ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 123: תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה › פיסקה 11

׳כחוט השני שפתותיך׳ - קלע התפלה וחמשה תקוני הפה שבו נהרג היצר

זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 11

לשון הזוהר

וְעוֹד ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְּבָרֵךְ נָאוֶה׳. דָּא חוּט דְּשִׂפְוָן דִּצְלוֹתָא וּבְהוֹן ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִפְתָּח׳ לְזַרְקָא ג' אַבְנִין לְגַבֵּי חִוְיָא. וְאִנּוּן ד' דִּצְלוֹתִין דִּבְהוֹן קִירְטָא דְּאִיהוּ שָׂפָה זָרִיק לוֹן לְגַבֵּי חִוְיָא, וְאִיהוּ מֻקָּף לוֹן בְּתֻקְפָּא הוֹלֵךְ וַאֲזִילַת לוֹן בִּדְרוֹעָא יְמִינָא דְּאִיהוּ חֶסֶד, וְאִתְעֲבִידוּ סְגוֹלְתָּא בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּמָאן שָׂפָה דְּאַזְרְקַת תְּלָת צְלוֹתִין אִלֵּין, דָּא שְׁכִינָה דְּהָכֵי סָלְקָא בְּחֻשְׁבַּן שָׂפָ'ה. וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ׳. וְהַאי חוּט דְּשָׂפָה אִיהִי קִירְטָא כַּד זְרִיקַת אִלֵּין אַבְנִין לְגַבֵּי חִוְיָא אִתְּמַר בָּהּ (שמואל א כ״ה:כ״ט) ׳וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקֶּלַע׳. דְּאִיהִי קִירְטָא וְהַאי קֶלַ"ע אִיהוּ סִינַ"י, דְּבֵהּ אִשְׁתְּמָעוּ שִׁבְעִין קָלִין לְגַבֵּי ע' אֻמִּין פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָּא דְּאִנּוּן תַּלְיָן מִזּ' רֵאשִׁין דְּחֵיוָן, דִּמְקַנְּנָא בז' טוּרִין וּמֵתוּ כֻּלְּהוּ. בְּגִין דְּלָא בָּעוּ לְקַבְּלָא ה' חֻמְשֵׁי תּוֹרָה דְּאִנּוּן ה' בְּתוֹסֶפֶת הַקֶּלַע. וְדָוִד בְּה' נָטִיל ה' אַבְנִין לָקֳבֵל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה. וְאִנּוּן הֲווֹ כְּגַוְנָא דה' תֵּבִין דְּיִחוּדָא דְּאִנּוּן ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד׳. וְכַד שַׁוֵּי לוֹן בְּקִירְטָא אִתְעֲבִידוּ כֻּלְּהוּ אֶחָד. בְּי"ג מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת וְקָטִיל לִפְלִשְׁתָּאָה דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע, וְאִיהוּ נָחָשׁ הוּא סַמָּאֵ"ל הוּא עֲמָלֵק הוּא פְּלִשְׁתִּי הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, לְכָל בַּר נָשׁ אִתְעֲבִיד לֵהּ כְּפוּם חוֹבוֹי. וְה' אַבְנִין כֻּלְּהוּ מִתְתַּקְּנִין בְּה' תִּקּוּנִין דְּפוּמָא בְּכ"ב אַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא. וְאִנּוּן אהח"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסצר"ש. וְאִנּוּן מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּשִׂפְוָן בְּלִישְׁנָא בַּחֵיךְ בִּגְרוֹנָא בְּשִׁינַּיִן. וְכֻלְּהוּ חָמֵשׁ אִתְקְרִיאוּ פֶּ"ה אֶחָד. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָלִיף (נ"א דלעי) בְּאוֹרַיְתָא דְּאִתְיְהִיבַת בְּה' תִּקּוּנִין אִלֵּין לְקַטְלָא בְּהוֹן לַיֵּצֶר הָרָע. דְּיֵצֶר הָרָע וְחַיְלִין דִּילֵהּ אִיהוּ אַסְחַר גּוּפָא בְּכָל יוֹמָא, לְאַגָּחָא עִמֵּהּ קְרָבָא בְּכַמָּה חוֹבִין דְּכָנִישׁ בְּכָל יוֹמָא, וְקָרִיב לוֹן כֻּלְּהוּ בְּזִמְנָא דְּדִינָא דְּאִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לְגַבֵּי כָּרְסֵא דְּדִינָא, בְּהַהוּא זִמְנָא צָרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתַּתְקְנָא בִּצְלוֹתִין.

תרגום

וְעוֹד ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְּבָרֵךְ נָאוֶה׳ (שיר השירים ד, ג) - זֶה חוּט הַשְּׂפָתַיִם שֶׁל הַתְּפִלָּה, וּבָהֶן ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳ לִזְרֹק שָׁלֹשׁ אֲבָנִים אֶל הַנָּחָשׁ. וְהֵן אַרְבַּע תְּפִלּוֹת שֶׁבָּהֶן הַקֶּלַע שֶׁהוּא הַשָּׂפָה זוֹרֵק אוֹתָן אֶל הַנָּחָשׁ, וְהוּא מַקִּיף אוֹתָן בְּתֹקֶף - ׳הוֹלֵךְ׳ - וּמוֹלִיךְ אוֹתָן בַּזְּרוֹעַ הַיְמָנִית שֶׁהִיא חֶסֶד, וְנַעֲשׂוֹת סְגוֹלְתָּא בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע. וּמִיהִי הַשָּׂפָה הַזּוֹרֶקֶת אֶת שְׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת הָאֵלֶּה? זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּךְ עוֹלָה בְּחֶשְׁבּוֹן שָׂפָ'ה. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ׳. וְחוּט הַשָּׂפָה הַזֶּה הוּא הַקֶּלַע, שֶׁכְּשֶׁזּוֹרֵק אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֶל הַנָּחָשׁ נֶאֱמַר בָּהּ (שמואל א כ״ה:כ״ט) ׳וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ - שֶׁהִיא הַקֶּלַע, וקל"ע זֶה הוּא סינ"י, שֶׁבּוֹ נִשְׁמְעוּ שִׁבְעִים קוֹלוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַתְּלוּיִים מִשִּׁבְעָה רָאשֵׁי הַחַיּוֹת, הַמְקַנְּנִים בְּשִׁבְעָה הָרִים, וּמֵתוּ כֻּלָּם מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַבֵּל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהֵם ה"א בְּתוֹסֶפֶת הַקֶּלַע. וְדָוִד בְּה' נָטַל חָמֵשׁ אֲבָנִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, וְהֵן הָיוּ כְּעֵין חֲמֵשׁ תֵּבוֹת הַיִּחוּד שֶׁהֵן ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד׳. וּכְשֶׁשָּׂם אוֹתָן בַּקֶּלַע נַעֲשׂוֹת כֻּלָּן אֶחָד. ׳בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת׳, וְהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע - וְהוּא הַנָּחָשׁ, הוּא סמא"ל, הוּא עֲמָלֵק, הוּא פְּלִשְׁתִּי, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, לְכָל אָדָם נַעֲשֶׂה לוֹ לְפִי עֲוֹנוֹתָיו. וַחֲמֵשׁ הָאֲבָנִים כֻּלָּן מִתְתַּקְּנוֹת בַּחֲמִשָּׁה תִּקּוּנֵי הַפֶּה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְהֵן אהח"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסצר"ש, וְהֵן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּשְּׂפָתַיִם, בַּלָּשׁוֹן, בַּחֵךְ, בַּגָּרוֹן, בַּשִּׁנַּיִם. וְכֻלָּן חָמֵשׁ נִקְרָאוֹת פ"ה אֶחָד. אַשְׁרֵי מִי שֶׁלּוֹמֵד (נ"א דלעי) בַּתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲמִשָּׁה תִּקּוּנִים אֵלֶּה לַהֲרֹג בָּהֶם אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו מַקִּיף אֶת הַגּוּף בְּכָל יוֹם לַעֲרֹךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה בְּכַמָּה חֲטָאִים שֶׁאוֹסֵף בְּכָל יוֹם, וּמְקָרֵב אוֹתָם כֻּלָּם בִּזְמַן הַדִּין שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶל כִּסֵּא הַדִּין. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתַּקֵּן בִּתְפִלּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד ׳כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה׳. דא חוט דשפון דצלותא ובהון ׳אדני שפתי תפתח׳ לזרקא ג' אבנין לגבי חויא. ואנון ד' דצלותין דבהון קירטא דאיהו שפה זריק לון לגבי חויא, ואיהו מקף לון בתקפא הולך ואזילת לון בדרועא ימינא דאיהו חסד, ואתעבידו סגולתא בעמודא דאמצעיתא. ומאן שפה דאזרקת תלת צלותין אלין, דא שכינה דהכי סלקא בחשבן שפ'ה. ובגינה אתמר ׳כחוט השני שפתותיך׳. והאי חוט דשפה איהי קירטא כד זריקת אלין אבנין לגבי חויא אתמר בה (שמואל א כ״ה:כ״ט) ׳ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׳. דאיהי קירטא והאי קל"ע איהו סינ"י, דבה אשתמעו שבעין קלין לגבי ע' אמין פלחי כוכביא דאנון תלין מז' ראשין דחיון, דמקננא בז' טורין ומתו כלהו. בגין דלא בעו לקבלא ה' חמשי תורה דאנון ה' בתוספת הקלע. ודוד בה' נטיל ה' אבנין לקבל חמשה חמשי תורה. ואנון הוו כגונא דה' תבין דיחודא דאנון ׳שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד׳. וכד שוי לון בקירטא אתעבידו כלהו אחד. בי"ג מדות התורה נדרשת וקטיל לפלשתאה דאיהו יצר הרע, ואיהו נחש הוא סמא"ל הוא עמלק הוא פלשתי הוא מלאך המות, לכל בר נש אתעביד לה כפום חובוי. וה' אבנין כלהו מתתקנין בה' תקונין דפומא בכ"ב אתון דאוריתא. ואנון אהח"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסצר"ש. ואנון משתמשי בשפון בלישנא בחיך בגרונא בשינין. וכלהו חמש אתקריאו פ"ה אחד. זכאה איהו מאן דיליף (נ"א דלעי) באוריתא דאתיהיבת בה' תקונין אלין לקטלא בהון ליצר הרע. דיצר הרע וחילין דילה איהו אסחר גופא בכל יומא, לאגחא עמה קרבא בכמה חובין דכניש בכל יומא, וקריב לון כלהו בזמנא דדינא דאיהו ראש השנה, לגבי כרסא דדינא, בההוא זמנא צריך בר נש לאתתקנא בצלותין.

התרגום: ועוד ׳כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה׳ (שיר השירים ד, ג) - זה חוט השפתים של התפלה, ובהן ׳אדני שפתי תפתח׳ לזרק שלש אבנים אל הנחש. והן ארבע תפלות שבהן הקלע שהוא השפה זורק אותן אל הנחש, והוא מקיף אותן בתקף - ׳הולך׳ - ומוליך אותן בזרוע הימנית שהיא חסד, ונעשות סגולתא בעמוד האמצע. ומיהי השפה הזורקת את שלש התפלות האלה? זו השכינה, שכך עולה בחשבון שפ'ה. ומשום כך נאמר ׳כחוט השני שפתותיך׳. וחוט השפה הזה הוא הקלע, שכשזורק את האבנים האלה אל הנחש נאמר בה (שמואל א כ״ה:כ״ט) ׳ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׳ - שהיא הקלע, וקל"ע זה הוא סינ"י, שבו נשמעו שבעים קולות כנגד שבעים אמות עובדי כוכבים התלויים משבעה ראשי החיות, המקננים בשבעה הרים, ומתו כלם משום שלא רצו לקבל חמשה חמשי תורה שהם ה"א בתוספת הקלע. ודוד בה' נטל חמש אבנים כנגד חמשה חמשי תורה, והן היו כעין חמש תבות היחוד שהן ׳שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד׳. וכששם אותן בקלע נעשות כלן אחד. ׳בשלש עשרה מדות התורה נדרשת׳, והרג את הפלשתי שהוא יצר הרע - והוא הנחש, הוא סמא"ל, הוא עמלק, הוא פלשתי, הוא מלאך המות, לכל אדם נעשה לו לפי עונותיו. וחמש האבנים כלן מתתקנות בחמשה תקוני הפה בעשרים ושתים אותיות התורה, והן אהח"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסצר"ש, והן משתמשות בשפתים, בלשון, בחך, בגרון, בשנים. וכלן חמש נקראות פ"ה אחד. אשרי מי שלומד (נ"א דלעי) בתורה שנתנה בחמשה תקונים אלה להרג בהם את היצר הרע, שהיצר הרע וחילותיו מקיף את הגוף בכל יום לערך עמו מלחמה בכמה חטאים שאוסף בכל יום, ומקרב אותם כלם בזמן הדין שהוא ראש השנה אל כסא הדין. באותו הזמן צריך האדם להתקן בתפלות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פו, ב (לג:) מז' ראשין כו'. ר"ל שאמרו בגמ' (קדושין כט ע"ב) תנינא דז' ראשין ותנין הוא נחש כידוע:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: