומזל. כמו שנאמר ׳ומלכותו בכל משלה׳. וזהו ׳וביד הנביאים אדמה׳. לכל אחד נדמה כפי כחו שהיא נשמתו. והבן אמרם: העונה אמן בכל כחו - ה' הוא בכתר, שהיה קדם שנברא העולם הוא ושמו לבד בכתר. כשברא העולם במדת ראשית, ירד עליו ולא היה חסר מלמעלה, וכן בכל ספירה וספירה כמדליק נר מנר, ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד אין סוף ואין תכלית. ומי שמכיר אותו בזאת, כאלו מכיר אותו בעליונים ובתחתונים. בעבור שהיא כלולה מהעליונים. והיא יחוד וקשר כלם. והיא מתלבשת בכל התחתונים. ועל זה אמר הנביא (ירמיהו ט׳:כ״ב) ׳כה׳ אמר ה (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם כי אם בזאת וגו', השכל וידוע אותי. היא נקראת נבואה מצד הנביאים, חכמה מצד החכמים. שכל הספירות נקראים חכמה. (ע"כ לא נמצא יותר ואחר זה כתוב בספרים של כתיבת יד מה שכתוב בתקונים ל"ט עמוד ב'. וכח אתון אנון לכל עובדא מבראשית וכלה אנון בין לכתיבה ונמשך בסדר בד"מ בע"ב בג' ניקודין אנון ממיא ואשא ורוחא ואחריו שייך זה)

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר א, סג (לט:) שיהוה בכל ספירה. ר"ל שהוי' הוא כלול מכל ע"ס כידוע והויה בכל ספירה מורה שכל ספירה כלול מכולם לכן כשרוצה לעשות חסד כל הספירות נכללין בחסד ומלכות נכללת בחסד ומשפעת לתחתונים בחסד וכן בכולם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: